פסק דין

1.         ועדה רפואית עליונה שדנה בעניינו של המערער ביום 15.12.08 וביום 29.6.09 קבעה כי למערער נכות בגין תסמונת שינה דחויה, כשההפרעה שנובעת מכך היא בדרגה מזערית המתאימה לדרגת נכות בשיעור אחוז אחד, לפי סעיף 29(11)(א)(I) לתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל-1969 (להלן - "התוספת"). עוד נקבעה למערער נכות בשיעור של 30 אחוז בגין "הפרעת הסתגלות ממושכת עם הגבלת הכושר התפקודי בצורה ניכרת" לפי סעיף 33(ד) לתוספת. הערעור מתייחס לנכות הנובעת מתסמונת השינה הדחויה. אין מחלוקת כי בתוספת לא מוגדרת נכות בגין תסמונת זו ונעשה שימוש בסעיף המתאים ביותר, הוא סעיף 29(11) לתוספת, שעניינו אנצפלופטיה (שהיא "הפרעה תפקודית מוחית אורגנית כללית, לא מוגדרת, מסיבות שונות", כפי שנאמר בחוות הדעת הרפואית של ד"ר טייטלר, מטעם המערער).

להשלמת התמונה יצויין, כי בפסק דין מפורט שניתן בבית משפט זה בע"א 9404/06 (ביום 23.10.07) קיבל בית המשפט את טענות המערער בעניין קיומו של קשר סיבתי בין תסמונת השינה הדחויה לבין שירותו הצבאי. בפסק דין זה גם מתייחס בית המשפט לאופיה ומהותה של התסמונת האמורה.

2.         כדי לעמוד על מצבו העדכני של המערער הוא הופנה על ידי הוועדה הרפואית העליונה לבדיקה במעבדת שינה. לאחר שהתקבלו תוצאות הבדיקה, שבוצעה במהלך שני לילות (נספח יב' לערעור), התכנסה הוועדה פעם נוספת וקבעה, כי לאחר שעיינה בתוצאות בדיקות השינה הנ"ל, כמו גם בתוצאות בדיקות שנערכו במועדים קודמים, מסקנתה היא כי הנכות הנובעת מהפרעת השינה היא בשיעור אחוז אחד, שכן מדובר בהפרעה "מזערית". הוועדה לא קיבלה את הערכתו של ד"ר טייטלר, לפיה מדובר בנכות בשיעור 30 אחוז לפי המבחן שבסעיף 29(11)(א)(III) – (IV) לתוספת (מותאם). הוועדה סברה, כי אין לד"ר טייטלר "כלי מוגדר לקביעת נכות בגין הפרעת שינה והוא משתמש בהערכתו", כשלוועדה הערכה שונה.

3.         על פי תוצאות בדיקת השינה העדכנית, שנתו של המערער בלילה הראשון היתה "עם יעילות שינה טובה", בעוד שבלילה השני השינה היתה "קטועה מאוד עם התעוררויות רבות, יקיצה מוקדמת ויעילות שינה נמוכה". עם זאת צויין בבדיקה כי בלילה השני נרדם המערער במהירות יחסית "למרות רעש חזק של שיפוצים בקומה שמעל". מסקנת הבודק היתה כי המערער סובל "מאינסומניה בינונית ומישנוניות יומית". המערער טוען כי שנתו הטובה בלילה הראשון נובעת מכך שהגיע לבדיקה לאחר שלילה קודם עבר עליו ללא שינה.

4.         טענתו המרכזית של המערער היא כי הוועדה לא נתנה הסבר מניח את הדעת לפער הלכאורי הקיים בין תוצאות בדיקת השינה (שקבעו שהוא סובל מאינסומניה "בינונית") לבין דרגת הנכות שנקבעה, שמתאימה למצב של הפרעה "מזערית". בעניין זה מפנה המערער גם לתוצאות בדיקות שינה קודמות שנערכו לו, כשהוועדה קבעה שאין שוני מהותי ביניהן לבין תוצאות הבדיקה העדכנית, המצביעות אף הן על בעיה בדרגת חומרה שעולה על הפרעה "מזערית". מבחינה זו נטען, כי קיים פער משמעותי בין אחוזי הנכות שנקבעו לבין מסקנותיה של הוועדה בנוגע למצבו בפועל של המערער.

עמדת המשיב היא, כי אין מקום להתערב בהחלטת הוועדה, שמבטאת הפעלת שיקול דעת רפואי, וכי הערעור אינו מעלה כל שאלה משפטית.

5.         לא בלי היסוס החלטתי לקבל את הערעור. הטעם לכך הוא העדר הנמקה מספיקה לאותו פער, לכאורי לפחות, בין העובדות המתארות את אופיה של הפרעת השינה, לבין שיעור הנכות שנקבע, שיעור מזערי שמתאים להפרעה מזערית גרידא.

בראש ובראשונה יש משקל לאמור בבדיקת השינה העדכנית, המדרגת את חומרת התסמונת כבינונית. אכן, אין לשלול את האפשרות שתסמונת המופיעה בחומרה בינונית תתבטא בירידה בכושר הפעולה הכללי בצורה מזערית בלבד. ואולם, אם זה המצב, יש מקום לנימוק נרחב יותר מהנימוק הכלול בהחלטת הוועדה המתמצה בכך שמדובר בהערכה המסורה לוועדה. בנוסף, עיון בפסק הדין בע"פ 9404/06 מצביע, על פני הדברים לפחות, שמדובר במי שנגרמו לו בעיות תפקודיות ממשיות בשל התסמונת האמורה. אכן, באותו עניין עסק בית המשפט בשאלת הקשר הסיבתי וחלק ניכר מפסק הדין מתייחס למצבו של המערער בשנים קודמות, אך לא ניתן להתעלם מרקע זה, ויש להסביר כיצד הגיעה הוועדה למסקנה כי מדובר בהפרעה מזערית בלבד לנוכח העובדות המפורטות בפסק הדין האמור. זאת ועוד, הפער המשמעותי בין הערכתו של ד"ר טייטלר לבין מסקנת הוועדה מחייב אף הוא הנמקה מעמיקה ונרחבת יותר, מעבר לציון העובדה שלד"ר טייטלר אין כלי מוגדר לקביעת הנכות (והוועדה לא הסבירה מדוע לה עצמה יש כלי כזה). לסיום אציין, כי נראה שניתן משקל לעובדה שבלילה הראשון מבין שני הלילות בהם נבדק לאחרונה ישן המערער שינה אפקטיבית. יש להתייחס לאפשרות שמדובר בתוצאה אקראית שאינה מתיישבת עם תוצאות בדיקות אחרות, ושניתן לייחס אותה לסיטואציה נקודתית.

גורמים אלה הביאוני למסקנה שבנסיבות יוצאות הדופן של העניין, גם בהתחשב באופיה המיוחד של הנכות בה מדובר ובכך שלא נמצא בתוספת מבחן ספציפי לתאורה, אין די בהנמקה הכלולה בהחלטת הוועדה.

6.         הערעור מתקבל. עניינו של המערער מוחזר לוועדה הרפואית העליונה. יש לאפשר למערער להציג כל מסמך רפואי ולטעון את טענותיו בטרם תתקבל החלטת הוועדה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ט בכסלו תש"ע (16 בדצמבר 2009), בהעדר הצדדים.