בתי המשפט
|
|||
א 001030/05 |
בית משפט השלום דימונה |
||
|
|||
19/08/09 |
תאריך: |
כב' השופט גד גדעון |
בפני: |
גברילוב שמעון |
בעניין: |
||
התובע |
עו"ד סורני אליאב |
ע"י ב"כ |
|
|
נ ג ד |
||
|
שירביט, חברה לביטוח בע"מ |
||
הנתבעת |
עו"ד חיים מאיר |
פסק דין
1. זהו פסק דין בתביעת התובע, לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים, על פי הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.
2. התובע, יליד 5.2.1947, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 30.1.04, כאשר נהג ברכב שבוטח בביטוח חובה ע"י הנתבעת. ממקום התאונה, הובהל התובע לקבלת טיפול רפואי, במרכז הרפואי "סורוקה" בבאר-שבע, שם אובחן כסובל מפריקה בכתף ימין, ורגישות באזור עמוד שדרה מותני. התובע אושפז למשך 4 ימים.
כעבור זמן, אובחנה פריקה אחורית של כתף ימין, שלא אובחנה ביום התאונה, התובע אושפז, והפריקה שוחזרה בניתוח. בגין הניתוח, אושפז התובע למשך 4 ימים נוספים.
3. הנתבעות הכחישו בכתב ההגנה את אירוע התאונה, את החבות ואת הנזק הנטען.
4. בשל טענות התובע לנכות שנגרמה לו בתאונה, מונו כמומחים רפואיים מטעם ביהמ"ש פרופ' עמוס קורצ'ין - בתחום הנוירולוגיה, וד"ר א. אבנטוב - בתחום האורטופדיה.
5. התובע העיד לעצמו, והנתבעת לא העידה עדים מטענתה. המומחים מטעם בית המשפט לא נחקרו ע"י הצדדים.
6. התובע טען בסיכומיו, כי יש להעריך את נכותו התפקודית, בשיעור של 80%, חרף העובדה, כי התובע חזר לעבודתו. הנתבעת בסיכומיה, טענה כי התובע שב לעבודתו, במשרה מלאה, כפי שעבד עובר לתאונה ותפקודו לא נפגע. עוד טענה, כי התובע לא הוכיח את נזקיו הנטענים.
7. כאמור לעיל, מונו כמומחים רפואיים מטעם ביהמ"ש, פרופ' עמוס קורצ'ין - בתחום הנוירולוגיה, וד"ר איתמר אבנטוב - בתחום האורטופדיה.
פרופ' קורצ'ין קבע בחוות דעתו, כי התובע סבל ממספר אירועים מוחיים, ובעקבותיהם יש "ירידה תפקודית מסוימת". עוד קבע המומחה, כי הפגיעה הגופנית בראשו, כתוצאה מהתאונה, היתה קלה, אם בכלל, והנזק הנוירולוגי ממנו הוא סובל, הינו תוצאה של האירועים המוחיים ולא של התאונה.
ד"ר אבנטוב העריך את נכותו האורטופדית של התובע, בשיעור משוקלל של 21%, וזאת כאשר נקבעו 10% נכות, בגין פריקה אחורית של הכתף, לפי סעיף 41(4)ג, חלקי, של תקנות הביטוח הלאומי, 10% נכות בגין שבר יציב בחוליה המותנית, ו 5% נוספים, בגין ההגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני. המומחה ציין כי המגבלה שנותרה ע"ש המתני, מהווה החמרת מצב קיים, כשהמומחה מעריך את נכותו, בגין ההגבלה כאמור, כתוצאה מהתאונה, בשיעור של 2.5%.
המומחה העריך, את תקופת אי כושר העבודה, שנגרמה לתובע, בגין הפגיעה, ב - 6 חודשים.
משלא נחקרו המומחים, הרי שיש לקבל את קביעת ד"ר אבנטוב לעניין הנכות הרפואית. אשר לנכות התפקודית, הרי שזו נמוכה מן הנכות הרפואית, באשר עולה מחוות הדעת המומחה, כי רכיב הנכות בגין שבר יציב בחוליה, אינו בעל השפעה תפקודית ממשית.
