בתי-המשפט

פסק דין (חלקי)

1.                   התובע הוא בעל הזכויות בבניין הממוקם ברחוב בצלאל 59 בירושלים הגובל עם בנייין ברחוב כורזין 6, בו בוצעו עבודות בנייה על ידי הנתבעים.

2.                   כתב התביעה נסמך על כתב התחייבות שנתנו הנתבעים ולפיו יישמר מרחק של 2.5 מטרים בין הבניינים; לא יהיה חלון אל מול חלון הנמצא בבניין התובע ואף לא במחק (גובה או רוחב) של חצי מטר ממול לחלון בבניין התובע. כנטען בכתב התביעה הפרו הנתבעים את ההתחייבות שנתנו.

3.                   לאחר הגשת כתב התביעה ומתן סעד זמני (בש"א 7325/08) הגיעו הצדדים להסדר פשרה. בין היתר הסכימו הצדדים כי 'החלון הפונה מהבנין אותו בונים הנתבעים אל בנין התובע יהיה עשוי מזכוכית מט ויהיה חלון קבוע והנתבעים לא יחליפו את החלון אף בעתיד בחלון אחר'.  הסדר הפשרה שכלל מרכיבים נוספים קיבל תוקף של פסק דין.

4.                   לימים התגלעה מחלוקת לגבי ביצועו של פסק הדין ובמסגרת דיון בבקשה שהוגשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט (בש"א 2767/09) הגיעו הצדדים להסכמות שונות ובין היתר הסכימו  כי המחלוקת בשאלת פרשנות המונח 'חלון קבוע' בהסדר הפשרה ושאלת הוצאות המשפט ידונו על ידי בית המשפט לאחר שמיעת טענות הצדדים.

5.                   כמוסכם על הצדדים טענו את טענותיהם באשר לפרשנות המונח 'חלון קבוע'. התובע סבור כי מדובר בחלון שלא ניתן לפתוח אותו כלל בעוד שהנתבעים סבורים כי גם חלון כנף נפתח יכול להחשב כחלון קבוע.

6.                   התובע נשען בטענותיו על מה שקדם להסדר הפשרה. לטענתו מלכתחילה התחייבו הנתבעים שלא יוצב חלון באותו קיר אלא במרחק או בגובה העולים על חצי מטר מהחלון שבקיר בניין התובע כאשר מטרת התחייבות זו הייתה למנוע קשר עין מבית הנתבעים לבית התובע. הנתבעים הפרו את התחייבותם וכפועל יוצא מכך הוגשה התביעה. במסגרת ההסדר נאות התובע להקטין את הפגיעה בנתבעים למרות התחייבותם ובלבד שהחלון יהיה קבוע ושהזכוכית תהיה זכוכית מט שלא תאפשר לצפות דרך החלון בבית התובע.  מתן האפשרות לפתוח את החלון מאיינת למעשה את מטרתו של אותו חלק בהסדר.

7.                   הנתבעים טוענים כי מדובר בחדר שהוא מרחב מוגן דירתי (ממ"ד) ולכן הם טוענים כי החיוב להציב במקום חלון קבוע מנוגד לדין. עוד טוענים הנתבעים כי ניתן לראות בחלון כנף נפתח כממלא אחר הדרישה כי מדובר בחלון קבוע.

8.                   נוכח עמדת הנתבעים כי מדובר בממ"ד בקשתי את תגובת התובע לטענה זו. התובע שב על עמדתו וציין כי בחירת הנתבעים למקם את הממ"ד בחדר זה אינה מעניינו של התובע וההתפתחות הנזכרת בטענות הנתבעים מעידה על כך שבחרו לבנות את החדר כממ"ד בשלב מאוחר יותר.

9.                   במחלוקת בין הצדדים מצאתי להעדיף את פרשנות התובע על פני זו של הנתבעים ולפיכך יש לראות במונח 'חלון קבוע' ככזה שאינו יכול להיפתח כלל.  מסקנה זו נובעת ממה שקדם להסדר הפשרה המלמד כי המטרה בהצבת דרישה זו הייתה מניעת האפשרות לצפות בבית התובע מבית הנתבעים; כך גם הדרישה לכך שהחלון יהיה עשוי מזכוכית מט תומכת בכך שזו המטרה וברור כי קבלת עמדת הנתבעים שניתן להציב במקום חלון נפתח מבטלת לחלוטין את מטרת ההסדר ואת ההגיון שעומד בבסיסו. ככל שהנתבעים יוכלו לפתוח את החלון אין כל משמעות לדרישה כי זה יהיה 'קבוע' או כי זה יהיה מזכוכית מט שאינה מאפשרת לראות דרכה.

10.               אכן, יתכן ונוצר קושי עם הצבת המרחב המוגן הדירתי באותו חדר ואולם שיקול זה אינו רלוונטי לפרשנות ההסכם בין הצדדים ואין נובעת מהצבת המרחב באותו מקום המסקנה כי על התובע לוותר על הזכות שהוקנתה לו בהסדר הפשרה. נוכח ההתחייבויות שנתנו היה על הנתבעים להימנע מהצבת הממ"ד באותו חדר.

11.               לסיכום, בכל הנוגע לשאלת פרשנות המונח 'חלון קבוע' יש לקבל את עמדת התובע.

12.               הצדדים יעדכנו כאשר ניתן יהיה להשלים את הדיון בסוגיה הנוספת – שאלת ההוצאות.

ניתן היום י"ח בחשון, תש"ע (5 בנובמבר 2009) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תעביר את פסק הדין החלקי לבאי כוח הצדדים.