בתי המשפט

 

 

 

 פסק דין

  פרק עובדתי

1.         המבקש, יליד 1954, היה מבוטח אצל המשיבה 1 (להלן: המשיבה) משנת 1986בביטוח מסוג "ביטוח מנהלים" שנעשה באמצעות מעבידתו דאז מוסך יוסף שוורץ בע"מ (שניהלה מוסך, בו עבד המבקש, להלן: המוסך).

            המוסך נוהל תחילה על ידי אביו המנוח של המבקש, ולאחר פטירתו הוא נוהל על ידי המבקש וגיסו, עד לסגירתו במהלך שנת 2006.

            בכל אותה עת נעשה הביטוח באמצעות המשיב 2 (להלן: המשיב), המשמש כסוכן ביטוח של המשיבה.

            הביטוח כלל מרכיב של פיצויים עבור פיטורין ומרכיבים של ביטוח חיים, מחלה, נכות ואובדן כושר עבודה.

 

2.         ביום 18.9.06 מסרו המוסך והמבקש למשיבה, באמצעות המשיב, הודעה על העברת הבעלות בפוליסה למבקש (נספח א1 ו- א2 של המשיבה).

            המבקש הוסיף בהודעתו, כי הוא "מבקש בזה לפדות את הפיצויים בפוליסה הנ"ל לאלתר". אולם, לאחר שיחה של המבקש עם המשיב, שבה הסביר המשיב למבקש שהוא יכול לשמר את הפוליסה, כאשר הפרשת הפרמיות תיעשה מתוך כספי הפוליסה הצבורים (ס' 11 לתצהיר המבקש) השתכנע המבקש לשמר את הפוליסה בבעלותו, והמשיב ניסח עבורו מכתב המופנה למשיבה, שהתאריך הרשום בו הוא 28.9.08 (נספח ב1 לתשובה), בזו הלשון:

            "לכבוד

הפניקס חברה לביטוח

המח' לביטוח חיים

 

עבור דורית.

 

הנדון: ביטול בקשה לפדיון פוליסה מס' 0262287014

                                  על שמי אבי שוורץ.

א.ג.נ.,

 

הנני מבקש בזה לבטל מיידית את בקשתי הקודמת לפדיון

פיצויים בפוליסה הנ"ל, מיום 18.09.2006.

אני מבקש לקיים את הפוליסה במתכונתה המקורית.

אני מקווה שהפדיון לא התבצע עדיין.

יש לקיים את כל הריסקים שבפוליסה ולשלמה מתוכה

בתקופת ביניים, עד שיובהר מצבי הכלכלי.

אם יש לכם הערות ענייניות שעלי לדעת, אבקש לידעני ולידע

גם את סוכן הביטוח שלי.

 

                                                                                     בכבוד רב

                                                                                     אבי שוורץ

                                                                                     ת.ז. 52727963"

 

3.         בפועל, נמסר המכתב הנ"ל על-ידי המבקש למשיבה רק ביום 1.11.06, כפי שניתן להיווכח מהחותמת שעליו.

            בינתיים, ביום 29.10.06, פעלה המשיבה על-פי הוראתו הראשונה של המבקש והעבירה לחשבונו את סכום פדיון הפיצויים בסך 207,257 ¤ (נספח ב2 לתשובה).

            לא ברור כיצד נעשה הדבר, אך בפועל סכום זה לא נמשך על-ידי המבקש והוחזר למשיבה (המבקש, עמ' 7 למעלה; עדת המשיבה חדוה שיר, עמ' 13, שורות 20-19).

            משקיבלה המשיבה את מכתב "ביטול הביטול" של המבקש, מיום 1.11.06 כאמור, היא החזירה את הפוליסה לתוקף "על בסיס ריסק זמני בלבד" רטרואקטיבית מיום הביטול (סעיף 11 לתצהיר שיר).

 

4.         החל מחודש 12/06 ועד לחודש 7/07 שלחה המשיבה למבקש דרישות לתשלום הפרמיות החודשיות (נספח ג' לתצהיר המבקש).

