בתי המשפט

פסק דין

ביום 4.7.07 יצא מלפניי פסק דין הדוחה את שני הערעורים.  אציג את  פסק הדין כלשונו (תוך השמטות קלות).

"ביום 3.12.95 הוגש לבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב כתב אישום כנגד 10 נאשמים ששבעה מהם הם הבעלים הרשומים של מבנה בן שלוש קומות ברחוב ראש פינה מס' 26 גוש 6135 חלקה 2447 בתל אביב (להלן: "המבנה"). שלושת הנאשמים האחרים הם מחזיקים בבניין. כתב האישום ייחס לנאשמים עבירה של אי מילוי דרישה לתיקון מבנה מסוכן לפי סעיף 3 לחוק העזר לתל אביב יפו (הריסת מבנים מסוכנים) תשל"ו – 1971 (להלן: "חוק העזר") וסעיף 254 לפקודת העיריות. עד שנת 2003 תוקן כתב האישום מספר פעמים על דרך של השמטת נאשמים כך שלבסוף נותרו בו ארבעת המערערים דנן.

ארבעת המערערים הם בעלי זכויות במבנה. כיוון שהבעלות במבנה היא מסוג בעלות במושע יוצא שלמרות שכל אחד מן המערערים מחזיק בחלק מוגדר (דירה) במבנה, הבעלות הפורמאלית שלהם היא של חלק יחסי מן המקרקעין כולם.

ההליכים בבית משפט השלום לעניינים מקומיים נמשכו כ-10 שנים. העניין עבר תחת ידי כמה וכמה שופטים עד שביום 7.4.05 גזר בית משפט השלום (כב' השופטת אורנה לוי) את עונשם של הנאשמים (המערערים) לקנס בסך 3,300 ש"ח כל אחד וכן לקנס יומי בין 10 ש"ח בגין כל יום שבו לא תבוצע הדרישה לתיקון המבנה המסוכן.

על הכרעת הדין המרשיעה ועל גזר הדין נסבו הערעורים דנן.

....

עיון בנסיבות ובפסק הדין של הערכאה הראשונה העמיד לפני קושי מסוים. אבאר את הדבר. המערערים אינם חולקים הלכה למעשה על כך שעובר להגשת כתב האישום נערכה ביקורת מטעם מהנדס עיריית תל אביב במבנה ונמצא כי יש לערוך בו תיקונים יסודיים כדי למנוע את הסכנה הטמונה במבנה הקיים שהוא מבנה ישן מאוד. הבעלים והמחזיקים של המבנה נדרשו לבצע את התיקונים אולם הם התקשו לאסוף את הכסף הכרוך בדבר. כל אחד מארבעת המערערים דנן היה מוכן – ומוכן עד היום – למסור לעירייה את חלקו בהוצאות התיקון הנדרש. אף אחד מהם איננו מוכן לשאת בחלקם של הבעלים והמחזיקים הנוספים באותן הוצאות. העירייה לעומת זאת נאחזת בהוראת סעיף 10[ג] לחוק העזר האומרת "לעניין חבות ואחריות לפי חוק עזר זה יראו כאחראי או חייב, יחד ולחוד, כל אחד מבעלי הבניין; העירייה רשאית להטיל את החבות או האחריות על כל אחד מהם, לפי שיקול דעתה". שמע מינה שנכונותם של המערערים לשלם את חלקם בהוצאות תיקון המבנה אינה משחררת אותם מאחריות לכך שיתר הבעלים או המחזיקים מתנערים מן המחויבות הזאת.

באופן שהוא בעיני תמוה ביותר בחרה העירייה להותיר כנאשמים דווקא את אותם בעלים שהביעו נכונות לשלם את חלקם. דווקא הסרבנים למיניהם הושמטו לאורך השנים מכתב האישום.

בנסיבות אלה סימן השאלה הראשון שהצבתי לנגדי הוא בהקשר לתוקפו המשפטי של המבנה החוקי המאפשר לעירייה לחייב על פי חוק עזר עירוני אחד (או מקצת) ממספר בעלים של בניין שהוגדר כמסוכן, לבצע בבניין תיקונים נדרשים ולשאת במלוא ההוצאות הגלומות בכך ולהעמיד לדין פלילי, בהתאם לפקודת העיריות, את מי שלא קיים את הדרישה. סימן השאלה מתייחס לפגם של חוסר סבירות (של חוק העזר) ולאי חוקתיותו בשל פגיעה בלתי מידתית בקניין הפרטי ובשל ההפללה הנובעת מאי ציות לדרישה הלא מידתית של נשיאה בעול כספי.

