בתי-המשפט

פסק דין

1.                   התובע, יליד 10.10.1961, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 22.3.05 בעת שנהג בקטנוע.  הנתבעת היא מבטחת הרכב שעקב השימוש בו נפגע. המחלוקת בין הצדדים היא באשר לגובה הנזק.

הנכות הרפואית

2.                   ד"ר גדעון מן מונה מומחה רפואי בתחום האורטופדיה. בחוות דעתו הוא מצא כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בעמוד השדרה הצווארי. באשר לברך ימין הוא מצא כי הנכות היא בגובה של 3% אך זקף לחובת התאונה רק אחוז אחד. עיקר הפגיעה לפי חוות הדעת היא בברך שמאל. המומחה מציין כי התובע סובל מנזק קל לאגף הלטרלי של הברך, אי יציבות קדמית בינונית עד בולטת ומאי יציבות צדית קלה. הוא מעריך את נכותו של התובע בשיעור של 15%. הנכות הכוללת שנקבעה לתובע על ידי המומחה עמדה על 16%. לתובע נקבעו נכויות זמניות של  100% למשך חודש ובהמשך 75% לחודש נוסף; 50% לחודש שלאחריו; 25% לשלושה חודשים שלאחר מכן ו- 20% לתקופה של עד תום שנה ממועד התאונה.

3.                   הנתבעת חלקה על חוות דעתו של ד"ר מן וזימנה אותו לחקירה על חוות הדעת שנתן.  טענותיה עסקו הן בקשר שבין קביעת הנכות לגבי ברך שמאל לבין התאונה והן לגבי עצם קביעת נכות בברך ימין.

4.                   באשר לנכות שנותרה בברך שמאל הציגה הנתבעת בעת החקירה רישום רפואי שנערך על ידי הפיזיותרפיסטית שהמומחה לא עומת עמו קודם לכן ממנו עולה כי לכאורה ביום 7.8.02 כתבה המטפלת כי 'קיים קרע ב- ACL   שמאל ללא התערבות ניתוחית במסגרת תאונת דרכים'. המומחה התבקש להתייחס לממצא זה שלא נתן עליו את דעתו וסבר שאם אמנם רישום זה נכון יש מקום להפחתת הנכות במחצית. הוא הבהיר עם זאת כי לא ראה שום רישום של תאונה באותה תקופה או כל תיעוד אחר התומך בטענה שהיה קרע בשנת 2002 (עמ' 9). בהמשך החקירה הוא אמר את הדברים הבאים:

"ש. בהנחה שבשנת 2002 לפי הרישומים היה לו קרע, מה הנכות של התובע כתוצאה מהתאונה.

ת. אם היה קרע ב- 2002 מחצית הנכות קשורה אליו. קשה מאוד להאמין שלא היה רישום נוסף. יש פה רישום מ- 1.8.02. אין רישום על הברך מאוד משונה. עוד רישום ב- 1.8, אין פה מילה אחת על הברך.

ש. אז מה הקביעה הסופית.

ת. אם הרישום מ- 2002 זה מאוד משונה כי זה פציעה משמעותית שכולם יודעים עליה. אני לא רוצה להיכנס לנושא למה זה אבל מסתבר לי מאוד לא סביר מבחינה שלי כרופא שיש רישום של קרע אי סי אל שאירע ב- 2002 ורופא אורטופד שבודק את הגב לא מתייחס אליו. משהו לא מסתדר פה.

ש. נניח שהיה יסוד  לחשוב שיש קרע או בעיות כאלה ואחרות. איך היית קובע את הנכות הזאת.

ת. אני עומד מאחורי הדברים שאמרתי. משהו שעלה פה בדיון שלא סביר. יש לי רישומים עם תאריכים, כאבי גב בלי שום רישום של הברך. הרישום הבודד הזה של קרע אי סי אל משמאל ב- 2002 צריך להיבדק, לכן קשה לי מאוד להבין שיש רישום כזה. אני מקווה שהתיק הוא של האיש." (עמ' 12).

5.                   המומחה הסכים בהמשך כי ככל שהרישום נכון והיה קרע של ה- ACL בשנת 2002 יש לזקוף לחובת התאונה רק מחצית מהנכות.

