בתי המשפט

פסק דין

1.                   בפני תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"). התביעה הוגשה תחילה על ידי שני תובעים שנפגעו במסגרת תאונת הדרכים נשוא התובענה. בכל הנוגע לתובע 1 הגיעו הצדדים להסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין חלקי ביום 20/7/05.  התובע מס' 2 (להלן: "התובע") יליד 26/8/73, נפגע בתאונת דרכים ביום 25/6/04 כנוסע במושב שמאחורי הנהג, הנתבע 1, בעת שהרכב חצה צומת ונפגע על ידי רכב אחר.

ממקום התאונה פונה התובע באמבולנס לבית החולים "קפלן" שברחובות ושם נרשם שיש לו כאבי עורף, תנועות צוואר מוגבלות, רגישות ומגבלה בתנועות שוק ימנית. לא נמצא שבר. התובע שוחרר לביתו באותו יום.

נכות רפואית

2.                   מומחה רפואי שמונה על ידי ביהמ"ש, פרופ' דוד סגל, בתחום האורתופדיה, הגיש חוות דעת וקבע שלתובע לא נותרה נכות צמיתה והמליץ על נכות זמנית  של 100% לתקופה של שישה שבועות ו-50% לחודשיים נוספים.

אבדן כושר השתכרות לעתיד

התובע טוען כי למרות שלא נקבעה לו נכות צמיתה פרופ' סגל אישר כי בבדיקות ה-CT אובחנו בלטי דיסק עם סימני לחץ על השק הדוראלי, וכן אישר פרופ' סגל כי למרות שמצא פערים בין טווחי התנועה בבדיקה הקלינית לבין ההתנהגות הכללית של התובע, הוא לא ראה את התובע מבצע תנועה מלאה של הגב התחתון. נטען כי על פי תיעוד רפואי הקודם את הבדיקה של המומחה עולה כי מצבו הבריאותי של התובע הורע לאחר התאונה והוא סובל מהגבלה בתנועות הגב התחתון.

עמדת הנתבעים היא שלא הובאו בפני בית המשפט ראיות אשר יש בהן כדי לשנות מקביעת המומחה הרפואי. אך לעומת זאת עברו הרפואי של התובע מעיד כי ככל שנפגע כושר ההשתכרות זה לא מהתאונה. הנתבעים לא הציגו נתונים אלה בפני המומחה פרופ' סגל. על כן מבקשים הנתבעים כי בית המשפט יקבל את חוות הדעת המומחה הקובעת כי לתובע לא נותרה כל נכות רפואית.

פרופ' סגל הכיר בתקופה של נכות זמנית מחמת כאבי גב תחתון שנותרו לתובע לטענתו. פרופ' סגל שלל קיומה של נכות צמיתה בהעדר גיבוי חיצוני לתלונות התובע, בין מבדיקה פיזית, מראה עיניים, ממצאים רנטגניים כולל סיטי. בא כוח התובע נסמך על תלונות התובע, בדיקת ה- CT שמעידה על בלט דיסק עם סימני לחץ על השק הדוראלי; תיעוד של רופאים אורטופדיים חצי שנה ושוב למעלה משנה אחרי התאונה על הגבלות בתנועת הגב.

המומחה נחקר בשאלה של אבחון בין נזק אמיתי לבין התנהגות שנועדה להאדיר נזקים. לפי עדותו התובע הציג בפניו התנהגות קיצונית, הרבה יותר מאשר הוצג בפני הרופאים ד"ר דניאל דוד (06.01.05) וד"ר יעקב אליאס (12.07.05). התובע טען בבדיקתו אצל המומחה כי הוא מרגיש זרמים בצד החיצוני של השוקיים העולים עד הברכיים ודקירות בגב תחתון בעיקר בצד שמאל. התובע נבדק ע"י המומחה כשנתיים אחרי התאונה.

יומיים אחרי התאונה מצא האורתופד של קופ"ח, ד"ר רוזנטל "רגישות במימוש הזיזים המותניים ללא הגבלה בתנועה, ללא חסר או גירו עצבי. ב- 06.01.05 רושם האורתופד ד"ר דניאל דוד דבר קיומם של כאבי גב ורגישות מקומיים עם "הגבלה בינונית בתנועות".

ב – 17.05.05 רושם האורתופד ד"ר דוד יהודה כי הוא מצא שלתובע חבלה ברגל שמאל וצליפת שוט; ב- 09.06.05 ד"ר דוד מאבחן צליפת שוט, כאבי גב תחתון, גוש בגב בצד שמאל; ד"ר אליאס מפנה אותו  לטווינה , מחטים סיניים ושיאצו אולם ב- 04.07.05  מצוין בתשובת הדמיה של CT קיומם של בלט דיסק קל L3-L2, S1-L3 ליפומה ברקמות השומן במותן שמאל.

פרופ' סגל מציין כי הכיפוף בעת הבדיקה היה בקושי עד 15 מעלות - הוא הגיע עם האצבעות עד אמצע הירכיים. המומחה העיד כי אלו המצב הזה היה אמיתי היה התובע בכאבים אדירים ונדרש לאישפוז (עמ' 3 לפרוטוקול מול שורה 17). מנגד, התובע ישב בנוחות. לא נצפה עיוות במבנה עמוד השדרה. כך גם בבדיקה של כיפוף ברכיים היה פער בין מדדים בהם התובע לא היה ער לטיב הבדיקה לבין מדדים שבהם סבר שהוא מבין על מה הוא נבדק.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שמעתי את חקירת המומחה הרפואי  ועיינתי בחוות דעתו ובמסמכים הרפואיים שצורפו אני מקבלת את חוות דעת המומחה במלואה, ואינני מקבלת את עמדת בא כוח התובע כי יש להעניק לתובע נכות רפואית או תפקודית.

הפסד שכר לעבר  

3.         התובע העיד כי נעדר מעבודתו בתפקיד נהג רכבת נוסעים בכיר לצורך חופשת מחלה ושב לעבודתו למרות מגבלותיו וכאביו ביום 18/7/04, לאחר 3 שבועות אשר במהלכם קיבל שכר חלקי, על חשבון ימי מחלה, כדלקמן: בחודש 6/4 השתכר בסך של 12,399 ¤ ובחודש 7/04 השתכר בסך של 11,631 ¤. חלק משכרו של התובע שולם ע"ח ימי מחלה ומשכך, לטענתו, זכאי לפיצוי בסך 5,000 ¤.  כמו-כן לדברי התובע אלמלא התאונה והמגבלות הרפואיות היה עובד שעות נוספות ומשמרות נוספות ושכרו היה גבוה יותר. התובע העריך את ההפסד החודשי מאז התאונה (במשך 45 חודשים) בסך של 500 ¤ לחודש ובסה"כ בסך 22,500 ¤.

ב"כ הנתבעים טענו שבהתאם לתלושי השכר שהוגשו ניתן לראות ששכרו של התובע אינו קבוע והשתנה מחודש לחודש, בהתאם למספר המשמרות אותן ביצע ובהתאם לתוספות שכר אותן קיבל כגון בגין ביגוד ומפרעות (עמ' 17 לפרוטוקול הדיון מיום 8/11/07 מול השורות 1-9). כמו-כן לטענת הנתבעים אין ראיה לכך שהתובע היה אמור לעבוד יותר מכפי שעבד עובר לתאונה.

המחלוקת  היא איפוא על הפסדים של משמרות נוספות, שעות נוספות ולא על הפסד מהשכר הבסיסי. ממוצע שכרו של התובע בששת החודשים לפני התאונה נותן תוצאה של 12,620 ¤ ברוטו. המס השולי שלו עלה על 25% ולפיכך הנטו לאחר ניכוי המס המקסימלי של 25% הוא 9,465 ¤. הממוצע ברוטו של 3.5 החודשים בהם התובע היה בנכויות זמניות, (יוני- ספטמבר 2004) הוא  12,444 ¤ ברוטו והנטו הוא 9,333 ¤. דהיינו הפסד של 132 ¤ לחודש נומינלית.

התובע חזר לעבודה לפני סיום התקופות שהוכרו לו כנכות זמנית והפסדו קטן מהאחוזים שהוכרו. לפיכך הפסדו של התובע הוא 132 X 3.5 = 462 ¤.

