בתי המשפט

פסק דין

1.       בפנינו ערעור על החלטת כב' הרשמת ח. יזרעאלי-גרשון מיום 15.6.09 בתיק עב 1360/09, על פיה עומדת בעינה החלטת בית הדין מיום 26.5.09 בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית וקביעת תיק עב 1360/09 לדיון מוקדם.

ההליכים

2.       המשיב הגיש תביעה נגד המערערת בתיק עב 1360/09, בו תבע הפרשי שכר, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, דמי חגים, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. המערערת הגישה תביעה שכנגד בה תבעה פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות.

3.       ביום 13.5.09 התקיימה בין הצדדים ישיבת גישור בפני נציגת הציבור גב' שולמית שמש. לישיבה התייצבו המשיב ובא כוחו וכן ב"כ המערערת. בתום הישיבה נחתם הסדר גישור על פיו המערערת תשלם למשיב לסילוק מלא וסופי של כל תביעותיו סך של 11,500 ¤. נאמר בהסדר כי "הסכום כולל שכ"ט והוא עבור פיצויי פיטורין" וכי הוא ישולם תוך 45 ימים. ההסדר נחתם  על ידי באי כוח הצדדים ועל ידי המגשרת על גבי טופס סטנדרטי של בית הדין. נכתב בו כי הצדדים מבקשים לתת להסדר תוקף של פסק דין, ללא צו להוצאות. הוספה בו התניה בכתב יד על פיה בא כוח המערערת רשאי להודיע על ביטול ההסדר עד ליום 19.5.09.

4.       המערערת לא הודיעה על ביטול ההסדר עד 19.5.09 ולא במועד מאוחר יותר.

5.       ביום 21.5.09 הגיש ב"כ המשיב הודעה לבית הדין שזו לשונה:

"א.       ביום 13.5.09 התקיימה ישיבת גישור ונתווה הסדר בין הצדדים.

ב.         בתום ישיבת הגישור הודיע ב"כ הנתבעת כי עליו להיוועץ עם מנהלי הנתבעת, וימסור את תשובתו להסדר עד ליום 19.5.09.

ג.          היות והמועד שהיה על הנתבעת להודיע את עמדתה פג, התובע חוזר בו מההסדר ומבקש להעביר את התובענה למסלול רגיל".

6.       ביום 24.5.09 ניתנה החלטת כב' הרשמת ח. יזרעאלי-גרשון לפיה התיק יועבר לדיון מוקדם לאור הודעת המשיב מיום 21.5.09. ביום 26.5.09 ניתנה החלטת הרשמת על הגשת תצהירי עדות ראשית ועל קביעת התיק לדיון מוקדם ליום 10.11.09.

7.       ביום 10.6.09 הגיש ב"כ המערערת "הודעה לבית הדין ובקשה למתן תוקף של פסק דין להסדר הגישור". בבקשה נטען כי מאחר שהיה קושי לאתר את מנהל הנתבעת בעת שהתקיימה ישיבת הגישור, שמר לעצמו ב"כ המערערת את הזכות להודיע על ביטול ההסדר עד ליום 19.5.09. ב"כ המערערת הוסיף וטען כי הזכות לביטול ההסדר היתה מוגבלת עד לתאריך 19.5.09 ורק במקרה של מימוש הזכות לביטול ההסדר היה אמור ב"כ המערערת למסור הודעה על ביטולו. משלא נמסרה עד לתאריך 19.5.09 הודעה על ביטול ההסדר, סבר ב"כ המערערת כי התיק יועבר על ידי מזכירות בית הדין לשם מתן תוקף של פסק דין, בהתאם להסדר המוסכם. ב"כ המערערת הודיע כי "משום מה בימים אלה קיבל הח"מ הודעה לפיה לכאורה מועבר התיק לקביעת מועד לדיון מוקדם וזאת בהתבסס על הודעת התובע", וכן כי "למשרדו של ב"כ הנתבעת (המערערת) לא הגיעה הודעה כלשהיא ולא העתק הודעה ועם כל הכבוד, לב"כ התובע לא היתה כל הסמכות לפי ההסכם לחוזר בו מההסכם ו/או לבטלו ולא ייתכן להשחית את זמנם הן של נציגי בית הדין, הן של ב"כ הנתבעת ומנהליה ובמשיכת קולמוס לדרוש ביטול הסכם מחייב..". ב"כ המערערת ביקש כי יינתן להסדר הגישור תוקף של פסק דין ולחייב את המשיב בהוצאות.

