בתי המשפט

פסק דין

1.         תחילתם של הליכים בתיק זה בהגשת שיק מס' 10078 בסך 50,000 ¤ לתאריך פרעון 30/06/06, שנמשך על ידי הנתבעת על חשבונה בבנק הפועלים (להלן – השיק), לביצוע בתיק הוצל"פ 2-07-14087-03. תיק זה, אשר נדון בסדר דין מהיר, נפתח להמשך דיון בענין, לאחר שנתקבלה התנגדותה של הנתבעת לביצוע השיק, באופן שניתנה לה רשות להתגונן.

2.         השיק נמסר על ידי הנתבעת למר עמוס יהושע (להלן – יהושע) (או למי מטעמו), שביצע עבודות ריצוף על פי הזמנת הנתבעת בבית כנסת שנבנה עבור עמותת בית תפילה (להלן – העמותה). שמו של יהושע נרשם בשיק כנפרע (כנראה לא על ידי הנתבעת או מי מטעמה, שכפי הנראה מסרה את השיק מבלי שרשמה בו שם נפרע) ויהושע הסב את השיק לתובע.

3.         בישיבה המקדמית שהתקיימה ביום 17/02/09 הסכימו הצדדים כי קיימת רק פלוגתא אחת והיא – האם הסכום בסך 83,160 ¤ שהועבר ליהושע על ידי הנתבעת ביום 18/09/06 מהווה פרעון השיק.

            הסך של 83,160 ¤, שכפי הנראה שולם על ידי העמותה (ראו עדותו של מר אברהם מנריקס, אחד מנציגי הנתבעת – להלן: מנריקס – בעמ' 14 לפרוטוקול, שורות 8-10), שולם ליהושע בעקבות הסכם שהושג ביום 16/09/06 בכל הנוגע לסיום עבודתו באתר בית הכנסת (לטענת הנתבעת, יהושע נטש את העבודה והפסיק את העבודה קודם לכן, עוד לפני מועד הפרעון הנקוב בשיק) (העתק מההסכם צורף כנספח ד' לתצהירי עדות ראשית של נציגי הנתבעת, מנריקס ומר דן שפר (להלן – שפר) מיום 26/03/09 שהוגשו ביום 13/04/09) (להלן – ההסכם מיום 16/09/06).

            אמנם עלו סתירות בין עדותו של שפר מחד ושל מנריקס מאידך בנוגע לנסיבות הקשורות להסכם מיום 16/09/06, כששפר העיד כי מנריקס לא נכח בעת סיכום הדברים ועריכת ההסכם ואף כעס עליו (על שפר) נוכח הגעתו להסכם האמור עם יהושע ומתן הסכמה לשלם ליהושע את הסך האמור של 83,160 ¤, ואילו מנריקס העיד כי נכח גם נכח בעת סיכום הדברים ועריכת ההסכם ומעדותו עלה כי לא היה כל כעס שלו כלפי שפר בכל הנוגע לסיכום. אולם, אין מחלוקת לגבי עצם תשלום הסך 83,160 ¤ ליהושע, שלא רק שהוכח באמצעות צילום דף חשבון (נספח ה' לתצהירי עדות ראשית של מנריקס ושפר) אלא שהוא למעשה בגדר עובדה מוסכמת כפי שעולה מהגדרת הפלוגתא, ואין בסתירות האמורות כדי לגרוע מפרטי ההסכם, אשר כתובים במסמך חתום.

4.         בסיכומיו טען ב"כ התובע, בין היתר, כי סכום השיק לא נכלל במסגרת הסך 83,160 ¤ ששולם ליהושע. אם הטענה נכונה, די בכך כדי להביא לקבלת התביעה. אולם, אין בסיס לטענה ואני דוחה אותה. התחייבותו של יהושע בהסכם מיום 16/09/06 להחזיר את השיק לנתבעת, כמו גם הצהרתו בהסכם האמור כי אין לו תביעות נוספות כלשהן נגד הנתבעת, אינן מותירות מקום לספק כי סכום השיק נכלל במסגרת הסך 83,160 ¤ ששולם ליהושע.  

