יוסי אברהמי נ. אהוד תייר ניהול


בתי המשפט

 

ת"א  7411/05

בבית המשפט המחוזי בירושלים

לפני כב' השופט י' נועם

 

 



 

יוסי אברהמי עבודות הנדסה אזרחית בע"מ

בעניין:

התובעת

ע"י ב"כ עו"ד ד' נאור ואח'

 


 

 

נ  ג  ד

 

 


 

אהוד תייר ניהול והנדסה בע"מ

 

הנתבעת

ע"י ב"כ עו"ד ג' אונגר

 

 

פסק-דין

 

התובענה וההליכים

1.       לפניי תובענה כספית, שהגישה התובעת – יוסי אברהמי עבודות הנדסה אזרחית בע"מ, העוסקת בביצוע עבודות תשתית ובנייה, כנגד הנתבעת – אהוד תייר ניהול והנדסה בע"מ, שפעילותה מתמקדת, בין-השאר, בניהול פרויקטים של תשתיות ועבודות מטעם גופים ממשלתיים ומוסדיים. התובענה הוגשה בגין עבודות תשתית שביצעה התובעת עבור הנתבעת ביישוב באר-אורה שבערבה, אשר על-פי הנטען לא שולמה תמורה מלאה עבורן.

 

2.       ביום 13.3.02 נחתם הסכם בין התובעת לבין הנתבעת לביצוע עבודות תשתית וסלילת כבישים, לשם הקמת שלב א' של היישוב באר-אורה. מדובר בעבודות עפר, סלילה וניקוז, וכן הכנת תשתיות מים, ביוב, חשמל ותקשורת. ההסכם נחתם בעקבות זכייתה של התובעת במכרז לביצוע הפרויקט. עוד בטרם חתימת ההסכם נקבע, כי העבודות יחלו ביום 24.2.02. הנתבעת מסרה את השטח לתובעת לשם ביצוע הפרויקט בסמוך לאותו מועד.

 

3.       בסמוך לאחר תחילת ביצוע העבודות, הודיעה הנתבעת לתובעת, כי היא גורעת מהעבודות שנמסרו לביצוע חלק מעבודות התשתית, כדלהלן: עבודות הניקוז התת-קרקעי, שעברו שינוי תכנוני מקיף ואשר נמסרו בסופו של יום לביצוע לגורם אחר על-פי מכרז נפרד; עבודות הכנת התשתית עבור חברת החשמל וחברת בזק, שהועברו לביצוע לגופים מטעם שתי החברות הנ"ל; ועבודות החיבור של התשתיות למגרשים, אשר נמסרו לביצועו של הקבלן שבנה את יחידות הדיור במגרשים. לאחר סיום העבודות נתגלעה מחלוקת בין הצדדים, לנוכח דרישת התובעת לשלם לה עבור עבודות שלא קיבלה כל תמורה עבורן, או שקיבלה תמורה חלקית בלבד; ולאור בקשתה לפצותה הן בגין גריעת חלק מעבודות התשתית מהפרויקט, והן בשל עיכובים בפרויקט שנגרמו בעטייה של הנתבעת. על-רקע מחלוקות אלו הוגשה התובענה דנן.

 

4.       בכתב-התביעה עתרה התובעת לסעד כספי בגין מספר ראשים. הראשון, בסכום כולל של 4,537,044 ¤ (סעיפים 20-210 לכתב-התביעה), התייחס ליתרת התשלומים המגיעים לתובעת בגין עבודות שלא אושרו על-ידי הנתבעת, או שאושרו באופן חלקי, לרבות פיצוי המגיע לתובעת, לטענתה, בשל מסירת חלק מהעבודות לחברת בזק ולחברת החשמל, ובגין עיכוב העבודה והתארכות משך ביצוע הפרויקט. ראש התביעה השני, בסכום כולל של 304,947 ¤, התייחס לאובדן רווח קבלני בשיעור 17%, זאת בגין גריעת מערכת הניקוז מעבודות התובעת והעברתה למכרז אחר (131,047 ¤), ובשל מסירת עבודות חיבור התשתיות למגרשים לקבלן יחידות המגורים (173,900 ¤). ראש התביעה השלישי, התייחס לסכומי ההצמדה והריבית הנדרשים בהתאם לחוזה (ריבית החשב הכללי והצמדה למדד הסלילה), ועמד על סך של 1,628,519 ¤. סכום התביעה הכולל נכון ליום הגשתה,  31.10.05, עמד על 6,470,510 ¤.

