בתי המשפט

פסק דין

1.             זהו פסק דין בתביעת התובעת, לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה עקב תאונת דרכים.

2.           התובעת ילידת 1958, נפגעה ביום 30.8.04 בתאונת דרכים, בהיותה נוסעת ברכב בו נהגה  הנתבעת מס' 1,  ואשר היה מבוטח על ידי הנתבעת מס'  2 .      התובעת פנתה אל בית החולים "סורוקה" בבאר שבע, שם אובחנו כאבים ופגיעות בגב מותני, בעמוד שדרה צווארי ובכתפיים. התובעת הופנתה למעקב, וטופלה  במשככי כאבים. משלא  חלפו הכאבים, פנתה התובעת שוב  לבית החולים, ואושפזה  מיום 25.11.04 עד ליום 28.11.04. בבדיקת  MRI, נמצאו שתי פריצות דיסק, וכן  בקע דיסק פרוץ ולחץ שרשי בגובה L5-S1 מימין. ביום 31.5.05 עברה התובעת ניתוח לכריתת הדיסק L5-S1 ימין, וביום 1.6.05 שוחררה לביתה, עם הוראות המשך טיפול ומעקב.

לטענת התובעת, נגרמו לה בשל התאונה מגבלות תפקודיות קשות וכאבי עזים.          

הנתבעת לא הכחישה את אירוע התאונה, והמחלוקות בין הצדדים מתייחסות לשאלת הנזק בלבד.   

3.           בית המשפט מינה כמומחה מטעמו  בתחום האורטופדיה, את ד"ר ישראל כספי. בחוות דעתו קבע המומחה, כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 15%, בשל בקע דיסק פרוץ בגובה L5-S1 ימין, אשר לא הגיב לטיפולים שונים, נותח ללא הטבה בתסמיני הכאב, ועם הגבלה קלה עד בינונית בתנועות ע"ש מתני, כאשר מתוך הנכות יש לייחס 2%  למצב שקדם לתאונה.  המומחה  לא נחקר על חוות דעתו, ולא נשאל שאלות הבהרה.  

4.           בתצהיר עדותה הראשית העידה התובעת, בין היתר, כי "מאז התאונה אני מוגבלת בתנועותיי ואיני מסוגלת לבצע את פעולות היום יום כבעבר וקל וחומר איני יכולה לעבוד במקצועי שדורש כאמור מאמצים פיזיים, הרמת ונשיאת משאות, עמידה ממושכת והתכופפויות רבות ועל כן נאלצתי להיות באי כושר מלא ומוחלט ...".         בחקירתה הנגדית העידה התובעת, כי "נכון להיום אני לא עובדת. מאז התאונה בשנת 2004 אני לא עובדת בשום עבודה חוץ מהתקופה שניהלתי חוגים אחרי התאונה. לא עבדתי אבל ייעצתי לחברה בהתנדבות. לא עסקתי באף עבודה שהכניסה לי הכנסות.

עוד עולה מחקירתה הנגדית, כי בחלק מהתקופה שלאחר התאונה, ניהלה בביתה חוגי קרמיקה לילדים, והפסיקה את הפעלת החוגים, לפני שעברה לגור בישוב אחר  בתחילת שנת 2005.

5.              התובעת טענה בסיכומיה,  כי נכותה התפקודית גבוהה משיעור נכותה הרפואית, ולטענתה יש להעמיד את שעור נכותה התפקודית, על 30% לפחות. מעדות התובעת עולה, כי טרם התאונה, היתה יחד עם בעלה לשעבר, בעלים של משק במושב פארן, אשר לטענתה הניב הכנסה גבוהה. עוד נטען, כי עובר לתאונה, ניהלה התובעת עסק עצמאי  כקרמיקאית וכמורה לאומנות.             התובעת טענה, כי לאחר גירושיה החלה בבניית ביתה בלהבים, בו בנתה  סטודיו וכיתת לימוד, והחלה שוב, לעסוק בהוראה ובמכירת מוצרי קרמיקה. לטענתה, עמדה בעת שארעה  התאונה, בשלב תחילת הקמת העסק בלהבים, והתאונה קטעה את צמיחתה המקצועית. לטענתה, אלמלא התאונה היו הכנסותיה היו ממשיכות לגדול באופן משמעותי, עד למעלה משילוש השכר הממוצע במשק.      