5.         השאלה הנשאלת, וזו כאמור הפלוגתא היחידה בהתאם למוסכם בין הצדדים, היא האם התשלום בסך 83,160 ¤ היווה פרעון של השיק.

6.         ייאמר כבר, כי כוונת הצדדים להסכם מיום 16/09/06 היתה כי התשלום בסך 83,160 ¤ בא לפרוע גם את הסכום על פי השיק, ומכאן התחייבותו של יהושע להחזיר את השיק לנתבעת. אולם, לפי סעיף 60(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] נדרש כי הפרעון ייעשה לאוחז בשיק. על כן, אם בעת ביצוע התשלום בסך 83,160 ¤ ביום 18/09/06, התובע הוא שאחז בשיק, ולא יהושע, כי אז אין בתשלום ששולם ליהושע כדי להוות פרעון של השיק.

7.         על פי טענתו של התובע, הוא אכן אחז בשיק במועד הרלבנטי (18/09/06), אך עדותו בענין בעייתית כפי שיובהר בהמשך.

8.         התובע הגיש שני תצהירי עדות ראשית, האחד מיום 27/11/08 שהוגש לבית המשפט ביום 04/12/08 (להלן – התצהיר הראשון של התובע) והשני מיום 26/05/09 שהוגש לבית המשפט ביום 01/06/09 (להלן – התצהיר השני של התובע).

9.         מהתצהיר הראשון של התובע (סעיפים 2(ג)-2(ה)) עולה הגרסה דלהלן: בחודש יוני 2006 היה התובע אמור לקבל סך 35,000 ¤ מיהושע עבור אספקת עובדים וסוכם בנוכחות מנריקס שיהושע יקבל חזרה את השיק מהבנק הבינלאומי הראשון, שם הופקד במסגרת עסקת ניכיון, ויעבירו לתובע לשם ביצוע התשלום בסך 35,000 ¤ שהגיע לתובע מיהושע כשהתובע ישלם ליהושע את ההפרש בסך 15,000 ¤; יהושע אכן קיבל את השיק חזרה והסב אותו והעבירו לתובע תוך שהתובע משלם לו את סכום ההפרש; ביום 30/06/06, הוא תאריך הפרעון הרשום בשיק, הפקיד התובע את השיק בחשבון הבנק שלו המתנהל בבנק ערבי בע"מ והשיק חזר; בעקבות החזרת השיק הוא פנה אל יהושע, שאמר לו שהנתבעת מצויה בקשיים כספיים וכי על התובע להמתין כשלושה חודשים, וביום 25/09/06 ביקש יהושע ממנו שיפקיד את השיק שנית, וכך עשה, אך גם הפעם לא נפרע השיק.

            בעיקרו של דבר, הגרסה נראית קוהרנטית והגיונית על פני הדברים.

10.        אולם, הגרסה האמורה שבתצהיר הראשון אינה נכונה. מצילום של השיק כפי שהיה בעת הצגתו לפרעון ביום 30/06/06 (נספח ד' לתצהירי מנריקס ושפר מיום 22/08/07 שצורפו להתנגדות ונספח ג' לתצהירי עדות ראשית של מנריקס ושפר מיום 26/03/09, שהוגשו לבית המשפט ביום 13/04/09) עולה כי השיק הוצג לפרעון על ידי יהושע עצמו דרך הבנק הבינלאומי הראשון (אין בגב השיק, כפי שהיה בעת הצגתו לפרעון ביום 30/06/06, חתימתו של התובע ומספר חשבון הבנק שלו; כמו כן, מתחת לשורה שהודפסה על השיק במסגרת הצגתו לפרעון ביום 30/06/06 מודפס "ה בינלאומי ר", שכפי הנראה מסמל את הבנק הבינלאומי הראשון).

