בתי המשפט

 

 

 

פסק דין

מהות התובענה

 

התובע – יליד 1953, עותר לחייב את הנתבעת- מבטחת השימוש ברכב – לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים מיום 9.12.00 עת נהג ברכב.

התביעה היא בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ו- 1975.

בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את האירוע, החבות, הנזק והקשר הסיבתי ביניהם. במהלך הדיון והסיכומים זנחה טענותיה באשר לחבות.

עיקר המחלוקת היא בשאלת הנזק, שיעורו והקשר הסיבתי בינו לבין התאונה נשוא התובענה.

תחילתו של ההליך בפני כב' השופט גרופינקל, המשכו בפני כב' השופטים אליגון ודודקביץ וסיומו בפניי.

 

להוכחת פגיעותיו של התובע מונו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי (ד"ר אבינעם גורדין), הנוירולוגי (ד"ר ברג מונל), בתחום רפואת העיניים (ד"ר ניסן), הא.א.ג (פרופ' יונה קרוננברג) ובתחום הפסיכיאטרי (ד"ר יהודה ששון).

 

ד"ר ניסן וד"ר ששון העריכו כי לתובע לא נגרמה נכות הקשורה לתאונה נשוא התובענה.

ד"ר ניסן וד"ר ששון השיבו על שאלות הבהרה.

 

ד"ר גורדין (אורטופד) העריך נכותו של התובע, תוצאת התאונה בשיעור של 10% לפי סעיף 37 (7) (א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות") עקב הגבלת התנועות בעמוד השדרה הצווארי.

 

פרופ' קרוננברג (א.א.ג) העריך נכותו של התובע תוצאת התאונה בשיעור של  10% לפי סעיף 72 (4) ב' 1 בגין הפגיעה בחלק הוסטיבולרי של האוזן הפנימית בצורה קלה (הנכות צמיתה מיום 10.12.01) ו-  10% לפי סעיף 72 (1) ד' 3 בגין ליקוי בשמיעה לפי מדידה אודיומטרית.

כמו כן, העריך כי לתובע נכות זמנית בשיעור של 20% (מיום 9.12.00 ועד ליום 9.12.01) לפי ס' 72 (4) ב 1 בגין הפגיעה בחלק הוסטיבולרי של האוזן הפנימית בצורה בינונית.

 

ד"ר בר מונל (נוירולוג)- העריך נכותו של התובע בשיעור של 2.5% לפי סעיף 34 מותאם בין א ל- ב.

 

ד"ר ששון העיד בקשר עם חוות דעתו.

מטעם התובע העיד התובע בעצמו, כן צורפו מסמכים.

מטעם הנתבעת צורפו מסמכים.

 

עיקרי עובדות רלבנטיות

 