6.             הנתבעות טענו בסיכומיהן, כי קביעת המומחה לענין שיעור הנכות הרפואית, נשענה במידה רבה על תלונות סוביקטיביות של התובעת, שלא נתמכו בתיעוד רפואי. הנתבעות טענו, כי יש לייחס לעברה הרפואי של התובעת משקל רב מזה שיחס לו המומחה, וכי נכותה הרפואית כתוצאה מהתאונה, אינה עולה על 7%. עוד נטען, כי אילו היתה לנכותה הצמיתה של התובעת, השפעה תפקודית ממשית בחיי היומיום, הרי שסביר,  כי היו מוצגים בפני בית המשפט רישומים  על תלונות התובעת, וטיפולים  להם נזקקה,  גם לאחר שנת 2006, ואלה לא הוצגו. 

7.      סבורני, כי יש לדחות טענות הנתבעות, לענין שיעור התרומה של פגיעת התובעת בתאונה, לנכותה הצמיתה. אשר לשיעור  הנכות הצמיתה הכוללת, הרי שמחוות הדעת נלמד, כי המומחה קבע את שיעור הנכות, לא על בסיס תלונות סוביקטיביות גרידא כנטען, אלא ביסס ממצאיו בין היתר, על בדיקה קלינית, ועל מסמכים רפואיים, המתעדים הגבלה קשה בתנועה, וגירוי עצבי.   בפני המומחה, עמד התיעוד  הרפואי מעברה של התובעת, והוא התייחס אליו בחוות הדעת, אלא שלא ראה ליתן לו משקל רב, משום שדובר ב "...אירועים ספורדים של  כג"ת עם הקרנה לרגליים, יותר שמאל, אך ללא גירוי קיפוח עצבי...". מסקנת המומחה, לפיה שעור התרומה של העבר הרפואי לנכות הקיימת, מסתכם ב 2% מתוך 15%, נראית סבירה, ומשלא נחקר המומחה,  ואף לא נשאל שאלות הבהרה, סבורני כי יש לאמץ את קביעתו.

8.              לענין הנכות התפקודית  טענה כאמור התובעת, כי יש להעמידה על כפל הנכות הרפואית, ואילו הנתבעת טענה, כי יש להעמידה על כמחצית שיעור הנכות שקבע המומחה. התובעת העידה, כי ניהלה חוגי קרמיקה לילדים בלהבים, והפסיקה את הפעלתם, טרם מעברה לנס ציונה, עם זאת, התובעת לא הצביעה על קשר, בין הפסקת החוגים לבין נזקיה מהתאונה. יתרה מכך, על-פי עדותה שלה, בחודשים הראשונים של שנת 2005, עוד ניהלה את החוגים.     אין עם זאת לקבל טענת הנתבעת, לענין שיעור הנכות התפקודית.  הנתבעת טענה לענין זה בין היתר, כי אילו  נגרמה לתובעת מגבלה תפקודית  קשה, ניתן היה למצוא עדות לכך, ברישומים הרפואיים לאחר שנת 2006. סבורני, כי אין ליתן משקל כה רב, להעדרם של מסמכים כאמור, שכן מן המסמכים שהגישה התובעת עולה, כי נזקקה לטיפול אינטנסיבי, במשך כשנה לאחר התאונה, עד כדי ניתוח  כריתת דיסק שעברה בחודש מאי 2005.  הטיפולים האמורים, לא הביאו לשיפור המיוחל במצבה, ומכאן, שבתקופה זו, מוצו הטיפולים שהרפואה הרגילה יכולה היתה להציע לתובעת, מבלי שהועילו. אין על כן בעובדה שלא פנתה בהמשך שוב לאורטופד, להוביל למסקנה, בדבר העדרה של  בעיה תפקודית. נזכיר, כי התובעת נזקקה לטיפולים חלופיים ומשלימים, כגון דיקור סיני והידרותרפיה, גם לאחר מכן.

