בתי המשפט

פסק דין

1.                  לפניי בקשה שהגיש עו"ד יניב אינסל, מנהל מיוחד, להורות על ביטול צווי כינוס הנכסים שניתנו נגד החייבים, לבקשתם, במסגרת הליך פשיטת רגל שננקט על ידם.

2.                  החייבים הגישו ביום 19.2.04 בקשה למתן צו כינוס נכסים והכרזתם כפושטי רגל וביום 6.5.04, ניתן צו כינוס כמבוקש על ידם. עו"ד אינסל מונה כמנהל מיוחד (להלן: "המנהל המיוחד").  בבקשת הכינוס הצהירו החייבים כי חובותיהם נאמדים בסך של 8,500,000 ¤ לנושים שונים.

3.                  החייבים היו בעלים של חברה לייצור נעליים בשם "מלי תעשיות נעליים בע"מ" (להלן: "החברה"), אשר לעמדת החייב וכעולה מתצהירו התומך בבקשת הכינוס, נקלעה לקשיים כספים נוכח התחרות עם הייצור במזרח הרחוק.

במסגרת הליך כינוס הנכסים, מומשו נכסי החייבים שרובם שועבדו לנושים מובטחים, ואלה מימשו את הרכוש בהליכים שננקטו על ידם.

עיקר עמדת המנהל המיוחד

4.          המנהל המיוחד סבור כי החייבים נקלעו לקשיים בנסיבות של חוסר תום לב כאשר גם   התנהלותם בעת הליך פשיטת הרגל הייתה שלא בתום לב. מוסיף וטוען המנהל המיוחד שאם יצירת החובות נעשתה בחוסר תום לב אין החייבים יכולים ליהנות מהגנות פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם – 1980 (להלן: "הפקודה").

במהלך הדיון, הוסכם להתמקד בטענות המנהל המיוחד ביחס להתנהלות החייבים, קודם לצו הכינוס.

לעמדת המנהל המיוחד, חוסר תום הלב באשר להיקלעם של החייבים לקשיים בא לידי ביטוי בכך שהחברה הזמינה מתחילת שנת 2003 סחורה בהיקף של מאות אלפי שקלים  מנושה בשם "סול רון תעשיות פוליאוריטן בע"מ" (להלן: "הנושה"), למרות שהחייבים ידעו, ולמצער היה עליהם לדעת, כי החברה לא תוכל לעמוד בהתחייבות כלפי הנושה, וכפי שאכן אירע בפועל, שעה שמרבית השיקים לא כובדו וחשבון החברה הוגבל. עוד נטען כי החייבים העבירו בסוף חודש יוני 2003, בסמוך לחילול השיקים, את פעילות החברה לחברה אחרת שמניותיה בבעלות בנם, בשם "ינון שווק והנעלה בע"מ", על מנת להתחמק מחיוביה של החברה (להלן: "החברה האחרת"). בהמשך, הועברה הפעילות מהחברה האחרת, לחברה שלישית בשם "פינק סחר והנעלה בע"מ", שאף מניותיה בבעלות בנם של החייבים. בדומה, העבירה החייבת מניות שהיו לה בחברה בשם " ברונקס הנעלה בע"מ", לבתה הגב' רחל מלול, כאשר המניות מוחזקות בנאמנות עבור החייבת. בנוסף, כך נטען, מישכנו החייבים בחודש אוגוסט 2003 את תכולת דירתם לחברה אחרת שמניותיה בבעלות חתנם, בהמשך שיעבדו במשכנתא שנייה את דירת מגוריהם, ניתנו שיקים אישים שלהם לכיסוי החובות לנושה, אך גם אלה לא כובדו.

יצוין כי בקשת המנהל המיוחד נתמכה בתצהיר של מר עידן ירון, אחד ממנהלי הנושה שניתן במסגרת הליכי ההוצאה לפועל נגד החברה והחייבים.

