בתי המשפט

 

 

 

 

פסק דין

 

1.         התובעת גב' ברטה רחימוב הגישה תביעה כנגד הנתבעת חברת ליין שקים בע"מ (להלן: "הנתבעת") לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות שונות בגין תקופת עבודתה אצלה.

 

2.         התובעת הועסקה אצל הנתבעת  כעובדת יצור מיום 25.5.05.

 

3.         הנתבעת היא  חברה העוסקת בייצור שקים.

 

4.         לתקופה שבין 8.6.2007 עד 18.6.07, המציאה התובעת אישורי מחלה וכן תעודה של רופא תעסוקתי מיום 18.6.07 לפיה לאור מצב בריאותה היא אינה מסוגלת להמשיך לעבוד בעבודתה אצל הנתבעת.

 

5.         הצדדים חלוקים בשאלות מועד הפסקת העבודה, סיבת ההפסקה, מתן הודעה מוקדמת , וכן האם שולמו מלוא הזכויות הסוציאליות.

 

6.         בפני בית הדין העידו התובעת עצמה, מנהל הנתבעת ומנהל היצור בנתבעת שהוא בנו של מנהל הנתבעת וכן הוצגו מסמכים שונים.

 

דיון והכרעה

 

תקופת עבודתה של התובעת

 

7.         השאלה הראשונה שיש לדון בה היא מתי נסתיימה תקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת. התובעת טוענת שתאריך סיום עבודתה של התובעת היה 13.6.2007. הנתבעת טוענת לעומתה שהתובעת הפסיקה את עבודתה אצל הנתבעת בתאריך 8.6.2007 וכי מאז לא באה לעבודה.

 

8.         לאור העדויות ששמענו נחה דעתנו שסיום עבודתה של התובעת היה ב-13.6.07, כאשר מ- 8.6.2007 לא התייצבה לעבודה עקב מחלה בהתאם לאישורים שהוצגו בפנינו.

 

9.         לאחר שקבענו את מועד סיום עבודתה של התובעת, עלינו לדון בשאלת זכאותה לפיצויי פיטורים.

 

זכאות לפיצויי פיטורים

 

10.        "היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים, לידי גמר" (דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ נגד דוד שיינין, פד"ע כב' עמ' 271).הדיבור (או ההתנהגות - י.ה.), המביא את היחסים לידי סיום חייב להיות חד משמעי.

 

מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר. כיצד "יראהו" הצד השני, או כיצד "יחשב" בעיני הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות. אין עובד יכול להעמיד עצמו במצב של מפוטר על ידי כך שיודיע למעבידו, כי אם ינהג כלפיו בדרך מסויימת יראה את המעביד כמי שפיטרו מהעבודה, ואין מעביד יכול להעמיד עובד במצב של מי שהתפטר מהעבודה על ידי כך שיודיע לעובד, כי אם לא ינהג בדרך מסוימת, יראוהו כמתפטר מהעבודה (דב"ע נז/39-3 אליק בביוב נ' נפתלי גפן, (לא פורסם) ; דב"ע יז' 52-3, לוי אתי אביב נגד אגמי שיווק רהיטים בע"מ (לא פורסם) ).

            כשבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה (דב"ע ל/18-3 נוח בנצילוביץ נ' אתא בע"מ, פד"ע ב', 41).

בעת ההכרעה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיים, יש לבחון, בין היתר, למי מהצדדים היתה מוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. על בית הדין להכריע בסוגייה זו על פי המסכת העובדתית המובאת בפניו. יש להסיק המסקנה לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם, שכן לעתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלה, ייתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהגות המלמדת על התפטרות הוא למעשה פיטורים – או ההיפך.

 

11.        התובעת טענה בתביעתה ובתצהירה כי "פוטרה", לאחר שביקשה לשוב לעבודה עם תום תקופת המחלה בהתאם למגבלות הרפואיות להם היתה נתונה והוסיפה שהנתבעת סירבה בכל תוקף להכיר במגבלותיה הרפואיות וסירבה לבקשתה (סעיף 4 לכתב התביעה וסעיף ב' לתצהירה במקום עדות ראשית).

