בתי המשפט

עפ 007641/09

בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

 

25/10/2009

תאריך:

כב' השופטת ד' ברלינר, נשיאה – אב"ד

כב' השופט ז' המר, סג"נ

כב' השופטת ת' שפירא

בפני:

 

 



דוד בן כהן חיים כהן

בעניין:

המערער

ע"י ב"כ עו"ד דן באומן (מהסניגוריה הציבורית)

 


 

נ  ג  ד


 

מדינת ישראל

המשיבה

ע"י עו"ד גלי חצב מפרקליטות מחוז ת"א (פלילי)

 

 

המערער וב"כ עו"ד באומן

ב"כ המשיבה עו"ד חצב

נוכחים:

 

פסק דין

 

            המערער הועמד לדין בבית-משפט קמא בעבירה של ביצוע מעשה מגונה בכוח, עבירה על סעיף 348(ג1) לחוק העונשין (להלן: "החוק"). בשלב מסויים בדיון הציע בית-משפט קמא לצדדים, לקבלת את גירסתו של המערער ולצמצם בכך את עובדות כתב האישום. על-פי האמור בהכרעת הדין, "על-פי המלצת בית המשפט התכנסו הצדדים לתוך דבריו של הנאשם התואמים באופן מוחלט את הדברים שכתבה המתלוננת במכתב שרשמה כארבעה ימים לאחר האירוע ...".

 

            בהתאם לכך, העובדות שבהן הורשע המערער הינן, כי נשק למתלוננת בתיק זה על כורחה, וזאת לאחר שבא מאחוריה ותפס את שערה. עובדות אלה הביאו, כאמור, להרשעתו בעבירה של סעיף 348(ג1), כמצויין לעיל.

 

            הסכמתם של הצדדים לקבל את המלצת בית המשפט כללה גם הסכמה להפנות את המערער לקבלת תסקיר של שירות המבחן, וכך אכן נעשה. המערער הופנה לשירות המבחן והתסקיר מיום 22.10.09 הוצג בפני בית-משפט קמא, ובדיעבד מצוי גם בפנינו. התסקיר עומד בבסיס טיעוניו של המערער. את טיעונו היום בפנינו פתח הסניגור בכך, כי נראה לו ששירות המבחן לא היה ער לכך, שכתב האישום תוקן ועובדותיו צומצמו, ומכאן נובעת המלצתו השלילית, או ליתר דיוק, היעדר המלצה בתסקיר. כדי להבהיר, בין העובדות שיוחסו למערער מלכתחילה לבין העובדות ששימשו בסיס להרשעה, כמפורט לעיל, ישנו פער של ממש, והסניגור סבור כי פער זה ועמדתו של המערער, גרמו, כאמור, לשירות המבחן להניח, כי המערער איננו מכיר באחריותו ולהימנע מהמלצה. משום כך, עתירתו המקורית של הסניגור היתה, להפסיק את הדיון היום ולהורות על הפנייתו החוזרת של המערער לתסקיר משלים, על-מנת שיהיה ברור כי שירות המבחן היה מודע לעובדות הנכונות והמדוייקות, ולא חלה על טעות בהבנתו.

 

            מעבר לכך טוען הסניגור, כי העונש שהטיל בית המשפט קמא מחמיר עם המערער יתר על המידה.

 

            בית-משפט קמא הטיל על הערער 6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות. בגזר הדין ציין בית-משפט קמא, כי מדובר במעשה מגונה שבוצע בכוח, המתלוננת היתה עובדת ניקיון במקום שבו שימש המערער כעובד ממשלתי שעסק בצביעה. חומרת העבירה, העובדה שהמערער כפה את רצונו על המתלוננת, אחז בשערה, סובב אותה ונישק אותה בפניה, הצדיקה, לדעת בית-משפט קמא, הטלת עונש מאסר, כאשר ההתחשבות בנסיבותיו האישיות של המערער באה לידי ביטוי בהחלטה להורות על ריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות.

 

            בגדר הנסיבות האישיות, הדגש הוא על-כך שמדובר בנאשם ללא עבר פלילי. המערער מנהל אורח חיים נורמטיבי בדרך כלל והוא איש משפחה, ככל שעולה מתסקיר שירות המבחן.

 

            עוד נתן בית המשפט קמא משקל לכך ש"גם בתוך תחום עבירות המין קיים מידרג של חומרה וגם מעשהו של הנאשם איננו נושק לרף התחתון שהוא קרוב אליו יותר מאשר לזה העליון". כאמור, במכלול השיקולים, סבר בית-משפט קמא כי מאסר בדרך של עבודות שירות מהווה איזון ראוי, ועל-כך הערעור בפנינו.

 

            התביעה עותרת שלא להתערב בגזר הדין של בית-משפט קמא. באשר לטענה, כי שירות המבחן שגה בהבנת עובדות כתב האישום שבהן הודה המערער, טוענת התביעה כי אין לכך אישור בתסקיר שירות המבחן המצוי בפנינו. ובאשר לנימוקים הנוספים, הטענה היא כי גזר הדין איננו מחמיר עם המערער ואין מקום להתערב בו.

