בתי המשפט

פסק דין

1.                  העותרים ביקשו להורות על ביטול החלטת ראש דסק דרום של המשיב 1 וגב' אירית לאובל, מיום 2.2.09, ביחס לסירוב בקשת העותרים למתן מעמד לבן זוג של ישראלית והוראה לעותר 1 לעזוב את הארץ, ולהורות על העברת הטיפול והבקשה בועדה הבינמשרדית העוסקת במקרים דומים.

2.                  לטענת העותרים:

א.   העותר 1, אזרח רומניה, הגיע לישראל ביוני 1996 לצרכי עבודה. בשנת 2000 הפכו העותרים לבני זוג, ונישאו זה לזו ביום 11.8.03 בנישואין אזרחיים ברומניה. בסמוך לאחר מכן, פתחו בהליך מדורג למתן אזרחות לבן זוג של אזרחית ישראלית.

ב.   במהלך השנים מאז, המציאו העותרים למשיבים הוכחות לחיים משותפים, ביניהם תמונות ביחס לארועים פרטיים ומשפחתיים ותמונות פרטיות (נספחים ג' וד' לעתירה).

ג.    כמו כן, הוגשו תצהירים של אם העותרת 2 מרים ביטון, בת משפחה של העותרת 2, עדה שי, חבר לעבודה של העותר 1, משה ביטון,  (נספחים ו', ז', ח' וט' לעתירה).

ד.   בעתירה קודמת שהוגשה ביחס להחלטה קודמת דומה, בעת"מ 352/08, הוחלט בהסכמת הצדדים להחזיר את הענין למשיבה על מנת שתשקול שוב את עמדתה, לאחר מתן זכות שימוע לעותרים.

ה.     ביום 20.11.08 התקיים השימוע בפני גב' סוזי גיוס מלשכת האוכלוסין באשקלון, בו תוחקרו העותרים.

ו.         בקשת העותרים להשמיע את עדותה של גב' מרים ביטון, אם העותרת, שהמתינה מחוץ לחדר, ולהביא עדים נוספים נדחתה על ידיה.

ז.       ביום 5.2.09 נתקבלה הודעה של גב' אירית לאובל הדוחה את הבקשה למתן מעמד לבן זוג בהליך המדורג (נספח טז'), בנימוק שנמצאו סתירות בדברי העותרים, וכן שהיתה התרשמות שלילית מכנות הקשר והעובדה שהעותרים מתגוררים במקומות שונים ואינם מנהלים משק בית משותף. 

ח.     ההחלטה הנ"ל ניתנה על ידי גב' לאובל שלא שמעה את העותרים, לא בחנה את הראיות שהוצגו, ולא העניקה לעותרים הזדמנות לסתור את הממצאים הנ"ל לא פורטו בהחלטה הנ"ל העובדות והראיות עליהן התבססה.

ט.      הגב' גיוס הציגה את השאלות לכל אחד, מהעותרים בנפרד. במהלך הראיון ולאחריו, נמסרו לגב' גיוס תמונות ומסמכים נוספים התומכים בקשר הנישואין של העותרים. הראיות אינן מעלות סתירות השוללות חיים כבני זוג מגורים יחדיו וניהול משק בית משותף (תחקיר נספח טו').

י.         לא צוין בהחלטת הגב' לאובל כי היא הסתמכה על המלצתה של גב' גיוס.

יא.    התשתית שהיתה מונחת בפני גב' לאובל היתה חסרה, מוטעית, מסולפת ולא שלמה. 

יב.    טעתה המנהלת בכך שלא עימתה את העותרים עם הסתירות שהתגלו כביכול, ולא נתנה להם הזדמנות להסביר את הסתירות (בג"ץ 685/78, מחמוד נ' שר החינוך והתרבות).

3.                  בכתב התשובה טענו המשיבים:

א.                  יש לדחות את העתירה על הסף בשל חוסר נקיון כפיים, בכך שהעותרים לא ציינו בעתירה שהיתה פרידה ביניהם בחודשים יוני-יולי 2000, כאמור במכתב של העותרת 2 (נספח א' לכתב בתשובה).

ב.                  בחקירה שנעשתה על ידי יחידת התשאול של המשיבה בחודש 6/08 נמצא שהעותרים מתגוררים בנפרד (נספח ב' לכתב התשובה).

ג.                   ביום 20.7.08 זומנו העותרים ונתבקשו ליתן הסבר לדו"ח התשאול (נסחפ ב' לכתב התשובה), ולאחר מכן, הוחלט להפסיק לעותר 1 את ההליך המדורג, ולהורות על עזיבתו את הארץ.