התובעת סובלת כאמור, ממגבלה "קלה עד בינונית", בתנועות ע"ש מתני, שיש בה כדי להקשות במידה מסוימת על עבודתה כקרמיקאית, וכמורה לאמנות. סביר גם, כי מגבלותיה של התובעת, גורמות כיום ותגרומנה בעתיד, לפגיעה  מסוימת בהיקף היצירה שלה.

נוכח ההתרשמות מעדות התובעת, ונוכח מכלול השיקולים האמורים, סבורני כי נכון לקבוע,  ששיעור נכותה התפקודית של התובעת, הינו כשיעור נכותה הרפואית. כפי שיפורט להלן, לא הראתה התובעת, כי הפסד השכר והפגיעה בכשר ההשתכרות  שנגרמו לה, גבוהים מן השיעור האמור, ולפיכך ישמש נתון הפגיעה – 13%, גם לצורך קביעת נזקים אלה.

 להלן נתייחס  לראשי הנזק  השונים בגינם נתבע פיצוי.

9.      כאב וסבל - בהתאם לגילה של התובעת (ילידת 1958), שיעור נכותה הרפואית (13%) ומספר ימי האשפוז (4 ימי אשפוז מיום 25/11/04 עד ל- 28/11/04 וכן 3 ימי אשפוז בגין הניתוח מיום 30/5/05-1/6/05 - סה"כ 7 ימי אשפוז) יש לפסוק  לזכות התובעת פיצוי  בראש נזק זה, בסך  23,404 ¤.

10.    הפסד השתכרות לעבר - התובעת, טענה,  כי יש  לחשב את הפסדיה לעבר על בסיס שכר של 5,035 ¤, והפסד מלא לתקופה של 28 חודשים. יצויין, כי התובעת הגישה מסמכים רפואיים, המתעדים לכאורה תקופת אי כשר מלא, למשך כמעט שנתיים וחצי לאחר התאונה. יחד עם זאת הודתה, כי עבדה במהלך חלק מהתקופה האמורה. הנתבעות טענו, כי לא הוכח  שנגרמו לתובעת הפסדי שכר בעבר.  

להוכחת טענותיה לענין היקף השתכרותה  עובר לתאונה, הגישה התובעת תקצירי שומה ליחיד, לשנות המס 2006-2002,  ואישורי רו"ח, על הכנסה בשנת 2004, ועל העדר הכנסות מעסק בשנת 2005.              מן המסמכים האמורים  עולה, כי בשנת המס 2003, עמדה הכנסתה של התובעת, על סך  29,728 ¤, בשנת המס 2004, עמדה הכנסתה על 40,285 ¤, בשנת המס 2005 עמדה הכנסתה על 47,437 ¤ ובשנת המס 2006 עמדה הכנסתה על 46,397 ¤. יודגש, כי לטענת התובעת, ובהתאם לאישור רו"ח שהגישה, ההכנסות בשנת 2004, נתקבלו במהלך תקופה בת 8 חודשים בלבד, מתחילת השנה ועד מועד ארוע התאונה.        בדיון שהתקיים ביום 23/10/08 הודיע ב"כ התובעת, כי ההכנסות בשנים 2005 עד 2007, נתקבלו כתגמולי ביטוח בגין פוליסת ביטוח מנהלים, וכי לא מדובר בהכנסה מעבודה. עוד הודיע כי ימציא אישורים על כך מחברת הביטוח. אישורים  כאלה  לא הומצאו. 

  בחקירתה הנגדית העידה התובעת: "אתה מפנה אותי לתקציר של השנים 2005 ו- 2006, אני משיבה שההכנסות שמפורטות שם הן ההכנסות מחברת הביטוח בלבד".

