נחשונוב נ. ליטבין ילנה שירותי
בתי המשפט
|
|||
ת.א 001776/06 |
בית משפט השלום קרית גת |
||
|
|||
04/08/2009 |
תאריך: |
כבוד השופט איל באומגרט |
בפני: |
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31
1 . נ.ש. (קטינה) 2 . שלמייב נדג'דה |
בעניין: |
||
התובעים |
עו"ד מאיר שמואל |
ע"י ב"כ |
|
|
נ ג ד |
||
|
1 . ליטבין ילנה שירותי בריאות כללית מחוז דרום 2 . שירותי בריאות כללית-מחוז דרום |
||
הנתבעים |
עו"ד כץ יחיאל |
ע"י ב"כ |
פסק דין
כללי:
רופאה רושמת לתובעת 1 שהינה קטינה (להלן: "הקטינה") מרשם לתרופה. הרוקחת, הנתבעת 1 (להלן: "הרוקחת"), העובדת אצל הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), מנפיקה לאם הקטינה, התובעת 2 (להלן: "האם"), תרופה שגויה. האם מטפלת בקטינה, באופן חד פעמי, באמצעות התרופה השגויה. האם זכאיות הקטינה והאם לפיצויים ואם כן מה שיעורם?
אלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת:
ביום 8.2.05 התפתח שיעול אצל הקטינה והאם נטלה אותה למרפאת הנתבעת בעיר מגוריהן. לאחר בדיקה נתנה הרופאה המטפלת, ד"ר צרנובילסקי, מרשם לסירופ מסוג BRICALIN ELIXIR במינון של CC 4 שלוש פעמים ביום, למשך חמישה ימים.
האם ניגשה לבית המרקחת השייך לנתבעת, מסרה לרוקחת את המרשם אשר ניפקה לה תרופה. בשעות הערב, עפ"י הוראות ד"ר צ'רנובילסקי והכתוב בכתב ידה של הרוקחת על גבי הפתקית שהוצמדה לתרופה, היא נתנה מהתרופה לקטינה.
דא עקא, לאחר דקות ספורות החלה הקטינה להקיא, חום גופה עלה והיא החלה סובלת מרעידות. לפיכך, הוזמן אמבולנס. הפרמדיק איבחן כי התרופה שהאם נתנה לתובעת אינה התרופה שנרשמה במרשם ע"י הרופאה, אלא תרופה לשימוש חיצוני.
בירור נוסף העלה כי הרוקחת מסרה לאם SOL BRICALIN במקום BRICALIN ELIXIR. למען הסר ספק, יובהר כי SOL BRICALIN מיועד לשימוש חיצוני בלבד כתמיסה לאינהלציה בעוד ש- BRICALIN ELIXIR הינו סירופ לשתייה.
בנסיבות אלה הובהלה הקטינה לבית החולים ברזילי שם אושפזה לצורך השגחה למשך יממה.
מסיכום המחלה מבית החולים ברזילי עולה כי בעקבות נטילת התרופה השגויה הופיעו אצל הקטינה טכיקרדיה (קצב לב מואץ) והקאה פעם אחת. בדיקת סימנים חיוניים העלתה חום 39.1 דופק לדקה 205. בחדר המיון בוצעו לקטינה בדיקות דם על מנת לוודא שלא נגרם נזק וכן לאבחן את מצבה.
לאחר האשפוז בן יום, שוחררה הקטינה לביתה. עם שחרורה המשיכה אם הקטינה בטיפול מעקב אצל ד"ר צ'רנובילסקי. מעקב זה נמשך כחודש ימים.
הנתבעת במכתבה (נספח ט' לתצהיר האם) מאשרת כי התרופה שנמכרה לאם אינה התרופה שנרשמה ע"י הרופאה. הנתבעת אף מאשרת "בעקבות המקרה, הקטינה אושפזה במרכז הרפואי ברזילי למעקב, ושוחררה בצב כללי טוב."
טענות התובעות:
הרוקחת אשר מכרה לאם את התרופה השגויה הפרה את חובת הזהירות שהיא חבה כלפי הקטינה ובכך התרשלה. הנתבעת חבה בנזקי הקטינה ואימה מכוח אחריותה השילוחית.
עוד נטען כי הנתבעות פגעו באוטונומיה של הקטינה בכך שהפרו את סעיף 13 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו 1996 (להלן :"חוק זכויות החולה") הקובע כי לא יינתן טיפול לחולה אלא אם נתן הסכמה מדעת.
לפיכך, היא תובעת את נזקיהן בגין כאב וסבל, הפגיעה באוטונומיה וכן הוצאות שנגרמו לאם ואובדן ימי עבודה.
