פסק-דין

1.         המערער, יליד 1965, נפצע בשנת 1988 במסגרת שירותו הצבאי. זמן רב לאחר פציעתו אובחן המערער כסובל ממחלת הפיברומיאלגיה, ובתחילה נקבעה לו נכות בגין פגימה זו בשיעור 30% (בנוסף לנכויות אחרות שנקבעו למערער בקשר עם פגימות נוספות). לאחר שהמערער טען להחמרה במצבו, הוא זומן לוועדה רפואית בדרג ראשון, אשר דחתה את הטענה האמורה והותירה את דרגת הנכות בגין הפיברומיאלגיה בשיעור של 30% (בקבעה כי "קיימת השפעה יותר מבינונית על כושר הפעולה הכללי"). על כך ערער המערער לוועדה רפואית עליונה, אשר התכנסה ביום 15.3.09, כשעל חבריה נמנו האורטופד ד"ר עופר אלישוב, הכירורג ד"ר צבי גימון, הפנימאי ד"ר יוסף פולדש, והאורטופד ד"ר אהוד שרצר. ועדה זו החליטה להפחית את דרגת הנכות של המערער בגין הפיברומיאלגיה והעמידה אותה על 20%, לפי סעיף 35(1)(ג) לתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל-1969. מכאן ערעורו של המערער לבית המשפט.

2.         בין יתר טענותיו טוען המערער, כי מן הדין היה לכלול בוועדה הרפואית העליונה ראומטולוג, כמו גם פסיכיאטר, לאחר שהמערער טען גם להשלכות נפשיות של מחלת הפיברומיאלגיה. המערער מדגיש בערעורו, ולשם כך ביקש גם להסתמך על חוות דעתו של פרופ' דן בוסקילה (אשר לא הוגשה לוועדה הרפואית), כי בהתחשב באופייה של המחלה האמורה, נדרשת מיומנות מקצועית והתמחות רפואית מיוחדת, על מנת לעמוד על היקף המחלה והשלכותיה על החולה ועל יכולתו לתפקד. מומחה זה, במובחן ממומחים רפואיים בתחומים אחרים או מבעלי התמחות כללית, מכיר טוב יותר את תסמיניה השונים של הפיברומיאלגיה ואת הפגיעה התפקודית הנגרמת בעקבותיה. המערער מדגיש, כי בוועדה הרפואית מהדרג הראשון השתתף "פנימאי-ראומטולוג" (ד"ר גדעון נשר), אך דווקא בוועדה העליונה לא שובץ מומחה בתחום האמור.

בהקשר זה מפנה המערער להליך שהתנהל בבית משפט זה בע"א 3102/09, בגדרו קיבל המשיב את המלצת בית המשפט בדבר החזרת הדיון לוועדה הרפואית העליונה, כדי לאפשר צירופו לוועדה של מומחה בראומטולוגיה.

            המערער מצביע על סתירות הכלולות בהחלטת הוועדה, המלמדות, לשיטתו, על החסרון שבאי הכללת ראומטולוג בוועדה. הסתירות מתבטאות בכך שבמקום אחד נאמר ע"י הוועדה כי "דרגת הנכות קלה", אך שיעור הנכות שהיא קבעה מתאים לדרגת נכות בינונית. הוועדה גם הטילה ספק בעצם קיום הנכות כאשר ציינה שמצאה "העדר ממצאים משמעותיים בבדיקה".

המערער מוסיף וטוען, כי הוועדה העליונה לא נהגה כראוי כאשר לא העמידה אותו, מבעוד מועד, בפני כוונתה להפחית את שיעור הנכות, כך שיתאפשר לו להיערך להגיב לאפשרות זו, או, לחילופין, למשוך את ערעורו.

3.         המשיב טוען כי אין כל פגם בכך שלא השתתף בוועדה מומחה בראומטולוגיה, והדבר אף לא נטען ע"י המערער בעת שהופיע לפני הוועדה, במובחן מטענתו לעניין אי הכללת פסיכיאטר בוועדה. לשיטת המשיב, די במומחה פנימאי, ואין לדרוש השתתפותו של מי שהתמחה בתת-התמחות (ראומטולוגיה), אחרת לא יהיה לדבר סוף ולא תתאפשר פעולתן הסדירה והיעילה הוועדות הרפואיות. הרכב הוועדה נקבע ע"י יו"ר הוועדות הרפואיות, אשר הפעיל שיקול דעת ראוי שאין להתערב בו.

לגבי המקרה שנדון בע"א 3102/09, אליו הפנה המערער, נטען ע"י המשיב כי באותו עניין עמדה לדיון שאלת קיומו של קשר סיבתי בין הנכות המוכרת לבין פיברומיאלגיה, ועל כן הוסכם על הכללת ראומטולוג בוועדה.

לשיטת המשיב הוועדה לא הייתה אמורה להזהיר את המערער בדבר כוונתה להפחית את שיעור הנכות, כאשר היא עסקה בפגימה שעליה נסב הערעור שהגיש הנכה.

4.         דין הערעור להתקבל ולו מהטעם שהוועדה לא העמידה את המערער מבעוד מועד על כוונתה להפחית את דרגת הנכות. אין חולק כי הוועדה מוסמכת לעשות כן אף מבלי שקצין התגמולים ערער על שיעור הנכות, אלא שהפסיקה קבעה את חובת הוועדה לאפשר לנכה להתמודד עם כוונתה לשנות קביעות קודמות שנעשו בעניינו (רע"א 10572/06 פרג' נ' קצין התגמולים (סעיף 6 להחלטה); ע"נ (חי') 414/98 זיאן נ' קצין התגמולים; ע"א (ת"א) 2872/02 בן דיין נ' קצין התגמולים; ע"א (ת"א) 3899/04 לוגסי נ' קצין התגמולים).