 

אולם, לאחר שמיעת עדותה וסיכומי באת-כחה אנו בדיעה שכוונתה היתה שהתפטרה עקב מצב בריאותה לאחר ששהתה בחופשת מחלה וצרפה לכך אישורים רפואיים לתקופה מיום 8 ביוני 2007 ותעודה רפואית מרופא תעסוקתי מיום 18.6.07 ולפיה לאור מצבה הרפואי אינה יכולה לעבוד אצל הנתבעת. לדבריה את אישורי המחלה נתנה לבת שבע

(עמ' 8 שורה 21).

 

במהלך עדותה הצביעה התובעת על קשיים בעבודה , עמ' שורה 8:

"..עזבתי את העבודה בגלל שזו עבודה קשה.."

 

ובחקירתה החוזרת בעמ' 10 שורות 19-22:

"ש. את העדת מקודם שהפסקת את העבודה כי היא היתה קשה, מה גרם לך להבין שהעבודה הזאת היתה קשה?

ת. גם ריח וגם יש 40 קילו צבע ולקחתי, וגברים לא רוצים לעשות, אומרים לי תקחי את זה.."

 

בהמשך עדותה בשורה 23-25:

"ש. מי אמר לך להפסיק לעבוד?

ת. מתי שבאתי לבעל הבית, אמרתי לו שיש לי מכתב מהרופא, אולי יש משהו יותר קל, בעל הבית אבי, אמר לי שמי שרוצה לעבוד יעבוד ומי שלא רוצה לעבוד ילך הביתה"

 

12.        במהלך סיכומיה (עמ' 14 שורה 12)  הפנתה ב"כ התובעת לסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963  הקובע:

"התפטר עובד לרגל מצב בריאותו... ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות הענין היתה סיבה מספקת להתפטרות – רואים לענין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים".

 

13.        לעומתה טען ב"כ הנתבעת שהתובעת טענה טענות סותרות לגבי סיבת הפסקת העבודה: מצד אחד טענה כי עזבה משום שהעבודה היתה קשה ומצד שני  נטען כי עזבה בשל מצבה הרפואי (עמ' 15 שורות 19 – 21).

 

14.        בפני ביה"ד הוצגה התעודה של הרופא התעסוקתי מיום 18.6.07 המדברת בעד עצמה. ב"כ הנתבעת לא ביקש להזמין את הרופא לחקירה, ומשבחר לא לעשות כן , אין לנו אלא לקבל את תוכנה, ואנו מקבלים את העולה מתוכה ומגיעים למסקנה כי התובעת התפטרה בשל מצבה הרפואי. העובדה שהתעודה הרפואית של הרופא התעסוקתי היא מתאריך 18.6.07, כאשר התובעת הפסיקה את עבודתה בתאריך 13.6.07 אין בה כדי לפסול את תוכנה בנסיבות עובדות מקרה זה שכן מדובר בתעודה של רופא תעסוקתי שניתנה סמוך לתום חופשת המחלה ובעקבות הפנייה של רופאת משפחה.

 

15.        התובעת כאמור צרפה תעודה של רופא תעסוקתי שלא התבקש להיחקר.

 

16.        אין הכרח כי התעודות הרפואיות יוצאו במועד שקדם להתפטרות. די בכך שהתייחסו לתקופה, אשר קדמה להפסקת העבודה, ויצביע על כך, שהפגימה הרפואית פגעה פגיעה מסויימת ביכולת עבודתו של העובד ועל בית הדין לקבוע כי הוכח קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של העובד לבין התפטרותו.

             

17.        גם באשר לטענת הנתבעת, כי לא הוכחה טענת התובעת כי התפטרה בשל מצב רפואי, אלא בשל עבודה קשה נפסק כי :

"הקובע הוא שאלת קיומם של הממצאים הרפואיים בעת ההתפטרות ומידת תחושתו הסובייקטיבית של המתפטר" (י' לובוצקי, סיום יחסי עבודה, מהדורת 2007, הוצאת ניצן, פרק 10 עמ' 3). 

 

18.        מהימנים עלינו דבריה של התובעת הן בנושא מסירת התעודות הרפואיות, והן בבקשתה להעבירה לעבודה קלה יותר המתאימה למצב בריאותה וכי מנהל הנתבעת לא הסכים להעסיקה בעבודה אחרת.