            המבקש לא שילם את הפרמיות, מלבד חודש 5/07 (המבקש, בעמ' 4 לפרוטוקול. המשיב אישר נתון זה, עמ' 23 למטה).

            המבקש טען (סעיפים 17 –13), כי המשיב הנחה אותו להתעלם מדרישות התשלום, כיוון שהתשלומים מופרשים מהכספים שנצברו לזכותו. הוא סמך על דבריו, ולפיכך לא שילם את הפרמיות.

            המשיב הכחיש טענה זו, ולדבריו (סעיף 17 והלאה בתצהירו), הוא הסביר למבקש, שעל מנת שהפוליסה תתקיים, עליו לשלם את הפרמיות.

            המשיב הוסיף וסיפר, כי לאחר שהמשיב הודיע לו כי עבר לעבוד אצל מעביד חדש, שיהיה מוכן לשלם את הפרמיות בעתיד, הוא הכין עבורו את הטפסים המתאימים ואף דאג להביאם למקום העבודה של המשיב, אך המשיב לא החזיר לו את הטפסים.

 

5.         לדברי שיר (סעיף 13 לתצהירה), לאחר שהמבקש לא שילם את הפרמיות עבור הפוליסה, בוטלה הפוליסה והפכה מסולקת.

            מיד לאחר-מכן בחודש 5/07 פנה המבקש למשיבה בבקשה לחדש את הפוליסה (נספח ד2 לתשובה). המשיבה התנתה את חידוש הפוליסה בהצהרת בריאות חדשה ועריכת בדיקה  רפואית (שיר, סעיפים 15 – 14 לתצהירה). המבקש חתם על המסמכים שהומצאו לו אך לא נענה לדרישה לעריכת בדיקה רפואית.

            ביום 1.7.07 הוציאה המשיבה למבקש הודעה על סילוק הפוליסה (הנספח האחרון לתשובה), שבה נאמר כדלקמן (ההדגשות במקור):

"הריני להודיעך כי הפוליסה שבנדון סולקה בהתאם לתנאיה. למותר לציין, כי בעקבות סילוק הפוליסה בטלים כל הכיסויים הנוספים בפוליסה.

            סילוק הפוליסה הינו בעקבות:

אי תשלום הפרמיה עבור הפוליסה שבנדון ולאחר שתי התראות קודמות שנשלחו אליך".

 

דרישת המבקש באמצעות בא כוחו להחזיר את הפוליסה המקורית לתוקפה (נספח ד' לתובענה) נדחתה על ידי המשיבה.

 

טענות הצדדים

6.         המבקש טוען, כי הוא פעל על פי הנחיותיו של המשיב, שנתן לו להאמין, שהפרמיות משולמות מתוך הכספים הצבורים בפוליסה הקיימת.

            לטענתו, המשיב משמש כשלוחה של המשיבה, והנחיותיו הן הנחיותיה.

            המבקש מכחיש קבלת התראה על ביטול הפוליסה ומכחיש קבלת הודעה על ביטול הפוליסה. המבקש טוען עוד למעשי רשלנות של המשיב.

 

7.         המשיבה טוענת, כי הפוליסה בוטלה כדין לאחר שהמבקש לא שילם את הפרמיות, ולמרות ההתראות שנשלחו לו.

            המשיב טוען, כי הורה למבקש לשלם את הפרמיות, כדי לשמור על זכויותיו על-פי הפוליסה. המשיבה והמשיב טוענים, כי המבקש הוא שפעל ברשלנות ובהזנחה.

 

8.         כאן המקום לציין, כפי ששיר אישרה בחקירתה (עמ' 17 – 16), כי תנאיה של הפוליסה הישנה עדיפים על תנאיה של הפוליסה החדשה, שהוצעה למבקש.

            כמו כן, מפאת מחלותיו של המבקש שהתהוו לאחר עשיית הפוליסה הישנה, ספק אם המשיבה היתה מסכימה לבטח את המבקש כיום.

            מכאן גם עמידתו של המבקש על קיום תוקפה של הפוליסה הישנה.

 

דיון

9.         נכון להתחיל את הדיון מסוף הדברים.

