בתי המשפט

התובע: בעצמו

הנתבעים: בעצמם

פסק דין

1.         בפניי תביעה ותביעה שכנגד הנובעות מהסכם קבלנות אשר נכרת בין הצדדים.

2.         הנתבעים ביקשו להכשיר חנות הנמצאת ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, על מנת שתשמש אותם לשם הפעלת "בורגר-בר". הם ביצעו בחנות שיפוץ יסודי. באמצעות אחיו של נתבע מס' 4, מר ארז צ'ונה, שכרו הנתבעים את שירותיו של התובע, שהינו חשמלאי במקצועו, על מנת שיבצע בחנות את עבודות החשמל הדרושות. אין חולק על כך, שבסמוך לאחר ההתקשרות בין הצדדים, מסרו הנתבעים לתובע סכום של 5,000 ¤.

3.         התובע טוען, כי בין הצדדים הוסכם, שהנתבעים יישאו בעלות כל החומרים הדרושים לביצוע עבודות החשמל, אותם הוא ירכוש למענם, וכי עבור עבודתו, ישלמו לו הנתבעים סכום נוסף של 5,000 ¤ בתוספת למע"מ. לטענת התובע, הסכום של 5,000 ¤ אותו מסרו לו הנתבעים סמוך לאחר ההתקשרות ביניהם, שימש אותו, כולו, לצורך רכישת החומרים הדרושים לביצוע עבודות החשמל. לדבריו, הוא עבד בחנות 9 ימים וביצע שני שלישים מהעבודה שהיה צריך לבצע, עד אשר הסתבר לו כי הנתבעים אינם מוכנים לשלם לו את המגיע לו עבור עבודתו. בנסיבות אלה, עזב התובע את המקום. בתביעה זו הוא עותר לכך, שבית המשפט יחייב את הנתבעים לשלם לו את המגיע לו, לטענתו.

4.         בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד אותם הגישו הנתבעים הם טוענים, כי ההסכמה אליה הגיעו הצדדים הייתה, שהסכום של 5,000 ¤ אותו שילמו לתובע, יהווה תשלום סופי ומלא הן עבור החומרים אותם היה על התובע לרכוש, והן עבור רכיב העבודה. לטענת הנתבעים, התובע עבד בחנות יומיים בלבד, וכמעט ולא עשה דבר. בנסיבות שכרו הנתבעים את שירותיהם של בעלי מקצוע אחרים, אשר עשו את העבודות שהיה על התובע לעשות. על רקע טענות אלה, עותרים הנתבעים לכך, שבית המשפט יחייב את התובע להשיב להם את הסכום של 5,000 ¤ אותו מסרו לו.

5.         השאלה הראשונה בה יש להכריע היא, מה היה תוכן ההסכם שנכרת בין הצדדים: האם הוסכם שהתובע יהיה זכאי לתשלום של 5,000 ¤ בתוספת מע"מ רק עבור עבודתו, כפי שטוען התובע, או שהוסכם, כי התשלום בסך 5,000 ¤ הינו הן עבור רכישת החומרים והן עבור רכיב העבודה, כפי שטוענים הנתבעים?

6.         הגעתי לכלל מסקנה שיש לקבל בעניין זה את טענת התובע. הטעם לכך הוא, שהתובע ערך מסמך "הזמנת עבודה", אשר נחתם על ידי מר ארז צ'ונה, ובו נכתב כי התובע יקבל סכום של 5,000 ¤ בתוספת מע"מ, וכי "כל החומרים יסופקו ע"י המזמין...." בדיון שהתקיים ביום 30.9.09 טען מר צ'ונה, לראשונה, כי הפיסקה בה כלולים דברים אלה הוספה על ידי התובע מאוחר יותר, היינו שמדובר במסמך מזוייף. אין בידי לקבל טענה זו, הן משום השיהוי הרב בהעלתה, הן משום שהנתבעים לא הציגו עותק של מסמך "הזמנת עבודה" אשר מן הסתם מצוי ברשותם, והן משום שהנתבעים לא הציגו תחשיב ממנו ניתן ללמוד, כי סכום של 5,000 ¤ עבור החומרים והעבודה שהיה צורך לבצע בחנות, הינו ריאלי.

7.         השאלה השניה בה יש להכריע היא, מה עלות החומרים אותם רכש התובע עבור ביצוע העבודות בחנות? התובע טוען, כאמור, שכל הסכום של 5,000 ¤ אשר נמסר לו על ידי מר צ'ונה בסמוך לאחר ביצוע ההתקשרות, שימש אותו לצורך רכישת חומרים. דא עקא, שהתובע לא הציג קבלות על הסכום הזה, אלא רק על חלקו.

8.         אני מוכן לקבל את טענת התובע, שכל הקבלות אותן הציג בישיבה מיום 30.9.09, גם אלה שלא מוזכר בהן שמם של הנתבעים או שמו של ארז צ'ונה, הן קבלות שניתנו לתובע בעת שרכש חומרים עבור הנתבעים. עם זאת יש לומר, שאיכות צילום הקבלות מחברת בג'יו – וינטנברג בע"מ, היא נמוכה ביותר, ולא ניתן להבין מה בדיוק כתוב בהן (במיוחד הקבלה מס' 2485 מיום 29.2.08). ואלה הקבלות אותן אני מחליט לאשר:

            א.         סכום של 900 ¤ ששולם ל"אוטומט", לפי קבלה מס' 262775.

            ב.         סכום של 403 ¤ ששולם ל"אוטומט", לפי קבלה מס' 262776.

            ג.          סכום של 800 ¤ ששולם ל"אוטומט", לפי קבלה מס' 262825.

            ד.         סכום של 463 ¤ ששולם ל"אוטומט", לפי קבלה מס' 262889.

            ה.         סכום של 845 ¤ ששולם ל"ארכה", לפי קבלה מס' 4381.

            ו.          סכום של 20 ¤ ששולם ל"בג'יו-ויטנברג" לפי קבלה מס' 2478.

            ז.          סכום של 20 ¤ ששולם ל"בג'יו-ויטנברג" לפי קבלה מס' 2479.

9.         סיכום הקבלות עומד על סכום של 3,451 ¤, ואני מחליט לקבל גם את טענת התובע, כי שילם לעבדאללה חלבייה סכום של 380 ¤ לצורך רכישת כבל (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 30.9.09). יוצא, אפוא, שאני קובע, כי מתוך הסכום של 5,000 ¤ אותו קיבל התובע ממר צ'ונה, לפחות סכום של 3,831 ¤, שימש אותו לשם רכישת חומרים לצורך ביצוע עבודות בעסקם של הנתבעים.

10.        השאלה השלישית בה יש להכריע היא, איזה חלק מהעבודה ביצע התובע? האם ביצע שני שלישים, כטענתו, או שביצע עבודה זניחה ושולית, כטענת הנתבעים, אותה הם מבקשים לבסס, בין היתר, באמצעות בעלי המקצוע אשר, לטענת הנתבעים, ביצעו את העבודה שהיה על התובע לבצע?

11.        נתתי דעתי לדבריהם של מר עבדאללה חלבייה ומר חוסני אבו עלא, אשר הוזמנו לעדות מטעם הנתבעים, ואולם אני סבור, כי יש להעדיף את גרסת התובע ולפיה, ביצע כשני שלישים מהעבודה שהיה צריך לבצע. ראשית, משום שאין זה סביר שהתובע רכש חומרים בסכום של לפחות 3,831 ¤, וכמעט לא עשה דבר, כטענת הנתבעים. שנית, משום שבמהלך הדיונים שהתקיימו בתיק זה, הפגין התובע יידע ובקיאות בכל הנוגע לעבודות שהיה צריך לבצע במקום. שלישית, משום שהתובע הציג פלט של שיחות טלפון שביצע מהם עולה כי "רדף" אחר הנתבעים, או מי מהם, על מנת שישלמו לו את המגיע לו. ורביעית, משום שבהליך קודם בו נקט התובע כלפי מר ארז צ'ונה עצמו, בחר מר צ'ונה שלא להתגונן, ולכן ניתן נגדו פסק דין במעמד צד אחד (ת.ק. 1855/08). נראה, כי ההימנעות מלהתגונן יכולה להצביע על מידת השכנוע שהייתה למר צ'ונה בצדקת סירובו לשלם. יצויין, כי התביעה הנוכחית הוגשה על ידי התובע נגד הנתבעים הנוכחיים, רק משום שלא עלה בידו של התובע להיפרע מארז צ'ונה, לפי פסק הדין הקודם. 

12.        כאמור, על פי ההסכם שנכרת בין הצדדים, היה על התובע לקבל עבור רכיב העבודה סכום של 5,000 ¤, בתוספת מע"מ. כיוון שהתובע ביצע רק שני שלישים מהעבודה, מגיע לו סכום של 3,333 ¤.

13.        התובע טוען, והוא מתמיד בטענתו זו, כי התקין במקום עסקם של הנתבעים ממסר פחת שעלותו 600 ¤ בתוספת מע"מ, אותו לקח מהמלאי העסקי שלו. אני מחליט לקבל טענה זו וקובע, כי על הנתבעים לשלם לתובע גם עבור ממסר זה.

14.        סוף דבר. במסגרת ההתחשבנות שיש לערוך בין הצדדים, זכאי התובע לסכום של 3,831 ¤ בגין החומרים שרכש, לסכום של 3,333 ¤ בגין העבודה שביצע, ולסכום של 600 ¤ בגין ממסר הפחת. יוצא, אפוא, שעל הנתבעים לשלם לתובע סכום של 7,764 ¤. מסכום זה יש להפחית את הסך של 5,000 ¤ אשר שולם לתובע בסמוך לאחר תחילת ההתקשרות. יוצא, אפוא, שעל הנתבעים לשלם לתובע, סכום של 2,764 ¤.

אני מחייב, אפוא, את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 2,764 ¤, בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית, מיום 1.3.08, ועד לתשלום בפועל. בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך 600 ¤, הן בגין התביעה והן בגין התביעה שכנגד

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מעת קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום א' בחשון, תש"ע (19 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים.