בתי-המשפט

פסק דין

מבוא

1.                   התובע, יליד 1975, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 11.12.05. בעת התאונה היה התובע הולך רגל וגלגלי משאית פגעו בו. הנתבעים אינם חולקים על חבותם והדיון התמקד בהערכת הנזק.

הנכות הרפואית והשלכותיה

הנכות האורטופדית

2.                   ד"ר מ' לילינג מונה מומחה רפואי בתחום האורטופדיה. בחוות הדעת שנתן הוא מתאר  כי לתובע נגרם שבר בשוק ובקרסול ימין. השבר בקרסול קובע בניתוח והתובע שוחרר מאשפוז לאחר 5 ימים.  בבדיקה שערך הוא מצא כי התנועות תקינות למעט הגבלה בכיפוף הקרסול השמאלי. עוד הוא מצא כי קיימת רגישות רטרופטרלית משמאל וצלקת קטנה בצד הפלמרי של שורש כף היד.

3.                   בהתחשב בממצאי בדיקות ההדמיה קבע המומחה בחוות דעתו כי על אף השבר בקרסול, השבר בפיבולה והחבלה בברך נותרה הגבלה קלה בתנועת הקרסול בלבד. הוא מצא כי אין ממצא בברך המצדיק קביעת נכות וכי התלונות על כאבי גב תחתון שהחלו חודשיים לאחר התאונה אינן קשורות אליה. הוא העריך את נכותו של התובע ב- 5% בהתאם למחצית הנכות הקבועה לפי סעיף 48 (3) (א') לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956. עוד קבע המומחה נכות זמנית של 100% למשך מספר ימים; נכות של 50% למשך חודש וחצי; נכות של 30% למשך שלושה חודשים ונכות של 10% למשך שלושה חודשים נוספים.

4.                   ד"ר לילינג זומן לחקירה על ידי התובע. במהלך החקירה הוא נשאל לגבי סעיף הנכות שבחר ומדוע לא העדיף לקבוע נכות של 10% בהתאם לסעיף 35 (1) ב' המשקף לדעת התובע את מגבלותיו באופן נכון יותר. המומחה עמד על דעתו שלתובע אין נכות העולה על 5% (עמ' 56).

5.                   באשר להיבטים התפקודיים של הנכות הבהיר המומחה כי לתובע מגבלה בהליכה ובעמידה ממושכות וכן בהרמת משאות. הוא הסביר כי התובע אינו יכול ללכת מעבר לפרק זמן של כרבע שעה וכי הרמת משקל העולה על 5 ק"ג עלולה לגרום לו לכאב (עמ' 49). המומחה ציין בנוסף כי היה מפעיל, אם היה הדבר ניתן, את תקנה 15 ומגדיל את הנכות אם הטענה שהתובע נפגע בהכנסותיו היא נכונה (עמ' 52).

6.                   התובע טוען כי לאור הדברים שאמר המומחה יש לקבוע כי הנכות או למצער השפעתה על תפקודו גבוהה יותר ועולה כדי 7.5%. הנתבעים סבורים כי אין לנכות כל משמעות.

7.                   באשר לנכות הרפואית אני סבור כי לא הונחה תשתית לסטות מקביעת המומחה לפיה הנכות היא 5%. בכל הנוגע להיבטים התפקודיים, כפי שאפרט להלן, יש לייחס לנכות משקל מסוים בהינתן עמדת המומחה כי היא תפקודית ובהינתן עיסוקיו של התובע.

8.                   המומחה התבקש להתייחס לצורך בטיפול תרופתי נוגד דלקות והסכים כי יש צורך בתרופות נוגדות כאב הכלולות בסל הבריאות (עמ' 55).