            שירה אישרה בחקירתה (עמ' 15 – 14), כי הפוליסה סולקה בפועל רק בחודש יולי 2007, כשעד אותו מועד היא היתה בתוקף.

            שיר אף הוסיפה ואמרה (עמ' 15 למטה), כי אם המבקש היה משלם את הפרמיות לפני סילוק הפוליסה, הפוליסה היום היתה בתוקף.

            נמצא, כי המכתב המודיע על ביטול הפוליסה הוא זה שמיום 1.7.07 (נספח אחרון לתשובה).

            הנימוק שהובא באותו מכתב לביטול הפוליסה הוא: אי תשלום הפרמיות למרות ההתראות הקודמות שנשלחו אליו.

            אולם, המשיבה לא הציגה את ההתראות, שלטענתה, נשלחו אל המבקש.

            שיר הודתה (עמ' 14) כי הודעות התשלום שנשלחו אליו אינן התראות.

אמנם, הוצג תדפיס מחשב של המשיבה, על-פיו נשלחו התראות למבקש (נספח ג3 לתשובה), אך תדפיס זה אינו יכול להוות ראיה לכך, שההתראות אכן נשלחו בפועל למבקש, וכל-שכן שהוא אינו מוכיח את מסירתן בפועל למבקש.

            על פי הדעה המקובלת, אין המבטח יוצא ידי חובתו בהוכחת משלוחי ההתראה, עליו להוכיח גם כי הן אכן הגיעו לידי המבוטח (ירון אליאס, דיני ביטוח, להלן: אליאס, עמ' 364, והספרות והפסיקה הנזכרות בה"ש 56 שם).

            משלא הוכח הנימוק לביטול הפוליסה, היא מנועה מלטעון לנימוק אחר שלא הוזכר בהודעות הביטול (השוו להנחייתה של עו"ד רטוביץ, סגן בכיר לממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון לממונים על פניות הציבור בחברות הביטוח, מיום 9.12.98, בקשר לחובת המבוטח לנמק את דחיית תביעת המבוטח והמניעות מלהסתמך על נימוק שלא צוין, סעיף 4 להנחיה, מופיעה בספרו של אליאס, עמ' 945).

 

10.       כאן המקום להבהיר, כי למרות שבאותה הודעה דובר על סילוק הפוליסה ולא על ביטולה, הרי שמבחינת המחלוקת הנדונה כאן, משמעות ההודעה היא ביטול מרכיב הסיכון (ביטוח חיים, נכות וכו') של הפוליסה, כפי שצוין בהודעה עצמה, ומכאן שיש להחיל על הודעה זו את כל הכללים החלים על ביטול פוליסה.

 

11.       שיר טענה עוד בחקירתה (עמ' 14), כי "המערכת" מסלקת באופן אוטומטי את הפוליסה, לאחר משלוח שלוש התראות.

            אולם, ביטול חוזי ביטוח אינו יכול להיעשות באופן "אוטומטי", ביטול חוזי ביטוח משתכלל רק עם הפעלת ברירת הביטול (אליאס, עמ' 349).

            וכשמדובר בביטול חוזה ביטוח בשל פיגור בתשלום, חל סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: החוק), לפיו המבטח "רשאי" לפעול לביטול החוזה בדרך הקבועה באותו סעיף. "רשאי", משמע הפעלה מודעת של ברירת הביטול.

 

12.       בין כה וכה המשיבה לא פעלה לביטול הפוליסה בדרך הקבועה בחוק.

            ביטול חוזה הביטוח בשל פיגור בתשלום מוסדר, כאמור, בסעיף 15(א):

            "לא שולמו דמי ביטוח או חלק מהם במועדם ולא שולמו גם תוך 15 ימים לאחר שהמבטח דרש מן המבוטח בכתב לשלמם, רשאי המבטח להודיע למבוטח בכתב כי החוזה יתבטל כעבור 21 ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני כן".

            נמצא, שהיה על המשיבה, לפני ביטולה של הפוליסה, להוציא הודעה כאמור למבקש ולתת לו ארכה של 21 ימים לתשלום הסכום שבפיגור.