ד.                  בעקבות החלטה זאת הוגשה עתירה מנהלית – עת"מ 352/08, שבה הוחלט בהסכמה להחזיר את העניין למשיבה על מנת לקיים שימוע נוסף.

ה.                 בתאריך 20.11.08 נערך לעותרים שימוע נוסף ולאור הסתירות שנמצאו בו, המליצה גב' סוזי גיוס לסרב לבקשה (נספח ו' לכתב התשובה). המלצתה הועברה לגב' אירית לאובל, שלאחר עיון בתיק ולאחר השימוע שנערך לעותרים שבו נמצאו סתירות בדבריהם, לא השתכנעה בכנות הקשר, ולאור זאת הוחלט לסרב לבקשה (נספח ז').

ו.                     נמצאו סתירות בחקירות העותרים, ומדבריהם בשימוע ויתר הראיות, עולה שאין בראיות שהובאו כדי להוכיח כנות קשר, ויש בהן להוכיח העדר כנות קשר.

ז.                   אין מקום להתערב בשיקול דעת המשיבים. 

ח.                 ביחס לפרוט הנימוקים, בנספח ה' פורטו הסתירות שנמצאו בדברי העותרים.

ט.                  בני הזוג אינם חיים יחד באותה דירה. העותרת 2 טענה שהעותר 1 יצא לעתים לצפות בכדורגל, ואז הוא נשאר ללון אצל חבריו, הואיל והוא שתה אלכוהול. כמו כן, טענה שהוא אישר לה לצאת לבד לבילויים, וזה ההסבר שלהם, ואין זכות לאף אדם להתערב בכך.

י.                     בשימוע השני שנערך להם, עלו סתירות רבות, ביניהן שהעותר אמר שהוא הכניס לעותרת סכום כסף לחשבון הבנק, אך לא ידע לציין את שם הבנק.  כמו כן, ערכה המשיבה בדיקה, ממנה עלה באופן חד משמעי וברור שהעותרים אינם גרים יחד, כאשר העותר מנהל את שגרת חייו ביחידת דיור הממוקמת במפעל בו הוא מועסק. הדירה נבדקה ונמצא כי מזה זמן מה היא משמשת אותו למגורים רצופים. מבדיקת הדירה בה מתגוררת העותרת 2, עולה שהיא משמשת רק אותה, שכן לא נמצאו בדירה סימנים המעידים על שגרת חיים של גבר, אלא של אשה בלבד.

יא.                תא משפחתי משותף מהווה תנאי הכרחי לקבלת מעמד מכוח נישואין, ובהעדרו נשמט הרציונל העומד בבסיס הענקת מעמד לבן זוג. לכתב התשובה צורף תצהיר של אירית לאובל  שאימתה את האמור בכתב התשובה ובו נאמר שלאחר עיון בתיקים של העותרים, לרבות תוצאות השימועים שנערכו להם, הגיעה למסקנה שאין בראיות בתיק כדי ללמד על כנות קשר בין העותרים.

דיון

4.                  לאחר עיון בכתבי הטענות בראיות שנלוו אליהן ובסיכומי הצדדים, נראה לי כי השימוע שנערך לקה בחסר ולא הונחה תשתית ראייתית מספקת על פיה ניתן לקבוע כי לא הוכחה כנות הקשר בין העותרים.

5.                  באשר לתחקור שנערך על ידי יחידת התשאול של המשיב, עליו התבססו המשיבים בשתי ההחלטות, נאמר ששורה של תצפיות שערכו הוכיחה מעבר לכל ספק כי העותרת 2 מתגוררת בגפה בדירה ברח' הארז באשקלון.

ביחס לראיות בקשר לכך, לא צוינו פרטי העובדות והראיות על פיהן הגיעו למסקנה הנ"ל, פרט לכך שבתאריך 4.6.08 בשעות הבוקר המוקדמות נערכה תצפית לעבר הדירה ברח' נסים 96, שנערך תשאול שכנים, שנערכה תצפית ברח' הארז 6 באשקלון בתאריך 5.6.08, ו-10.6.08 ונעשתה שורה של פעילויות עקיפות שבמהלכן עלה חשד לפיו העותרת 2 מתגוררת במקום בגפה. כמו כן, איתרו את העותר 1 ביחידת דיור הממוקמת בקומה השניה במפעל באזור התעשיה, סקרו את יחידת הדיור, ערכו ביקור כממונה של העותרת 2 וסקרו את דירת המגורים הרלוונטית.