 

19.        הנתבעת לא חזרה בסיכום טענותיה על טענתה, כי היתה קיימת סיבה אחרת להתפטרותה של התובעת במועד בו התפטרה, היינו כי מצאה מקום עבודה אחר או כי התפטרה מטעמים אישיים, מאחר ולא הסתדרה עם אחד העובדים.

 

            יצויין, כי גם אם התובעת מצאה מקום עבודה אחר נוח לה ומתאים למצבה הרפואי בשים לב לתנאי העבודה - אין בכך כל פסול ועילה לדחות את טענתה כי התפטרה בסופו של יום מטעמים רפואיים, שנבעו מתנאי עבודתה שפרטה בפנינו.

 

20.        אשר על כן אנו קובעים כי התובעת התפטרה לרגל מצב בריאותה, כמפורט בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963, ועל כן היא זכאית לפיצויי פיטורים.

 

התביעה להודעה מוקדמת

 

21.        התובעת לא השכילה להוכיח זכאותה לקבלת רכיב זה שכן התפטרה מעבודתה. אומנם, נקבע כי הוכיחה זכאות לפיצויי פיטורים בגין התפטרותה, אולם זכאות בנסיבות אלה אינן מקנות גם זכאות להודעה מוקדמת.

 

שיעור שכר התובעת

 

22.        התובעת טענה כי שכרה החודשי היה 3,426 ¤.  מנגד טענה הנתבעת כי התובעת הועסקה על בסיס של שעות עבודה גמישות וצרפה אישורים על שכרה לגבי כל תקופת עבודתה. עיון בתלושי המשכורת אכן מצביע כי התובעת הועסקה על בסיס של שעות עבודה גמישות, על כן יש לחשב את שיעור הפיצויים כאשר השכר האחרון יהיה השכר הממוצע של שנים עשר החדשים האחרונים שקדמו לסיום העבודה (דב"ע נו/93, 3-91 פילוסוף נ' ב. שור ושות' מהנדסים ויועצים, פד"ע לד 59 ובג"ץ 5845/98 (לא פורסם)).

 

השכר הכולל שקבלה התובעת בשנים עשר החודשים האחרונים לעבודה (מיולי 2006 עד מאי 2007) מסתכם בסכום של 36,633 ¤, דהיינו הממוצע החודשי הוא 3,053 ¤.   

 

23.        משקבענו כי שכרה הממוצע של התובעת ב-12 החודשים האחרונים הועמד על 3,053 ¤ ולאחר שקבענו את מועדי העסקתה, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בשעור כולל של 6,016 ¤.

 

 הוצאות נסיעה

 

24.        התובעת טענה שלא קיבלה החזר הוצאות נסיעה מביתה לעבודה וחזרה. אלא שתלושי השכר שהיא עצמה צירפה מלמדים כי קיבלה מדי חודש 97 ¤ להוצאות הנסיעה, למעט חודש יוני 2007 בו גם לטענתה עבדה בפועל רק עד 7 ביוני. 2 ביוני 2007 היה שבת, מכאן שהתובעת זכאית להחזר הוצאות נסיעה בגין ששה ימים בלבד בחודש יוני.

 

לפי סעיף 3 להסכם הקיבוצי הכללי בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הנסיעה של העובדים לעבודה וממנה משנת 2004 החל על הצדדים מכח צו הרחבה שפורסם בי"פ 5332, התשס"ה, עמ' 85. הוצאות הנסיעה בהתאם לתביעתה של התובעת היו בשיעור של 4 ¤ ליום, דהיינו - התובעת זכאית להחזר בסכום של 24 ¤  בגין הוצאות נסיעה.

 

דמי הבראה

 

25.        לפי ההסכמים הקיבוציים בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש וצוי ההרחבה שהוצאו בגינם, זכאית התובעת לתשלום דמי הבראה עבור 11 ימי הבראה בגין כל תקופת עבודתה (5 בגין השנה הראשונה ו-6 בגין השנה השניה). עד לתאריך 1.7.2005 דמי  יום הבראה היה 306 ¤ , מ-1.7.2005 עד 30.6.2006 דמי יום הבראה היה 307 ¤. מ-1.7.2006 עד 30.6.2007 דמי יום הבראה 318 ¤. לאור זאת התובעת זכאית לסכום כולל של 3,443 ¤. הנתבעת שלמה לתובעת דמי הבראה בחודש ינואר 2007 בסכום של 1,590 ¤ מכאן שהיתרה המגיעה לתובעת היא 1,853 ¤.

 

דמי מחלה

 

26.        על התובעת והנתבעת חלות הוראות חוק דמי מחלה, תשל"ו-1976, מאחר שלא הוכחה בפנינו כל חלופה הנזכרת בסעיף 12 לחוק זה. העובדת טענה שהיא זכאית ל- 8 ימי מחלה בחודש יוני 2007 מנגד טען ב"כ הנתבעת בסיכומיו, שאינה זכאית לדמי מחלה וכי אם ייקבע שהיא זכאית להם הרי מדובר רק בארבעה ימים מ-14 ביוני עד 17 ביוני וממילא מדובר בסוף שבוע.

 

לאחר שקבענו שהתובעת הפסיקה עבודתה אצל הנתבעת, וזאת גם לפי גירסתה, ביום 13 ביוני 2007, היא זכאית לדמי מחלה, לאור האישורים הרפואיים שהמציאה, רק לתקופה מ-8 ביוני עד 13 ביוני (כולל), דהיינו 6 ימים, כולל יום המנוחה השבועית. בהתאם לסעיפים 2 ו-5 לחוק דמי מחלה,  התובעת זכאית לדמי מחלה בשיעורים אלה: בגין 9  ו-10 ביוני 37.5% עבור כל יום, ובגין 11 – 13 ביוני 75% בגין כל יום משכרה היומי בהתאם לרכיבי השכר לפי סעיף 6 לחוק.

 

27.        שכרה היומי של התובעת על פי תביעתה הוא 133 ש"ח. גירסתה זו לא נסתרה. לפיכך, דמי המחלה המגיעים לתובעת הינם בסכום כולל של 400 ¤. 

 

  חופשה שנתית

 

28.        התובעת תובעת פדיון  17 ימי חופשה במכפלת 178 ש"ח ליום ובסך כולל של 3,555 ש"ח.

 

            לטענתה, מדובר בחופשה שלא נפדתה או נוצלה, אך לא פורט כל בסיס לחישוב הנ"ל.

 

29.        מנגד, התובעת לא נחקרה בסוגיה זו במסגרת חקירתה הנגדית שכן טענה בעדותה, כי לא ערכה את החישובים בכתבי טענותיה וכי אין היא יכולה להעיד באשר לאופן החישוב (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 22.10.09).

 

30.        הנתבעת הציגה ריכוז משכורות התובעת לפיו שילמה לתובעת תשלום בגין דמי חופשה בחודש אוקטובר 2006 ובסך של 520.29 ש"ח. מדובר בתשלום 4 ימי פדיון בשים לב לשיעור שכר המינימום השעתי הנכון לאותו מועד במכפלת 8 שעות עבודה.

 

31.        לאור תקופת עבודתה של התובעת, עדיין זכאית התובעת לפדיון 8 ימי חופשה בגין התקופה נובמבר2006 - יוני 2007, וזאת בשיעור של  1,234 ¤ (התובעת לא השכילה להוכיח שיעור השכר היומי שפירטה בכתבי טענותיה וששימש בסיס לחישוב פדיון דמי החופשה)   

 

התביעה לפיצוי בגין אי הפרשות לגמל

 

32.        התובעת טוענת, כי זכאית לפיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל לאור האמור בצו ההרחבה לתעשיית הפלסטיקה (סעיף 1 לכתב התביעה ועמ' 3 לפרוטוקול מיום 5.1.09 בפני כב' הרשם יוחנן כהן). למרות האמור לעיל צרפה התובעת לתצהירה גם את נוסח צו ההרחבה לתעשיית הדפוס, אולם אין ספק כי צו זה אינו רלבנטי לתובענה שבפנינו, משום שהוא חל על חברה המעסיקה מעל 20 עובדים, ואצל הנתבעת הועסקו 14 עובדים (סיכומי הנתבעת עמ' 17 שורה 4). 