            אכן, "כשנסיבות המקרה מצביעות על כך שניתנה לנכה הזדמנות להציג את גירסתו, וכי בפועל הוא עשה כן, ייתכן שחרף היעדר אזהרה, תאושר החלטתה [של הוועדה, צ.ז.] בדבר הפחתת אחוזי הנכות" (רע"א 10572/06 הנ"ל). אלא שבמקרה דנן הלכה למעשה הצטייד המערער לאחר הדיון בוועדה בחוות דעת נוספת, של מומחה בעל שם, מה שמצביע על כך שאילו הועמד מבעוד מועד על הסיכון שבהפחתת שיעור הנכות, היה נוקט בצעדים להתמודד עימו, ובכללם הצטיידות באותה חוות דעת רפואית נוספת.

5.         די באמור לעיל כדי להצדיק את קבלת הערעור, ביטול החלטת הוועדה והחזרת עניינו של המערער לוועדה הרפואית העליונה, כדי שיוכל לטעון ולהציג ראיות מטעמו גם לעניין הכוונה להפחית את שיעור הנכות.

6.         באשר להכללת ראומטולוג בוועדה, נראה כי לא אמור להיות שוני מהותי בין המקרה דנן לבין העניין שנדון בע"א 3102/09, שם הסכים המשיב לכלול בוועדה ראומטולוג, כאשר היה צורך לברר  טענה הנוגעת לפיברומיאלגיה. גם אם באותו עניין דובר בקביעת קשר סיבתי בין הנכות המוכרת לבין פיברומיאלגיה (שנטען להיותה נכות מוסבת), ובמקרה דנן מדובר בסוגיית שיעור הנכות "בלבד", אינני סבור שיש מקום לאבחנה בין המקרים באשר לעצם ההכרה בצורך לשלב בוועדה מומחה בראומטולוגיה, בשל היבטיה היחודיים של התסמונת הנדונה. גם אם הטענה בדבר אי הכללת ראומטולוג, כטענה יחידה, לא הייתה מביאה בהכרח לקבלת הערעור (ואיני מחווה דעה נחרצת בעניין זה, שאין צורך להכריע בו במקרה דנן), הרי שבנסיבות המקרה דנן, כאשר ממילא ראיתי לנכון לקבל את הערעור מטעם אחר, נכון יהיה לנהוג, כפי שנהגו בע"א 3102/09 הנ"ל, ולכלול בהרכב הוועדה ראומטולוג. מהלך זה עולה גם בקנה אחד עם רוח דברי בית המשפט העליון בפסק הדין ברע"א 2907/02, רע"א 5514/02 גוטסדינר נ' קצין התגמולים ועם הצהרת המשיב שם לפיה בכל מקרה המובא בפני וועדה עליונה "אחד הרופאים שבה הינו חבר מומחה".  ראומטולוגיה היא אחת מ-55 ההתמחויות המנויות בתוספת לתקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), תשל"ג-1973 (פרט 38 לתוספת הנ"ל). אגב, על פי התקנות הנ"ל, התמחות בראומטולוגיה אינה דורשת בהכרח רכישת תואר מומחה קודם, ומבחינה זו היא "מקצוע ראשי", כהגדרת מונח זה בתקנה 1 לתקנות הנ"ל (במובחן, למשל, ממומחה בכירורגיה של היד, פרט 39 לתוספת).

בכל מקרה, אינני סבור שמבחן המומחיות צריך להיות טכני-פורמאלי (האם מדובר בתחום התמחות עיקרי או בתת-התמחות – "מקצוע משנה", "מקצוע על" או "מקצוע ראשי" בלשון התקנות). לעיתים, בשל אופי הפגימה, יש הכרח לשבץ בוועדה מי שהתמחה בתת-ההתמחות הרלוונטית. ככלל, ככל שתחום ההתמחות הראשי כללי ורחב יותר (כדוגמת רפואה פנימית) יהיו יותר מקרים שתידרש נוכחותו של מומחה בתחום משנה ספציפי. לפיכך אינני רואה סכנה שעמידה על השתתפות ראומטולוג במקרים של פיברומיאלגיה תפתח פתח לטענה שיש לשבץ בוועדה מומחה לכף יד, למשל, ואין די באורתופד (אלא אם כן אופייה המיוחד של הפגימה יחייב מסקנה אחרת). מכל מקום, כאמור לעיל, ראומטולוגיה אינה "תת התמחות" (או "מקצוע על" בלשון התקנות), שכן לא נדרשת, בהכרח, התמחות קודמת על מנת לזכות בתואר מומחה בראומטולוגיה.

יצויין כי המערער הביע נכונות להופיע לפני וועדה רפואית מחוץ לירושלים, היה ויווצר קושי מעשי לכלול ראומטולוג בוועדות המתכנסות בירושלים.

            מנגד, אינני סבור כי יש הכרח לכלול בוועדה פסיכיאטר, אף כי המערער טוען להשלכות נפשיות שיש לפיברומיאלגיה, שכן אם מדובר בתסמינים של התסמונת הנדונה, די במומחה בראומטולוגיה. ככל שהמערער טוען לנכות נפשית מוסבת, עליו להגיש תביעה מתאימה מלכתחילה.

הערעור מתקבל כמפורט לעיל. המשיב ישא בהוצאות המערער, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 5,000 ש"ח ובתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ד בחשון תש"ע (11 בנובמבר 2009), בהעדר הצדדים.