 

5.       בכתב-ההגנה טענה הנתבעת, כי שילמה לתובעת את כל הסכומים הנדרשים בהתאם לחוזה ובזיקה לעבודות שבוצעו, ואין היא חייבת בתשלום עבור עבודות נוספות כלשהן. באשר לגריעת חלק מהעבודות, טענה הנתבעת, כי הדבר נעשה משיקולים עניינים, זאת בהתאם לחוזה, אשר הקנה לה את הזכות להגדיל או להקטין את היקף העבודות עד כדי 50% מהחוזה הכללי, לרבות גריעת סעיפים או פרקים שלמים ממנו. כן ציינה הנתבעת בכתב-ההגנה, כי זכות זו אף עמדה לה בהתאם לתנאי המכרז (שלא צורף על-ידי התובעת לכתב-התביעה). בנוסף טענה הנתבעת, לחלופין, כי התובעת איחרה בביצוע התחייבויותיה על-פי ההסכם, איחור של 397 יום, ואם ייפסק סכום כלשהו לזכות התובעת, יש לקזז ממנו את סכום הפיצוי המוסכם, של 8,384 ¤ לכל יום של איחור, ובסך הכל – קיזוז עד לסכום של 3,328,825 ¤.

 

6.       התובענה החלה להישמע על-ידי כב' השופט י' צבן (כתוארו אז), שלפניו התקיימו שתי ישיבות קדם משפט. בהחלטתו מיום 10.7.06 מונה המהנדס מר אחי קליין כמומחה מוסכם, אשר נתבקש להכריע בכל המחלוקות הנוגעות לסעיפי העבודות שלא אושרו, או שאושרו באופן חלקי על-ידי הנתבעת, כמפורט בסעיף 20-210 לכתב-התביעה. באי-כוח הצדדים והמומחים המקצועיים מטעמם קיימו עם המומחה כשבע פגישות בתקופה של כעשרה חודשים, שבמהלכן שטח כל צד את טענותיו. חוות-דעתו  המנומקת והמפורטת של המומחה ניתנה ביום 1.6.08. חלק מדרישות התשלום של התובעת לא אושרו על-ידי המומחה, וחלק אושרו באופן חלקי או מלא. מסך הדרישה הכללית שבפסקאות 20-210, שעמד כאמור על 4,537,044 ¤, אישר המומחה תשלום של  494,698 ¤, דהיינו – כעשירית מסכום הדרישה.

 

7.       עם קבלת חוות-דעת המומחה הגיעו הצדדים להסדר דיוני, לפיו בית-המשפט יכריע בתובענה ללא שמיעת עדויות, פרט לעדות המומחה, אם מי מהצדדים יבקש לזמנו לחקירה. בהמשך, לאחר קבלת תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה, הודיעו הצדדים כי אין בכוונת מי מהם לחקור את המומחה, וסכום התביעה הועמד, בהסכמת הצדדים, על סך של 974,150 ¤, חלף סכום התביעה המקורי. הצדדים השמיעו סיכומים תמציתיים בעל-פה, זאת כאמור מבלי שנשמעו עדויות מטעמם – בהתאם להסדר הדיוני.

 

          נפנה להלן לדיון בכל אחד מראשי התביעה שנותרו במחלוקת.

