בתי המשפט

פסק - דין

בפני תביעה כספית על סך נומינלי של 105,084 ¤, שהם 113,206 ¤, נכון ליום הגשת התביעה.

כידוע, כתבי הטענות משקפים את המוסכמות והפלוגתאות שבין הצדדים, מגדירים ותוחמים את מסגרת הדיון (ד' שוורץ, סדר דין אזרחי – חידושים, תהליכים ומגמות, תשס"ז, עמ' 195). לפיכך, נפנה תחילה לכתבי הטענות.

תמצית טענות התובעת בכתב התביעה

התובעת היא חברה המעניקה שירותי צילום קווי ביוב, טיפול שוטף בתשתיות שוטפות ועוד.

נתבע 3 הזמין מהתובעת שירותים שכללו צילום מרזבים וחידוש מרזבים, בבניין אשר נבנה בשנת 2005, ברחוב שינקין 10, תל אביב (להלן – הבניין).

נתבע 3 הציג את עצמו כבעל חב' "גני בנימין", בעלת הבניין. אולם התברר, שנתבעות 1 ו- 2 הן בעלות הבניין ונתבע 3 הוא מנהלן ובעל מניות בהן.

התובעת סיפקה את השירותים שהתבקשו, אך הנתבעים, חרף פניות התובעת, לא טרחו לשלם עבורם ונותרה יתרת חוב על סך 105,084 ¤. הנתבעים חייבים לתובעת סכום זה, יחד ולחוד, מכוח התחייבות מפורשת ו/או משתמעת ו/או מכוח עשיית עושר שלא על פי זכות שבדין ו/או מכוח הסתמכות התובעת על מצגי נתבע 3.

יצויין, שכתב התביעה מנוסח באופן תמציתי עד סתמי ונעדר מסמכים מהותיים.

תמצית טענות הנתבעת בכתב ההגנה

התובעת הוזמנה לתת חוות דעת מקצועית לצורך ביצוע עבודות לתיקון נזקים, אשר נגרמו לצנרת הבניין.

התובעת התבקשה, בשלב ראשון, לצלם את הבניין ואת הצנרת ולהעביר את הצילומים ואת קלטת הוידאו לידי סוכן הביטוח, מר צביקה סברנסקי, ולידי נתבע 3. התובעת צילמה את הבניין והחלה בביצוע העבודות ללא הסכמת הנתבעים ומבלי להגיע להסכמה לגבי התמורה עבור העבודות.

הנתבעים לא ביקשו מהתובעת לבצע את העבודות ולא הסכימו לשלם את הסכומים הנדרשים על ידה. התובעת התבקשה להעביר את הצילומים לסוכן הביטוח ולאחר מכן היה עליה להעביר הצעת מחיר מסודרת ורק לאחר אישור חברת הביטוח היתה התובעת אמורה להתחיל בעבודה וגם התשלום עבור העבודה היה אמור להיות משולם לתובעת על ידי חברת הביטוח, אשר ביטחה את הבניין. התובעת ברשלנותה לא העבירה את הצילומים, לא לנתבעים, לא לסוכן הביטוח ולא לחברת הביטוח, עד ליום הגשת כתב ההגנה ועד בכלל ובחרה להתחיל בביצוע העבודות ללא אישור.

לא קיימים כל הסכם או הזמנה בכתב חתומים על ידי הנתבעים ואין כל ראיה בכתב להוכחת הטענה, שהנתבעים אכן הזמינו את העבודות המתוארות בכתב התביעה. מעולם לא נערך פרוטוקול מסירה או פרוטוקול סיום עבודות ולא נמסרה לנתבעים תעודת אחריות לעבודות. העבודות לא הוזמנו על ידי הנתבעים ולא היה כל סיכום בין הצדדים לגבי הסכומים הנדרשים.

הנתבעים מכחישים את ביצוע העבודות המתוארות בכתב התביעה ואת הסכומים המפורטים בכתב התביעה, שאף אינו מפרט את אופן חישובם.

הנתבעים לא קיבלו דרישה כספית מהתובעת ומכתב ב"כ מיום 22.2.07 לא הגיע לידי הנתבעים.

כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה אישית נגד נתבע 3, שפעל כאורגן של החברה.      

התובעת בחרה שלא להגיש כתב תשובה לכתב ההגנה.

העדים שהעידו

מטעם התובעת העידו, מר ויני רובין - שעבד כמנהל מכירות בתובעת ומר אבי רון – שעבד כמנהל תחום בתובעת. יצויין, שמדובר בשני תצהירים זהים כמעט לחלוטין.

מטעם הנתבעים העידו, מר צביקה סברנסקי – סוכן הביטוח, מר גיא טריכטר – יועץ לשמאי מטעם חברת הביטוח ומר בנימין נחום – הנתבע 3.

דיון

ככלל, התובעת נושאת בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ואילו הנתבעת נושאת בנטל השכנוע לגבי יסודותיהם העובדתיים של טענות ההגנה (יעקב קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, תשס"ד – 2003, עמ' 1508).

לפיכך, על התובעת להוכיח ולשכנע, שהנתבעים הזמינו את עבודת התיקון של המרזבים מהתובעת, שהיתה הסכמה לגבי התמורה עבור העבודה ושהעבודה המוסכמת אכן בוצעה בפועל.

אך לפני שניגשים לשאלת ההזמנה וההסכמה, עולה השאלה – היכן קלטת הוידאו של המרזבים?

אין מחלוקת בין הצדדים, שישנם שני שלבים לביצוע העבודה. בשלב ראשון, שוטפים ומצלמים את המרזבים ומכינים דו"ח ובשלב שני, מתקנים את המרזבים בהתאם לממצאים (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 8 – 15; עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 22 - 27).

בכתב התביעה נטען, שבוצע צילום של המרזבים, כנגד תמורה בסך של 2,700 ¤ (חשבונית, נספח ד'). בכתב ההגנה נטען, שהצילומים לא נמסרו לנתבע 3 ולא נמסרו לסוכן הביטוח. ניתן היה להניח, שתהיה לכך התייחסות בכתב תשובה לכתב הגנה, אך לא הוגש כתב תשובה וגם התצהירים האחידים אינם מתייחסים לעניין זה. רק בחקירתו הנגדית, לראשונה, טען מר רובין, שהממצאים והצילומים נמסרו על ידי מר אבי רון לנתבע 3 ולמר סברנסקי, סוכן הביטוח (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 11 – 15) ואילו מר אבי רון השיב בחקירתו הנגדית, לראשונה, שמסר את הצילומים ואת הדו"ח ל"איש האחזקה" של הבניין, "בני" (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 1 – 4; עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 23 – 28).

מאידך, מר סברנסקי ונתבע 3 טוענים, שלא קיבלו את הקלטת ועדותם נתמכת בעדותו של מר גיא טריכטר, שהשיב בחקירתו הראשית, "... באותה פגישה נאמר לי שבוצע צילום של אותם קווים, הפגישה היתה אחרי שבוצע הצילום, ומבחינתנו זה קריטי לקבל את הצילום כדי לדעת מה מהות הכשלים ואם בכלל היו כשלים. באותה פגישה שנערכה בבניין, הוסכם ע"י הצדדים, שזה ליפודן ומגדלי שינקין, שהעתק מאותו צילום קווים יועבר לעיוני. וזה בעצם שלב א' בבדיקה, לאמת את הנזק. אני זוכר שפרק זמן ארוך התקשרתי לנציגים של ליפודן, שנכחו באותה פגישה, לא זוכר את שמותיהם... תמיד קיבלתי תשובות – מחפשים, עוד לא מצאנו." (עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 5 – 13).

הקלטת לא הוצגה בפני מר טריכטר, לא הוגשה במסגרת ההליכים בתיק זה וגם לא ניתן הסבר לאי הגשתה. אי הגשת הקלטת פוגעת בתובעת, עליה מוטל נטל השכנוע, שכן ניתן היה ללמוד ממנה על הבעיות שהתגלו במרזבי הבניין ועל היקף התיקון שנדרש באותו מועד וההלכות לגבי אי הגשת ראיות, ידועות היטב.  

שאלה נוספת (וחשובה) שיש לדון בה היא – האם הנתבעים הזמינו את עבודת התיקון מהתובעת?

התובעת טענה בכתב התביעה באופן סתמי, שנתבע 3 הזמין את העבודה מהתובעת. הנתבעים הכחישו זאת בכתב ההגנה. בתצהירים הזהים של מר רובין ומר רון נאמר, שהצעת העבודה נשלחה לביתו של נתבע 3 בירושלים וההצעה אושרה. נתבע 3 הכחיש זאת בתצהירו.

לגישת התובעת, אין היא מבצעת עבודה כלשהי, ללא הצעה חתומה על ידי המזמין (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 25 – 28). המצהירים מטעם התובעת צירפו הצעת עבודה חתומה, על סך 2,800 ¤, לגבי צילום המרזבים, אך לא צירפו הצעת עבודה לגבי התיקון, על סך 87,500 ¤ (לא כולל מע"מ) וממילא, אין בידי התובעת אישור בכתב לגבי ביצוע העבודה והתמורה המוסכמת בגינה.

בסעיף 7 תצהירו של מר רובין נכתב לגבי הצעה זו, "... משום מה, אינני מוצא את ההצעה המאושרת". בחקירתו הנגדית השיב, שהצעות המחיר היו בתיקים ובמחשב, המחשבים נגנבו והוא מצא בתיקים אך את הצעת המחיר הראשונה לגבי הצילומים (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 18 – 22).