עיקר עמדת החייבים

5.         החייבים הגישו תגובה לקונית, הנתמכת בתצהיר של  החייב בלבד, ללא כל אסמכתאות. בתגובה הכחישו החייבים כי הבריחו פעילות של כל חברה, כי החברות הנזכרות בבקשה אינן פעילות, אין להם כל קשר לחברת פינק סחר והנעלה בע"מ, אין ברשותם כלי רכב, הם עובדים כשכירים, נמצאים בקשיים כלכליים וכדומה. בתגובה ובתצהיר התומך לא הציגו החייבים כל גרסה באשר למועד ידיעתם באשר לקריסת החברה ובמיוחד המועד שבו ידעו על כך שהחברה לא תעמוד בהתחייבויותיה כלפי נושיה, שהוא מועד חיוני לבחינת תום לבם. בסיכומים נטען כי השיקים לנושה נמשכו בחודש מרץ 2003, ההגבלה של החשבון הייתה בחודש ספטמבר 2003, וכי בעת שאלה נמסרו לנושה, לא ידעו החייבים שהחברה לא תיפרע אותם.

6.          בדיון בבקשה, שהתקיים גם במעמד בא כוח הנושה, נחקר החייב, ולאחר מכן הוסכם שיימסרו דפי חשבונות הבנק של החברה בבנק הפועלים בע"מ ובבנק המזרחי טפחות בע"מ, למועדים הרלוונטיים ויוגשו סיכומי טענות בכתב.

יצוין כי כונס הנכסים הרשמי מצטרף לעמדת המנהל המיוחד.

ההלכה:

7.         הוראת החוק הרלוונטית לענייננו היא הסעיף 18ה(א)(2) לפקודה הדנה בבקשת חייב להכרזתו כפושט רגל לאמור:

"(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:

(1)...ו

(2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;"

להוראה זו התייחס בית המשפט העליון בין היתר בעניין ע"א 6416/01 בנבנישתי  נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197:

"ככל שהפעילות שהביאה ליצירת החובות הייתה בלתי חוקית, הרי שמתן הגנה לחייב במסגרת הפקודה מעוררת קושי. עקרון היסוד שלפיו אין חוטא נשכר, ואין לעודד הפרת החוק על-ידי החוק עצמו, מחייב לכאורה כי חייב שיצר חובות במהלך פעילות של עסק לא חוקי לא יצא נשכר ולא יוכל לחסות תחת כנפיה של הפקודה (השוו סעיף 63(א) לפקודה)".

בית המשפט העליון שנה וחזר בעניין דומה, ע"א 8937/05 בנימין תבין נ' כונס הנכסים הרשמי, (2007), באומרו:

"אחד השיקולים שיש לבחון מקום בו מתעוררת השאלה אם ליתן צו כינוס נכסים ופשיטת רגל (או לבטל צו כזה לאחר שניתן), נוגע לתום ליבו של החייב, לנסיבות שהובילו ליצירת החוב ולאמצעים שבהם נקט החייב עד הגיעו לבית המשפט. מאחר שמדובר בבקשה הבאה מטעם החייב, ואשר נועדה להעניק לו הגנה מסויימת, לא יינתן צו מקום בו אותו חייב חסר תום לב, ולו במעט, בין בשלב יצירת החובות, בין בשלב הליכי אכיפת החובות, ובין בעת פנייתו לבית המשפט למתן צו כינוס. אין לאפשר לחייב חסר תום לב להפיק תועלת מהליכי פשיטת הרגל.

כן ראה ספרם של השופטים לוין וגרוניס "פשיטת רגל", מהדורה שניה עמ' 169.

