בתי המשפט

פסק דין

בפני תביעת פינוי ממושכר עסקי בטענה כי הנתבעים, השוכרים, לא הודיעו על מימוש האופציה עד שהודע להם על סיום השכירות. עמדת הנתבעים היא שהודיעו על מימוש האופציה כ- 10 חודשים קודם לכן ולפיכך דין התביעה להדחות.

החוזה נשוא המחלוקת נכרת ביום 22/12/01 והסעיף הרלבנטי הוא סעיף 3, שתי הפסקאות האחרונות. השוכרים הם הנתבעים והם מכונים "המפעילים במשותף". החלק הרלבנטי בסעיף 3 הוא הבא:

"תקופת השכירות הינה החל מיום 22/12/00 ועד תום תקופת 5 שנים מיום תחילת השכירות.

למפעילים במשותף ניתנת בזאת אופציה להאריך את תקופת השכירות לתקופה נוספת של 5 שנים (להלן: "תקופת האופציה"). הפעלת האופציה התבצע על ידי הודעה לשלומי 60 יום לפחות לפני תום תקופת האופציה ..."

"שלומי" הוא התובעת, היא צד שלישי בחוזה השכירות, שהחזיק במושכר לפני כן והפעיל בו בית קפה. שלומי לעניננו הוא המשכיר. בחוזה אין כל הסדר לאופן מתן הודעות וגם לא כתובות למשלוח הודעות. כי, כמפורט בחוזה, מדובר בעסקה בין צדדים קרובים.

פירוט לכך מצוי בחוזה ואינו נדרש לפסק הדין.

ביום 26/10/05 שלחו באי כוח התובעת מכתב לנתבע מס' 2 ולמר חנן גלאם ולנתבעת מס' 1, המודיע כי חוזה השכירות יסתיים ביום 22/12/05 כי חוזה השכירות לא מומש.

למחרת השיב הנתבע מס' 2 על נייר לוגו של הנתבעת מס' 1 כדלקמן: "הריני להודיעך כי החלטתנו לממש את האופציה למרות שהודענו לך בעל פה הנך מנצל את העניין בחוסר תום לב החלטנו סופית להישאר בחנות עד סיום החוזה ביננו ..."

ביום 25/1/06 הוגשה תביעת הפינוי בסד"מ. ביום 20/2/06 הוגשה בקשת רשות להתגונן וביום 20/6/06 נעתרה הבקשה.

עדויות הצדדים

גרסת שלומי בן שטרית מטעם התובעת בתצהיר עדות ראשית, מיום 27/2/08, היא כי לעולם לא קיבל הודעה מהנתבעים על מימוש האופציה, בשום דרך שהיא למעט במכתב התשובה המפורט לעיל. הנתבעים הגישו תצהיר של הנתבע מס' 2 ועדות של מר משה לוי, עובד בעסק המנוהל במושכר התומך בגרסת הנתבע מס' 2. על פי גרסת יואב ענבר הופיע במושכר מנהל התובעת בחודש ינואר 2005 על מנת לבקש 12 שיקים מעותדים בגין תקופת השכירות. באותו מעמד הודיע המנהל, העד שלמה בן שטרית, לנתבע מס' 2: "כי הוא שוקל "לממש את האופציה שלו" לסיום הסכם השכירות בחודש דצמבר 2005" (הגרשיים במקור – מ' ו').

לכך השיב הנתבע מס' 2 כי זו טעות בהבנת הזכויות החוזיות של הצדדים. בהמשך ובאותו מעמד: "הודעתי למנהל התובעת כי הנתבעים ממשים את האופציה וכי בכוונתם להמשיך את הסכם השכירות עד לתום תקופת האופציה, דהיינו, עד דצמבר 2010". (תצהירו של יואב ענבר מיום 28/4/08).

מר משה לוי תמך בעדותו של מר ענבר ולמעשה אין הבדל בין שתי הגרסאות (תצהירו של מר לוי מיום 16/2/06), אלו גם הגרסאות שתמכו בבר"ל.