לאחר עיון מעמיק הגעתי לכלל מסקנה שמנקודת התבוננות כוללת לא ניתן לומר שהמבנה המשפטי כולו אינו סביר ולא ניתן לומר שהוא אינו חוקתי. לשם המחשה הייתי מצביע על מקרה תיאורטי שבו מתקיימת בעלות משותפת של כמה וכמה אנשים במקרקעין שערכם הכספי רב ועליהם ממוקם בית מידות שעלה ממון רב והוא מניב לבעלים הכנסה גדולה. מתברר שהמבנה לוקה בפגמים המסכנים את הציבור ונדרשת השקעה כספית גדולה כדי לתקנם. העירייה פועלת בהתאם לחוק העזר ודורשת מן הבעלים לתקן את הטעון תיקון. מיעוט קטן מביניהם מוכן לשאת בחלקו היחסי. איש אינו מוכן לממן את חלקו של זולתו. לאורו של מקרה כזה, סבירותן של  הסמכויות שחוק העזר מקנה לעירייה וסבירות העמדתו לדין פלילי של מי שאינו מקיים את דרישת חוק העזר, ברורה על פניה. שאם לא כן תידרש העירייה להשקעות עתק מצדה (כדי להגן על שלום הציבור) והיא תהפוך ל"כלי משחק" בידי בעלי הנכסים שהדין (וההיגיון הכלכלי) מחייב שהם ישאו בהוצאות הללו.

סבירותו של חוק העזר והמבנה המשפטי כולו נראית הרבה פחות בולטת שעה שמדובר בנכס שערכו הכספי מועט והוא משמש למגורים לאנשים קשי יום או שהוא מושכר מידי בעלים שמצבם הכלכלי קשה בשכר דירה נמוך ביותר.

כיון שאי אפשר לתלות את סבירותה או חוסר סבירותה; חוקתיותה ואי חוקתיותה של הוראת דין בהקשר נסיבתי מסוים, עלה בדעתי שעליי לשקול את בחינת פסק הדין של בית משפט השלום מזווית שונה. כוונתי  לאפשרות שהמערערים ייהנו מ"הגנה מן הצדק".

החלת הגנה זו על עניינם של המערערים יוצאת מן ההנחות הבאות:

א.      המערערים אינם בעלי הזכויות היחידים בבניין. מלבדם קיימים עוד בעלים;

ב.      המערערים מוכנים בכל עת להפקיד את חלקם היחסי במימון הוצאות התיקון של הבניין;

ג.        המצב הכלכלי של כל אחד מן המערערים קשה ואין הם יכולים, מבחינה כלכלית, לשאת בעול הוצאות התיקון עבור בעלים נוספים;

בנסיבות האמורות עולה שאלה האם דרישת העירייה מארבעת המערערים לשאת בהוצאות התיקון עבור בעלי הבניין כולם ובמיוחד הגשת כתב אישום נגדם לשם הרשעתם בפלילים מפני שמצבם הכלכלי אינו מאפשר להם לעמוד בכך  איננה התעמרות של הרשות באזרח.

סברתי שאין באפשרותי לפסוק בסוגיה הזאת במסגרת הערעור וכי מן הראוי בעקרון לקיים ברור עובדתי בידי בית משפט  לעניינים מקומיים.  בקשתי לכן את עמדת הצדדים  בהקשר לנקודות הבאות:

א.      האם הונחה לפניי התשתית העובדתית לצורך החלת "הגנה מן הצדק";

ב.      בהנחה שתשתית זו מחייבת בירור עובדתי, האם ראוי להחזיר את הדיון לבית משפט השלום כדי שהבירור ייערך לפניו (כגון בירור מבנה הבעלויות בחלקה, בירור מצבם הכלכלי של המערערים);

ג.        בהנחה שאין צורך בבירור עובדתי נוסף, האם ראוי להחיל על המערערים "הגנה מן הצדק";

ד.      האם בנסיבות העניין (לרבות נוכח האפשרות שפסק הדין יבוטל והתיק יוחזר לבירור עובדתי לבית משפט השלום) לא תעדיף המאשימה לוותר על האישום בתנאי שהמערערים  יפקידו, קודם לביטול האישום, את חלקם היחסי במימון הוצאות תיקון המבנה.