8.       ביום 15.6.09 הגיש ב"כ המשיב הודעה בה נאמר כי ביום 13.5.09 התקיימה ישיבת גישור "ונתווה הסדר בין הצדדים", וכי "בתום ישיבת הגישור הודיע ב"כ הנתבעת כי עליו להיוועץ עם מנהלי הנתבעת, וימסור את תשובתו להסדר עד ליום 19.5.09". ב"כ המשיב הוסיף והודיע כי המשיב החל להכין את תצהיר עדותו הראשית וכן חתם על תצהיר גילוי מסמכים וכי המשיב דוחה את גישת המערערת מהטעם "שאינה מקיימת הסכמים, נוהגת בחוסר תום לב, ובחרה להמתין להתפתחויות מצד התובע ונזכרה להגיש הודעה לאחר מתן החלטות שיפוטיות". בהתאם לכך הודיע ב"כ המשיב כי המשיב עומד על בירור תביעתו עם תום.

9.       ביום 15.6.09 ניתנה החלטת הרשמת בעניין "הודעה לבית הדין מיום 15.6.09" על פיה "לאור הודעה זו, עומדת בעינה החלטת בית הדין מיום 26.5.09". על החלטה זו של הרשמת הוגש הערעור שלפנינו.

טענות המערערת

10.   המערערת טוענת שכב' הרשמת טעתה בכך שהתעלמה מקיומו של הסדר גישור המסיים את ההתדיינות בתיק. לטענת המערערת, היה על כב' הרשמת להימנע מקביעת התיק להמשך בירור ותחת זאת להעביר את הסדר הגישור לקבלת תוקף של פסק דין.

11.   לעניין זה מדגישה המערערת כי הסדר הגישור נושא את חתימותיהם של שני הצדדים וכן את חתימתה של המגשרת.

12.   הסדר הגישור השתכלל כדי חוזה מחייב בין הצדדים, אשר היה מותנה בתנאי מפסיק, על פיו הודעה שתוגש על ידי ב"כ המערערת בדבר ביטול ההסדר עד ליום 19.5.09 תביא להפסקת החוזה. המערערת טוענת כי חוזה המותנה בתנאי מפסיק הוא חוזה גמור המחייב מעת כריתתו. מכל מקום, משלא התקיים התנאי המפסיק המשיך החוזה להתקיים, ועל כן טעתה כב' הרשמת בהתעלמה מכך.

13.   הרשמת כלל לא התייחסה בהחלטתה להודעת ב"כ המערערת מיום 10.6.09 ולטענות הכלולות בה.

14.   ב"כ המערערת הוסיף שב"כ המשיב נהג בחוסר תום לב תוך הטעיית בית הדין בכך שהגיש הודעה ביום 21.5.09, ממנה ניתן היה להבין שהסדר הגישור לא היה הסדר מוגמר ומחייב אלא היה מותנה כביכול באישורו על ידי ב"כ המערערת, כאשר בפועל ההיפך הוא הנכון, קרי: שההסכם היה מוגמר ומחייב ולצורך הפסקתו היתה דרושה הודעה של ב"כ המערערת עד 19.5.09 בדבר ביטולו. לטענת המערערת, כב' הרשמת נתפסה להטעייתו של ב"כ המשיב וקבעה את התיק להמשך בירור.

טענות המשיב

15.   המשיב טוען כי המערערת אינה יכולה לטעון לקיומו של הסכם מאחר שהיא לא קיימה אותו ולא שילמה לתובע את הסכום שנקבע בהסדר הגישור תוך הזמן שנקבע בו.

16.   חוק החוזים לא חל על הליכי גישור ועל כן כל עוד לא ניתן תוקף של פסק דין להסדר הגישור, נתון לכל צד הכוח לחזור בו מהסדר הגישור.

17.   אין לקבל מצב דברים בו הסדר הגישור חייב לכל דבר ועניין את המשיב בלבד אך רק למערערת היתה נתונה הברירה לבטלו.