החישוב לעיל המבוסס על ממוצע לפני התאונה כולל את השעות הנוספות והמשמרות שהתובע היה עושה. בדיקת משכורות של התובע לאחר חודש ספטמבר 2004 מלמד כי השכר ברוטו של התובע בחודש אוקטובר 2004 עמד על 13,316.81 ¤ ברוטו; בחודש נובמבר 12,264.59 ¤ ברוטו; בחודש דצמבר 23,880.33 ¤ ברוטו; בחודש ינואר 2005  20,489.71 ¤.

התמונה הכוללת איננה מעידה על הפסד. אך מאחר ותלושי השכר החודשיים אינם נותנים תמונה מלאה- אני קובעת לתובע הפסד, בראש נזק זה של 5,000 ¤ כולל  נכון להיום.

הוצאות רפואיות לעתיד ועזרה הזולת

התובע טוען כי לנוכח אופי הפגיעה יזדקק לטיפולים רפואיים ולעזרת הזולת, בהיותו פרוד מאשתו. עמדת הנתבעים היא שמשלא נקבעה לתובע נכות צמיתה אין מקום לפצות בגין ראש נזק זה. אני דוחה ראש נזק זה בהעדר נכות.

הוצאות רפואיות ונלוות, הוצאות נסיעה

4.         טוען התובע להוצאות כספיות בגין נסיעות לבדיקות וטיפולים, רכישת תרופות ומשככי כאבים, תשלומים רבעוניים לקופת החולים, תשלום עבור טיפולים אלטרנטיביים ב"מכבי טבעי" והשתתפות בעלות צילומים ובדיקות.

מוסיף התובע בסיכומיו שנגרמו לו הוצאות רפואיות, מעל ומעבר לקבלות החלקיות שהוצגו בפני ובין היתר שילם כ-1,000 ¤ בגין טיפולים אלטרנטיביים, נסיעות  והוא צורך משככי כאבים עד היום. התובע מעריך את נזקו בסך 7,500 ¤ בגין הוצאות רפואיות, סך של 5,000 ¤ בגין הוצאות נסיעה.

עמדת הנתבעים היא שכל הטיפולים הרפואיים שולמו באמצעות קופת החולים לה הוא משתייך, ולא הוצגו ראיות.

            אני פוסקת לתובע בראש נזק זה, לפי אמדנא, סך של 3,000 ¤ נכון להיום.

עזרת זולת עבר

התובע עותר לפיצוי של 5,000 ¤ עזרת הזולת, שהיא אשתו. אשתו לא העידה. לדבריו היא עבדה אך סידרה לעצמה את שעות העבודה שלה. האישה לא הגישה תצהיר. למועד עדותו של התובע הם כבר נפרדו.

היקף הפגיעה בתובע לא הצריך אישפוז או טיפול מסויים ונכותו הזמנית היא בגין תלונותיו על כאבי גב תחתון. אני דוחה את תביעתו בראש נזק זה שלא הוכח.

נזק לא ממוני

התובע מבקש לפסוק לו נזק לא ממוני בשיעור 10%. עמדת הנתבעים היא שהתובע נפגע באופן קל ביותר, ממנה התאושש מבלי שנגרם לו נזק מיוחד ו/או סבל משמעותי ולפיכך אין מקום לפסוק את המקסימום שבסמכות בית המשפט - הם מציעים לפסוק לו 1,500 ¤. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, והעובדה שהמומחה מטעם ביהמ"ש מצא כי טיב הפגיעה הצדיקה תקופות של נכות זמנית – אני פוסקת לתובע בראש נזק זה 10,000 ¤.

סוף דבר        

5.   הנתבעים ישלמו לטובת התובע כדלקמן:

נזק לא ממוני                                                     10,000 ¤

            הפסד השתכרות בעבר                                        5,000¤

            הוצאות רפואיות (לרבות נסיעות) - לעבר              3,000 ¤   

            סכ"ה:                                                              18,000 ¤.

הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך של 18,000 ¤ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית

מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו-כן ישלמו הנתבעים לתובע את חלקו באגרת בית המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל וכן שכר טרחת עו"ד כדין בצירוף מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום ו' באב, תשס"ט (27 ביולי 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי באר שבע.

קלדנית: ב. סיגל