התובע, יליד 1953, נפגע בתאונת דרכים ביום 9.12.00 עת נהג ברכבו, המבוטח על ידי הנתבעת. התאונה ארעה עת התובע היה בגילופין ואיבד שליטה על הרכב, כאשר אחד מגלגלי הרכב בו נהג התפוצץ תוך כדי נסיעה. התובע התנגש בעמוד תאורה שהיה בסמוך למקום התאונה (ר' תצהיר עדותו הראשית של התובע ועדותו בבית המשפט מיום 4.2.08 בעמ' 7). ממקום התאונה פונה באמבולנס לבית החולים "יוספטל", נבדק, טופל ושוחרר לביתו עם המלצות למנוחה, ביקורת במרפאה אורטופדית והורדת התפרים לאחר עשרה ימים (ר' נספח 1 לתיק המוצגים מטעם הנתבעת). ביום 11.12.00 פנה התובע בשנית לביה"ח, כשהוא סובל מכאבים בחזה ובמותן ימין. אובחן כי התובע סובל משבר בבסיס אגודל שמאל. ידו של התובע הושמה בסד גבס. ביום 16.1.01 התובע נבדק בחדר המיון בבית החולים "יוספטל", בעקבות כאבי ראש ובחילות ושוחרר לביתו (ר' תצהיר עדות ראשית ותעודת חדר מיון המצורפת לכתב התביעה). ביום 18.1.01 פנה לבית החולים "יוספטל" בשל החרפת הכאבים והופנה למרפאה נוירולוגית להמשך טיפול (ר' תצהיר עדותו הראשית). התובע ביצע בדיקות והופנה להמשך מעקב רפואי. התובע מתקיים מהבטחת הכנסה. בעברו, היה התובע נהג (בשנים 1986-1987), לאחר מכן, התחיל לקבל הבטחת הכנסה ועבד מדי פעם בעבודות מזדמנות, כגון- שמירה (ר' עדותו של התובע מיום 4.2.08 בעמ' 9). התובע העיד כי ניסה לחפש עבודה שתתאים לכישוריו, אך ללא הצלחה (ר' עדותו בעמ' 11 בפרוטוקול מיום 4.2.08) התובע גרוש ואב לחמישה ילדים, שאינם באחזקתו, משתי נשים (ר' חווה"ד של ד"ר ששון ועדות התובע בעמ' 10 בפרוטוקול מיום 4.2.08). לתובע עבר של שימוש באלכוהול ובסמים וכן הוגדר בביטוח לאומי כאלכוהוליסט (ר' חוות הדעת של ד"ר ברג מונל, ועדותו של התובע על עברו הנוגע לשימוש באלכוהול מיום 4.2.08 בעמ' 7, 9 ו- 10 לפרוטוקול, ר' אישור מהמל"ל מיום 14.8.02 המצורף לתיק המוצגים מטעם הנתבעת).

עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם

 

טענות הצדדים יובאו, בקצירת האומר, כדלקמן:

 

התובע טוען בסיכומיו כי נכותו הרפואית עומדת על 28.7% עפ"י חוות הדעת של המומחים מטעם בית המשפט והוא מפרט בהם את עיקרי חוות הדעת.

התובע טוען כי נגרמו לו חבלות קשות, לרבות בראשו, בגבו, בידיו, באוזנו וכמעט בכל חלקי גופו. התובע מוסיף כי עפ"י הממצאים הרפואיים שנקבעו, הוא סובל מסחרחורות, מפגיעה בעמוד השדרה ומכאבי ראש, אשר יגבילו אותו במגוון עבודות, כגון בניה (שיפוצים- שעסק בעבר), כנהג מקצועי (עיסוקו בעבר) ובעוד עיסוקים רבים אחרים. לפיכך, לטענתו, יש להעמיד את נכותו התפקודית על 50%.

 

טענות התובע באשר לשיעור נזקיו יידונו בשלב הדיון בראשי הנזק.

 

הנתבעת טוענת בסיכומיה כי מדובר בתביעה פשוטה, אולם התובע התנהל באופן שאינו ראוי לאור העובדה שביקש מינוי של חמישה מומחים וכן פתח בבקשות ובהליכים רבים. כמו כן, מוסיפה הנתבעת שהתובע דחה הצעות פשרה אשר הוצעו לו במהלך ההליך.

הנתבעת טוענת כי התובע הינו בעל אישיות "בעייתית".

לעניין הנכות, הנתבעת מציינת כי ד"ר גורדין מצא הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני וזאת למרות תלונותיו הרבות של התובע בתחום האורטופדי.

לעניין חוות דעתו של פרופ' קרוננברג מציינת הנתבעת כי פרופ' קרוננברג התלבט בקשר למידת החבלה בראש, בנוסף- בדיקת מערכת שיווי המשקל נמצאה תקינה ולפיכך מצא המומחה כי אין פגיעה תפקודית.

לעניין חוות דעתו של ד"ר ששון מדגישה הנתבעת כי המומחה קבע שמצבו של התובע הינו תולדה של הפרעות אישיות קודמות וכי כתוצאה מהתאונה לא נגרמה לתובע כל נכות בתחום הפסיכיאטרי.

לעניין חוות הדעת הנוירולוגית מציינת הנתבעת כי ד"ר מונל קבע שלתובע אין מגבלות תפקודיות.

לעניין חוות דעתו של ד"ר ניסן מדגישה הנתבעת כי לא נקבעה נכות.

הנתבעת טוענת כי ניכר אפוא שכל נכותו של התובע אינה תפקודית.

 

טענות הנתבעת באשר לשיעור נזקי התובע יידונו בשלב הדיון בראשי הנזק.

 

בסיכומי התשובה, טוען התובע כי כל המומחים מונו לאחר שהייתה "ראשית ראיה רפואית" למינוים.

דיון, הכרעה ועיקרי נימוקים

 

בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת בכלליות את האירוע, החבות, הנזק ושיעורו. הנתבעת זנחה טענותיה בדבר עצם קרות האירוע והחבות ובסיכומיה לא נותר להן זכר ולפיכך אני קובע כי התובע היה מעורב בתאונת דרכים כנטען והאירוע חוסה תחת כנפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ו- 1975.

נוכח האמור, נותרה להכרעה שאלת שיעור הנזק.

 

ההיבט הרפואי

 

להוכחת פגימותיו של התובע והקשר בינן ובין האירוע נשוא התובענה מונו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט.

בתחום הפסיכיאטרי- ד"ר ששון, שקבע כי התובע סבל מהפרעות אישיות עוד קודם לתאונה וכי לא נותרה כל נכות נפשית הקשורה לתאונה באופן ישיר או עקיף.

ד"ר ששון ענה פעמיים לשאלות הבהרה: מיום 30.1.06 ומיום 17.11.07, אשר אין בהן כדי לשנות מהאמור בחוות דעתו.

ד"ר ששון אף העיד בקשר עם חוות דעתו. בעדותו מיום 18.11.08, חזר על האמור בחוות הדעת.

ד"ר ששון העיד:

"כדי לקבוע הפניה (צ"ל- "אבחנה"- א.ק) של  PTSD צריך שיתקיימו 4 קריטריונים אחד טראומה עצמה, שני של חוויה מחדש של הטראומה שבאה בחלומות, קריטריון כזה לא מצאתי לא בבדיקה ולא במסמכים. שלישי, הוא קריטריון ההימנעות, שבו בבדיקה בשאלה ישירה הנבדק אמר שהוא עובר במקום התאונה בלי שום בעיה ולהפך זה מרגיע אותו. רביעי, של תופעות שינה כאבי ראש שהוא קיים אצל הנפגע. חסרים שני קריטריונים מרכזיים, לצורך האבחנה יש צורך בכל הארבעה"

(ר' עדותו של המומחה בפרוטוקול מיום 18.11.2008 בעמ' 4).

 

... "כבר עניתי הוא לא סובל מפוסט טראומה" (ר' עדותו בעמ' 5).

 

בתחום רפואת העיניים- ד"ר ניסן קבע כי לפי כל התעודות הרפואיות, התובע לא סבל מפגיעה ישירה בגלגל העין או בעפעפיים. ד"ר ניסן מציין כי העיניים לא נפגעו בתאונה ולפיכך אין קשר ישיר בין התאונה והדמעות בגינן מתלונן התובע. ד"ר ניסן מוסיף כי בעזרת משקפים מתאימות ראייתו של התובע טובה. בקשר לעכירות בזגוגית שגורמת לנקודה שחורה מול עין שמאל קובע ד"ר ניסן כי רק בגלל הספק הוא קובע קיומה של עכירות בצורה קלה ובקשר עם התאונה, אך שיעור הנכות לצידה הוא 0% (אפס) לפי סעיף 66 (1) לתקנות.

 

בתחום הנוירולוגי - ד"ר ברג מונל מסכם:

"מר אוחיון עמרם עבר בתאריך 9.12.00 תאונת דרכים. לאחר התאונה היה במעקב ממושך אצל נוירולוגים  בעקר עקב תלונות של כאבי ראש. אובחן כסובל מ: Post Traumatic Stress Syndrome וקיבל טיפול אנטיאלגי, אנטי דיכאוני ואנטי חרדתי.

יש לציין מעברו את השימוש באלכוהול וסמים. כמו כן, סובל מסינוזיטיס כרוני. 

אני קובע את הנכות הנוירולוגית של מר אוחיון עמרם לאחר התאונה מתאריך 9.11.00 לפי סעיף מותאם בין 34 א ל- 34 ב ל- 2.5% נכות קבועה מאז התאונה.