18.   ב"כ המשיב טען לקיומה של אי הבנה או טעות מצדו באשר למהות ההסכמה. לטענת ב"כ המשיב, הוא סבר לתומו שעל ב"כ המערערת להודיע אם המערערת מאשרת את ההסכם, אם לאו, עד 19.5.09, ומשלא הגישה הודעה על אישור ההסכם עד 19.5.09, הוא הבין שהסדר הגישור לא השתכלל לכדי חוזה מחייב והודיע על חזרת המשיב מן ההסדר.

הכרעה

19.   סעיף 79 ג (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה תשנ"ט-1969, מגדיר "הסדר גישור" כך:

"הסדר גישור" - הסכם בין בעלי הדין על יישוב סכסוך שביניהם שהושג בסיומו של הליך גישור"

סעיף 79 ג (ז) לחוק בתי המשפט קובע:

"הגיעו בעלי הדין להסדר גישור, יודיע על כך המגשר לבית המשפט, ובית המשפט יהיה רשאי ליתן להסדר תוקף של פסק דין".

20.   מהגדרת "הסדר גישור" עולה כי מדובר ב"הסכם" שתוכנו הוא "יישוב סכסוך ביניהם" ושהדרך להשגתו היתה בהליך גישור שהסתיים.

21.   מכאן, ש"הסדר גישור" הוא בראש ובראשונה הסכם. בהתאם לכך, דיני החוזים חלים על "הסדר גישור". לפיכך, השאלה אם התגבש בעניין פלוני "הסדר גישור" תלויה בראש ובראשונה בשאלה אם לפי דיני החוזים נכרת "חוזה" בין הצדדים.

22.   ואולם, על "הסדר גישור" חלה מערכת דינים נפרדת, שבית המשפט העליון כינה אותה "דיני גישור", אגב מקרה שבו, בדומה לענייננו, הושגו בהליך גישור הסכמות שאושרו בחתימתם של הצדדים ובאי כוחם וכן בחתימת המגשר, אך צד אחד ביקש לחזור בו מן ההסכמות. כוונתנו להחלטת כב' השופט א. רובינשטיין בבע"מ 8769/08 פלוני נ. פלונית (לא פורסם – החלטה מיום 31.12.08). בהחלטה זו נדרש בית המשפט העליון ליחס בין דיני החוזים ודיני הגישור.

23.   בית המשפט העליון קבע כי השאלה אם השתכלל הסדר גישור תלוי בראש ובראשונה בשאלה אם לפי דיני החוזים נכרת בין הצדדים חוזה לסיום ההליך בהסכמה. ואולם, בכך לא די, שכן שאלה נפרדת היא אם אותו הסכם הוא בגדר "הסדר גישור" כהגדרתו בסעיף 79ג(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. לעניין זה קובע בית המשפט העליון כי לא כל הסכם לפי דיני החוזים, אף אם הוא הושג במסגרת הליך גישור, הוא בגדר "הסדר גישור" המסיים את ההליך, שעליו, ורק עליו, הוטל על המגשר להודיע לבית המשפט. בהקשר זה מסביר בית המשפט העליון כי לאור אי הקבילות במשפט אזרחי של דברים שנמסרו בהליך גישור, כקבוע בסעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט, קיים חיץ משפטי ברור בין הליך הגישור לבין ההליך המשפטי, וכי נקודת החיבור בין שני ההליכים היא הודעת המגשר לבית המשפט בדבר הגעת הצדדים להסדר גישור. עוד קובע בית המשפט כי הקביעה אם מדובר ב"הסדר גישור" אם לא היא שאלה עובדתית, אך במקרים בהם חותם גם המגשר על ההסכם במסגרת גישור קיימת אינדיקציה חזקה ביותר לכך שמדובר בהסדר גישור (סעיף כ"א להחלטה). כמו כן נקבע, שעל מנת שבית המשפט יתן תוקף של פסק דין להסדר גישור, צריכה לבוא על כך בקשה של כל בעלי הדין בהליך.

24.   בענייננו, כמו בעניין שנדון בבע"מ 8769/08 הנ"ל, נחתם מסמך המעגן הסכמות בין הצדדים, הן על ידי הצדדים והן על ידי המגשרת. בענייננו, שלא כבעניין שנדון בבע"מ 8769/08, המסמך שנחתם על ידי הצדדים כולל בקשה של הצדדים מבית הדין ליתן להסדר המוסכם תוקף של פסק דין.