6.                   נוכח המחלוקת העובדתית שהתעוררה בשאלה האם היה קרע בשנת 2002 נדחה הדיון לצורך שמיעת עדות הפיזיוטרפיסטית שערכה את הרישום וכן לצורך השלמת עדות התובע בנקודה זו.  מעדותה של המטפלת התברר כי הרישום אכן נערך על ידה אך מדובר בתיעוד של הדברים שאמר לה התובע וזהו המקור הבלעדי למה שנכתב באותו רישום. התובע שלל כי הייתה תאונת דרכים כזו באותו זמן או כי נפגע בברך וטען כי מדובר ברישום שגוי (עמ' 4).

7.                   התובע טוען כי יש להעדיף את עדותו על פני הרישום שערכה הפיזיוטרפיסטית והוא נסמך בעניין זה גם על דברי המומחה. הנתבעת טוענת כי מדובר בהודאת בעל דין מפי התובע ובכל מקרה כי יש להעדיף את הרישום על פני עדות בעל פה של מי שמעוניין בתוצאות המשפט. לחילופין, היא מבקשת לשקלל את הספק בקביעת הנכות.

8.                   במחלוקת שנפלה בין הצדדים באשר לנכות בברך שמאל מצאתי בסופו של דבר להעדיף את גרסת התובע כי לא הייתה תאונה בשנת 2002 או בסמוך לכך וכי לא נחבל בברך שמאל לפני התאונה נשוא התביעה. למסקנה זו הגעתי בשל השיקולים הבאים:

א.      עדות התובע הייתה מהימנה עלי בכל פרטיה והתרשמותי מעדותו כי זו אמינה ונכונה.  התרשמות זו שהייתה נכונה לדבריו בנוגע לנזק שנגרם ולמגבלותיו יפה גם לעניין זה.

ב.      למרות שיש להניח כי נערך חיפוש מדוקדק אחר עברו לא הצביעה הנתבעת על תאונה שהייתה באותו זמן ואין כל ראיה התומכת בכך. אין כל ראיה לקיום רישום נוסף המצביע על חבלה בברך שמאל ובהינתן כי אין מדובר בתיאור של חבלה קלת ערך הדעת נותנת כי היה נמצא רישום על כך. כך גם עלה מתוך עדותו של ד"ר מן לפיה  פגיעה מסוג זה לא הייתה נעלמת אלא יש להניח כי תיעוד נוסף אודותיה היה נמצא.

ג.        איני סבור כי יש לקבל את טענתה החלופית של הנתבעת המבקשת ל'שקלל' את הספק בקביעת הנכות. מקום בו מצאתי כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להראות כי הנכות קשורה לתאונה אין לגרוע מהפיצוי בשל כך ומכל מקום, לטעמי לא מתעורר ספק ומדובר ברישום שגוי.

9.                   לפיכך, נכותו של התובע בגין הפגיעה בברך שמאל היא כפי שקבע המומחה – 15%.

10.               הנתבעת טענה גם כלפי עצם קביעת הנכות בברך ימין (1%) וזאת על רקע קיום פגיעה משמעותית קודמת ונוכח הדברים שאמר המומחה עצמו בדבר קיום ויכוח לגבי קביעת נכות בשל עומס יתר ובהינתן העבר הרפואי.  התובע מבקש להשאיר את הקביעה על כנה.

11.               עיון בדברי המומחה בחקירתו מעלה כי קביעה זו אכן בעייתית ומצאתי לקבל את עמדת הנתבעת ואת נימוקיה כמפורט בסיכומים – כי יש מקום להתערב בקביעה זו של המומחה. המומחה אישר כי מדובר בקביעה לא מקובלת שאינה נתמכת בספרות הרפואית (עמ' 6). גם כאשר הוא נשאל בסיום החקירה אם הוא עומד על קביעת אחוזי הנכות שקבע הוא אישר בהגינותו כי 'עם הספק בקשר לאחוז בברך ימין עם נטייתי שלי' (עמ' 12) .

12.               לסיכום, נכותו הרפואית של התובע היא בגובה של 15%.

רכיבי הנזק

הפסד השתכרות

13.               התובע עובד כבעל עסק עצמאי למיכון משרדי והוא עוסק במכירה ותיקון של מכשירי פקסימילה ומכונות צילום.  שיטת העבודה של התובע היא הגעתו ללקוחותיו לצורך בדיקה ותיקון של מכשירים ובמידת הצורך לקיחת המכשיר והשבת המכשיר הנבדק ללקוח לאחר בדיקה ותיקון.

