בתי המשפט

פסק דין

1.      התובעת נפצעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 30.5.05.

2.      בין הצדדים אין מחלוקת בשאלת חבות אלא בעניין גובה הנזק בלבד.

חוות הדעת הרפואיות

3.      שלושה מומחים רפואיים מונו לבדיקת התובעת ומתן חוות דעת בעניינה, פרופ' לילינג, מומחה בתחום האורטופדיה; פרופ' שטיינר, מומחה בתחום הנוירולוגיה ופרופ' אלידן, מומחה בתחום אף אוזן גרון.

4.      פרופ' לילינג קבע כי בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בגובה 10%.

בחוות דעתו כתב פרופ' לילינג כי בצילומים ובטומוגרפיה ממוחשבת נמצאו שינויים ניווניים בצואר, אך במסמכים הרפואיים לא נמצאה כל עדות על סבל קודם לתאונה ולפיכך יש לייחס את מגבלותיה של התובעת לתאונה.

פרופ' לילינג קבע לתובעת נכות זמנית בגובה 20% מיום 2.6.05 ועד ליום 30.8.05.

5.      פרופ' שטיינר קבע כי מבחינה נוירולוגית לא נותרה נכות והמליץ על מינוי מומחה בתחום אף אוזן גרון.

6.      פרופ' אלידן המליץ בחוות דעתו על אחוזי נכות כמפורט להלן:

"1. 10% נכות לפי סעיף 72(4)ב' I – פגיעה וסטיבולרית בצורה קלה.

2. 10% נכות לפי סעיף 72 (4) ד' II – טינטון דו צדדי מתמיד."

בסוף חוות הדעת הוסיף פרופ' אלידן את ההערה הבאה: "לאחר התאונה היו 2 התקפים שיכולים להתאים למחלת מנייר. מחלה זו יכולה להתפתח גם עקב חבלה, אך בד"כ לא תוך זמן כה קצר. בגלל חוסר הבהירות בנושא זה והעדר ממצאים ב- ENG אני מציע לקבוע נכות זו לשנתיים ולהעריך שוב מצבה בעוד שנתיים."

לשאלת הבהרה שנשאל על ידי ב"כ התובעת השיב פרופ' אלידן ביום 17.10.07:

"הכוונה שלי היתה שהנכות לפי סעיף 72 (4) ד' II תהיה זמנית לשנתיים ותוערך מחדש לאחר מכן, זאת מכיוון שמצבה לא ברור.

אם יתברר שהגב' דאו הלוי סובלת ממחלת מנייר – יהיה צורך לדון ולקבוע האם זו תוצאה של החבלה או תחלואה טבעית."

ביחס לירידה בשמיעה כתב פרופ' אלידן כי גם קודם לתאונה הייתה ירידה בשמיעה, ולפי התרשמותו לא הייתה החמרה משמעותית עקב התאונה.

7.      לאור מחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בשאלה האם הנכות הזמנית שקבע פרופ' אלידן מתייחסת לטנטון או לפגיעה הוסטיבולרית נשלחה אל המומחה שאלת הבהרה מטעם ביהמ"ש בעניין זה (החלטה מיום 9.9.08).

לשאלת ביהמ"ש השיב פרופ' אלידן כי הנכות הזמנית מתייחסת לפגיעה הוסטיבולרית (סחרחורת) וכי לגבי הטנטון, הנכות קבועה.

בעקבות שאלות ביהמ"ש שלחו ב"כ התובעת שאלות הבהרה נוספות למומחה.

בתשובות לשאלות השיב פרופ' אלידן:

"חוסר הבהירות למצבה נוגע ל- 2 שאלות:

1.       האם נשארה נכות וסטיבולרית ומה חומרתה? בגלל תלונותיה (ואמינותן) וממצאי ה-  ENGהקודם המלצתי על נכות זמנית של 10% למרות שה- ENG האחרון הינו תקין.

2.       האם התובעת מפתחת מחלת מנייר, ואם כן – האם יש לזה קשר לחבלה? שאלות אלו יכולות להיות נדונות רק בפרספקטיבה של זמן – עוד שנתיים. אם יתברר שהיא אכן סובלת ממחלת מנייר, ושמחלה זו קשורה בתאונה – אחוזי הנכות יקבעו לפי הנכות השמיעתית והנכות הוסטיבולרית – לא בהכרח מעבר ל- 10%. אם יתברר בעוד שנתיים שאינה סובלת ממחלת מנייר ושאין לה בעיות וסטיבולריות (עפ"י ה- ENG) ייתכן שאמליץ על ביטול הנכות" (תשובות מיום 30.11.08).

8.      לטענת ב"כ התובעת, בתום השנתיים ייתכנו מספר אפשרויות, האחת כי הנכות בגין הפגיעה הוסטיבולרית תעלם, השנייה כי הנכות תיוותר בשיעור של 10% והשלישית כי הנכות בגין הפגיעה הוסטיבולרית תגדל, אם תאובחן התובעת כסובלת ממחלת מנייר אשר נובעת מהתאונה. עוד לטענתו, מאחר והסיכון שהנכות בגין הפגיעה הוסטיבולרית תישאר על כנה או תגדל אינו שולי, אלא מדובר בסיכון ממשי, ראוי להביאו בחשבון במסגרת פסיקת הפיצוי לעתיד, במיוחד בגין עזרת הזולת.