כאשר נשאלה לענין שומות המס לשנים 2003-2004,השיבה כי: "אתה מציג בפני תקציר שומה של שנת 2003 שם כותב  שקיבלתי הכנסות של 29,728 ¤, אני משיבה, שההכנסה הזו היא הכנסה גם של החוגים מקרמיקה".            בהמשך העידה: "ההכנסה בסך 29,728 ¤ בשנת 2003, היא רק מקרמיקה. גם בשנת 2004, ההכנסה שכתובה בדוח היא רק מקרמיקה. התאונה היתה באוגוסט 2004, ומאז לא עשיתי עבודות בקרמיקה".

בסיכומיה טענה התובעת, כי בשנת 2003 החלה בטיפול בהקמת  ביתה בלהבים, ולכן פחת עיסוקה, בהוראה ובמכירת מוצרי קרמיקה.  לטענתה, הכנסותיה בתקופה זו, אינן מעידות, על מלוא פוטנציאל ההשתכרות. התובעת העידה, כי עברה לביתה בלהבים במהלך חודש אוגוסט 2004, כאשר התאונה ארעה ביום 30.8.04. נכונה טענת הנתבעות, כי לצורך הוכחת בסיס השכר של התובעת עובר לתאונה, היה עליה לצרף לא רק תקצירי שומה לשנים הרלוונטיות, כי אם את דו"חות השומה המלאים, ודו"חות  מע"מ, הכוללים דיווח מדויק על ההכנסות.

יודגש, כי גם  אם נקבל את תקצירי רשומה, כראיה  לענין הכנסותיה  של התובעת, הרי שאין בפנינו ראיה כלשהי, לענין היקף ההוצאות שהוציאה לצורך  ניהול עיסקה, כגון עלות חמרי גלם וכלי עבודה.

    מעבר לכך, התובעת העידה, כי הצהירה על כל מכירותיה לשלטונות המס, והוציאה חשבוניות. במועד הדיון לא היו בידיה הממסכים האמורים, אך הצהירה, כי תוכל להמציא בהמשך "...אישורים על היקף המכירות בשנים  2000-2002", לרבות  ספחי חשבוניות.  מסמכים אלה לא הומצאו. סבורני , כי נוכח המסמכים  שהוגשו, אשר משקפים לכאורה הכנסה של כ- 2,500 ¤  לחודש בשנת  2004, ובהעדר ראיות לענין היקף  ההוצאות כאמור, נכון יהיה  לאמוד את הפסדיה של התובעת לעבר,   על פי שכר, או רווח תפעולי משוער, של 4,000 ¤ לחודש.  לפיכך, בהתחשב באישורים על תקופת אי כושר, במהלך תקופה ארוכה מצד אחד, הודאת התובעת, בכך שעבדה בחלק מהתקופה אליה התייחסו אישורי אי הכושר מצד שני, ובשיעור  הפגיעה התפקודית כאמור לעיל, נכון יהיה  לפסוק לזכות התובעת פיצוי על דרך של אומדן גלובלי, בסך  60,000 ¤ .

11.     הפסד הכנסות לעתיד - התובעת  טענה, כי יש לערוך את החישוב לעתיד  על פי שכר צפוי אלמלא התאונה, בסך 10,000 ¤,  ושעור הפסד של 30%.  נוכח  מכלול הנסיבות, סבורני, כי נכון יהיה להניח  גידול מה  בכושר  השתכרותה  של התובעת,  אלמלא  התאונה, על רקע התיישבותה הקבוע בישוב אחר, ועל רקע הגידול בהכנסותיה  בשנת 2004.  עם זאת, נדמה כי ההנחה בסיכומי התובעת, בדבר כושר  השתכרות  של  10,000 ¤, הינה מרחיקת  לכת. לצורך חישוב הנזק לעתיד, סביר להתייחס לבסיס שכר של  5,000 ¤. התחשיב  יערך אפוא, על בסיס הפסד  של 650 ¤, שהינם  13% מתוך  5,000 ¤. במכפלת  מקדם ההיוון  152.34 (עד הגיע התובעת לגיל 67), עומד סכום  ההפסד לעתיד  על  99,021 ¤.                       