לא ברור מתוך הדו"ח מהן העובדות על פיהן הוכח מעבר לכל ספק כי העותרת 2 מתגוררת בגפה בדירה ברח' הארז באשקלון, כפי שנטען בדו"ח.

בנוסף, נמצא סתירה באותו דו"ח בכך שבסעיף 1.2 לדו"ח נאמר ש"עלה חשד לפיו מיה מתגוררת במקום בגפה ..." בעוד שבסעיף 4.א נאמר שהדבר הוכח מעל לכל ספק.

כמו כן, לא ברור על פי מה נקבע בדו"ח כי הדירה הממוקמת במפעל בו מועסק העותר 1 משמשת אותו למגורים רצופים כאמור בסעיף 4.ג לדו"ח.

ביחס למסקנה בסעיף 4.ה לדו"ח שהדירה ברח' ארז משמשת רק את מיה, לא ברור מהם החיפושים שנעשו בדירה על פיהם נקבע כי "לא נמצאו סימנים המעידים על שגרת חיים של גבר".

ביחס לסעיף 4.1 לדו"ח נאמר שמשיחות שערכה עם בני הזוג בנפרד וכל אחד בדירתו, עלה שכל אחד מבני הזוג אינו מודע לשגרת חייו של בן זוגו, אך לא צוינו הדברים שנאמרו על ידי  בני הזוג מהם נלמד הדבר.

בהמשך בסעיף 5 נאמר שהתרשמו לשלילה מכנות הקשר, אך כאמור לא צוינו פרטי העובדות שהביאו להתרשמות הנ"ל.

בדו"ח השימוע הראשון שנערך ביום 20.7.08, נאמר שהוסבר להם דו"ח התשאול, אך לא ברור אם הדו"ח הוצג לעותרים ואם נמסרו להם כל פרטי הדו"ח והעובדות שנזכרו בו על מנת לאפשר להם להתייחס אליו.

ביחס לשימוע השני שנערך לאחר החלטת בית המשפט בעת"מ 3521/08, הוגשו תחקיר האשה ותחקור הבעל, העובדה ששני בני הזוג הגיעו ללשכה עם עו"ד אביטל ופרטי הסתירות שנתגלו לדעת גב' גיוס והתרשמותה "כי יש חשש לציין לכנות הקשר בין בני זוג וכי יש לה הרושם כי רוברט משמש כבעל לצורך התשלומים עבור כלכלת הבית בשכר הדירה שבה מתגוררת מיה.

לא ברור אם גם בשלב זה הוצגו לעותרים דו"ח התשאול וכל הראיות שהיו בידי המשיבים עליהן התבססו בהחלטתם.

גב' לאובל התיחסה בהחלטתה לכך שהיתה התרשמות שלילית שלהם מכנות הקשר, בעוד שגב' גיוס התיחסה בענין זה זה ל"חשש לכנות הקשר".

בנוסף התיחסה גב' לאובל בהחלטתה לכך שעל פי ממצאי הבדיקה התברר שהם גרים בכתובות שונות ואינם מנהלים משק בית משותף. לא ברור על יסוד אלו עובדות נקבעה המסקנה הנ"ל. ככל שהיא מסתמכת על דו"ח התשאול, הרי שכאמור לא הובאה ראיה שדו"ח זה הוצג לעותרים וכי ניתנה להם אפשרות להתיחס לכך ולהביא ראיות לסתור, וכאמור הדו"ח עצמו לוקה בחסר בכך שאינו מתיחס לעובדות על פיהן הגיע למסקנות הנ"ל, מעבר לעובדות שצוינו בדו"ח, שאין בהן כדי לבסס די את המסקנות הנ"ל.

בסעיף 19 לעתירה טענו העותרים שבשימוע מיום 20.11.08, הם ביקשו להשמיע את עדותה של אם העותר 2, גב' מרים ביטון, שהמתינה מחוץ לחדר ולהביא עדים נוספים להוכחת הקשר ביניהם ובקשתם נדחתה על ידי הגב' גיוס בטענה שאין צורך. עובדה זאת נתמכה בתצהירים של העותרים, ולא היתה אליה כל התיחסות בכתב התשובה ובתצהיר שנלווה לכך.

במצב זה ניתן לקבוע שנפל פגם בכך שלא ניתנה לעותרים אפשרות להביא ראיות נוספות כפי שביקשו.