הנחתי בידי המערערים פרק זמן של חודש ימים (עד 27.5.07) לערוך את טיעונם בכתב  ועוד חודש ימים לתגובת המשיבה. אולם, בדיקת התיק בראשית החודש הנוכחי העלתה כי המערערים לא הגישו טיעון וממילא לא באה גם תגובת העירייה.

במצב הדברים הזה אין לי אלא להניח שלמערערים אין עניין  בהחזרת הדיון לערכאה הראשונה לשם בירור עובדתי ומשפטי של סוגיית "הגנה מן הצדק" בהקשר לעניינם... פסיקת הדין בהגנה שכזאת בלי שהמערערים הציבו כהלכה את התשתית העובדתית המתאימה אינה יכולה להיעשות בידי.

5129371

5463התוצאה  היא שאני דוחה את הערעורים.

למרות התוצאה הנקובה בפסק דין זה של הערעורים המניחה בידי העירייה אפשרות להמשיך ולנגוש במערערים בשל כל יום שבו יעכבו את העברת מלוא הוצאות התיקון לעירייה, אני חוזר וממליץ לפני העירייה לשקול את האפשרות לדרוש מן המערערים שישלמו לעירייה את חלקם היחסי בהוצאות התיקון  ולתבוע מן הבעלים והמחזיקים האחרים את יתרת תשלום ההוצאות לאחר שהעירייה תבצע את התיקון הדרוש בעצמה. חוק העזר מסמיך את העירייה לפעול בדרך זו ועל פני הדברים נראה לי שפעולה כך תהיה צודקת יותר"

5129371

54678313

עד הנה לשון פסק הדין. אחרי שפסק הדין ניתן הגיעה אלי בקשה מן המערערים לבטלו בטענה שהחלטתי המבקשת את התייחסותם לאפשרות שהתיק יוחזר לערכאה הראשונה לשם בירור טענת הגנה מן הצדק לא הגיעה עדיהם. מאחר שהתעוררו ספקות שמא ההחלטה לא הובאה לידיעת המערערים (או חלקם) ביטלתי את פסק הדין והנחתי אפשרות לצדדים להשמיע את הטיעון בסוגיה.

עיינתי בטיעון המערערים ובתגובת המשיבה. המערערים סבורים שאין צורך להחזיר את הדיון לבית משפט השלום שכן הונחה לפני תשתית עובדתית מספקת לשם ביסוסה של הגנה מן הצדק. גם המשיבה מתנגדת להחזרת הדיון אל הערכאה הראשונה. היא העמידה אותי על כך שכיון שמחדלי המערערים טרם הוסרו ומן המבנה נשקפת סכנה, בכוונת הרשות להגיש נגדם כתב אישום נוסף, בצוותא חדא עם שאר בעלי הזכויות,  שייעשה מאמץ גדול לאתר אותם.

בנסיבות אלה אין לי אלא לשוב ולפסוק את פסק הדין מחדש. חלף זמן רב למן ההתרחשויות שמתוארות בכתב האישום. בית משפט של ערעור אינו במה מתאימה לבירור ראשוני של התרחשות עובדתית. החזרת הדיון לבית משפט השלום אינה ריאלית בשלב הזה. גם העובדה שקרוב לוודאי נפתחו הליכים חדשים מייתרת, הלכה למעשה את הדיון המחודש בעניין דנן .שכן אם יוגש האישום החדש כנגד  כל  בעלי הזכויות, לא יהיה מקום לטעון ל"הגנה מן הצדק". ואם יוגש כתב אישום נגד המערערים בלבד, או נגד  חלק מבעלי הזכויות, ניתן יהיה לטעון בדיון המחודש את ההגנה האמורה ולברר אותה עובדתית ומשפטית.

אשר על כן אני דוחה את הערעור כנגד הכרעת הדין.

בעניין העונש, בשל תחושת אי הצדק הנובעת מאכיפת החוק על המערערים בלבד אני מקטין את הקנס ומעמיד אותו על סך 2000 ש"ח.  נוסף לכך אני מבטל את "הקנס היומי".

אם הקנס המקורי שולם במלואו, תוחזר היתרה למערערים. אם ניתנה החלטה לעיכוב ביצוע תשלום הקנס, ישולם הקנס ב-חמישה שיעורים חודשיים שווים החל מיום 1.10.09.

ניתן היום כ"ט באב, תשס"ט (19 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא לצדדים את פסק הדין.

חכ