אין נכויות זמניות

אין לצפות לשיפור או החמרה.

אין מגבלות תפקודיות מבחינה נוירולוגית".

 

ד"ר ברג השיב לשאלות הבהרה שלא היה בהן לשנות מהאמור בחוות דעתו.

 

בתחום האורטופדי- ד"ר גורדין קבע שבבדיקת עמוד השדרה נמצאה אצל מר אוחיון הגבלה קלה ביותר, מזערית, אשר אינה מקנה נכות- בתנועת הצוואר וכן הגבלה קלה בתנועות עמ"ש מותני. בנוסף, ה- CT הדגים שני בלטי דיסקוס קטנים כאשר הבלט הדיפוזי  5- L 4 נראה דגנרטיבי וללא סימני לחץ כלל. ד"ר גורדין קבע כי הבלט המשמעותי יותר הוא הבלט הקטן אך הוא מרכזי ב- L5- S1. ד"ר גורדין מציין שצילומי עמוד השדרה המותני מראים נזק ספונדילוטי קל, אך לא הוצגו כל מסמכים המראים על סבל קודם בע"ש מותני. ד"ר גורדין קבע נכותו של התובע בשיעור של 10% לצמיתות לפי ס' 37 (7) א' לתקנות.

 

בתחום הא.א.ג- פרופ' קרוננברג קבע נכות בשיעור של  20% כנכות זמנית (מיום 9.12.00 ועד לתאריך 9.12.01) לפי ס' 72 (4) ב 1 בגין הפגיעה בחלק הוסטיבולרי של האוזן הפנימית בצורה בינונית.

10% לפי סעיף 72 (4) ב' 1 בגין הפגיעה בחלק הוסטיבולרי של האוזן הפנימית בצורה קלה (הנכות צמיתה מיום 10.12.01) ו-  10% לפי סעיף 72 (1) ד' 3 בגין ליקוי בשמיעה לפי מדידה אודיומטרית.

 

הצדדים אינם חלוקים על שיעורי הנכות הרפואית. המחלוקת התגלעה באשר להיותן של הנכויות משפיעות ואם כן באיזה שיעור על תפקודו של התובע.

 

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות הדעת ותשובות ההבהרה שוכנעתי לקבוע את שיעור הנכות הרפואית בהתאם להערכת המומחים מטעם בית המשפט בשיעור של %28.9 (משוקלל) בהתאם לסעיפים  72 (4) ב 1 בגין הפגיעה בחלק הוסטיבולרי של האוזן הפנימית בצורה בינונית,

10% לפי סעיף 72 (4) ב' 1 בגין הפגיעה בחלק הוסטיבולרי של האוזן הפנימית בצורה קלה (לפי הנכות הצמיתה מיום 10.12.01) ו-  10% לפי סעיף 72 (1) ד' 3 בגין ליקוי בשמיעה לפי המדידה האודיומטרית וכן לפי ס' 37 (7) א' לתקנות בגין הגבלה קלה של התנועות בעמוד השדרה המותני.

 

ונפסק על מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט כדלהלן:

 

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת.

אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא יטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

 

[ר' ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (פורסם בנבו), פסקה 4 לפסק הדין].

 

השפעת הנכות הרפואית על תפקודו של התובע במישור התעסוקתי והכללי

 

התובע, יליד 1953, כבן 56 כיום וכבן 47  ביום התאונה, מתקיים מקצבת הבטחת הכנסה.

 

התובע צירף תלושי משכורת לחודשים 4/00, 5/00, 6/00, ו- 7/00. בחודשים אלה עבד התובע כמאבטח. ממוצע שכרו: 3,345.5 ¤ נטו (ובשערוך להיום- 4,019 ¤).

 

בעברו, עבד התובע כנהג בשנים 1986-1987 (ר' עדותו מיום 4.2.08 בעמ' 9 לפרוטוקול). כמו כן, התובע טוען בסיכומיו כי עסק בעבר בשיפוצים.

התובע העיד כי לאחר עבודתו כמאבטח, הפסיק לעבוד והתקיים מקצבת הבטחת הכנסה:

 

"ש. אתה אומר שאתה לא עובד מאז התאונה. אני אומרת לך שלמעשה אתה לא עובד כבר 20 שנה. זה נכון?

ת. למה?

ש. אני אומרת לך שאתה לא עובד 20 שנה. גם לפני התאונה לא עבדת. נכון?

ת. לא נכון. עבדתי בבית המשפט העליון.

ש. מתי עבדת בבית המשפט? כנהג?

ת. קרוב לשנתיים.

ש. מתי זה היה?

בשנת 86-87.

ש. לפני 20 שנה כמו שאמרתי. מה קרה מאז?

ת. הפסקתי לעבוד אח"כ. התחלתי לקבל אבטחת הכנסה.

ש. לא עבדת?

ת. לא.

ש. 10 שנים לא עבדת?

ת. בעבודות מזדמנות, יומי פה ושם.

ש. המשכת לקבל אבטחת הכנסה?

ת. כן".

 

(ר' עדותו של התובע מיום 4.2.08 בעמ' 9-8).

 

...ש. גם התלושים שצרפת אתה עבדת בסה"כ 4 חודשים נכון. אפריל ליולי 2000?

ת. כן.

ש. למה לא המשכת לעבוד בשמירה?

ת. זה היה מכרז של חב' השמירה של אותו אתר שאבטחתי אותו. עבדתי בתור שומר. אתר של חברת מע"צ פעם בעבר אנשי מע"צ היו באים ללון שם. התחלפו חב' השמירה ועזבתי.

ש. למה לא עבדת בחברה אחרת?

ת. לא רציתי לעבוד חיפשתי עבודה

ש. המשכת לקבל דמי האבטחה?

ת. לא.

ש. אני אראה לך באישורים שכן קיבלת אבטחת הכנסה.

ת. זו הייתה התקופה שירדתי מאילת מירושלים.

ש. מה עשית כל החודשים עד לתאונה?

ת. חיפשתי עבודה, ירדתי לאילת לשקם את חיי ולא כך ציפיתי. חיפשתי כל מני עבודות שיכולות להתאים לאופי שלי. עבודה בנהיגה.

ש. למה לא חיפשת?

ת. חיפשתי ולא היה. זה לא היה שנים ירדתי לאילת בשנת...

ש. מאז ועד היום לא מצאת עבודה בנהיגה?

ת. אומרים שאני זקן.

ש. מה אתה חושב?

ת. שאני זקן".

 

(ר' עדותו של התובע מיום 4.2.08 בעמ' 11-10).

 

כאמור לעיל, הנתבעת טוענת כי עיקר נכותו של התובע אינה תפקודית. התובע טוען כי יש להעמיד את נכותו התפקודית על 50%.

 

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות הדעת הרפואית, תשובות ההבהרה ועדות התובע שוכנעתי לקבוע שתאונת הדרכים נשוא התאונה גרמה להפרעה תפקודית מסוימת.

יש להתחשב בגילו של התובע, שמקשה עליו למצוא עבודה שתתאים לכישוריו וליכולותיו וכן להתחשב בעברו. בנוסף לכך, יש ליתן דגש לפגימות הנוספות שנגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה ולערוך איזון עם העובדה כי התובע לא עבד שנים רבות לפני שהתחיל את עבודתו הזמנית באבטחה. יצוין שבתקופה שלאחרי עבודתו הזמנית התובע לא המשיך לעבוד. כן לא הוכח קשר סיבתי בין העובדה לפיה אינו עובד כיום לבין התאונה נשוא התובענה.

לאור האמור לעיל, נראה לי ראוי לקבוע, בשקלול כלל הנתונים הצריכים לעניין, כי לנכויות בהצטברותן, משום מיהותן ומיקומן, יש השפעה מסוימת על כושרו התעסוקתי והכללי של התובע אם כי לא בשיעור הנכות המצטברת והמשוקללת ודאי לא למעלה מהן. השפעת הנכויות על כל אחד מראשי הנזק תקבע על דרך האומדנא [ ר' ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני (פורסם בנבו), ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799-800, ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו (פורסם בנבו)].