הנכות הפסיכיאטרית

9.                   לבקשת התובע מונה מומחה גם בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר יואב כהן. המומחה מתאר בחוות דעתו את מצב התובע לאחר התאונה. הוא מציין כי התובע סבל לאחר התאונה מתסמונת פוסט טראומטית והפרעת הסתגלות דכאונית חרדתית ללמצבו. לאחר מכן חל שיפור במצבו ועוצמת הסימפטומים הדיכאוניים חרדתיים פחתה.

10.               המומחה העריך את מצב התובע בתקופה הסמוכה לתאונה כמתאים לנכות של 20% ואת נכותו הצמיתה ב- 10%. הנכות, שנקבעה בחוות הדעת, אינה מביאה לאי כושר מבחינת עבודה.

11.               בחוות הדעת מתאר המומחה כי גם לפני התאונה היה התובע פגוע מבחינה נפשית. בקביעות אלה נסמך המומחה על קשיי ריכוז ולימוד בבית הספר; עיכוב בשחרור בתום השירות הצבאי הסדיר; שחרור משירות המילואים לאחר תלונות על קשיים נפשיים; אי התמדה במקומות עבודה וכן רישום שנערך ובו התלונן התובע על בעיות נפשיות. בהינתן כל אלה סבר המומחה כי התאונה גרמה להחמרה במצב התובע ולכן הציע לזקוף מחצית מהנכות לעבר הרפואי.

12.               ד"ר כהן זומן לחקירה על חוות דעתו והחקירה התמקדה בעיקר בעמדתו כי יש לייחס לעבר מחצית מהנכות. הוא נשאל מדוע התעלם מכך שהתובע שירת שירות צבאי מלא ביחידה קרבית והבעיות שלהן ייחס משקל היו אגב רצונו להימנע משירות מילואים; הוא נשאל באשר למשקל שנתן לכך שאין למעשה תלונות ממשיות למעט תלונה אחת מאז השחרור ממילואים וכי גם אם הייתה בעיה נפשית זו חלפה זמן רב לפני התאונה.

13.               המומחה הסביר את עמדתו והבהיר כי מצא שהמכלול המפורט בחוות הדעת אכן מצביע על בעיה נפשית קלה שהייתה קיימת גם לפני התאונה ולכן העריך את אותו חלק מהנכות שהיה עוד קודם לכן ב- 5% (ר' הסבריו במהלך החקירה כולה).

14.               המומחה התייחס בחקירתו גם להיבטים תפקודיים: הוא ציין כי הפגימה פוגעת באיכות עבודתו של התובע וגורמת לו להפסיד מפעם לפעם ימים עבודה – 6-7 במשך כמה חודשים (עמ' 6). במקום אחר הוא ציין כי התובע מסוגל לעבוד אבל לא מסוגל להחזיק מעמד בעבודה (עמ' 30). הוא הגדיר את הפגיעה כמשפיעה על התפקוד (עמ' 36). בחקירתו לבא כוח הנתבעים הבהיר המומחה כי ככל שאין פגיעה בעבודה הרי שאז אין הנכות באה לידי ביטוי בכושר העבודה (עמ' 42).

15.               התובע טוען בסיכומיו כי המומחה ייחס משקל יתר לעבר ולא נתן דעתו לכך שמדובר בליקוי למידה הקיים ל- 10% מהגברים באוכלוסיה; עוד נטען כי אין מקום לייחס כל משקל להתנהגות התובע במהלך השירות הצבאי שלדעתו היא בגדר הנורמה בחטיבת גולני, בה שרת. באשר למילואים הוא מסביר כי מדובר בתהליך של ניסיון לשחרור ובהיעדר עדות לפגימה נפשית לאחר התאונה אין לייחס משמעות להחלפת מקומות העבודה. התובע סבור כי לא היה מקום לייחס משקל לעבר. עוד טוען התובע כי נכותו היא נכות של ממש ולכן הערכת המומחה כי הנכות הכוללת היא 10% אינה נכונה.

