פסק דין

ועדה רפואית עליונה מיום 2.7.09 קבעה שדרגת נכותו של המערער עומדת על 30 אחוז (מתוכם 23 אחוז על חשבון השרות), לפי סעיף 33(ד) לתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל-1969 (להלן - "התוספת").

המערער מלין בערעורו על כך שהוועדה לא נימקה כראוי את מסקנותיה, ובכלל זה לא הסבירה מדוע ראתה לנכון לדחות את האמור בחוות דעת המומחה מטעמו, פרופ. אלכסנדרוביץ, אשר סבר כי דרגת נכותו של המערער היא בשיעור של 40 אחוז. בערעור נטען כי מצבו של המערער מצדיק קביעת נכות בשיעור 50 אחוז לפי סעיף 33(ה) לתוספת. כמו כן משיג המערער על כי רק חלק מהנכות מיוחס לשרות הצבאי.

דין הערעור להידחות.

הערכת דרגת הנכות היא עניין רפואי מובהק. הוועדה הסבירה מדוע אין היא מקבלת את מסקנתו של פרופ. אלכסנדרוביץ וביססה את עמדתה על הערכת חומרת הפגיעה ("ניכרת" ולא "קשה"), הערכה שלא נכללה בחוות דעת המומחה מטעם המערער. הוועדה עיינה בכל החומר שהוצג לה, בדקה את המערער והעריכה את מצבו, ולא נפל פגם בעבודתה. בעניין זה לא מצאתי כי בפי המערער טענה משפטית שתצדיק את ביטול החלטת הוועדה. יצויין, כי גם המומחה מטעמו לא הציע כי תיקבע למערער דרגת נכות לפי החלופה שבסעיף 33(ה) לתוספת, כנטען בערעור.

באשר לטענה כי לא נכון היה להכיר רק בהחמרת הנכות בגין השרות הצבאי וכי הנכות במלואה צריכה להיזקף לחובת השרות – טענה זו אינה נוגעת לנושא שבסמכות הוועדה הרפואית. כך נקבע ע"י המשיב בעת שהוכרה זכותו של המערער והמסלול להתמודד עם קביעה זו, ככל שהוא עדיין עומד למערער, הוא מסלול שונה לחלוטין.

הערעור נדחה.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ט בכסלו תש"ע (16 בדצמבר 2009), בהעדר הצדדים.