הנזק

9.      התובעת ילידת 21.2.43. היא הייתה בת 62 במועד התאונה והיא בת 66 כיום.

כאב וסבל

10.  אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל על בסיס נכות בגובה 19% בניכוי גיל, בצירוף ריבית מיום התאונה.

עזרת צד ג'

11.  התובעת העידה כי מאז התאונה היא סובלת מכאבים והגבלה בתנועות הצוואר, מוגבלת בהרמת הראש והטייתו לצדדים ומוגבלת בהורדת הראש קדימה (התובעת, סעיף 15 לתצהיר).

התובעת העידה כי היא סובלת מסחרחורות המתגברות בעת הטיית הראש לכיוונים השונים או בתנועות חדות ו/או פתאומיות של הראש (סעיף 16 לתצהיר).

מעדותה עולה כי כאבי הצוואר, כמו גם הסחרחורות, מפריעים לה לתפקד (עמוד 3 לפרוטוקול) וכי דברים נופלים לה מהידיים (עמוד 11 לפרוטוקול). היא הולכת לישון בתנוחה מסוימת וקמה בתנוחה מסוימת. במהלך הקימה היא נתקפת בסחרחורת מאד קשה (עמוד 11 לפרוטוקול).

עדותה של התובעת בעניין הסחרחורת נתמכת בדברים שכתב פרופ' שטיינר בחוות דעתו לפיהם במהלך הבדיקה נצפתה הפרעה בשווי המשקל בשינויי תנוחה, הגורמת לסבל (תחתית עמוד 2 לחוות הדעת). גם פרופ' אלידן ציין בתשובותיו את אמינות תלונות התובעת.

12.  התובעת הצהירה כי לפני התאונה ולפני שפרשה מעבודתה היא העסיקה עזרה בשכר בתדירות של פעם בשבועיים במשך 3-4 שעות כל פעם, בעלות של 30 ¤ לשעה בתוספת הוצאות נסיעה, ואחרי שפרשה מהעבודה ועוד לפני התאונה, היא העסיקה עזרה בתדירות נמוכה יותר, לעתים אף הייתה בלי עזרה בכלל (סעיף 42 לתצהיר).

לפי עדותה, מיד לאחר התאונה ובשל מגבלותיה, היא החלה להעסיק עוזרת בתדירות של פעם בשבוע במשך 4-5 שעות כל פעם, בעלות של 40 ¤ לשעה בתוספת הוצאות נסיעה (סעיף 44 לתצהיר).

תדירות העסקת העזרה אחרי התאונה קבועה (סעיף 45 לתצהיר). לקראת חגים ואירועים מיוחדים היא מעסיקה עזרה אף בתדירות גבוהה יותר (סעיף 46 לתצהיר).

13.  בחקירה הנגדית השיבה התובעת כי אין אצלה עוזרת בית קבועה, העזרה מתחלפת (עמוד 7 לפרוטוקול).

14.  הנתבעת שלחה אל התובעת שאלון.

לשאלה האם העסיקה עוזרת בית לפני התאונה, השיבה התובעת "כן" (תשובה     63).

לשאלה האם היא מעסיקה עוזרת בית כיום, השיבה התובעת "כן" (תשובה 64).

למרות שהתובעת התבקשה לתת פרטים על היקף העזרה הן לפני התאונה והן אחריה, לא ניתנו פרטים אלה בתשובות לשאלון.

השאלון ותצהיר התשובות הוגשו וסומנו נ/1א' ו- נ/1ב' בהתאמה.

15.  בעקבות דיון שנערך בתחשיבי נזק שהגישו הצדדים, הודיע ב"כ התובעת ביום 4.11.07 כי לפני התאונה העסיקה התובעת עוזרת בשכר בתדירות של אחת לשבועיים במשך שלוש או ארבע שעות כל פעם ואילו לאחר התאונה היא הגדילה את היקף העזרה לפעם בשבוע למשך ארבע עד חמש שעות.

בהודעה לא מצוין כי לאחר הפרישה הפחיתה התובעת את היקף העזרה, כפי שהצהירה התובעת בתצהיר העדות הראשית.

16.  התובעת עשתה רושם אמין. בתשובות לשאלון אין כדי לסתור את עדותה בעניין היקף העזרה בכל אחת מהתקופות. העובדה שבהודעת ב"כ התובעת מיום 4.11.07 לא צוין כי לאחר הפרישה קטן היקף העזרה אכן מעוררת שאלה, אך אין בכך כדי לפסול לחלוטין את עדות התובעת.

17.   לאור השאלות שהעלה ב"כ הנתבעת בסיכומיו ובעיקר לאור הפער בין תלונותיה של התובעת ובין הנכות שנקבעה, נשאל פרופ' אלידן על ידי ביהמ"ש, במסגרת שאלות ההבהרה שנשלחו אליו, גם על ההשלכות התפקודיות של הנכות שהוא קבע.