            גם המשיבה לא טענה כי הוציאה למבקש הודעה כאמור הנותנת לו ארכת זמן כאמור, וכמובן שהודעה כזו לא הוצגה.

            ראוי לציין, כי על-פי סעיף 39(ב) לחוק, אין להתנות על הוראת סעיף 15 אלא לטובת המבוטח.

 

13.       וכן אני סבור כי הפיגור בתשלום הפרמיות נגרם בשל התרשלותם של המשיבים, והמבטח אינו רשאי לבטל את החוזה כאשר הפיגור בתשלום דמי הביטוח נובע מרשלנותו (אליאס, עמ' 368 – 367, והפסיקה הנזכרת שם).

            גם אם המבקש השתהה במסירת המכתב המודיע על ביטול הודעתו לביטול הפוליסה, וגם אם המבקש הזניח את הטיפול בהחתמת המעביד החדש על נכונותו לשלם את הפרמיות, הרי שהיה צריך להיות ברור למשיבים היטב, כי רצונו וכוונתו של המבקש הם, שכל עוד הפרמיות לא ישולמו על ידי מעביד חדש שיהא מוכן לכך, הוא מבקש שהן ישולמו מתוך הכספים הצבורים לטובתו בפוליסה הקיימת.

            כך הבהיר במפורש המבקש במכתבו האמור (נספח ב1 לתשובה):

            "יש לקיים את כל הריסקים שבפוליסה ולשלמה מתוכה בתקופת הביניים, עד שיובהר מצבי הכלכלי".

            מכתב זה נוסח, כאמור, על-ידי המשיב, אשר היה מודע היטב לכוונתו של המבקש, כך עולה מחקירת המשיב (עמ' 19):

            "ש. אתה ניסחת לו את המסמך מ- 28.9.06

            ת. נכון.

            ש. מה התכוונת כשכתבת לשלם את הפוליסה מתוכה?

            ת. לשלם את הפיגור מתוך הכספים שנצטברו לזכותו ושיכול היה לשחרר אותם.

            ש. זאת אומרת לא מכיסו

            ת. נכון.

            ש. וכך הוא הבין את זה, שהוא לא צריך לשלם, אלא הפוליסה משלמת את עצמה

            ת. נכון."

 

            כיון שכך, גירסתו של המבקש, לפיה המשיב הורה לו להתעלם מדרישות התשלום שנשלחו לו לאחר-מכן, משום שהפרמיות נגבות מתוך הכספים הצבורים שבפוליסה, מסתברת יותר מגירסת המשיב, לפיה הוא הורה למבקש לשלם אותן פרמיות.

 

14.       המשיב, סוכן הביטוח, שימש כשלוחה של המשיבה המבטחת לעניין קבלת הודעות מאת המבקש (סעיף 35 לחוק), אולם אף אם נאמר כי במקרה דנן הוא לא שימש כשלוח כיון שדרש מהמבקש להמציא אותו מכתב ישירות למשיבה (הסיפא לסעיף 35 הנ"ל), הרי שמוטל היה על המשיב לוודא אצל המשיבה, כי היא פועלת על פי האמור באותו מכתב.

            גם על המשיבה היה מוטל לברר עם המשיב מה כוונתו ומה רצונו של המבקש על פי אותו מכתב, אם עוד נותר אצלה ספק בכך.

            המבקש אף ביקש באותו מכתב מהמשיבה:

            "אם יש לכם הערות ענייניות שעלי לדעת, אבקש לידעני ולידע גם את סוכן הביטוח שלי".

            שיר הודתה ( עמ' 13 – 12), כי לאור הערתו זו של המבקש, הוא היה זכאי לקבלת "הערות ענייניות" וכי לא ידוע לה אם המשיבה העבירה למבקש הערות כלשהן למכתבו הנ"ל.

            למעשה, ניתן לומר, כי "המערכת האוטומטית" של משלוח דרישות התשלום וכו', פעלה במנותק מהשיח שבין המבקש ובין המשיב ומפניותיו של המבקש למשיבה.