14.               התובע טוען כי הוא סובל מכאבים חזקים בברכיים המפריעים לו במעברי העונות; הוא מתקשה בהרמת דברים כבדים ובנשיאתם למרחק או במדרגות ונוכח המאמץ הפיזי שבו כרוכה עבודתו הוא מתקשה בעבודה סדירה.  תפוקתו, כך הטענה, נפגעה וקצב עבודתו הפך איטי יותר. תלונה נוספת שמעלה התובע היא כי הוא מתקשה בכריעה על ברכיו לפרק זמן העולה על 5 דקות וכי פעולה זו הכרחית לו במסגרת העבודה לתיקון מכונות הצילום.

15.               מתוך נתוני השכר שהגיש התובע עולה כי שכרו הממוצע בארבע השנים שלפני התאונה היה כ- 14,000 ¤ (לאחר ניכוי מס הכנסה).  עוד עולה כי גם בשנים 2006 ו- 2007 לא הייתה הפחתה בהכנסות התובע, כעולה מהמסמכים שצרף לתצהירו.

16.               בחקירה הנגדית מסר התובע כי הוא עובד בעיקר מהבית ומבקר את הלקוחות בבתי העסק שלהם. הוא ציין כי בעבר יכול היה לעשות יותר והיום קשה יותר. פעם יכול היה להרים והיום הוא נעזר בעגלה (עמ' 2). הוא הוסיף כי הוא חש בשנה האחרונה בירידה (עמ' 3) אך לגבי ירידה זו לא הובאו נתונים.

17.               בכל הנוגע להיבט התפקודי של הנכות הוצגו למומחה הדברים שכתב התובע בתצהירו ואמר בבית המשפט לגבי עבודתו והוא התבקש להתייחס לכך:

"ש. מבחינת התפקודיות האיש מתאר בתצהיר שהוא עובד בתיקון מכונות צילום, מכשירים משרדיים, ובין היתר הוא מציין שיש לו קושי במספר פעולות ואני רוצה שתחווה דעתך לגבי הסבירות של התלונות, הן לגבי קושי בנשיאת חפצים, העלאה של חפצים למרחק, לעלות במדרגות, לכרוע כדי לתקן את המכשירים ואיזה שהוא מאמץ פיזי של עמידה ממושכת על הרגליים, כריעה של מעבר לחמש דקות.

ת. העבודה כפי שתיארת הנכות היא תפקודית במאה אחוזים. הברך אמורה להפריע לו בכל הפעולות שציינת. אם מנינו עליה במדרגות עם מכשור, סחיבת מכשירים, כריעה עם הברך. הנכות לכל אלה מפריעה.

ש. יש מגבלה במשך זמן ההליכה.

ת. כן, אבל היא לא תהיה משמעותית ביום יום, אבל בהליכה של שעתיים, שלוש כן.

ש. מבחינת הרמה של משאות.

ת. אותו הדבר. ברגע שהברך מועמסת היא עשויה לכאוב יותר, גם הסיכוי למעידה הוא גבוה יותר." (עמ' 13; ההדגשה שלי – א.ד.).

18.               התובע מבקש לפסוק לו פיצוי עבור הפסד השכר בעבר בהתאם לאחוזי הנכות הזמנית ושכר של 16,000 ¤. עוד הוא מבקש כי לתקופה שלאחר תום אי הכושר ולעתיד הוא יפוצה לפי שיעור גריעה מכושר ההשתכרות השווה לנכות הרפואית והשכר האמור עד הגיעו לגיל 70.

19.               הנתבעת טוענת כי לתובע לא נגרם כל הפסד בעבר ושכרו לא פחת בתקופה הסמוכה לתאונה. היא מצביעה על כך שהממוצע לשנים שלאחר התאונה מראה כי ההכנסות רק גדלו ולכן אין לנכות השפעה על תפקוד התובע. בהקשר זה מפנה הנתבעת לכך שהתובע העיד כי הוא מבצע את עבודתו; מצליח לעסוק בספורט ומתפקד ללא כל מגבלה עם הרגל. היא מציעה לפסוק לתובע פיצוי על דרך של אומדן בסכום של 50,000 ¤ - 70,000 ¤. עוד מבקשת הנתבעת שלא לפסוק פיצוי עבור הפסד השכר בעבר.

20.               בכל הנוגע להפסדי העבר לא מצאתי כי התובע עמד בנטל להראות כי אכן נגרם הפסד בתקופת אי הכושר. לא הובאו נתונים המצביעים על הפסד שנגרם, צורך בשכירת עובד חלופי או כל הוצאה אחרת.  הנתונים שהומצאו מראים עליה של המחזור והרווח.

21.               באשר לגריעה מכושר ההשתכרות אני מעריך את הפסדו של התובע ברכיב זה בסכום של 250,000 ¤.