 

תשלום עבור עבודות נוספות

8.       התובעת עותרת לחיוב הנתבעת בתשלום עבור עבודות שביצעה, אשר לא אושרו, או לא אושרו במלואן, על-ידי הנתבעת, לרבות פיצוי בגין הארכת התקופת הביצוע. היא העמידה את סכום התביעה על הסכום שאושר על-ידי המומחה מטעם בית-המשפט – 494,698 ¤.

 

9.       הנתבעת מבקשת לגרוע מהסכום שקבע המומחה שני תשלומים: האחד – סכום של 92,130 ¤ בגין יישור והידוק הקרקע (עמ' 11-13 לחוות-הדעת בזיקה לסעיפים 53-60 לכתב-התביעה), והשני – סך של 198,723 ¤, בגין הארכת תקופת ביצוע העבודות (עמ' 29-46 לחוות-הדעת בעניין סעיפים 149-167 לכתב-התביעה).

 

10.     סבורני, כי אין מקום לביצוע ההפחתות האמורות מסכום התשלום שנקבע על-ידי המומחה.

 

          באשר ליישור הקרקע ציין המומחה, כי סעיף חישוף הקרקע בחוזה ובכתב הכמויות – שהתייחס רק לחישוף השכבה התחתונה של הקרקע ונקיון השטח, לא נוסח כראוי, לא תאם את המצב בפועל בשטח, ולא הלם את היקף העבודות שנדרשו לחישוף והידוק הקרקע; שכן נתחוור שמדובר בשטח גלי, עד כדי הפרשים של כחצי מטר במקומות מסוימים, דבר שחייב יישור השטח והידוקו באמצעות כלי כבד. עוד ציין המומחה בהקשר זה, כי גם המהנדס מטעם הנתבעת, מר דה-גרוט, אישר תוספת תשלום לעבודות יישור הקרקע, ובכך הכיר למעשה בעובדה שהסעיף החוזי לא נוסח כראוי. על-כן קבע המומחה, כי התובעת זכאית לתשלום סכום של 92,000 ¤ בגין עבודות יישור והידוק הקרקע.

 

אמנם היה על התובעת לבדוק את השטח בטרם מתן הצעתה במכרז. ואולם, משקבע המומחה, כי כתב הכמויות שהוכן על-ידי הנתבעת בעניין חישוף הקרקע לא תאם את המצב בשטח, עד כדי הכשלת התובעת (אף אם הדבר לא נעשה במזיד), וכי התובעת הכירה בדרישת התובעת לתשלום בגין העבודה שלא נכללה בכתב הכמויות החוזי, ורק חלקה על שווי העבודות, מן הראוי לחייב את הנתבעת בתשלום העבודות על-פי העלות שנקבעה על-ידי המומחה.     

 

11.     בכל הנוגע להארכת תקופת העבודות, תבעה התובעת פיצוי על-פי נוסחת התקורה שבסעיף 42 לחוזה, בגין עיכוב ביצוע העבודות שלא באשמתה. המומחה מצא הצדקה לחיוב הנתבעת בגין עיכוב של 131 יום (4.37 חודשים) בביצוע הפרויקט, ובהתאם לחוזה העמיד את שיעור התקורה על סך של 198,723 ¤.  הנתבעת גורסת, כי התובעת מנועה מלתבוע את הפיצוי האמור, הואיל ולא נהגה בהתאם לאמור בסעיף 42 לחוזה. מנגד, טוענת התובעת כי עמדה בתנאי הסעיף האמור.

 

12.     סעיף 42(2) לחוזה מורה, כי אם נגרם עיכוב בביצוע העבודות כתוצאה מנסיבות התלויות במזמין, רשאי הקבלן לבקש ארכה להשלמת העבודות, והמנהל יקבע את משך הארכה. סעיף 42(4) לחוזה קובע תנאים להארכת המועד לביצוע העבודות: האחד – המצאת ראיות על-ידי הקבלן בדבר נסיבות העיכוב; והשני – כי הבקשה תוגש תוך שישים יום ממועד אירוע הנסיבות האמורות, ואולם, "המנהל יהיה רשאי לדון במתן ארכה כאמור ולקבוע את שיעור הארכה גם אם הבקשה הוגשה לאחר תום 60 הימים האמורים, בתנאי שהקבלן יתן טעם סביר וינמק את החלטתו".