25.   מכלל הנתונים שבפנינו עולה כי:

א.         בענייננו הגיעו הצדדים ל"הסדר גישור". הדברים עולים במפורש מהודעת ב"כ המשיב לבית הדין מיום 21.5.09. תימוכין נוספים לכך יימצאו בעובדה שהמגשרת חתמה על הסדר הגישור.

ב.         הסדר הגישור כלל בקשה משותפת של הצדדים לתת לו תוקף של פסק דין.

ג.          המגשרת הודיעה לבית הדין על הסדר הגישור.

בנסיבות אלה, קמה סמכותו של בית הדין לתת להסדר הגישור תוקף של פסק דין.

26.   סעיף 79 ג (ז) לחוק בתי המשפט קובע כי אם הודיע המגשר לבית המשפט שהצדדים הגיעו להסדר גישור, רשאי הוא לתת להסדר תוקף של פסק דין. נשאלת השאלה, כיצד יפעיל בית המשפט את שיקול דעתו בעניין זה.

27.   איננו מתיימרים לפרט את מכלול השיקולים שעשויים להיות רלוונטיים בענין זה. כך למשל, ברי שבית המשפט לא יתן תוקף של פסק דין להסדר גישור שתוכנו הוא בלתי חוקי. בענייננו, עלינו להידרש לשאלה כיצד להפעיל את שיקול הדעת הנתון לנו בסעיף 79 ג (ז) לחוק בתי המשפט, בנסיבות בהן, לאחר הגשת ההסדר לבית הדין על ידי המגשרת, מבקש צד לחזור בו מן ההסדר, תוך העלאת טענות שונות במישור דיני החוזים ו"דיני הגישור".

28.   טענות המשיב נחלקו לשני מישורים: מישור דיני החוזים ומישור דיני הגישור.

29.   במסגרת "דיני הגישור" טען ב"כ המשיב שכל עוד לא ניתן תוקף של פסק דין להסדר גישור, רשאי צד לחזור בו מן ההסדר. טענה זו אינה מקובלת עלינו. אם נחתם הסכם גישור והמגשר הודיע עליו לבית המשפט, תם הליך הגישור ונוצר "הסדר גישור" שבית המשפט רשאי ליתן לו תוקף של פסק דין. כך עולה מהוראת סעיף 79 ג (ז) לחוק בתי המשפט.

30.   במסגרת דיני החוזים טען המשיב כי ההסכם לא היה, כטענת המערערת, מותנה בתנאי מפסיק שלא התקיים אלא כי ההסכם היה מותנה בתנאי מתלה שלא התקיים. על פי סעיף 29 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973:

"היה חוזה מותנה בתנאי והתנאי לא נתקיים תוך התקופה שנקבעה לכך, ובאין תקופה כזאת - תוך זמן סביר מכריתת החוזה, הרי אם היה זה תנאי מתלה - מתבטל החוזה, ואם תנאי מפסיק - מתבטלת ההתנאה.

31.   בהתאם לכך, גרסת המשיב היא כי מדובר בתנאי מתלה שלא התקיים ועל כן "מתבטל החוזה" ואילו לגרסת המערערת מדובר בתנאי מפסיק שלא התקיים ועל כן "מתבטלת ההתנאה".

32.   טענה נוספת במסגרת דיני החוזים שהמשיב מעלה היא הטענה ל"טעות", כלומר, לפגם בכריתת החוזה. לטענתו, הוא טעה לחשוב שההסכם הוא הסכם המותנה בתנאי מתלה שמהותו היא אישורה של המערערת להסכם, ולא שהחוזה מותנה בתנאי מפסיק שמהותו היא הודעה של המערערת על אי-אישור ההסכם.

33.   אשר לשאלה אם הסדר הגישור הוא הסדר המותנה בתנאי מתלה או הסדר המותנה בתנאי מפסיק, הרי שזו שאלה של פרשנות החוזה. לדעתנו, הפרשנות הברורה של ההסכם היא כגרסת המערערת. החוזה העניק למערערת ברירת ביטול תוך 6 ימים. ברירה כזו לא הוענקה למשיב. המשמעות היא שהחוזה שריר וקיים מעת עשייתו, והוא היה נתון לאפשרות של ביטולו בהודעת המערערת שתינתן עד 19.5.09. מדובר אם כן בחוזה המותנה בתנאי מפסיק. התנאי המפסיק לא התקיים, ועל כן בטלה ההתנאה והחוזה המשיך להתקיים.