22.               למסקנה זו הגעתי בשל הנימוקים הבאים:

א.      מדובר בנכות לא מבוטלת בתחום האורטופדי למי שעוסק בין היתר בעבודה פיזית ממש הכוללת פעולות של כריעה לצורך הטיפול במכונות צילום; שינוע מכונות מנקודה לנקודה; הזזת המכונות אגב התיקון שלהן וכד'.

ב.      המומחה ציין במפורש כי בכל הפעולות הרלוונטיות יש משמעות תפקודית מלאה לנכות והדברים אף מתיישבים עם עדות התובע.

ג.        לתובע שנות תעסוקה רבות וניתן להניח כי ככל שיתבגר עם השנים משמעות הפגימה הרפואית תעלה ותבוא לידי ביטוי בצורה חמורה יותר.

ד.      אף שמתוך השיקולים שלעיל דומה כי היה מקום לערוך את החישוב על בסיס תחשיב אריתמטי מלא של הנכות הרפואית והשכר מצאתי בהינתן כי לא ניתן להצביע על כך שהכנסות התובע פחתו בפועל לאחר התאונה כי יש נכון להעריך את הגריעה בשיעור מתון יותר.

ה.      תחשיב המבוסס על 15% נכות, שכר של 14,000 ¤ (הפסד חודשי של 2,100 ¤) עד הגיע התובע לגיל 70 (מקדם היוון – 193) מגיע לסכום של 405,300 ¤.

ו.        איני סבור כי יש לפסוק לזכות התובע הפסד פנסיה וזאת בהתחשב בכך שכעצמאי ההפרשה לפנסיה יורדת מהכנסתו שלו.

עזרת הזולת

23.               התובע תאר כי בעקבות התאונה נעזר בבני משפחה למשך כ- 10 חודשים. הוא הסביר כי אשתו וילדיו עזרו לו וגם עתה נטל הנשיאה בעול עבודות הבית מוטל עליהם יותר מכפי שהיה בעבר. הוא מבקש פיצוי עבור העבר והעתיד בסכום של 120,000 ¤ המביא בחשבון גם אפשרות של ניתוח עתידי. הנתבעת סבורה כי לכל היותר יש לפסוק סכום של 1,000 ¤ עבור העזרה בתקופת אי הכושר.

24.               בהתחשב בנכות שנקבעה ובהשלכותיה כפי שפורטו לעיל, בתקופת אי הכושר אני פוסק לתובע פיצוי בסכום של 15,000 ¤ הכולל פיצוי עבור העזרה בעבר וכן סכום מסוים עבור העתיד.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה

25.               לטענת התובע רכש מכשיר להחזקת הברך בעלות של 700 ¤ וכן הוציא סכומים נוספים הנאמדים באלפי שקלים עבור תחבושות ומשככי כאבים (עמ' 5). עוד מבקש התובע פיצוי של 5,000 ¤ עבור הוצאות הנסיעה בעבר  ופיצוי לעתיד המביא בחשבון את הניתוח העתידי, היזקקות לשחיה והוצאות נסיעה. הסכום המבוקש הוא 150,000 ¤. הנתבעת טוענת כי אין לפסוק פיצוי למעט החזר ההוצאות לפי קבלות. היא נסמכת על כך שהתובע, עצמאי המודע לצורך באיסוף קבלות, צרף קבלות בודדות ובסכומים נמוכים.

26.               לאחר בחינת טענות הצדדים אני פוסק לתובע פיצוי בסכום של 25,000 ¤ עבור הוצאות העבר שלו וכן מניח היזקקות לעזרים רפואיים גם בעתיד; היזקקות לנסיעה במונית באותם מקרים שבהם ידרש התובע להליכה ממושכת ויעדיף להימנע ממנה.

נזק לא ממוני

27.               התובע ביקש בסיכומיו שיפסק לו פיצוי בסכום של 26,273 ¤ על פי אחוזי הנכות שנקבעו לו. בהתחשב בהפחתת הנכות כמפורט לעיל אני פוסק לו סכום של 25,000  ¤ (נכון להיום).

סיכום

28.               אני פוסק לתובע פיצוי לפי הפירוט שלהלן:

29.               לסכום יתווסף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% בצירוף מס ערך מוסף. עוד תשיב הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן. התשלום בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי בא כוח הנתבעת.

ניתנה היום ב' בחשון, תש"ע (20 באוקטובר 2009) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תעביר את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.