 

בענייננו, בקשת התובעת לארכה הוגשה למנהל לאחר תקופת 60 הימים במסגרת החשבון שהוגש לאישורו (נספח ה לעתירה). המנהל דן בבקשה לארכה לגופה, ובמכתבו מיום 16.12.04 אישר ארכה של חודשיים בלבד ודחה את הבקשה לארכה מעבר לתקופה זו (נספח ו' לכתב-התביעה, עמ' 5). דחיית הבקשה לארכה ממושכת יותר, הייתה אחת מעילות התביעה בתובענה, והועברה להכרעת המומחה. הלה בחן את טענות הצדדים בעניין כל תקופת איחור, ובחוות-דעתו המפורטת קבע כי התובעת זכאית להוצאות תקורה נוספות לפי סעיף 42 לחוזה (עמ' 29-45). התובעת עמדה בתנאים שנקבעו בסעיף 42 לחוזה, ואין סיבה שלא לאמץ את מסקנותיו של המומחה בעניין זה. 

 

גריעת עבודות מהפרויקט

13.     התובעת עותרת לפיצוי בגין גריעת שלוש עבודות שהיה עליה לבצע על-פי החוזה, והעברתן לגורמים אחרים: מערכת הניקוז התת-קרקעית, חיבור התשתיות למגרשים והכנת תשתיות לחברת החשמל ולחברת בזק. לטענתה, גריעת העבודות מהפרויקט בסמוך לאחר חתימת החוזה, כמו-גם העברת הביצוע לגורמים אחרים, נעשתה שלא בתום-לב ובניגוד לדיני המכרזים. היא עתרה לפיצוי בגין אובדן רווח קבלני, שעל-פי הערכתה עומד על 17% מעלות העבודות, והעמידה את שיעורו הכולל של הפיצוי על סך של 361,399 ¤ בהתאם לחלוקה שלהלן: 131,047 ¤ בגין עבודות הניקוז; 173,900 ¤ בשל חיבור התשתיות למגרשים; ו-56,452 ¤ עבור עבודות ההכנה לחברת החשמל ולחברת בזק.

 

14.     בכתב-ההגנה טענה הנתבעת, כי גריעת העבודות נעשתה משיקולים ענייניים, זאת בהתאם להוראות החוזה (שצורף על-ידי התובעת כנספח לתביעתה), כמו-גם בהתאם להוראות זהות שהופיעו במכרז (שלא צורף לכתב-התביעה). בהתייחסה לעבודות הניקוז, טענה הנתבעת כי עבודות אלו עברו שינוי תכנוני ניכר ומשמעותי, כי התכנון המקורי לביצוע ניקוז תת-קרקעי בוטל, וכי העבודות שנמסרו בסופו של יום לביצוע במכרז חדש ה?נן שונות לחלוטין ממתכונת העבודות שיועדו בתחילה לתובעת. בנוגע לעבודות התשתית עבור חברת החשמל וחברת בזק, טענה הנתבעת בכתב-ההגנה, כי עבודות אלו לא בוצעו על-ידי התובעת הואיל והחברות הנ"ל דרשו לבצע את העבודה באמצעות קבלנים מטעמן. באשר לעבודות חיבור התשתיות למגרשים, ציינה הנתבעת בכתב-ההגנה, כי הדבר נעשה בהתאם לאמור במפרט המיוחד הנספח להסכם (שלא צורף לכתב-התביעה), שבו נקבע כי הקבלנים יניחו תשתיות מהמגרשים עד לחיבור לקווי הביוב, שיבוצע בתחום הציבורי בכל מתחם ומתחם. בסיכומיה טענה הנתבעת, כי יש לדחות את התובענה בגין גריעת העבודות, שכן הגריעה נעשתה בהתאם להוראות החוזה והמכרז, והתובעת – אשר עו?ל ההוכחה מוטל עליה, לא הוכיחה כי הדבר נעשה בחוסר תום-לב, וממילא אף לא הוכיחה את שיעור הרווח הקבלני הנתבע.