16.               איני סבור כי יש מקום להתערבות בקביעת המומחה וההסברים שנתן בחקירה מקובלים עלי. לא מצאתי כי יש צורך להרחיב מעבר לדברים שאמר המומחה. לפיכך, נכותו של התובע עומדת על 5% ובאשר להשלכותיה על השתכרותו אתייחס בעת הערכת הנזק ברכיב זה.

17.               עניין אחר שעלה בחקירת המומחה נוגע לטיפול התרופתי. התובע נזקק לתרופה בשם ציפרלקס. המומחה ציין כי מדובר בתרופה המתאימה לתובע ועליו להמשיך להיזדקק לה כל חייו (עמ' 36). הוא הוסיף כי עלות התרופה 200-300 ¤ לחודש. עוד הוא ציין כי קיים קושי בהחלפת התרופה בתרופה אחרת שכן יכול להיגרם לתובע נזק (עמ' 39-40).

הנזק הלא ממוני

18.               התובע טוען כי יש לראות את נכותו כעומדת על 17% לערך: 10% בתחום הפסיכיאטרי ו- 7.5% בתחום האורטופדי. הוא מבקש להעריך את הנזק הלא ממוני לפי אחוזי נכות אלה ולהוסיף פיצוי עבור 6 ימי אשפוז. הנתבעת סבורה כי אין לחרוג מאחוזי הנכות שנקבעו. בהתחשב בנימוקים שלעיל מקובלת עלי עמדת הנתבעים ואני פוסק לתובע פיצוי לפי נכות של 10% ו- 6 ימי אשפוז. הסכום המתקבל בתוספת ריבית הוא במעוגל 20,000 ¤.

הפסדי ההשתכרות

19.               התובע הוא בוגר 12 שנות לימוד ללא הכשרה מקצועית פורמלית. הוא עובד כמחסנאי ולדבריו מדובר בעבודה פיזית קשה הדורשת הרמת ונשיאת משא כבד במהלך שעות העבודה. הוא מתאר כי הוא נדרש לסדר סחורות במחסנים, להנפיק ולקבל סחורות כשכל הפעולות כרוכות בעבות כפיים. במסגרת העבודה הוא נדרש לעבוד שעות נוספות וחריגות וכל עבודתו מבוצעת בהליכה ובעמידה.

20.               לטענת התובע לאחר התאונה נעדר  מעבודתו למשך 8 חודשים ובתקופה זו לא קיבל שכר. לאחר חלוף התגופה הוא שב לעבוד באותו מקום עבודה אך בשל הקשיים הוא סיים לעבוד שם בחלוף כחודשיים ועבר לעבוד כמחסנאי בחברת מיכה בן מאיר. לדבריו גם עבודה זו כרוכה במאמץ פיזי אך קלה יותר.

21.               מתוך הנתונים שהובאו עלה כי שכרו הממוצע של התובע בחודשים ינואר – נובמבר 2005 עמד על 4,124 ¤ לחודש. השכר במקום העבודה החדש גבוה יותר ועומד על כ- 6,600 ¤ בממוצע. עוד עולה מהתלושים כי העדרות התובע נמשכה 5.5 חודשים בלבד.

22.               בחקירה הנגדית אמר התובע כי בעבודתו הנוכחית הוא עובד בעיקר בפריקה ובסידור סחורה אך עובד בחלק מהיום גם על יד המחשב. הוא משתכר סכום של כ- 7,000 ¤ נטו.

23.               בסיכומיו ביקש התובע שייפסק לו פיצוי לפי שכר של 8,000 ¤, המביא בחשבון את התוספות הסוציאליות. את ההפסד לעבר העריך התובע לפי 8 חודשי אי כושר בסכום של 64,000 ¤. עוד הוא ביקש פיצוי עבור יתרת התקופה בסכום של 20,000 ¤. באשר לעתיד ביקש לערוך חישוב לפי שיעור גריעה של 17.5% והשכר האמור עד הגיעו לגיל 67.