בנוסף, נראה לי שגם השימוע הראשון וגם השימוע השני לקו בכך שמדובר בעיקר בחקירה ולא בשימוע, כאשר חקירה יכולה לשמש כחלק מהראיות בשימוע אך אין בה כדי למצות את השימוע. אין כל התיחסות בפרוטוקולים שהוצגו כאמור, לכך שנציגי המשיבים מציגים בפני העותרים את הראיות המצויות בידיהם, ובנסיבות העניין לאחר שהושלמו החקירות של שני העותרים, כאשר כל אחד מהם נחקר בנפרד, כאשר המשיבים מתבססים בין השאר על הסתירות שהיו בין שתי החקירות, להסקת מסקנותיהם, צריכים היו להציג לכל אחד מהעותרים את הסתירות שנמצאו בין שתי החקירות, ולאפשר לו להתיחס אליהן ולהביא ראיות מצידם בקשר לכך.

אין כל ראיה לכך שהדבר נעשה.

בנוסף, נטען בסעיף 12 לעתירה, כי העותרים הציגו בשימוע בפני המשיבים תמונות שנצברו בידיהם במהלך השנים משנת 1999 ועד להגשת העתירה, תמונות שהתיחסו לדבריהם לארועים ושמחות וטיולים ולנופש באילת, תמונות מהן ניתן ללמוד שהעותר 1 נקלט ויצר קשרים עם בני משפחת העותרת 2, תמונות מימי  הולדת לרבות ימי הולדת שחגגה משפחת העותרת 2 לעותר 1, ותמונה שפורסמה בעיתון מקומי ביום 18.9.08 בו נראה העותר 1 ערכו משפחת העורת 2 לרגל חגיגת יום הולדת לאם העותרת 2, תמונות אלו צורפו לעתירה. לא היתה אליהן כל התיחסות בכתב התשובה, דבר שהיה מתחייב בנסיבות הענין.

כמו כן, נראה לי שגם המלצתה של גב' גיוס וגם החלטתה של גב' לאובל לוקות בחסר בכך שלא פורט בהן די הצורך מה היו הממצאים שהביאו אותם למסקנתם.

בנוסף, נראה לי כי בנסיבות הענין, גם לו היו המשיבים מגיעים באופן תקין למסקנה כי נתגלעו בעיות בקשר הנישואין בין העותרים, צריך היה לתת את הדעת לשאלה אם מדובר בבעיות חולפות, בסכסוכים או במערכת יחסים שיכולה להתקיים בכל קשר של נישואין, שאין בה כדי להוכיח על פיקטיביות או על העדר כנות בקשר הנישואין.

בנוסף, גם לו היו מגיעים המשיבים למסקנה כי מדובר בנישואין פיקטיביים, דבר שלא הוכח ולא נטען גם על ידי המשיבים, צריכים היו המשיבים לשקול אם אין מקום לתת מעמד מתאים מטעמים הומניטריים, לאור התקופה הארוכה בה שהה העותר 1 בארץ והקשרים שיצר עם העותרת ובני משפחתה, ולאור הפגיעה שיכולה להיות בכך, לאור טענות העותרים שלא נסתרו בכתב התשובה, שהעותר מתגורר מזה 12 שנים בישראל, שבמהלך השנים יצר קשרים עם בני משפחתה, והוא מהווה מקום פרנסת הבית, לרבות תשלום דמי שכירות והוצאות הבית.

בנסיבות אלו, ניתן וראוי היה גם לשקול אם אין מקום להעביר את הענין לועדה הבינמשרדית על מנת לשקול מתן היתר שהייה לעותר מטעמים הומניטריים בהתחשב בכל הנסיבות הנ"ל.

בנסיבות אלו נראה לי כי ניתן וראוי להורות על ביטול החלטת המשיבה ולהחזיר את העין למשיבים.

לאור העובדה שהגורמים שטיפלו בענין הביעו עמדה נחרצת, נראה לי שיש להעביר את הענין לגורמים שלא היו מעורבים בענין.

אשר על כן, אני מורה על ביטול החלטת המשיב מיום 2.2.09 ומורה על החזרת הענין למשיב על מנת שידון בכך החל בשלב החקירה, איסוף ראיות, קיום שימוע הולם ושקילת כל השיקולים לרבות אפשרות של מתן היתר שהיה לעותר 1 משיקולים הומניטריים, ככל שלא תאושר הבקשה לאזרחות בהליך תקין.

כמו כן, אני מחייב את המשיב לשלם לעותרים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ¤ בתוספת מע"מ.

ניתן היום י"א באלול, תשס"ט (31 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים