בתי המשפט

פסק דין

1.         תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975. הנתבעים אינם חולקים על קרות התאונה, שהיתה תאונה עצמית, אך הם חולקים שהתובע היה ברכב ביום ובשעת התאונה. התאונה קרתה ביום 27.10.00 בקריית אתא. התובע תמך את גרסתו בהודעה של הנתבע מס' 1, חברו, במשטרה, ביום 01.11.00, כי יחד עימו היה נוסע נוסף, ופרטי התובע מפורטים בתדפיס מחשב המשטרה. הנתבע מס' 1 לא זומן להעיד וגם לא עדים נוספים. הנתבעים טוענים שיש להעדיף את הרישום של איש המשטרה שהגיע בסמוך לתאונה והוא איננו מציין נוסע נוסף. כמו כן מפנים ב"כ הנתבעים לכך שהתובע לא הזמין אף עד, כולל הנתבע מס' 1, הנהג, ולסתירות בעדותו.

2.         גרסת התובע בסמוך לתאונה, במשטרה, היא מיום 20.11.00. על פי גרסתו הוא נסע עם הנתבע מס' 1 לקריית אתא, נרדם בסמוך להרצליה והתעורר מהמכה. כשהתעורר נכח לדעת שהם כבר בצד הכביש כשהאוטו כולו הרוס. הוא זכר שהגיע חובש, טפח לו על החזה להעיר אותו, הוא יצא מהרכב כי לא קרה לו כלום. רק למחרת הוא גילה כשהתעורר שהוא לא יכול להזיז את הגב, ואז הוא הלך לבית החולים.

            לפי נתוני בית החולים "סורוקה", הוא הגיע ביום 29.10.00, ושם מצויין כי הוא עבר תאונת דרכים ביום שישי – חבלה בחזה. בתעודת השחרור של המיון מצוין כי יש לו רגישות מינימלית בעמוד שדרה צווארי וגבי. במכתב השחרור של האורטופד במיון מצויינת חבלה באגן מימין.

3.         הדיווח המשטרתי מתבסס על דו"ח פעולה של רס"ל לחיאני מיום התאונה. דיווח של עד לתאונה מיום 30.10.00, חקירת הנתבע מס' 1 ועדות התובע. רס"ל לחיאני הגיע בשעה 19:50, לאחר קבלת הודעה בשעה 19:42. רס"ל לחיאני היה באותו יום בסיור.

            לפי הרישום של רס"ל לחיאני מדובר בתאונה עצמית וברכב "נהג בלבד הנהג לא נפצע". גרסת הנהג היתה כי "החליק ואיבד שליטה על רכבו". רס"ל לחיאני מציין כי לעת הגעתו הרכב כבר הוזז ממקומו והועלה על המדרכה. הנהג לא הרכיב משקפיים, הגם שמחוייב בהם. לדברי הנהג "העדשות נפלו באוטו". הנתבע מס' 1 זומן לחקירה במשטרה מחמת שנהג לכאורה ללא משקפיים.

            גרסת הנהג למשטרה ביום 01.11.00 היתה שתוך כדי נסיעה קפץ כלב או חתול לכביש והוא סובב את ההגה לימין ועלה על המדרכה. לגרסתו הוא קיבל מכה בראש ואינו זוכר דבר.

4.         לפי פרטים בתיעוד המשטרתי ביום 27.11.00, מדובר על תאונה בשעה 14:00 שבה הנפגע היחיד הוא הנתבע מס' 1, הנהג, שטופל בבית החולים ברזילי. על פי התיעוד המשטרתי שבידי התובע, הוא כלול בפרטי הנפגעים. שעת התאונה בתיעוד המשטרתי, מיום 27.11.00, מופיע בדיווח על התאונה של מתלונן מיום 30.10.00, כי בשעה 14:00 הרכב שבו נהג הנתבע מס' 1 סטה, מסיבה לא ברורה מנתיב הנסיעה, עלה על המדרכה ופגע בקיר של הבניין וגרם נזק. גם רס"ל לחייאני מתייחס לנזק. המתלונן אינו מוסר פרטים על מספר הנוסעים ברכב. ככל שמדובר בשעת התאונה, אני מעדיפה את הרישום של רס"ל לחיאני המגובה בהודעה שנמסרה לו בסיור. המודיע מסר כי התאונה היתה עליה על המדרכה ופגיעה בקיר ולא הזזת הרכב לאחר מכן על המדרכה כפי שרשם רס"ל לחיאני. גם הנתבע מס' 1 סיפר שבעת התאונה הוא עלה על המדרכה. בנקודה זו אני מעדיפה את גרסת עד הראייה ולא את ההנחה של רס"ל לחיאני, כי הנתבע מס' 1 הסיט את רכבו אחרי התאונה.

5.         בתצהיר עדות ראשית של התובע אין פרטים לאופן קרות התאונה. בחקירתו הנגדית בשנת 2008 הוא מספר שהיה מעורפל, שאדם מסויים הוציא אותו מהרכב, שהוא סבר שהוא איש רפואה, חובש. לאירוע היו עדים ומשהו מהם הזמין את המשטרה.

            רס"ל לחיאני זומן למתן עדות על ידי הנתבעים. לפי עדותו הוא הגיע והבחין כי מדובר בתאונה עצמית, כאשר היה רק הנהג שדיוח שאינו נדרש לטיפול רפואי. לפי עדותו של רס"ל לחיאני הוא תמיד שואל את הנהג אם היו עוד נוסעים ברכב וכמה נוסעים היו, אך התשובה לא מופיעה בדו"ח הפעולה שלו (עמ' 9 לפרוטוקול מיום 18.02.09).

            לפי הדיווח המשטרתי בזמן אמת, רס"ל לחיאני הגיע למקום התאונה 10 דקות אחרי שהתקבל דיווח במשטרה על התאונה. התובע סיפר שהוצא מהרכב על ידי אדם שגם טפח לו על בית החזה, כשהיה מעורפל. הנתבע מס' 1 נותר ברכב לאחר מכה בראש והוא לא הוצא מהרכב על ידי אותו אדם.

            מצבו של התובע, לעת בואה של הניידת, מאפשר לו לעמוד מהצד, לגרסתו, גם שזה עתה עבר אירוע לא קל. כמו כן, למרות שיש עוברים ושבים וכאמור אחד מהם הוציא אותו מהרכב, איש לא מפנה את רס"ל לחיאני אליו כדי שיבדוק האם נדרש אמבולנס. התביעה בהיבט של נכות רפואית מתייחסת לבעיית גב תחתון ותגובה בתר חבלתית שפגעה בתפקודו המיני.

6.         סימני השאלה לגרסת התובע והנתבע מס' 1, נמשכו גם בהיבטים נוספים. התובע נשאל כיצד חזר הבתיה אחרי התאונה. בחקירה הנגדית בשנת 2008 הוא השיב שחזר עם הנתבע מס' 1. בתשובה לשאלון שנשלח אליו השיב שחזר במונית.

            הוא נשאל מתי פנה לבית החולים והשיב כי למחרת פנה למרפאה ובגלל שהיה חייל הוא הופנה לבית החולים. על פי נתוני בית החולים כמפורט לעיל, הוא הגיע כעבור יומיים.

            לשאלה לאן חזר לאחר התאונה השיב בשאלון ש "הביתה" ואילו באותו שאלון השיב שקבע לישון במושב "עוצם" (שאלות 29 ו – 88 לשאלון ; עמ' 7 לפרוטוקול). בחקירה נגדית העיד העד שחזר למושב עוצם (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 24.12.08).

7.         התמונה הכוללת היא יותר מגרסה אחת בין בפי התובע ובין בפי הנתבע מס' 1, בזמן אמת על היבטים שונים בהקשר לאותו אירוע, ואשר נמסרו לגורמים שונים בתוך פרק זמן קצר, כמפורט לעיל. לכן אני מעדיפה את הרישום של רס"ל לחיאני שהוא פועל יוצא של תהליך עבודה שגרתי חסר אינטרסים. מאחר והתובע מספר שהיו במקום אנשים ושמאן דהוא טרח להודיע למשטרה, ופלוני דאג להוציא אותו מהרכב, אני לא מאמינה שכלם נעלמו כשהגיע רס"ל לחיאני ואיש לא טרח להפנות את תשומת לבו לתובע, כ 20 – 10 דקות אחרי התאונה.

            לכן, לאחר ששקלתי את כל הראיות והתרשמתי מהעדים, לא השתכנעתי מעל 50% כי התובע היה מעורב בתאונת הדרכים נשוא התביעה.

8.         התביעה אפוא נדחית. התובע ישא בתשלום עבור חווה"ד של המומחים, אגרת בית המשפט, ושכר טרחת עורך דין של הנתבעים בסך של 20,000 ¤ בצירוף מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. ב"כ הנתבעים יגיש בקשה לשומת הוצאות לאחר פסק הדין.

ניתן היום י"ד באלול, תשס"ט (3 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי באר שבע.

קלדנית: ב. סיגל