24.               הנתבעים חולקים על עמדת התובע. הם סבורים כי שיעור הגריעה שלו מכושר ההשתכרות מזערי: בהיבט הנפשי הם נסמכים על הדברים שאמר ד"ר כהן כי אין אי כושר בשל הנכות וגם בהיבט האחר הם למדים מכך שהתובע עובד ומתמיד בעבודתו על כך כי אין לו מגבלה. עוד נסמכים הנתבעים על תלונותיו של התובע בפני המוסד לביטוח לאומי מהן עלה כי הוא מסוגל ללכת 2-3 ק"מ ולא כפי שתאר בתצהירו (בחקירה הנגדית אמר התובע כי אמר באותה הזדמנות כי לאחר מרחק כזה הרגל מתנפחת). באשר לשכר טוענים הנתבעים כי יש לפסוק בהתאם לשכר המופיע בתלושי השכר שהוא כ- 4,000 ¤.

25.               לאחר בחינת טענות הצדדים אני פוסק לתובע פיצוי עבור הפסדי העבר לתקופה של 5.5 חודשים בסכום של 22,000 ¤. לסכום זה יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.06. איני סבור כי באשר לתקופה זו יש לחשב את ההפסד לפי השכר כיום ולא הוכחה טענת התובע, שנאמרה בעל פה, כי קיבל שכר מעבר לזה המופיע בתלושי השכר. עוד לא מצאתי כי יש מקום לפסיקת פיצוי עבור יתרת התקופה.

26.               באשר לגריעה מכושר ההשתכרות מצאתי כי נכון לערוך את החישוב על דרך של הערכה גלובאלית ואני פוסק לתובע סכום של 80,000 ¤. בקביעת הסכום הבאתי בחשבון את השיקולים הבאים:

א.      הנכות האורטופדית, כפי שעלה מעדותו של ד"ר לילינג, היא בעלת משמעות בעיקר למי שעובד בעיסוקו של התובע, המחייב תנועה רבה במהלך היום.

ב.      באשר לנכות הנפשית אף שמלכתחילה סבר ד"ר כהן כי אין לה היבטים של אי כושר, דומה מתוך תשובותיו כי יש גם לפגימה זו משמעות כלשהי שבאה לידי ביטוי בצורך בהעדרויות לעיתים.

ג.        שכרו של התובע לאחר התאונה עלה לעומת השכר לפניה, וזאת בהינתן כי איני מקבל את עדותו על שכר גבוה שלא דווח בתלושים משטענה זו לא הוכחה.

ד.      התובע מתמיד בעבודה אליה עבר לאחר התאונה מזה שנתיים ושכרו עולה מעת לעת. עוד התברר כי למרות הערכת ד"ר כהן אין הוא נעדר מעבודה ומתוך הדברים שאמר לד"ר כהן עולה כי יש שביעות רצון ממנו במקום העבודה והוא מצפה לקידום.

ה.      להשלמת התמונה אציין כי תחשיב המבוסס על נכות בגובה של 10%, שכר של 7,000 ¤, ¤ עד הגיעו לגיל 67 (מקדם 260) מגיע לסכום של 182,000 ¤.

עזרת הזולת

27.               התובע ביקש סכום של 20,000 ¤ עבור העזרה בעבר. הנתבעת סבורה כי אין לכך מקום. בהתחשב בתקופת אי הכושר ובעזרת הקרובים אני פוסק לתובע סכום של 4,000 ¤.

הוצאות רפואיות

28.               לטענת התובע הוא נזקק לתרופות שונות: תרופה בשם ציפרלקס בתחום הפסיכיאטרי, כדורים לסיוע בשינה, ובן, וכן משככי כאבים. התובע העריך בתצהירו את ההוצאה החודשית בסכום של 200 ¤ לחודש.