אעיר, כי בגב השיק, כפי שהיה בעת הצגתו לפרעון ביום 30/06/06, רשום בכתב יד המספר 340510-409, שזה כפי הנראה מספר חשבונו של יהושע בבנק הבינלאומי הראשון. אוסיף בהקשר זה, כי עיון במקור השיק (מוצג ת/1) מעלה כי נמחק מספר החשבון האמור                (340510-409), ולא קל להבחין במחיקה, בייחוד שחתימת התובע מצויה באזור המחיקה (הבחנתי במחיקה רק עובר לכתיבת פסק הדין, בעת חיפוש אחר מספר החשבון האמור             (340510-409) בגב מקור השיק (מוצג ת/1). למותר לציין, כי ניכר כי ננקטו מאמצים על מנת שלא ניתן יהיה להבחין במחיקה, והדבר מלמד על העדר תמימות של מבצע המחיקה,  אם כי אין בידי לקבוע מי ביצע את המחיקה האמורה.

11.        בישיבה המקדמית שהתקיימה ביום 17/02/09, למעשה אישר התובע כי לא הוא הציג את השיק לפרעון ביום 30/06/06, ולכן הסכים כי התובע אינו אוחז בשיק כשורה (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 1-14). ההסבר, שמסר להצהרתו הכוזבת כי הוא הציג את השיק לפרעון ביום 30/06/06 דרך חשבונו בבנק הערבי, הוא מיתמם.

12.        בתצהיר השני של התובע נעשה נסיון להתאים את גרסת התובע, שהובאה בתצהיר הראשון של התובע, למציאות שלפיה לא התובע הוא אשר הציג את השיק לפרעון ביום 30/06/06. הנסיון לא צלח והתוצאה היא שבעוד שהגרסה שהוצגה בתצהיר הראשון היתה פחות או יותר קוהרנטית, בולט חוסר הקוהרנטיות בגרסה העולה מהתצהיר השני.

סעיפים 2(ג) ו-2(ד) בשני התצהירים זהים, ובהם נאמר: בחודש יוני 2006 היה התובע אמור לקבל סך 35,000 ¤ מיהושע עבור אספקת עובדים וסוכם בנוכחות מנריקס שיהושע יקבל חזרה את השיק מהבנק הבינלאומי הראשון, שם הופקד במסגרת עסקת ניכיון, ויעבירו לתובע לשם ביצוע התשלום בסך 35,000 ¤ שהגיע לתובע מיהושע כשהתובע ישלם ליהושע את ההפרש בסך 15,000 ¤; יהושע אכן קיבל את השיק בחזרה והסב אותו והעבירו לתובע תוך שהתובע משלם לו את סכום ההפרש.

השוני בקטע הרלבנטי בשני התצהירים של התובע הוא בסעיף 2(ה) לתצהירים.

בסעיף 2(ה) לתצהיר הראשון נאמר כי: ביום 30/06/06, הוא תאריך הפרעון הרשום בשיק, הפקיד התובע את השיק בחשבון הבנק שלו המתנהל בבנק ערבי בע"מ והשיק חזר; בעקבות החזרת השיק הוא פנה אל יהושע שאמר לו שהנתבעת מצויה בקשיים כספיים וכי על התובע להמתין כשלושה חודשים, וביום 25/09/06 ביקש יהושע ממנו שיפקיד את השיק שנית, וכך עשה, אך גם הפעם לא נפרע השיק.

לעומת זאת, כל אשר נאמר בסעיף 2(ה) לתצהיר השני, ומכאן, בעיקרו של דבר, חוסר הקוהרנטיות שבתצהיר השני הוא: "לאחר מכן, בתאריך 25/09/06 הפקדתי את השיק בבנק ערבי בחברון והשיק חזר בשנית מהסיבה שהשיק בוטל על ידי הנתבעת".