 

ולדיון בראשי הנזק

 

נתונים עיקריים: התובע, יליד 1953, כבן 56 כיום וכבן 47 ביום התאונה, אב לחמישה ילדים שלא נמצאים באחזקתו, מתקיים מהבטחת הכנסה. נכות רפואית של %28.9 (משוקלל).

הדיון בראשי הנזק הוא כסדרם בסיכומי התובע.

 

כאב וסבל

 

התובע בסיכומיו עותר לפיצוי בסך של 46,628 ¤ בהתבסס על נכות בשיעור של 28.7%.

הנתבעת בסיכומיה מסכימה לגובה הפיצוי.

לאור האמור לעיל, ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות הדעת, המסמכים הרפואיים ובשים לב לשיעור הנכות הרפואית, ניכוי גיל, תוספת ריבית, ובהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו- 1976 יפוצה התובע בראש נזק זה בסך של 53,609.69 ¤  נכון להיום.

 

הוצאות רפואיות בעבר

 

התובע טוען בסיכומיו כי התאונה הייתה רב חבלתית ולפיכך היו לו הוצאות רבות, מעבר לכיסוי קופת החולים, ולפיכך יש לפצותו ב- 2,000 ¤ (גלובאלי).

הנתבעת טוענת בסיכומיה כי יש מקום לפיצוי על פי קבלות בלבד ובסה"כ על סך 133 ¤. 

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות הדעת, תשובות ההבהרה וכלל המסמכים והראיות, התובע יפוצה על סך של 1,600¤ (להיום). יצוין כי התובע לא השכיל להציג את האסמכתאות להוצאותיו הנטענות.

הכלל הוא כי נזק מיוחד טעון הוכחה ופירוט (ר' ע"א 77/67 מדינת ישראל נ' דהאן, פ"ד כא (2) 128, 138). עם זאת, כאשר בית המשפט השתכנע כי הנפגע הוציא הוצאות ניתן לפסוק פיצוי על פי אומדנא (ר' ע"א 307/77 מור נ' עיזבון בוץ, פד"י לב (1) 654, 661). יצוין כי התובע סבל מפגיעות רב מערכתיות: אורטופדיות, נוירולוגיות, ובתחום הא.א.ג. סביר להניח כי התובע הוציא מכיסו הוצאות מעבר לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד- 1994. 

 

הוצאות נסיעה בעבר

 

התובע טוען בסיכומיו כי בעקבות התאונה טופל בבתי חולים באילת ובתל- אביב. התובע הוסיף כי חוות הדעת ניתנו על ידי רופאים ממרכז הארץ, ושביקר אין ספור פעמים אצל רופאים לצורך קבלת טיפול שוטף ותרופות. התובע מציין כי מחירו של כרטיס אוטובוס לאילת עומד על 140  ¤ (הלוך וחזור).

התובע טוען כי עקב התקופה הממושכת שהיה בטיפול והמשתרעת לאורך שנים, יש לפסוק פיצוי גלובלי על סך של 20,000 ¤.

הנתבעת בסיכומיה טוענת כי יש לפצות את התובע בגין הנסיעות תחת ראש הנזק של ההוצאות הרפואיות בעבר.

לאחר שבחנתי את כלל הראיות והמסמכים הרפואיים שהוצגו המשקפים קבלת טיפולים על פני תקופה ארוכה, שוכנעתי לפצות את התובע על סך של 2,500 ¤ (להיום) על בסיס האומדנא כאמור לעיל.

 

עזרת הזולת בעבר

 

התובע טוען בסיכומיו כי היה מוגבל בתפקודו בשנה הראשונה לאחר התאונה ונאלץ להיעזר בבני משפחתו כאשר ביקרו באילת ובעיקר להיעזר בידידים וחברים. התובע מבקש פיצוי גלובלי על סך של 15,000 ¤.