 

            שקלנו את טיעוניו של הסניגור ולא ראינו להתערב בגזר הדין. נתחיל בנושא הראשון, דהיינו – הטענות הנטענת כנגד שירות המבחן בהבנת העובדות בהן הורשע המערער בסופו של דבר. בפיסקה הדנה בנושא זה, נכתב בתסקיר כדלקמן: "ביחס לעבירה הנדונה ... דוד לקח אחריות חלקית בלבד על ביצועה. טען כי רק נישק את המתלוננת במצח. ביטל את החומרה שבהתנהגות זו ושלל כל כוונה מינית או שימוש בכוח". בכך למעשה מתמצית סקירתה העובדתית של קצינת המבחן לענין עובדות כתב האישום. איננו סבורים כי סקירה זו מצביעה על טעות שנפלה מעם קצינת המבחן בהבנת העובדות בהן הודה המערער בסופו של יום, ובהן הורשע.

 

            תוך שאנו רואים לנגד עינינו את העובדות המדוייקות בהן הודה, הרי התייחסותו של שירות המבחן משקפת עובדות אלה ולא אחרות. המערער הודה שנשק למתלוננת, אלא שהעובדות כללו גם אלמנט של שימוש בכוח (סחיבה בשיערא והפניית ראשה אליו) ובאלה ככל הנראה, לא הודה המערער בפני קצינת המבחן. כך גם לא הודה בכוונה הפלילית, והרי ההודייה בכוונה הפלילית היא חלק מהכוונה בעבירה שיוחסה לו.

 

            לפיכך, נראה כי שירות המבחן הבין היטב וקרא את העובדות הרלבנטיות, גם לאחר התיקון.

 

            מכל מקום, הימנעותו של שירות המבחן מהמלצה טיפולית עניינה בכך, שהמערער התקשר לחוש אמפתיה למתלוננת ולראות את הפגיעה בה, וראה את עצמו כקורבן וכנפגע עיקרי באירוע. נתונים אלה וודאי רלבנטיים ונכונים גם לכתב האישום ":במהדורה" המתוקנת. המערער היה חסר כל תובנה ביחס לכוחנות שבהתנהגותו והראה גם תוקפנות בפגישה של שירות המבחן. כל אלה נתונים רלבנטיים ונכונים שהיה מקום לתת להם משקל. ומשנתן להם שירות המבחן משקל, אין לבוא אליו בטרוניה.

 

            לפיכך, איננו רואים בסיס להתערבותנו, המושתת על האמור בתסקיר שירות המבחן.

 

            באשר לנסיבות האחרות, נראה לנו כי בית המשפט קמא הלך כיברת דרך עם המערער, בכך שהסתפק במקרה זה במאסר שירוצה בעבודות שירות. איננו מתעלמים מהנתונים אליהם היפנה אותנו הסניגור, לרבות העובדה שהמערער הושעה מעבודתו ולהשעייה זו השלכות כלכליות קשות מבחינתו.

 

            נראה לנו, כי בית–משפט קמא כימת נתון זה כאשר הסתפק, כאמור, במאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. המתלוננת היא עובדת ניקיון. המערער ניצל את העובדה שעבד באותו מקום וביצע בה את המעשה המגונה, כמפורט לעיל. המדובר במעשה מגונה מובהק, ובית-משפט קמא יחס לו את המשקל המתאים, כאשר קבע כי הוא נושק יותר לרף התחתון במידרג עבירות המין מאשר לרף העליון.

 

            התוצאה היא כי אנו דוחים את הערעור.

 

            מבירור שערכנו עולה, כי המערער יוכל לרצות את עבודות השירות במקום עליו הוחלט מלכתחילה, דהיינו – ניצב אשל רפאל, רחוב הסייפן 1, ירושלים. תאריך תחילת העבודה הוא ב- 17.11.09. על המערער להתייצב בתאריך זה אצל הממונה במחוז הדרום.

 

            המערער הוזהר.

 

            העתק החלטה זו יועבר לממונה.

 

ניתן היום, ל' בתשרי, תש"ע (18 באוקטובר 2009), במעמד הצדדים.

 

                                                                                





תחיה שפירא, שופטת


 

זאב המר, סג"נ


 

דבורה ברלינר, נשיאה

אב"ד

 

 

 

 


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/62A05ADF8BC4AA904225765A00303560/$FILE/C1D11290C56065CB42257653003E4476.html
תאריך: 
25/10/09
Case ID: 
7641_9
Case type: 
עפ
סיווגים
בתי משפט : בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
שופטים : דבורה ברלינר
דבורה ברלינר
עורכי דין : גלי חצב דן
גלי חצב
דן
Powered by Drupal, an open source content management system