34.   באשר לטענת ב"כ המשיב בדבר טעות בכריתת החוזה: השאלה אם היתה טעות, אם לאו, היא שאלה עובדתית שלא שמענו לגביה עדויות של המשיב אלא רק טיעון של ב"כ המשיב לגבי מצב דעתו.

35.   גם אם היתה למשיב טעות, עדיין נשאלת השאלה אם מדובר בטעות המזכה אותו בביטול החוזה. סעיף 14 לחוק החוזים מבחין בין טעויות מסוגים שונים, שלא כולן מזכות את המתקשר בחוזה שטעה לבטל אותו. "טעות בכדאיות העסקה" אינה בגדר "טעות" לפי סעיף 14(ד) לחוק החוזים. גם טעות שהצד השני לא ידע עליה ולא היה צריך לדעת עליה, אינה מזכה בביטול החוזה. ביטול חוזה במקרה כזה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (סעיף 14(ב) לחוק החוזים). רק טעות שניתן להניח שלולא נעשתה לא היה הצד מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה צריך לדעת על הטעות מזכה בביטול החוזה (סעיף 14(א) לחוק החוזים). איננו סבורים כי בתשובת המשיב לערעור הונחה תשתית כלשהי לטענה שהמערערת ידעה או היתה צריכה לדעת על הטעות הנטענת של המשיב, ולכן איננו סבורים שעמדה למשיב הזכות לבטל את החוזה שביסוד הסדר הגישור.

36.   לפיכך, למירב היה זכאי המשיב לבקש מבית המשפט, בהנחה שהיה מוכיח את טעותו, כי הסדר הגישור יבוטל. לא למותר לציין שבמקרה כזה מוסמך בית המשפט לפסוק פיצויים לצד השני (סעיף 14(ב) לחוק החוזים).

37.   איננו סבורים שעלינו לקיים מעין "משפט זוטא", אגב בקשת המערערת ליתן מתן תוקף של פסק דין להסדר גישור שהוגש לבית הדין על ידי המבקשת, במסגרתו נכריע בטענות הטעות שמעלה המשיב. החלטנו לדחות את הערעור תוך פסיקת הוצאות לטובת המערערת, מן הטעם שהמשיב טוען לקיומה של טעות בבסיס הסדר הגישור. כפי שכתב בית המשפט העליון בבע"מ 8769/08 הנ"ל, יש להקפיד לקיים חיץ משפטי ברור בין דברים המתרחשים במסגרת הליך הגישור לבין ההליך המשפטי. לפיכך, איננו סבורים שיהיה זה ראוי לברר, ודאי לא במסגרת הליך זה, אם אמנם טעה ב"כ המשיב, כטענתו, בהבנת הסדר הגישור, אם לאו. אם המערערת תבקש להעמיד שאלה זו לדיון בהליך נפרד המתאים לכך, בית הדין יידרש לכך. ואולם, הואיל ולא ניתן לשלול את טענת הטעות שהעלה ב"כ המשיב, ולאור העובדה שלא הונחה בתשובת המשיב לערעור כל תשתית לכך שככל שהיתה טעות, מדובר בטעות שהמערערת ידעה עליה או היתה צריכה לדעת עליה, לא ייעתר בית הדין לערעור ולא יתן תוקף של פסק דין להסדר הגישור. עם זאת, המערערת זכאית להוצאות בהתבסס על הרציונל שביסוד הסמכת בית המשפט לפסוק פיצויים לצד התמים שהתקשר בחוזה שבוטל מחמת טעות שהוא לא ידע עליה ולא היה צריך לדעת עליה, כמו גם על הרציונל שביסוד החובה לנהל הליכים משפטיים וכן הליכי גישור בתום לב, אשר נראה כי הופרה במקרה זה, בכך שהוגשה לבית הדין מטעם המשיב הודעה שמציגה את מהות הסדר הגישור באופן לא מדויק.

38.   הערעור נדחה. המשיב ישלם למערערת שכ"ט עו"ד בערעור בסך 2,000 ¤ בצירוף מע"מ.

39.   ערעור על פסק דין זה טעון רשות של בית הדין הארצי לעבודה. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש תוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום כ"א באלול, תשס"ט (10 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

_______________                  ____________                        ___________

ד. גולדברג, שופט                     נ.צ. עובדים                              נ.צ. מעבידים