8. התובע טען בסיכומיו, כי הוא זכאי להפסד שכרו, בגין כל התקופה, בה לא עבד - 9 חודשים, על פי שכר של 6,567 ¤. הנתבעת טענה, כי בעת היעדרותו מהעבודה, קיבל התובע שכר מלא על חשבון ימי מחלה שצבר. זאת, לטענת הנתבעת, על אף שהתובע היה כשיר לשוב לעבודה, הרבה לפני מועד חזרתו בפועל, ולא עשה כן, רק משום שעמדו לרשותו ימי מחלה נוספים, אותם ניצל. בהתנהלות זו, טענה הנתבעת, פעל התובע בניגוד לחובתו להקטין את נזקו. עוד טענה הנתבעת, כי אין לפצות את התובע, בגין ימי המחלה שניצל, שכן, לתובע מלאו 61 שנים, ונותרו לו כ 5.5 שנים בלבד, עד מועד פרישתו לפנסיה, ומיום חזרתו של התובע לעבודה (17.11.04) ועד היום, חלפו למעלה מ 4 שנים, במהלכם הספיק התובע לצבור מספר רב של ימי מחלה נוספים, אשר עמדו לזכותו במקרה הצורך.
כאמור לעיל המומחה העריך את תקופת אי הכושר, בשישה חודשים.
התובע נחקר בעניין זה והעיד:
"נכון שבחודש פברואר 2004 קיבלתי משכורת למרות שלא הייתי בעבודה. קיבלתי חופש מחלה וזה היה אוטומטית. אפילו לא הייתי הולך לעירייה כמה חודשים.
אז ידעתי שיש לי חופשת מחלה ואחרי שראיתי שהמצב שלי בחופשה לא טוב ושאני חייב לעשות משהו, ביקשתי לחזור לעבודה.
אני לא זוכר כמה ימי מחלה היו לי.
כאשר הבנתי שימי המחלה עומדים להיגמר ביקשתי לחזור לעבודה"
נוכח עדותו זו של התובע, סבורני, כי יש לאמץ את קביעת המומחה, לעניין תקופת אי הכושר הזמנית עקב התאונה, ולקבוע כי עמדה על שישה חודשים.
אשר לפדיון ימי חופשת המחלה חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות בישראל (הסכם מס' 19601055 באתר האינטרנט של משרד התעשייה המסחר והתעסוקה), קובעת בסעיף 46, את זכות העובד לחופשת מחלה, ולצבירת ימי מחלה.
עם זאת, התובע לא הביא כל ראיה, לעניין זכאותו לפדיון ימי מחלה, דרך חישוב הזכאות, השווי הכספי של יום מחלה, ורכיבי השכר שיש להביא בחשבון, לצורך החישוב. התובע הציג לעניין זה, שני מכתבים של מעסיקתו, עיריית באר שבע, המעלים, כי שכרו של התובע שולם במלואו, ע"ח ימי המחלה והחופשה השנתית שעמדו לרשותו, אך לא פורטו מס' ימי המחלה שנפדו, ודרך חישוב הפדיון האמור. במצב זה, אין לפנינו תשתית ראייתית מינימלית, העשויה לאפשר פסיקת פיצוי ברכיב זה של התביעה, ולו על דרך של אמדן גלובאלי, ויודגש, כי אין מדובר בעניינים המצויים בגדר הידיעה השיפוטית של בית המשפט (ר' לעניין זה, ע"א (חי') 4380/07 בלאל מריד ואח' נ' בסול מחמוד, בסעיף י"ט לפסק הדין).
9. התובע טוען בסיכומיו לעניין הפסדי ההשתכרות בעתיד:
"בשל מגבלותיו הפיזיות (לעניין זה ראה חוות דעת המומחה הממונה) נפגע כושרו הפיזי באופן טוטלי לבצע עבודות פיזיות כפי שעשה אותו בעבודתו עובר לתאונה ובעקב כך עובד אחר מבצע אותן תמורת תשלום שכרו (גרום שלישי) כך שלמעשה התובע סובל מנכות תפקודית פיזית צמיתה של 80% אך מסוגל לעשות עבודות קלות כפי שעושה אותן במקום עבודתו ומן הראוי שיפוצה על בסיס מלוא השכר של 6,567 שקל אשר משולם לתובע כיום כמשקף את מלוא חומרת נכותו התפקודית ואשר היה יכול להשתכר בשכר זה לולא התאונה והמום בעקבותיה מצד אחד ואשר לולא תרומתו של הצד השלישי מצד שני ועל כן, תחשיב הנזק צריך להתבסס על בסיס שכר זה וכן יעשה כך משום שאין ודאות שתמשך תרומתו של הצד השלישי והתובע יפוטר מעבודתו.
על כן, סכום הפיצוי המגיע לתובע לעתיד בגין פריט זה: 415719 שקל= 63.3042 שקל X 6 שנים X6,567 שקל".
בכל הכבוד, קשה לקבל טיעון זה. התובע כיום בן 61, ונותרו לו 6 שנות עבודה, עד הגיעו לגיל היציאה לגמלאות. התובע שב לעבודתו, ועובד מספר שנים ברציפות. התובע לא הביא כל ראיה, להוכחת טענתו, כי נגרמו לו הפסדי השתכרות כלשהם, בשל נכותו, ודאי לא הפסד בהיקף נטען, בגובה המשכורת המשולמת לו. יוער, כי אילו ביקש התובע להוכיח טענתו, לפיה נגרם לו הפסד בגובה המשכורת המשולמת לו בפועל, היה עליו להראות, כי אלמלא נכותו, היה שכרו כפול...
חרף האמור, בשל תפקידו של התובע כאב בית , תפקיד הדורש מידה מסוימת של מאמץ גופני, אין להוציא מכלל אפשרות, פגיעה עתידית בהיקף שעות העבודה של התובע, או הקדמת יציאתו לגמלאות. לפיכך, ונוכח מצבו הרפואי של התובע, נכון לפסוק לזכותו בראש נזק זה, פיצוי גלובלי בסך של 15,000 ¤.
10. התובע מבקש לפסוק לזכותו, פיצוי בסך של 80,000 ¤ בגין, עזרת צד שלישי, בעבר ובעתיד. התובע לא הביא כל ראיה, לעניין העזרה שניתנה לו בעבר, מלבד אזכור לקוני בתצהיר עדותו הראשית. עם זאת, בשל אופי הפגיעה, הניתוח אותו עבר התובע, וגילו בעת הפגיעה, סביר כי נזקק ויזדקק בעתיד לעזרה צד שלישי. יש לפסוק לעניין זה, פיצוי על דרך של אמדן גלובלי, על סך 10,000 ¤.
11. התובע נשא בתשלום, עבור פינויו באמבולנס ממיקום התאונה, ועל הנתבעת להשיב לו את התשלום, הסכום ששילם התובע, משוערך להיות לסך 794 ¤.
12. יש לפסוק לזכות התובע פיצוי בראש נזק של כאב וסבל, על פי נכות רפואית בשיעור 21%, ו 8 ימי אשפוז, בצירוף ריבית. סכום הפיצוי הינו 33,425 ¤.
13. סכום הפיצויים הכולל על פי האמור לעיל, הינו 59,219 ¤.
14. אני מחייב, אפוא, את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי, בסך של 59,219 ¤, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
היות שהנתבעת נשאה בשכר המומחים, כאשר בחוות דעת המומחה פרופ' קורצ'ין, לא נקבעה נכות, אין לחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט של התובע מעבר לשכ"ט עו"ד.
ניתן היום כ"ט באב, תשס"ט (19 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים.
גד גדעון, שופט |