מן הכלל אל הפרט:

8.                לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, סיכומי הצדדים וכן שמעתי את דברי החייב בחקירתו לפניי, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להתקבל וזאת נוכח הטעמים הבאים, לא כל שכן, משקלם המצטבר:

9.         בפתח הדברים אציין כי החייבים מסרו גרסה לקונית, ולא  ניתן על ידם מענה ענייני וסדור לעמדת המנהל המיוחד באשר להתנהלותם ובמיוחד נוכח הראיות שהובאו על ידו בדבר הברחת רכוש החייבים, רכוש החברה כמו גם מתן שיקים שעה שהחברה הייתה בקשיים ולא היה ביכולתה לעמוד בהתחייבויותיה, למצער בעת שמשכה חלק מהסחורה מהנושה. בנסיבות אלה, הימנעות החייבים שלא למסור גרסה מלווה בהסברים כמצופה באשר לתהיות עליהן הצביע המנהל המיוחד ואשר פורטו לעיל, עומדת בעוכריהם ויש בה כדי לקבל את הבקשה. זאת ועוד, מצופה היה שגם החייבת תיתן תצהיר מטעמה ובו תבהיר ותפרט את גרסתה באשר להתנהגות חסרת תום הלב המיוחסת לה. החייבת, מטעמים השמורים עמה, נמנעה מלעשות כן והסתפקה בתצהיר של החייב אך סבורני כי אין בכך די, במיוחד שעה שתצהירו של החייב היה כאמור לקוני ונעדר הסברים שנדרשו כמבואר לעיל. אוסיף כי היה גם מקום שילדי בני הזוג, שלהם ו/או לחברות שבבעלותם, הועברו ושועבדו נכסי החברה, נכסי החייבים ופעילות החברה, ימסרו תצהיר ובהם יינתן הסבר מדוע נעשה הדבר, ומה הייתה התמורה, אך גם זאת לא נעשה.  

10.          לגופו, לצורך ההחלטה, העדפתי לבוא לקראת החייבים ולפנים משורת הדין להסתפק בבחינת השאלה, האם בעת רכישת הסחורה ואספקתה לחברה, ידעו החייבים כי הנושים ובמיוחד הנושה כהגדרתו לעיל, לא ייפרע, זאת בהבדל מהשאלה האם היה עליהם לדעת על כך.

מהראיות שהוצגו לפניי עולה כי אין ספק שלגבי חלק ניכר מההתחייבויות, היה ברור וידוע לחייבים כי הנושים לא יקבלו את תמורתם, אך חרף זאת, לא נמנעו מלצבור חובות.

למעשה, די אם אציין כי החייבים לא הכחישו את טענת המנהל המיוחד לפיה בעת שמסרה החברה לנושה שיקים בסך של מעל 1 מיליון ¤, ידעו החייבים שאלה לא יכובדו. לגרסה זו, אין הכחשה בתגובת החייבים כמו גם בתצהיר החייב שניתן בתמיכה לתגובה. למותר לציין כי על החייבים היה לטעון במפורש בבית המשפט שסברו בעת שניתנו השיקים בחודש מרץ 2003 לנושה, שיעלה בידה של החברה לשלמם, וכן להציג אסמכתאות לסברה זו, כגון צבר הזמנות של סחורה, ממסרים דחויים שהחברה קיבלה וכדומה. דא עקא, החייבים נמנעו מלהכחיש את המיוחס להם, לא הציגו כל אסמכתאות והתנהגות זו עומדת בעוכרם. אין מנוס אלא לקבוע כי בהעדר הכחשה, די כדי לקבל את הבקשה ולקבוע כי למרות שהחייבים היו מודעים לכך שהנושה לא יקבל את התמורה בכל זאת לא נמנעו מלמשוך הסחורה.

מעבר לדרוש, ובשים לב לכך שהטענה הועלתה על ידי החייבים בסיכומים, הגם שמקומה היה במסגרת התגובה ועל מנת שניתן יהיה לחקור את החייב על כך, בחנתי את הטענה לגופה. לעניין זה אפנה לכך שאין חולק כי החברה, באמצעות החייב הזמינה מהנושה סחורה בהיקפים ניכרים, וזאת מתחילת שנת 2003 ועד חודש אוגוסט 2003, והסחורה אכן סופקה, במהלך אותה תקופה. החברה, מסרה לנושה בחודש מרץ 2003, סעיף 6 לסיכומי בא כוח החייבים, שיקים דחויים. באותה עת, היו לחברה שני חשבונות בנק. האחד בבנק הפועלים בע"מ ובו מסגרת אשראי של 100,000 ¤ והשני בבנק המזרחי טפחות ובו מסגרת אשראי של 200,000 ¤. מדפי חשבונות הבנק, שהוגשו בהסכמה, עולה כי שיקים של החברה חוללו כבר ביום 11.3.03 עת חזר שיק על סך של 5,000 ש"ח שנמשך מחשבונה בבנק המזרחי המאוחד מחמת חוסר כיסוי, ובהמשך, בחודשים מאי – יוני 2003, חזרו שיקים רבים מחשבון זה. במקביל, שיקים שנמשכו מחשבון החברה בבנק פועלים, חוללו מחמת העדר כיסוי מספיק, החל מחודש יוני 2003 כמו גם לא כובדו הוראות קבע שונות בחשבון מאותה סיבה. עיון בדפי החשבונות עולה כי החברה חרגה במידה משמעותית ממסגרות האשראי שאושרו לה במועדים האמורים, במאות אלפי שקלים, ולכן אין להתפלא על כך שהבנק לא כיבד שיקים שמשכה. כך בתחילת חודש יוני הגיעה החריגה לסך של כ 380,000 ¤ בבנק הפועלים, לכ  900,000- 1,000,000 ¤. קרי, מדפי החשבונות מתחייבת מסקנה לפיה החברה לא עמדה במסגרות האשראי, שיקים שמשכה מהחשבונות חוללו בהעדר כיסוי מספיק, ולא הופקדו כספים לכיסוי או הקטנת החריגות. לפיכך, בעת שהחברה משכה סחורה מהנושה, למצער מחודש יוני ואילך, היה ברור לחייבים שהשיקים הדחויים שניתנו שלושה חודשים קודם לכן, לא ייפרעו, ולכן שומה היה עליהם שלא למשוך את הסחורה. התנהגות זו, אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום לב הנדרשת מחייב העותר להגנות הקבועות בפקודה. זאת ועוד, מחדלי החייבים גם מעוררים תהיות באשר לשימוש שעשתה החברה בסחורה שהנושה סיפקה שעה שהיה ברור לחייבים שהחברה לא תשלם את השיקים שנמסרו לתשלום אותה סחורה, ובהעדר הסבר מצידם לנעשה באותה סחורה.

הגדילו החייבים ובמיוחד החייב לעשות כאשר הוליכו שולל את הנושה ומסרו לו בחודש אוגוסט שיקים דחויים אחרים, מחשבון החייב, במקום השיקים הדחויים המקוריים שחוללו. זאת נעשה כדי להרגיע את הנושה, שלא יפסיק את האספקה, אך גם כל אלה חוללו. בהתנהגות זו, יש כדי להעצים את חוסר תום הלב של החייבים אשר אין ספק כי השיקים החלופיים ניתנו, שעה שהיה ברור לחייבים כי לא ייפרעו, ומכל מקום גם לכך אין כל הכחשה מצידם.

המסקנה המתבקשת הינה כי חובות החייבים נוצרו, ולמצער ברובם, בדרכי תרמית. לעניין זה יפים דברי בית המשפט העליון בע"א 6067/04 מוחמד בדראן ומרים בדראן  נ' כונס הנכסים הרשמי (2006). באותו עניין אישר בית המשפט העליון את פסק הדין של בית המשפט המחוזי, שהורה על ביטול צווי כינוס של חייבים אשר משכו שיקים ללא כיסוי באומרו:

            "מקום שמתברר כי חובות החייב נוצרו בדרכי רמייה, ינתן לכך משקל רב לענין ההחלטה האם להיענות לבקשת פשיטת הרגל שמגיש החייב".