 

33.        התובעת לא השכילה להוכיח טענתה כי צו ההרחבה בענף הפלסטיקה חל. נטל הראיה מוטל על התובעת. מעדותו של מנהל הנתבעת לא ניתן להסיק כי מדובר במפעל יצור בענף הפלסטיקה כל שהוכח כי מדובר במפעל שתופר שקים כמו שקי קמח וסוכר ולא הוכח כי הבד הינו בד מפלסטיק.

 

            ב"כ התובעת לא הוסיפה מידע כלשהו בסיכום טענותיה ממנו ניתן להסיק את אשר טוענת ולמען הדיוק טענה, כי חל צו ההרחבה הדפוס והפלסטיקה ללא פירוט נוסף.

 

34.        יצויין כי סעיף הפנסיה וקופת הגמל בהסכם הקיבוצי הכללי בענף המלאכה והתעשייה הזעירה לא הורחב בצו ההרחבה של הסכם זה.

 

35.        לפיכך, דין התביעה ברכיב זה - להידחות.

 

קיזוז דמי הודעה מוקדמת

 

36.         הנתבעת טענה טענת קיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת על התפטרות. גם עובד המתפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים חייב לתת הודעה מוקדמת . במקרה הנוכחי העובדת לא נתנה הודעה מוקדמת ולכן עליה לשלם לנתבעת פיצוי בסכום השווה לשכרה הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה כאמור, לכן אנו מקבלים את טענת הקיזוז שטענה הנתבעת בסך של 2,851 ¤.

 

הוצאות בגין דיון קודם

 

37.        בתובענה זו ניתן ביום 25.9.08 פסק דין נגד הנתבעת מאחר שזו לא הגישה כתב הגנה.  הנתבעת ביקשה לבטל את פסק הדין, וביום 29.10.08 ביטל כב' השופט יוספי (בש"א 2543/08) את פסק הדין אך קבע שהתובעת זכאית להוצאות בגין ביטול פסק הדין ואלה ייפסקו לטובתה בתום ההליך. כב' נשיא ביה"ד הארצי לעבודה דחה את בקשת הנתבעת לערער על ההחלטה בגין הטלת ההוצאות (בר"ע 638/08) וקבע כי המבקשת (הנתבעת) תוכל להציג את עמדתה ביחס לטעות שנפלה, לדבריה, בהטלת ההוצאות וזאת במסגרת סיכומיה בהליך העיקרי. ב"כ הנתבעת לא טען בפנינו מאומה בעניין זה. כך או כך אנו סבורים שכאשר מבוטל פס"ד שניתן בהעדר הגנה זכאית היתה התובעת להוצאות בגין ביטול פס"ד, בלא קשר לתוצאה. אשר על כן אנו קובעים כי בגין ביטול פסה"ד שניתן כנגד הנתבעת, זכאית התובעת להוצאות בסך 1,500 ¤ + מע"מ.

   

סוף דבר

 

38.        הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנתבעת-

 

א.      פיצויי פיטורים בסך- 6,016 ¤

ב.      הוצאות נסיעה בסך 24 ¤

ג.        דמי מחלה בסך- 400 ש"ח

ד.      פדיון ימי חופשה בסך- 1,234 ש"ח

ה.      דמי הבראה בסך- 1,853 ש"ח

 

39.        מהסך הנ"ל יש לקזז תמורת הודעה מוקדמת בסך 2,851 ¤

 

40.        יתרת החוב (לאחר הקיזוז) ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.7.07 ועד לפרעון המלא בפועל.

 

41.        הוצאות הדיון בבש"א 2543/08 בסך של 1,500 ¤ בצירוף מע"מ.

             

42.        הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט בגין הדיון הנוכחי בסך של 1,000 ¤ + מע"מ.

 

43.        זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד שבכוונתו לערער.

 

ניתן היום ז' בחשון, תש"ע (25 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים.

                       

______________________        ______________________           _____________________    נציג עובדים: צבי פרנקל             נציג מעבידים: בצרתי ראובן                י. גלטנר-הופמן, שופטת

                                                                                                             סגנית נשיא