 

15.     דין התביעה לפיצוי בגין גריעת העבודות להידחות, הואיל ובמסגרת החוזה הוענקה לנתבעת הזכות לשנות את היקף העבודות. סעיף 24א סיפא לחוזה, שכותרתו: "שינויים בהיקף החוזה", קובע כי הנתבעת שומרת לעצמה "את הזכות להגדיל או להקטין את היקף החוזה עד 50% מהיקף החוזה הכללי", כי "השינוי יכול להתבטא בסעיף שלם או פרק שלם או בחלק מהסעיפים", וכי לנתבעת "לא תהיה עילה לשינוי במחירי היחידה בגין שינויים אלו" (עמ' 19 לחוזה). סעיף זה מופיע בנוסח זהה, פעם נוספת, בסעיף 00.28 בפרק הכמויות (עמ' 38 לחוזה). ב"כ הנתבעת טען, כי סעיפים אלו הופיעו גם במכרז שמכוחו בוצעה ההתקשרות החוזית, וב"כ התובעת למעשה לא חלק על כך בסיכומיו. מכל מקום, התובעת אישרה בכתב-התביעה, כי הנתבעת הייתה רשאית להקטין את היקף העבודה ככל שיהא צורך בכך, אך טענה כי הקטנת ההיקף במקרה דנן נעשתה בחוסר תום-לב, וכי על-פי דיני המכרזים לא ניתן היה להעביר את העבודות שנגרעו לגורם אחר. סבורני, כי במסגרת הדיונית שהסכימו עליה הצדדים, לפיה לא ישמיעו עדויות מטעמם, לא הוכיחה התובעת את תביעתה בגין גריעת העבודות. בהיעדר כל עדות מטעמה, לא הוכיחה התובעת את טענתה, כי גריעת העבודות נעשתה בחוסר תום-לב; מה-גם שלא הוכח, כי אותן עבודות (בהיקף ובמתכונת הביצוע שנקבעו בחוזה) בוצעו על-ידי אחרים, וכי הרווח הקבלני עמד על השיעור הנתבע. מטעם זה, של אי-עמידה בנטל ההוכחה, דין התביעה לפיצויים בגין גריעת העבודות, להידחות.

 

טענת הקיזוז

16.     הנתבעת טוענת, כי מכל סכום שייקבע כי עליה לשלם לתובעת, יש לקזז את הפיצוי המוסכם שהיא זכאית לו, נוכח אי-השלמת העבודה במועד, העומד על אחוז מסכום עלות העבודות, דהיינו – 8,384.95 ¤ ליום. לגרסתה, לא הייתה מחלוקת כי העבודות החלו ביום 25.2.02 והושלמו ביום 31.3.04. לשיטתה, משאישר המומחה לתובעת פיצוי בגין הוצאות תקורה, לפי סעיף 42 לחוזה, בשל ארכה של 131 יום בביצוע הפרויקט, יש לראות בכך אישור כי כל עיכוב מעבר לתקופה זו לא היה בעטייה של הנתבעת. משכך עולה, לטענתה, כי העבודה נמשכה 333 ימים מעבר לתקופה החוזית של עשרה חודשים ולתקופה של 131 הימים הנוספים שקבע המומחה. על-כן, ביקשה הנתבעת לקזז מכל סכום שייפסק לחובתה את סכום הפיצוי המוסכם, העומד על 2,792,068, ואשר עולה על סכום התביעה. היא הסתפקה בטענת הקיזוז ונמנעה מהגשת תביעה שכנגד לפסיקת סכום זה.