טענות הנתבעות:
הטעות שנגרמה במסירת התרופה השגויה, אינה עולה כדי הפרת חובת הזהירות הנדרשת. המקרה, מצער ככל שיהיה, אינו אלא טעות אנוש ותו לא.
לכתב התביעה לא צורפה חוו"ד רפואית. לפיכך, לא הוכח הקשר הסיבתי הרפואי בין נטילת התרופה השגויה ובין הצורך באשפוז והטיפול לאחריו.
על האם רובץ אשם תורם, שכן בעבר נטלה הקטינה תרופה כגון זו שנרשמה לה ע"י הרופאה והיה על האם להבחין בטעות.
הקטינה סבלה מבעיות דומות עובר לאירוע ואין לאירוע כל השפעה על הקטינה אשר חזרה לתפקד כמקודם.
הנזקים הנטענים הינם מופרכים ומוגזמים ללא כל עיגון במציאות.
דיון והכרעה:
על חובת הזהירות שחב רוקח כלפי מי שהוא מוכר לו תרופה עמד בית המשפט העליון עוד בע"א 108/67 בק נ' גנזר פד כג(2)791 וכן ראו את סעיף 27(א) לפקודת הרוקחים [נוסח חדש] תשמ"א 1981.
לפיכך, נקבע בזאת כי הרוקחת הפרה את חובת הזהירות שהיא חבה כלפי הקטינה ואף הפרה הוראה חקוקה.
בטענת הרשלנות התורמת ע"י האם אין ממש. רוקח חב חובת זהירות מוגברת כלפי הציבור שאינו בקי ואינו אמור להיות בקי בתרופות ובמרשמים. הציבור הרחב שם יהבו על הרוקח שינפק לו תרופה נכונה, בדיוק כפי שנרשם ע"י הרופא המטפל ולא יסטה ימין או שמאל.
הטענה כי בעבר טופלה הקטינה באמצעות תרופה כפי שרשמה לה ד"ר צ'רנובילסקי לא הוכחה. ניסיון הנתבעות להגיש לתיק בית המשפט אסופה של חומר רפואי נדחה שכן זה לא צורף לתצהיר העדות מטעמן ולא הוגש עפ"י כללי הראיות.
אולם, גם אם היה ממש בטענה העובדתית שבעבר טופלה הקטינה באמצעות תרופה כפי שנרשמה ע"י ד"ר צ'רנובילסקי, לא ימצא בכך מזור לנתבעת. אם הקטינה הינה אישה קשת יום שסמכה ובדין סמכה על הנתבעת כי זו תנפק לה את התרופה הנכונה.
גם דין הטענה כי לא הוכח קשר סיבתי רפואי בין אירוע הנפקת התרופה השגויה ונטילתה ובין הצורך באשפוז ובטיפול שאחריו, להדחות. אומנם לא צורפה חוו"ד רפואית מטעם התובעות, אולם מנספח ה' לתצהיר האם שהינו מכתבו של ד"ר רובינשטיין, אחראי ניהול סיכונים במחוז דרום של הנתבעת, עולה כי האשפוז היה נחוץ.
לא זו אף זו, ד"ר צ'רנובילסקי, מטעם הנתבעת, העידה בהגינותה הרבה "צריך השגחה בב"ח" (עמ' 14 ש' 2). בהגינות רבה פירטה ד"ר צ'רנובילסקי והעידה כי נטילת תרופה שגויה "זה יכול לגרום כמו כל אחד לתופעות לוואי" (עמ' 13 ש' 21). ובאשר לתופעות הלוואי העידה:
"הבריקלין לא עושה חום, זה תרופה לפתיחת דרכי נשימה וזה עשה לה שוק והלם. בריקלין לא עושה חום. ובריקלין עושה דופק מהיר. פותחת דרכי נשימה, ועושה דופק מהיר." (עמ' 13 ש' 27 28) (ההדגשה שלי א.ב.)
עוד אישרה ד"ר צ'רנובילסקי כי כל סדרת הבדיקות שנעשתה לקטינה בבית החולים ואשר כללה בדיקות דם, הייתה נחוצה בנסיבות העניין.
הינה כי כן רואים אנו כי מתוך מסמכי הנתבעת ועדיה בוסס הקשר הסיבתי רפואי בין הנפקת התרופה השגויה, נטילתה והאירועים שלאחר מכן.
כך גם עולה מתוך צרופת המסמכים שצורפה לתצהיר האם ואושרה ע"י ד"ר צ'רנובילסקי, שלאחר נטילת התרופה השגויה ושחרור הקטינה מבית החולים, הייתה הקטינה במעקב ד"ר צ'רנובילסקי והאם דיווחה לה כי זו מסרבת לאכול. ד"ר צ'רנובילסקי אף תיעדה את התרשמותה, "נראית חיוורת נודניקית" ובמקום אחר רשמה "נראית זרוקה חיוורת".