29.               בחקירתו ציין ד"ר כהן כי התובע אכן זקוק לתרופות והבהיר כי אף שהתרופה מסוג ציפרלקס אינה בסל הבריאות נכון שהתובע יקבל אותה שכן כל שינוי בתרופות עלול להרע למצבו. המומחה ציין כי עלות התרופה החודשית היא 300 ¤.

30.               על יסוד דברי המומחה מבקש התובע פיצוי של 350 ¤ לחודש לתוחלת חייו. הנתבעים מתנגדים לכך. הם מפנים שאין כל תיעוד לכך שהתובע אכן רוכש תרופות ובסכום שכזה. עוד טוענים הנתבעים כי התאונה היא תאונת עבודה והמוסד לביטוח לאומי מממן את התרופות. התובע העיד בעניין זה כי פנייתו נדחתה אך הנתבעים סבורים כי אין די בכך.

31.               אני פוסק לתובע פיצוי בסכום של 40,000 ¤ עבור הוצאותיו הרפואיות בעבר ובעתיד. בקביעת הסכום  התחשבתי בשיקולים הבאים:

א.      משהעיד התובע כי הוא נזקק לתרופות בעלות של 200 ¤ בלבד אין מקום להביא בחשבון סכום גבוה יותר.

ב.      גם הסכום אליו התייחס התובע אינו נקי מספקות. התובע שלטענתו רוכש את התרופות מזה זמן לא צרף קבלות או מרשמים התומכים בטענה זו ויש לזקוף לחובתו את העדרם של המסמכים.

ג.        למרות זאת, מתוך עדות המומחה עולה כי אין ספק כי התובע זקוק לתרופה ולכן למרות הקושי הראייתי ניתן להניח ברמת ההסתברות הנדרשת כי יהיה צורך ברכישת התרופות ובהיקף מסוים, גם אם במינון הנופל מזה הנטען.

ד.      ההוצאה החודשית בה מדובר נשענת על ההנחה כי התרופה אינה בסל הבריאות אך אין להוציא מכלל אפשרות כי בעתיד תוכלל התרופה בסל או יחולו שינויים שיפחיתו את העלות החודשית.  ככל שהתרופה תוכנס לסל הבריאות יהיה התובע זכאי לקבלה ללא תשלום מהמוסד לביטוח לאומי.

ה.      איני סבור כי יש לזקוף לחובת התובע את הימנעותו משימוש בתרופה אחרת זולה יותר במסגרת חובת הקטנת הנזק נוכח אמירת המומחה כי יתכן נזק אם התובע ינסה תרופה אחרת והניסיון לא יצליח.

ניכויים

32.               כמוסכם יש לנכות את דמי הפגיעה ואת מענק הנכות שניתנו כמפורט באישור שהגישו הנתבעים – 22,265 ¤ (נכון להיום). הנתבעים טענו בנוסף כי יש לנכות גם את הסכום שהתובע לא קיבל בשל פנייתו המאוחרת למוסד לביטוח לאומי. התובע לא התייחס לכך בסיכומיו ומשהוברר בעת עדותו כי פנה באיחור ללא סיבה - מקובלת עלי טענת הנתבעים בעניין זה לפיה יש לנכות סכום של 5,616 ¤ כמפורט בסיכומיהם.

סיכום

33.               אני פוסק לתובע פיצוי לפי הפירוט שלהלן:

34.               לסכום שנפסקו ברכיב הנזק של הפסד ההשתכרות בעבר יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כמפורט לעיל.

35.               לסכום המתקבל יש להוסיף שכר טרחת עורך דין בגובה של 13% בתוספת מס ערך מוסף וכן את הוצאות המשפט, לרבות עלות חקירת המומחים בבית המשפט, שנמצאה מוצדקת.

36.               הסכום ישולם לתובע בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי בא כוח הנתבעים.

ניתן היום ט"ז בתשרי, תש"ע (4 באוקטובר 2009) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תעביר את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.