 

17.     התובעת גורסת, כי משלא הובאו ראיות על-ידי שני הצדדים, זאת בהתאם להסכם הדיוני, לא הוכיחה הנתבעת את טענת הקיזוז. בהערת אגב ציינה, כי טענת הקיזוז, שאינה מבוססת, אמורה לגרוע בין 30% ל-40% מסכום העבודה הקבלנית. לטענתה, קביעת המומחה את זכאותה לפיצויים לפי סעיף 42 לחוזה, בגין עיכוב של 131 ימים שמקורו בנתבעת, אינה מהווה קביעה כי יתר האיחורים לא נגרמו בעטייה של הנתבעת; שכן המומחה קבע מפורשות בחוות-דעתו, כי אישר תקופות לפיצוי התובעת לפי סעיף 42 לחוזה אך ורק בגין עיכובים שנמצאו בפעולות המצויות על "הנתיב הקריטי" של הפרויקט, כאשר כל עיכוב ח?ייב את התמשכות הפרויקט הכללי, ושעה שהוכח לו כי התובעת נקטה בכל האמצעים העומדים לרשותה לצמצם את העיכוב (עמ' 33 לחוות-הדעת).  

 

18.     סבורני, כי לא עלה בידי הנתבעת לבסס את טענתה לקיזוז כל סכום שתחוייב בו כלפי התובעת עד לסכום כולל של 2,792,068 ¤. להוכחת טענת הקיזוז הנטענת, אין די בציון מועד תחילת העבודות ומועד השלמתן, והיה על התובעת להוכיח, כי הארכת מועד השלמת העבודות הייתה שלא בעטייה ושלא בהסכמתה. היא לא עשתה זאת נוכח ההסכמה הדיונית לפיה כל צד לא יביא ראיות מטעמו; ובמצב ראייתי זה, לא הוכיחה כי היא זכאית לקיזוז הנטען. מסקנותיו של המומחה, בהכירו בזכות התובעת לפיצויים בגין הוצאות תקורה לתקופה של 131 יום, על-פי המבחן שיישם בחוות-דעתו לצורך זה בהתאם לסעיף 42 לחוזה, אין בהן משום קביעה כי האיחור ביתר התקופה לא היה בעטייה של הנתבעת או שלא בהסכמתה. לפיכך, בהיעדר ראיות, לא הוכיחה הנתבעת את טענת הקיזוז.

 

התוצאה

19.     על-יסוד האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 494,698 ¤. לסכום זה יתווספו (על-פי הסכמת הצדדים בעמ' 19 בפסקה האחרונה) הפרשי הצמדה לפי מדד הסלילה עד ליום אישור החשבון בחודש מאי 2004, ללא ריבית, וממועד זה ואילך – הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום המלא בפועל.

 

          בהתחשב במכלול הנסיבות, ובין-השאר, בפער הניכר בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק, תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 40,000 ¤ בתוספת מע"מ כחוק, וכן החזר חלקי של האגרה, בסכום של 20,000 ¤, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום האגרה. בשכ"ט המומחה יישאו הצדדים בחלקים שווים.

 

          ניתן היום, ט' חשון תש"ע, 27.10.09, בהיעדר הצדדים.

 

        המזכירות תשלח לצדדים עותקים מפסק-הדין, ותודיעם טלפונית על מתן הפסק.

        י' נועם, שופט

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/1FDA75485044F9D84225765C00520B4E/$FILE/F02DEF47AC9BB7F64225765B00253246.html
תאריך: 
27/10/09
Case ID: 
7411_5
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : כב' השופט י' צבן
כב' השופט י' צבן
עורכי דין : ג' אונגר ד' נאור ואח'
ג' אונגר
ד' נאור ואח'
Powered by Drupal, an open source content management system