הנתבע מס' 2 דבק בגרסתו בחקירה נגדית וכך גם מר לוי שלמועד החקירה הנגדית כבר לא עבד בבית הקפה אצל הנתבעים. מר לוי מאשר כי השיחה היתה בהזדמנות שמר בן שטרית בא לקחת 12 שיקים לשנת השכירות והנתבע מס' 2 הזכיר לו כי אינו חייב לתת שיקים דחויים. אחר כך הודיע מר בן שטרית כי בכוונתו לממש את האופציה של אי חידוש ולכך השיב הנתבע מס' 2 כי האופציה היא של הנתבעים לחידוש. השיחה נמשכה בכך שהנתבע מס' 2 הלך להביא את החוזה להראות למר בן שטרית שעיין בחוזה שהוצג לו והסכים. אחר כך: "המשיכה שיחת חולין ואז יואב אמר שהוא מממש את האופציה. היה אפילו משפט כמו בדיחה שהוא אמר שאפילו אם יהיה מחסן פה אנחנו נמשיך". (עמוד 29 לפרוטוקול מול שורות 23-24) גרססת המחסן עלתה גם בעדותו של מר ענבר (עמוד 18 לפרוטוקול מול שורה 21) והוא גם סיפר שמסר את תוכן השיחה, באותו מעמד למר לוי כולל נושא המחסן, כי היה נסער (עמוד 19 לפרוטוקול). מר לוי סיפר בחקירתו כי הוא הזכיר את נושא המחסן למר ענבר לאחר שהודע על הפינוי.

עדותו של מר בן שטרית מאשרת חלק מהגרסה של הנתבעים, דהיינו שבהקשר של תשלום 12 שיקים היה ויכוח האם על פי החוזה הנתבעים נדרשים לשלם מראש (עמודים 10-11 לפרוטוקול). העד זכר שזה עלה ב- 2004. הוא גם הסכים שלפי "הרגשה" הוא סבר שהנתבעים ירצו להמשיך ולממש את האופציה (עמוד 11 לפרוטוקול מול שורה 25). יחד עם זאת, הוא לא פעל שזה יקרה הגם שיש לו הכרות רבת שנים עם הנתבע מס' 2, כי היו הצעות יותר אטרקטיביות בגין המושכר.

דיון

התובעת הגישה תביעת פינוי בטענה שהנתבעים לא מימשו את האופציה. הנתבעים התגוננו וטענו שכן מימשו את האופציה.

אני מאמינה לנתבעים ולעד משה לוי שהנתבע מס' 2, בסגנונו ומתוך הכרות רבת שנים עם המנהל של התובעת, יידע אותו על רצונו להישאר ומנהל התובעת היה מודע לכך לפני המועד למימוש האופציה.

ההליך ששנקט ע"י התובעת, במשלוח מכתב של עורך דין מספר מועט של ימים אחרי שחלף המועד הרשמי למתן ההודעה, נעשה בחוסר תום לב ולא בדרך מקובלת. מה שהדריך את מנהל התובעת היה מיקסום רווחים, גם על חשבון חברות ארוכת שנים. נסיון המותב לסיים את המחלוקת בגישור הפערים כשל מחמת אותו רצון למקסם רווחים בכל מחיר.

אני דוחה את פרשנות התובעת לחוזה. אני לא מקבלת שהוכח קיומו של נוהג לשלוח הודעות כאמור בכתב. מדובר בצדדים קרובים והכרויות רבות שנים, ולא עסקה בין זרים שצריכה לעבור דרך עורכי דין. ככל שענין לה עם חוסר תום לב – הוא רובץ על כתפי התובעת ומנהלה.

סוף דבר

התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ¤ בצירוף מע"מ כדין ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום ו' באב, תשס"ט (27 ביולי 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי באר שבע.

קלדנית: ב. סיגל