                לא למותר לציין כי במקרה שלפניי מדובר בכמות רבה של שיקים שחוללו על סכומים ניכרים, כאשר בנסיבות פחות קיצוניות, ע"א 8937/05 הנ"ל, סבר בית המשפט העליון כי ניתן לבטל הליכי כנוס נכסים שעה ששיק אחד חולל, כאשר לכך נסיבות נוספות.

11.             נתתי דעתי לכך שהחברה היא שלא עמדה בהתחייבות כלפי הנושה ולא החייבים עצמם, אך לא ראיתי בעובדה זו כדי לשנות מהטעמים הבאים:

               האחד, לא הועלתה כל  טענה על ידי החייבים לפיה אין לחייב אותם מחמת אי עמידה של החברה בהתחייבותיה כלפי הנושים.

                השני, החייבים הם האורגנים של החברה, הם המפעילים אותה, ויש לייחס להם את חוסר תום הלב של החברה (ראה ע"א 105852/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (פסקה י"ג לפסק הדין של כב' השופט רובינשטיין). לעניין זה אדגיש כי החייב שבתחילת חקירתו הנגדית הכחיש את חתימתו על השיקים שנמסרו לנושה, הודה בסופו של דבר כי הוא שחתם על השיקים שחוללו (עמוד 5 שורות 19-22). עוד חשוב לציין כי החייבים חתמו ביום 8.7.03, על ערבות אישית כלפי הנושה להבטחת התחייבויותיה כלפי הנושה וכאמור בכתבי הערבות שצורפו לבקשה. מכאן, נדבך נוסף למסקנה בדבר ייחוס הפרת חובת תום הלב לחייבים עצמם.

12.                          לא התעלמתי מההלכה הפסוקה המורה כי לעתים, גם אם החייב פיזר שיקים ללא כיסוי,

לא יראה בכך בית המשפט טעם לביטול הליכי כנוס הנכסים שיזם החייב. (ראה ע"א 3224/07 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (2009)). אך משיכות השיקים במקרה שלפניי שונות לא כל שכן, בצירוף לטעמים נוספים שיש בהם כדי להגיע לתוצאה שונה.

13. נדבך נוסף לקבלת הבקשה הוא בכך שהחייבים הבריחו את רכושם הפרטי מפני נושיהם וזאת באמצעות שיעבוד נכסיהם לבנם, ירון פרדו ולחברת "פולו פרסום וסחר בע"מ", המצויה בבעלות חתנם, וכאמור בדו"חות רישום ושיעבוד של רשם המשכונות מיום 10.8.03 ו – 17.8.03, בהתאמה, נספחים ו' וז1' לבקשה. החייבים לא הכחישו את מתן השיעבוד, ולא מסרו כל גרסה בעניין בניגוד למצופה. יודגש כי השיעבוד נעשה במועד קריטי, שעה שהשיקים חוללו, החברה הייתה בחריגה ניכרת ממסגרות האשראי, ולא היה סיכוי לפרוע את חובותיה ובהכרח הערבויות האישיות של החייבים היו בסכנת מימוש. החייבים לא הכחישו את האמור, נמנעו  מליתן כל גרסה גם בעניין זה, והימנעותם מלעשות כן, עומדת בעוכריהם, ויש בכך כדי לאושש את עמדת המנהל המיוחד לפיה החייבים הבריחו את רכושם מנושיהם, דבר שיש בו כדי להוות יסוד מספק להיעתר לבקשות.

14. ככל שנדרש טעם נוסף לקבלת הבקשה, אזי ניתן להשתיתו על כך שהחייבים הבריחו גם את נכסי החברה, על דרך של העברת פעילותה לחברה אחרת מטעמם ובהמשך לחברה שלישית. התנהלות כאמור, מהווה סטייה מעקרונות של הגינות ותום לב, תוך שימוש לרעה במסך ההתאגדות של החברות השונות.