הנתבעת בסיכומיה טוענת כי לא הוכח שהתובע קיבל עזרה או היה זקוק לה ולפיכך אין לפצותו בכלל. כמו כן, מציינת הנתבעת כי בתצהיר התשובות לשאלון השיב התובע שהעסיק עזרה ואף נקב בסכומים ובחקירתו הנגדית טען שנעזר בחברים ובבני משפחה.

אכן התובע לא הוכיח כדבעי צורך ושיעור המתחייבים בנזק מיוחד ואף נמנע מלהעיד מי מבין אותם חברים ובני משפחה אשר על פי הנטען הושיטו לו עזרה והימנעות זו נלמדת לחובתו. כמו כן, אין ראיה לפיה התובע היה מאושפז או מושבת באופן המחייב הושטת עזרה.

 

הפסד השתכרות בעבר

 

 התובע טוען כי עבד כשומר. בעבר היה נהג בבית המשפט העליון ועסק בשיפוצים. שכרו עובר לתאונה עמד על 3,400 ¤ בערכי נטו ובשערוך 5,500 ¤.

התובע מוסיף כי תקופת אי הכושר עומדת על שנה. התובע מציין כי לא עבד בתקופה זו וכי לא היה מסוגל לעבוד נוכח מגבלותיו.

התובע מעמד את הפיצוי בגין ראש הנזק על סך של 66,000 ¤ ( 66,000= 12 * 5,500).

הנתבעת טוענת בסיכומיה אין מקום לפיצוי בגין הפסד השכר לעבר, שכן התובע לא עבד בשנים העוברות לתאונה וכי לא הוכח הפסד שכר.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות הדעת, תשובות ההבהרה, העדויות, כלל הראיות והמסמכים, התובע יפוצה בראש נזק זה בסך של 22,000 ¤ (להיום) על דרך האומדנא. יצוין כי מדובר בפגיעות רב מערכתיות ונכות זמנית בשיעור של 20% לתקופה של שנה. יחד עם זאת, התובע לא עבד כאמור לעיל.

התובע עבד כמאבטח בחודשים אפריל- יולי 2000, לאחר שיצא ממעגל העבודה למשך שנים רבות וניסה להשתלב בעבודה נורמטיבית. לאחר התאונה ובמומו סביר כי התקשה למצוא, באופן אובייקטיבי, מקום עבודה גם אם היה חפץ בכך ואין מקום לקבוע כי התובע בחר כדרך חיים שלא לעבוד כלל- נכון לתקופה שלעבר.

 

הוצאות רפואיות ונסיעה לעתיד

 

התובע טוען בסיכומיו כי הוא נוטל תרופות ומשככי כאבים ונמצא בטיפול בעיקר בבית חולים בלינסון, כאשר הוא מתגורר באילת.

התובע מבקש פיצוי על סך של 30,000 ¤.

הנתבעת בסיכומיה לא מציעה פיצוי בגין ראש הנזק.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות הדעת, תשובות ההבהרה, המסמכים וכלל הראיות שוכנעתי לבכר את עמדת הנתבעת, שכן לאור חוות הדעת לא עולה הצורך בהוצאות רפואיות או נסיעות לקבלתם לעתיד והתובע לא הוכיח במשך השנים שחלפו מאז האירוע צריכת תרופות וקבלת טיפול כנטען והדבר מלמד על העתיד.

הפסד השתכרות לעתיד

 

התובע טוען כי יש לפצותו על סך של 308,818 ¤, על- פי בסיס שכר של 5,500 ¤ * מקדם היוון ל- 11 שנים (112.312) ולפי נכות תפקודית של 50%.

הנתבעת טוענת בסיכומיה כי אין לפצות את התובע, שכן לא עבד באופן סדיר בעבר ולפיכך מנוע הוא מלטעון הפסדי שכר לעתיד.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות הדעת, תשובות ההבהרה, המסמכים וכלל הראיות, התובע יפוצה בסך של 70,000 ¤ על פי האומדנא וזאת לאור שיעור נכותו הגבוה, היסטורית העבודה הדלה, האפשרות כי יבחר או יאלץ לעבוד בעתיד, העובדה כי טרם התאונה ניסה לעבוד כמאבטח ולהשתלב במעגל העבודה כאדם נורמטיבי ובשים לב להכנסתו טרם הפגיעה - בה טמון היסוד האובייקטיבי להערכת מסוגלותו בעתיד.