לשאלת ביהמ"ש ענה פרופ' אלידן:

"ההפרעה הוסטיבולרית היא קלה, ולפיכך אין בה כדי להשפיע על תפקודה כעקרת בית. עליה להמנע ממצבים הדורשים שיווי משקל במיוחד.

כאמור, יש סיכוי שהיא מפתחת מחלת מנייר והאמור לעיל עלול להשתנות בהמשך" (תשובות מיום 24.9.08).

18.  פרופ' לילינג לא נשאל על ההשלכות התפקודיות של הנכות בתחום האורטופדיה.

19.  מאז התאונה חלפו 43 חודשים. בתקופה זו נכותה של התובעת היא בגובה 35.2% אולם לנכות שנקבעה בגין טנטון אין השלכה תפקודית, ומתשובותיו של פרופ' אלידן עולה כי גם להפרעה הוסטיבולרית אין כדי להשפיע על התפקוד כעקרת בית.

20.  לאור העדויות שנשמעו אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין התוספת בעזרה בבית בעבר בסכום גלובלי של 15,000 ¤. הסכום נכון ליום פסק הדין ואין להוסיף לו הפרשי הצמדה וריבית.

21.  תחשיב המבוסס על שתי שעות עזרה בשבוע, לפי עלות של 40 ¤ לשעה, עד הגיע התובעת לגיל 86 (מקדם היוון: 180.3109) מגיע לסכום של 60,584 ¤.

בהתחשב בכך שעיקר תלונותיה של התובעת התייחסו לסחרחורת וכי בגין נכות זו אין קביעה סופית של המומחה ובהתחשב בעדות התובעת אודות תפקודה בבית, כולל הארוחות המשפחתיות שהיא מכינה, אני פוסקת לתובעת פיצוי גלובלי בסך 40,000 ¤ בגין עזרת צד ג' בעתיד.

הפסד השתכרות

22.  התובעת עבדה במשך כ- 40 שנה בשירות המדינה בתפקידים שונים ובשנת 2004 יצאה לפנסיה מרצון (סעיף 28 לתצהיר). אחרי הפנסיה היא עסקה בהתנדבויות, מתן הרצאות ולימודים באוניברסיטה העברית (סעיף 29 לתצהיר).

לפי תצהירה, לאחר הפרישה הציעו לה לעבוד בשכר, אולם היא נמנעה מלקבל הצעות אלה עקב מגבלותיה, שכן לא רצתה לקחת על עצמה התחייבויות שלא תוכל לעמוד בהן (סעיף 33 לתצהיר).

מעדות התובעת עלה כי לפני התאונה היא העבירה הרצאות לאיגודי עובדים במסגרת טיולים מאורגנים וימי עיון כפעם בחודש, ואילו לאחר התאונה תדירות ההרצאות פחתה (סעיף 36 לתצהיר).

בעקבות התאונה הסירה התובעת את מועמדותה לועד הגימלאים במבשרת ציון (עמוד 3 לפרוטוקול). כמו כן היא הפסיקה להתנדב בויצ"ו (עמוד 4 לפרוטוקול).

23.  מעדותה של התובעת ומחקירתה הנגדית עלה כי גם לאחר התאונה היא מתנדבת במספר רב של מקומות (עמוד 3 לפרוטוקול). היא כותבת ספר, מציירת, עובדת בחימר ומבשלת. היא גם עוזרת לילדיה בטיפול בנכדים (עמוד 10 לפרוטוקול). עם זאת חלק מהפעילויות שהיא נהגה לבצע הצטמצם.

24.  לא שוכנעתי כי התאונה גרמה או תגרום לתובעת הפסדי שכר. נראה כי גם אם הנכות הייתה אחד הגורמים לכך שהתובעת לא קיבלה עבודה בשכר, הרי לא היה זה הגורם הדומיננטי.

25.  לאור זאת לא ייפסק פיצוי בגין ראש נזק זה.

הוצאות

26.  התובעת לא שמרה קבלות. את הוצאותיה בגין השתתפות עצמית, תרופות, נסיעות ודמי חניה היא מעריכה בסכום של 5,000 ¤ (סעיף 50 לתצהיר).

27.  אני פוסקת לתובעת פיצוי גלובלי בסך 2,000 ¤ בגין הוצאות. הסכום נכון ליום פסק הדין ואין להוסיף לו הפרשי הצמדה וריבית.

סיכום

28.  הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים שנפסקו, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ.

29.  כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות המשפט בהן נשאה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה ועד ההחזר בפועל.

30.  אין מקום לנכות מהפיצוי את עלות חוות דעתו של פרופ' שטיינר, שכן במסגרת בירור נכותה של התובעת עקב התאונה הייתה הצדקה למנות מומחה זה.

31.  את הסכומים שנפסקו על הנתבעת לשלם לתובעת תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום ט"ו בטבת, תשס"ט (11 בינואר 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.