אמנם החייב טען שהחברה האחרת אינה פעילה, אך לא הכחיש כי החייבים אכן העבירו את פעילות החברה, לחברה האחרת, ובהמשך לחברה שלישית. לעניין זה אפנה למכתב מפורש של החברה מיום 29.6.03, שנשלח לכל המצויים עימה בקשרים עסקים ובה היא מודיעה כי החל מיום 29.6.03 יש להוציא תעודות משלוח ו/או חשבוניות לחברת ינון שיווק והנעלה בע"מ, היא החברה האחרת כהגדרתה לעיל. דהיינו, אין ספק כי החייבים פעלו לריקון פעילות החברה לחברה האחרת, כאשר בהמשך הועברה הפעילות לחברה שלישית שאף היא מצוייה בבעלות בנם של החייבים, שלגביה טען החייב שאין לו קשר עימה. לא ניתן כל הסבר על ידי החייבים מדוע העבירו את הפעילות מחברה אחת לרעותה, ואין זאת אלא, כי נכונה היא גרסת המנהל המיוחד שהדבר נועד להרחיק את הנושים ולאפשר לחייבים לתעתע בהם על ידי שימוש בחברות שונות. הקמת אשכול חברות, שנועד להתחמק מנושים, מהווה חוסר תום לב בולט מצד החייבים המאפשר הרמת מסך ההתאגדות (ראה רע"א 510/00 רשף קבלנים בע"מ נ' אילנה ענבר, פ"ד נד(2) 712). באנאלוגיה ניתן לראות בכך גם חוסר תום לב בניגוד לנדרש על פי הפקודה ומהווה טעם לביטול הליכי כינוס הנכסים ופשיטת הרגל.

15. הברחה נוספת של רכוש הראויה לציון, היא שעה שהחייבת העבירה מניותיה בחברת "ברונקס הנעלה בע"מ", לבתה רחל מלול. הדבר עולה במפורש משטר העברת מניות שצורף לבקשה, לא כל שכן, נרשם בשטר שהמניות מועברות ב"נאמנות", לגב' רחל מלול. לא ניתן כל הסבר מדוע הועברו המניות בנאמנות לבת. התנהגות זו חמורה בעיני שעה שהתברר בחקירת החייב כי הנעלים שמיוצרות על ידי החברה, משווקות תחת המותג "ברונקס", קרי העברת המניות על שם הבת, היא בעלת משמעות כספית. מעל ומעבר, החייב היתמם בחקירתו הנגדית שעה שנשאל האם המותג בו השתמשה החברה לשווק הנעליים היה "ברונקס", שכן השיב שאינו יודע על מה מדובר. רק בהמשך הודה כי הנעליים הופצו תחת המותג "ברונקס" (עמוד 3 שורות 28—30, עמוד 4 שורות 1-3). כלומר, החייבת העבירה לבתה את מניותיה בחברה שמהווה את המוניטין של עסקי החייבים, ומבלי שניתן כל הסבר לכך. גם בכך יש כדי לאושש את עמדת המנהל המיוחד לפיה פעלו החייבים להברחת רכושם מפני נושיהם.

16.                        לאור כל הטעמים דלעיל, אין מנוס אלא לקבל את הבקשה. לפיכך, אני מורה על ביטול צו  

               כינוס הנכסים שניתן נגד כל אחד מהחייבים לבקשתו, ועל ביטול כל הליכי הביניים לרבות

           צווי עיכוב יציאה. עוד אני מורה על שיפעול הליכי ההוצאה לפועל נגד החייבים. הכנ"ר

           יעביר את הסכום שבקופה לתיק ההוצאה לפועל בהפחתת שכר המנהל המיוחד ואגרת

           ההשגה של הכנ"ר. האמור ייכנס לתוקף בתום 30 יום מהיום.

התנצלותי לפני הצדדים על העיכוב במתן ההחלטה מחמת שהתיק וסיכומי הצדדים הובא לעיוני רק עם פניית המנהל המיוחד למזכירות בימים אלה.

ניתן היום י"ג באלול, תשס"ט (2 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.