 

15.       כאן המקום לציין, כפי ששיר העידה (עמ' 12), שהאפשרות של תשלום הפרמיות מתוך הכספים הצבורים לזכות המבוטח בפוליסה היתה קיימת, ולעיתים המבקשת נקטה כך גם ללא בקשתו של המבוטח.

            קל וחומר, שהיה על המשיבה להיות ערה להפעלת אופציה זו במקרה דנן לאור בקשתו המפורשת של המבקש לפעול כך.

 

16.       המשיבה היתה חייבת להיענות לבקשת המבקש "להחיות" את הפוליסה, גם מטעם נוסף. כאמור, הפוליסה הנדונה כוללת גם מרכיב של ביטוח חיים.

            ביטול פוליסה לביטוח חיים בשל אי תשלום פרמיה נתונה להסדר מיוחד שנקבע בחוזר ביטוח 1985/3 של המפקח על הביטוח (מופיע בספרו של אליאס, עמ' 915, וראו גם עמ' 367), ולפיו:

            "במקרה שהפוליסה בוטלה כתוצאה מאי תשלום הפרמיה, רשאי המבוטח/בעל הפוליסה, במשך שלושה חודשים מיום הביטול, לדרוש את חידושה בתנאי שכל הפרמיות אשר היה על המבוטח/בעל הפוליסה לשלם, אלמלא בוטלה הפוליסה, תשולמנה במלואן...".

            עוד ביום ביטולה של הפוליסה (וליתר דיוק, ביטול מרכיב הריסק הכולל ביטוח חיים), שלח ב"כ המבקש למשיבה מכתב (נספח ד' לתביעה), המודיע על רצונו "בהחייאת" הפוליסה הקיימת ועל נכונותו לשלם את החיוב שבפיגור (סעיף 15 למכתב).

            לפיכך, המשיבה לא צדקה בעמדתה כי היא מוכנה רק לעשיית פוליסה חדשה ולדרישתה מהמבקש לעבור בדיקות רפואיות, כתנאי להתקשרות מחודשת.

            לעניין זה יצוין עוד, כי על-פי החוזר הנ"ל, שהוצא בחודש אוקטובר 1985, היה על המבקשת לכלול תנאי זה בפוליסה. הפוליסה הנדונה, שהוצאה בחודש אוקטובר 1986, לא כללה תנאי זה, כפי שאישרה שיר בעדותה ( עמ' 12 – 11), וגם נתון זה פועל לחובתה של המשיבה.

 

סיכום

17.       המשיבה לא הוכיחה את הנימוק שצוין בהודעתה לביטול הפוליסה, היינו: לא הוכיחה משלוח ההתראות למבקש, ובודאי שלא הוכיחה את מסירתן למבקש. המשיבה לא הפעילה כדין את ברירת הביטול הנתונה לה על פי החוק בשל פיגור בתשלום הפרמיות.

            בכלל זה, המשיבה לא הוציאה למבקש הודעת ביטול על פי האמור בחוק ולא נתנה לו ארכה כקבוע בחוק לתשלום סכום הפיגור.

            הפיגור בתשלום נגרם בשל התרשלותם של המשיבים, שלא פעלו על פי בקשתו של המבקש לפרוע את הפרמיות מתוך הכספים הצבורים לזכותו בפוליסה הקיימת.

            המשיבה לא איפשרה למבקש "להחיות" את הפוליסה הקיימת תוך שלושה חודשים, בהתאם להוראות המפקח על הביטוח.

 

תוצאה

18.        אשר-על-כן ניתן בזה צו הצהרתי, לפיו ביטולה של הפוליסה נשוא התובענה נעשה שלא כדין, וכי כל הכיסויים הביטוחיים הכלולים בפוליסה זו עודם תקפים ובאותם תנאים המפורטים בפוליסה הקיימת.

            צו זה מותנה בכך שהמבקש יפרע את כל חוב הפיגורים בתוך שלושה חודשים מיום מתן פסק דין זה (ימי פגרה במנין).

            המשיבים ישלמו למבקש הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ¤ בצירוף מע"מ.

 

 

ניתן היום, ז' באב, תשס"ט (28 ביולי 2009), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.