12.    עזרת  צד ג'  לעבר – התובעת העידה, לענין העזרה לה נזקקה עקב פגיעתה בתאונה, "הבת שלי היתה מגיעה מתל אביב לנקות את הבית. גם כשהיו לי התקפות הילדה היתה מגיעה, לפני שאני הולכת לבקש נדבות מהמשפחה, אמרתי שאני אעבור לנס ציונה ואשכיר בית קטן ואקטין את ההוצאות". כיום לדבריה היא גרה לבד.       התובעת לא העידה לענין, זה מי מבני משפחתה, לרבות בתה, שלטענתה סייעה לה, או אחותה שגרה בלהבים, והיתה  עדה למצבה. במצב זה, וכאשר סביר כי נזקקה בעבר נוכח מצבה  לעזרת בני משפחתה, בעיקר סמוך לאחר התאונה, וסמוך לאחר הניתוח, סבורני כי יש לפסוק לזכותה  על דרך האומדן  סך  5,000 ¤.            

13.    עזרת צד ג' לעתיד - בהתייחס  לעתיד, נוכח האפשרות הסבירה, כי התובעת תזדקק, נוכח מצבה, לעזרה בעבודות הבית, ובהעדר נתונים מדוייקים  לחישוב, נקבע הפיצוי על דרך האומדן על סך 10,000 ¤.

14.     הוצאות לעבר ולעתיד – התובעת צירפה לתצהירה  קבלות על תשלום עבור טיפולי דיקור סיני, וביקורי רופאים, אשר הסתכמו  בכ- 7,000 ¤  וטענה, כי מדובר בקבלות  על חלק קטן מהטיפולים בלבד.  התובעת תבעה  בסיכומיה, לפסוק לזכותה  פיצוי בסך  30,000 ¤  בגין הוצאות בעבר ו- 60,000 ¤,  בגין הוצאות צפויות בעתיד. הנתבעים טענו, כי התובעת יכולה היתה לקבל את הטיפולים בעבר, בעלות נמוכה באופן משמעותי, באמצעות קופת החולים ובמסגרת סל הבריאות. הנתבעות טענו עוד, כי בהעדר ראיה לטיפולים  כלשהם, לאחר שנת 2006, הרי שאין לפסוק לתובעת כל פיצוי, בגין הוצאות רפואיות  בעתיד.  לאחר ששקלתי הטענות, וכאשר  אין ספק כי מצבה של התובעת, הצריך בעבר, ויצריך בעתיד, הוצאות רפואיות להקלת סבלה, סבורני כי יש לפסוק  לזכותה,  פיצוי לעבר בסך  10,000 ¤,  ופיצוי לעתיד בסך  5,000 ¤.

15.       הסכומים שיש לפסוק לזכות התובעת, הינם אפוא:

כאב  וסבל -                         23,404 ¤

הוצאות בעבר-                     10,000 ¤

עזרת צד ג' בעבר -                5,000 ¤

הפסד הכנסה  בעבר -          60,000 ¤

הוצאות בעתיד –                5,000    ¤                                                                  עזרת צד ג' לעתיד -           10,000  ¤

הפסד הכנסה  בעתיד -       99,021 ¤.                                                                 

__________________________

סה"כ     -                         212,425 ¤.

בניכוי  תשלום תכוף, המשוערך להיום לסך 8,852 ¤  - סה"כ 203,573 ¤.

כל הסכומים נקובים בערכם היום.

16.         הנני מחייב אפוא את הנתבעת 2 לשלם לתובעת סך 203,573 ¤, שכ"ט בשעור 13% על הסכום האמור, וכן הוצאות המשפט, כאשר לענין זה  רשאית  התובעת  להגיש בקשה  לשומת הוצאות, תוך  30 ימים.

ניתנה היום כ"ו אלול התשס"ט , 15.9.09, בהעדר הצדדים.