לענין חוסר הקוהרנטיות בגרסה שבתצהיר השני: לכאורה, גם על פי הגרסה שבתצהיר השני (סעיף 2(ד) לתצהיר), נמסר השיק לתובע לפני מועד הפרעון הנקוב בו (30/06/06), דבר שלא ייתכן, שכן, כאמור, השיק הוצג לפרעון ביום 30/06/06 על ידי יהושע באמצעות חשבון הבנק שלו בבנק הבינלאומי הראשון; פרט לאמור, אין כל התייחסות בתצהיר השני למועד הסבת השיק ומסירתו לתובע וכן לכל מה שקרה במהלך התקופה שמהסיכום הנטען בסעיף 2(ג) לתצהיר (כי השיק יימסר לתובע) ועד למועד הצגת השיק לפרעון על ידי התובע לראשונה ביום 25/09/06.

13.        זאת ועוד: נוכח שינוי הגרסה בסעיף 2(ה) לתצהיר השני לעומת סעיף 2(ה) לתצהיר הראשון, אין בתצהיר השני כל הסבר מדוע הוצג השיק לפרעון לראשונה על ידי התובע ביום 25/09/06. ההסבר שניתן לכך בתצהיר הראשון (כי לאחר שהשיק חולל באי פרעון ביום 30/06/06, עת הוצג לפרעון על ידי התובע, אמר יהושע כי הנתבעת מצויה בקשיים כספיים וכי על התובע להמתין כשלושה חודשים), כבר אינו אקטואלי מהבחינה הפורמלית ומהבחינה המהותית כאחת: מהבחינה הפורמלית – מאחר ולא הוצהר דבר בענין זה בתצהיר השני; מהבחינה המהותית – מאחר ולא התובע הציג את השיק לפרעון ביום 30/06/06.  

14.        אין זה סביר, כי אדם המקבל שיק לפרעון חוב המגיע לו, לא יציג את השיק לפרעון בהזדמנות הראשונה, והעובדה שהתובע הציג את השיק לפרעון לראשונה ביום 25/09/06 ללא מתן כל הסבר לכך (ההסבר שבתצהיר הראשון של התובע כבר אינו אקטואלי, כאמור בסעיף 13 לעיל, ולא נמסר כל הסבר בתצהיר השני), אומרת "דרשני" לענין מועד מסירת השיק לידיו.

            אומרים "דרשני" גם ההצהרה הכוזבת בענין אופן הצגת השיק לפרעון ביום 30/06/06 שבתצהיר הראשון של התובע, הימנעות התובע מלהצהיר בתצהירו השני על המועד בו השיק הוסב לו, וחוסר הקוהרנטיות הכללי המאפיין את גרסת התובע בתצהיר השני, לאחר שניסה להתאים את גרסתו למציאות לפיה לא הוא הציג את השיק לפרעון ביום 30/06/06.

            נכון כי נתגלו סתירות גם בין עדויותיהם של שני עדי ההגנה, מנריקס ושפר, אך אלה היו בפרטים, ולא בלב הענין, ובכל מקרה לא השליכו על העובדות הנחוצות להכרעה בתובענה, ואילו הצהרתו הכוזבת של התובע בענין הצגת השיק לפרעון ביום 30/06/06 היא לב הענין, והיה בה, לולא נתגלה הכזב שבה, כדי לסלול את הדרך להיות התובע אוחז כשורה בשיק, על כל המשתמע מכך. כמו כן, אין זה סביר כי אדם לא יזכור אם הוסב לו שיק תקין שטרם הגיע מועד פרעונו, או שיק שכבר חולל באי-פרעון.

15.        נוכח כל האמור, האפשרות המסתברת העולה מהחומר שבפני היא כי יהושע, ולא התובע, אחז בשיק בעת העברת התשלום בסך 83,160 ¤ ליהושע ביום 18/09/06. בנסיבות אלה, תשלום הסך 83,160 ¤ ליהושע היווה פרעון כשורה של השיק.

16.        לאור האמור, התביעה נדחית ואני מורה על סגירת תיק הוצל"פ 2-07-14087-03. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 6,000 ¤ בתוספת מע"מ.

ניתן היום, י' בכסלו תש"ע (27 בנובמבר 2009), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

                                                                                                                      מוריס בן-עטר, שופט

ציפי.ח.