כמו כן, ראו מכתב העו"ס אשר טיפל בקטינה ובמשפחה לאחר המקרה (נספח ז' לתצהיר האם). ודוק, ד"ר צ'רנובילסקי היא זו שיזמה את הפנייה. כלומר, היא עצמה הייתה מודאגת מקשיי הקטינה והאם לחזור לשגרה לאחר האירוע שחוו והבינה שהן זקוקות לתמיכה.
כך כותב העו"ס במכתבו:
"המטרות כפי שהציבה המשפחה היו אוורור לתחושות אותם הם חוו לאחרונה והצורך לחזור לשגרה"
לאחר שחל שיפור סיים העו"ס את תפקידו והמפגשים הסתיימו.
הנזק:
כאב וסבל:
בגין האירוע הוזעק אמבולנס לבית הקטינה ומשם הובהלה לבית החולים. היא אושפזה למשך יממה אחת שם ונערכו לה בדיקות שונות. כמו כן, לאחר האירוע, כעולה ממסמכי הנתבעת, נמשכו הקשיים לחזור לשגרה כחודש ימים.
אין צורך להכביר מילים על הסבל והטראומה, שנגרמו לקטינה שהייתה אז כבת שלוש, אשר נאלצה לחוות חוויות כה טראומטיות, שבקצת זהירות ניתן היה וצריך היה למנוע אותן
אשר על כן, נפסק לקטינה בגין ראש נזק זה סך של 15,000 ¤.
הפגיעה באוטונומיה של הקטינה:
הרוקחת ניפקה לאם התובעת תרופה שגויה. אין ולא יכול להיות חולק שאם התובעת לא קיבלה הסבר על כך ובוודאי שלא הייתה מסכימה לקבלת תרופה שגויה ואף לא הייתה מטפלת בה בבתה הקטינה. בכך הופרו הוראות סעיפים 13 ו- 14 לחוק זכויות החולה.
על הזכות לאוטונומיה והנפקות של הפרת הזכות ראו הדיון הנרחב בע"א 2781/93 דקה נ' בית חולים כרמל פד נג (4) 526 (להלן: "פרשת דקה"). אם נסכם את אשר נקבע בפרשת דקה נוכל לומר כי לכל אדם הזכות להחליט ולבחור כיצד לפעול. ההכרה בזכות זו היא אבן יסוד בשיטתנו המשפטית ומכאן נגזרת זכות המטופל לקבל מידע ראוי והולם בטרם יבוצע בו טיפול רפואי, שכן לטיפול רפואי יכולה להיות השפעה על איכות חייו של המטופל.
עוד נקבע בפרשת דקה כי עצם הפגיעה באוטונומיה, גם אם לא נגרם נזק גוף, מהווה נזק בר פיצוי במובן הדיבור בפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
בענייננו, הפגיעה באוטונומיה הינה חמורה. ויודגש הרוקחת, ברשלנותה, הנפיקה לקטינה תרופה שגויה המיועדת לשימוש חיצוני בעוד שהרופאה המטפלת נתנה מרשם לתרופה הניטלת בבליעה.
לפיכך, בגין הפגיעה באוטונומיה זכאית קטינה ל- 10,000¤.
הפסדי השתכרות של האם והוצאות נוספות:
עובר לאירוע עבדה אם הקטינה כמטפלת בקשישים והשתכרה כ- 1,200 ¤ לחודש. בגין האירוע היא לא עבדה כחודש ימים שכן נאלצה לטפל בקטינה. ויובהר עדות אם הקטינה מהימנה לחלוטין על בית המשפט.
אשר על כן, נפסק לאם התובעת סך של 1,200 ¤, ובשערוך להיום 1,600 ¤ (במעוגל).
כמו כן, היו לאם הקטינה הוצאות בגין תרופות ונסיעות שמקורן בהנפקת התרופה השגויה. בגין ראש נזק זכאית האם ל- 1,500 ¤.
למען הסר ספק, כל החיובים הינם ביחד ולחוד.
עוד תשלמנה הנתבעות, ביחד ולחוד, את הוצאות המשפט של התובעות וכן את אגרת בית המשפט. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלום בפועל. בהעדר הסכמה ישומו ההוצאות ע"י המזכיר הראשי של בית המשפט.
הנתבעות תשלמנה, ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ בשיעור של 20% מהסכומים שנפסקו לעיל.
המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לב"כ הצדדים.
ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי
ניתן היום י"ד באב, תשס"ט (4 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים
איל באומגרט, שופט |
001776/06א 140 יהודית מנצור