גניבת המחשבים יכולה להסביר אולי את אי הגשתו של העתק הצעת העבודה, אך לא את היעלמותה של הצעה שנשלחה בפקס ונחתמה ידנית, אל מול הימצאותה של הצעה נמוכה עשרות מונים. מעבר לכך, לא הוכחה גניבת המחשבים. העד "הבין" שהמחשבים נגנבו (שם) ולא הוצגה כל אסמכתא בעניין זה.  

בהיעדר אסמכתא לגבי הזמנת העבודה מהתובעת, אין בנמצא אסמכתא לגבי הסכמה לגבי התמורה. כפי שניתן ללמוד מהזמנת העבודה לגבי הצילומים, היא כוללת בתוכה את המחיר המבוקש וחתימה עליה מהווה גם הסכמה לגבי המחיר.

שאלה נוספת היא – האם העבודה המוסכמת אכן בוצעה בפועל?

לאחר שהגעתי למסקנה, שרכיב ההסכמה לא הוכח, מתייתר לכאורה הדיון בשאלה זו. אך גם בהוכחת העבודה שבוצעה בפועל כשלה התובעת.

כתב התביעה והתצהירים מטעם התובעת אינם מפרטים את היקף העבודה, את עלות החומרים ואת עלות העבודה. מר אבי רון הסביר בחקירתו הנגדית, שישנו תהליך של תמחור בחברה לפני הגשת הצעות מחיר ללקוח (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 1 – 8). אך, הנתונים (שעות עבודה? עלות העבודה? כמות החומר? עלות החומר?) והאסמכתאות לגביהם לא הוצגו בפני, לא בתצהירי התובעת ולא בחוות דעת נפרדת. כבר למדנו, שישנו "תיק" עבור הפרוייקט בתובעת, אך המסמכים המצויים בתיק זה, ככל שישנם מסמכים כאלה, לא הוצגו בפני והמחשבים, כאמור, נגנבו.

מר גיא טריכטר העיד, שהגיע לבניין לראשונה ביום 29.11.05, לכאורה לאחר שהושלמו העבודות לגירסת התובעת, ופגש שם את נציגי התובעת, את נתבע 3 ואת מר סברנסקי (עמ' 31 לפרוטוקול). מר טריכטר אינו אומר, שבאותו מועד העבודות כבר בוצעו, אלא שבוצע צילום בלבד, "באותה פגישה נאמר לי שבוצע צילום של אותם קווים, הפגישה היתה אחרי שבוצע הצילום..." (עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 5 – 6). כך גם נכתב בחוות הדעת, "במהלך הסיור נמסר לי ע"י נציגי חברת ליפודן כי הנ"ל ביצעו צילום של קווי הניקוז ומצאו כשלים בכ- 3 קווי ניקוז הגורמים לסתימות וחדירת מים למבנה. לאור הנתונים הנ"ל נתבקשו המבוטחים ונציגי חברת ליפודן למסור לידינו את צילומי הווידאו" (תחתית עמוד 2 לחוות הדעת). לא נכתב, שקווי הניקוז תוקנו על ידי התובעת ובעמוד 3 נכתב, ש"אומדן הנזק אינו מתייחס לעלויות תיקון גורם הכשל שלא הוצג בפני".

במועד הביקור האמור, לגרסת התובעת, התיקון כבר בוצע והחשבוניות כבר הופקו. מדוע נציגי התובעת לא סיפרו זאת למר טריכטר?     

מכל מקום, התיק בחברת הביטוח נסגר, מאחר והנזק לא הוכח (עמ' 32 לפרוטוקול) וכך גם גורלה של העתירה העיקרית בתיק זה.

בשולי הדברין יצויין, שישנן אינדיקציות לכך, שאכן בוצעה עבודה כלשהי בבניין על ידי התובעת, אך אין בהן די כדי לבסס עליהן פסק דין כספי. למרבה הצער, התובעת לא השכילה להוכיח את טענותיה באופן ראוי למשפט אזרחי.

סוף דבר

התובעת לא השכילה להוכיח כדבעי את עילת התביעה בכל הנוגע לתיקון המרזבים ודינה להדחות.

מאידך, הנתבעים אישרו את הצעת המחיר לגבי צילום המרזבים ונתבע 3 אף הביע את הסכמתו, בעמ' 21 לפרוטוקול, לשלם עבור הצילום (על אף, שלטענתו, לא קיבל את הקלטת). לפיכך, הנתבעים ישלמו לתובעת, יחד ולחוד, את הסכום הנקוב בהצעת המחיר – 2,800 ¤ בתוספת מע"מ וכן הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מיום 30.11.05 ועד לתשלום בפועל.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום ח' באב, תשס"ט (29 ביולי 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותקים מפסק דין לב"כ הצדדים.

קלדנית: דבורה