יצוין כי בפני התובע, אובייקטיבית, 11 שנות עבודה עד לגיל הפנסיה, שעל פי הכלל הרגיל- מהווים שנות עבודה. לתובע עבר תעסוקתי דל והוא בחר במסלול רב שנים של קבלת הבטחת הכנסה. עם זאת, ובהתחשב בין היתר בעובדה כי ניסה לעבוד טרם התאונה כאמור, לא ניתן לקבוע כי התובע בחר בדרך הבטלה לצמיתות.

 

לעניין פיצוי על דרך האומדנא ר' ע"א 5148/05 ליאור קוגלמס נ' אביתר לוי (פורסם בנבו).

 

וראה-

 

"(...) מה יהא דינו של בעל אמצעים שלא נזקק אף פעם לכושר עבודתו משום שיש לו נכסים המשחררים אותו מן הצורך לעבוד? וכיצד תוערך הפגיעה בכושר ההשתכרות של הולך בטל כרוני? סברה היא כי יחולו השיקולים שנמנו לעיל, כלומר אם יש מקום להנחה סבירה שהראשון שאינו נזקק לכושרו והשני שאינו חפץ להשתמש בו יימצאו בעתיד במצב שיחייב אותם לצאת לעבודה, כי אז יהיו זכאים לפיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות".

 

(ר' קציר, פיצויים בשל נזקי גוף מהדורה רביעית, התשנ"ח- 1997 בעמ' 42).

 

 

 

וראה לעניין קביעת הפיצוי הגלובלי גם-

"...חישוב הפיצויים בדרך זו יהיה חישוב אקטוארי. אולם קביעת ההפסד בדרך זו אינה ניתנת תמיד לביצוע. כך יהיה כאשר שכרו האפשרי של הנפגע אינו ניתן לקביעה, בשל העדר נתונים מספיקים, וכך יהיה גם, כאשר קיים ספק, באשר למידת התפקודיות של נכותו. פלוני, שלא עבד דרך קבע, בטרם הפגיעה אף כי לא היה דבר שימנע ממנו לעשות כן, כיצד ניתן לדעת, מה היה כושרו להשתכר, אילולא נפגע? (…) מקרים כאלה, אינם אלא מקצת הדוגמאות לתובענות, שבהן עומד בית המשפט נוכח אי ודאות שאין להתגבר עליה, על ידי שימוש בנוסחאות המקובלות בקביעת הפיצויים לעתיד (…) בכל המקרים הללו והם אינם אלא מדגם, ספק אם כושרו של השופט לערוך ניחוש אינטליגנטי יעמוד לו, לשם עריכת חשבון אריתמטי- אקטוארי; וברור, שהעדר יכולת לערוך חשבון, אינו גורע מזכותו של הנפגע לפיצויים ומחובתו של השופט לפסוק אותם. במקרים כאלה, הדרך הפתוחה לפני בית המשפט היא דרך הפיצוי הגלובלי."

 

(ר' קציר, פיצויים בשל נזקי גוף מהדורה רביעית, התשנ"ח- 1997 בעמ' 352, 353).

 

סוף דבר

 

הנתבעת תפצה את התובע כמפורט לעיל. לסכומי הפיצוי יתווספו הוצאות משפט בהן נשא התובע וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% ומע"מ כחוק.

מהסכום יש לערוך ניכויים כדין.

המזכירות תעביר פסק הדין לב"כ הצדדים וכן למכון הרפואי לבטיחות בדרכים.

 

נוכח הנסיבות בהן התרחשה התאונה ועיסוקו הנטען של התובע כנהג מקצועי בעבר, עיסוק אשר, לכאורה, נושא אליו עיניו גם לעתיד, נראה לי שיש מקום ואינטרס ציבורי מובהק להפנות את התובע למכון לבטיחות בדרכים לבדיקת כשירותו.

 

ניתנה היום, ו' באב, תשס"ט (27 ביולי 2009), בהעדר.

                                                                                                  ________________

                                                                                                                   אברהם קסירר, שופט