בתי המשפט

פסק דין

1.      לטענת התובע, ביום 29.12.05, שעה שהוא נסע ברכבו בכביש גהה, רכבו של הנתבע פגע בו מאחור וגרם לו נזקים.

במועד התאונה היה רכבו של הנתבע מבוטח בביטוח מקיף אצל הנתבעת 2, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: חברת הפניקס").

הנתבע מודה כי התאונה אכן אירעה אלא שלטענתו האחריות לתאונה מוטלת על התובע.

הנתבעת 2 מודה כי ביטחה את השימוש ברכבו של הנתבע, אלא שלטענתה מדובר בתאונה שלא אירעה ומטעם זה יש לדחות את התביעה.

הנתבע שלח הודעה לצד שלישי כנגד חברת הפניקס.

2.      התובע נתן עדות. מטעם הנתבע העידו בן דודו, אסעד קבהה, הנתבע עצמו ושמאי הרכב דנן אברהם. מטעם הנתבעת העידו השמאי משה שאלתיאל והחוקרים אורי לרס ויורם הופטמן.

3.      התובע העיד:

"ביום 29/12/05 בעת שנהגתי במכונית באזור בני ברק בכביש גהה, האטתי ובלמתי את המכונית בשל פקק שהיה לפני ואז פגע במכונית מאחור הרכב הפוגע ("להלן התאונה")" (סעיף 6 לתצהיר) .

הנתבע העיד:

"בתאריך 29.12.05, בשעת בוקר, נהגתי ברכב בכביש 4 (גהה) ובעת שנהגתי באזור בני ברק (קוקה קולה) מכיוון צפון לדרום, בלם לפתע הרכב אשר נסע לפני (להלן: "רכב התובע"), כאשר הבלימה היתה פתאומית, חזקה, בלתי צפויה וללא סיבה" (הנתבע, סעיף 3 לתצהיר).

"עקב בלימה בלתי צפויה זו וללא סיבה, לא הספקתי לעצור את רכבי ופגעתי ברכב התובע מאחור" (הנתבע, סעיף 4 לתצהיר).

4.      לפי עדות התובע, התאונה אירעה בשעה עשר בבוקר (התובע, עמוד 13 לפרוטוקול). הנתבע נשאל והשיב כי התאונה אירעה בין השעה 10:00 ל- 11:00 (הנתבע, עמוד 26 לפרוטוקול).

סתירות בגרסאות

5.      התובע העיד כי לאחר התאונה הוא הזיז את רכבו לשוליים הימניים (התובע, עמוד 14 לפרוטוקול).

לשאלה איפה היה הרכב של הנתבע באותה עת, השיב התובע: "היה מאחורי" (עמוד 14 שורה 9 לפרוטוקול). לשאלה האם רכבו של הנתבע היה אף הוא בשוליים הוא השיב: "כן, גם הוא הזיז את הרכב" (עמוד 14 שורה 11 לפרוטוקול).

בהמשך הוא תיקן את דבריו ואמר כי הרכב של הנתבע נשאר בכביש, שכן לא ניתן היה להזיזו (התובע, עמוד 14 לפרוטוקול שורה 17).

6.      הנתבע העיד כי התאונה אירעה בנתיב השמאלי וכי לאחר התאונה הם השאירו את הרכבים בנתיב השמאלי (הנתבע, עמוד 28 לפרוטוקול). לשאלה האם כאשר אסעד הגיע היו שני הרכבים בנתיב השמאלי, השיב הנתבע בחיוב (עמוד 28 לפרוטוקול).

כאשר התבקש להתייחס לעדות התובע לפיה הרכבים היו בשוליים הימניים, השיב הנתבע: "יכול להיות שהוא הזיז אחרי שאני הלכתי" (עמוד 29 לפרוטוקול).

אסעד העיד כי כאשר הוא הגיע למקום רכבו של הנתבע היה באמצע הכביש (עמוד 41 לפרוטוקול). לשאלה האם הוא מתכוון לנתיב הימני, השיב בחיוב (עמוד 42 לפרוטוקול). לשאלה היכן היה רכבו של התובע השיב: "בצד, בשוליים" (עמוד 42 לפרוטוקול).

7.      הנתבע הצהיר כי לאחר שהחליף פרטים עם התובע, התקשר לאסעד עבדאללה, שהוא קרוב משפחה שלו, אשר עובד במוסך העוסק בפחחות רכב וביקש ממנו שישלח גרר על מנת שיגרור את הרכב למוסך בו הוא עובד (הנתבע, סעיף 10 לתצהיר).

גרסה דומה הוא מסר לחוקר מחברת הפניקס (ההודעה צורפה כנספח א' לתצהיר החוקר הופטמן).

בחקירה הנגדית, כאשר הוא נשאל האם עוד לפני שהוא החליף פרטים עם התובע הוא התקשר לאסעד, השיב הנתבע: "כן, כי אני לא ידוע לקרוא, אז לא יכולתי לרשום פרטים" (הנתבע, עמוד 30 לפרוטוקול). תשובה זו עומדת בסתירה לעדותו לפיה הוא החליף פרטים עם התובע לפני שהתקשר לאסעד.

התובע הצהיר כי הנתבע 1 הוא שמסר לו את הפרטים (התובע, סעיף 5 לתצהיר). כך הוא גם השיב בחקירתו הנגדית (עמודים 17 – 18 לפרוטוקול).

אסעד העיד שהוא זה שהחליף פרטים עם התובע (עמוד 50 לפרוטוקול). לשאלת ביהמ"ש מדוע הוא זה שהחליף פרטים, השיב: "כי תאופיק לא היה שם" (עמוד 51 לפרוטוקול).

לשאלה כמה זמן לקח לו להגיע מהמוסך שלו למקום התאונה, השיב אסעד, שעה וחצי (עמוד 51 לפרוטוקול).

8.      הנתבע העיד כי כאשר אסעד הגיע, הוא עזב את המקום (הנתבע, עמוד 30 לפרוטוקול). אסעד העיד אף הוא כי שכאשר הוא הגיע, הנתבע עזב. התובע העיד כי חיכה במקום זמן רב עד שגררו את רכבו והנתבע היה שם כל העת (עמוד 17 לפרוטוקול).

לשאלה האם הנתבע עזב באיזשהו שלב, השיב התובע: "לא, בא מישהו מתל אביב חבר שלו, והיה איתו. אני המתנתי ברכב שלי, ולא התייחסתי אליו" (התובע, עמוד 18 לפרוטוקול).

9.      לאורי לרס מסר התובע כי את רכבו גרר חבר בשם עיאד (לרס, סעיף 4 לתצהיר). בבית המשפט מסר התובע כי את הרכב גרר "אחד מירושלים, שמו חסן" (עמוד 17 לפרוטוקול).

התובע לא הציג קבלה בדבר גרירת רכבו.

הגורר לא הוזמן להעיד.

10.  אסעד נשאל לאילו מספרים היו מתקשרים אליו בתקופה הרלבנטית לתאונה  והשיב: "ל-050 או ל-057, 057 זה של העבודה" (עמוד 49 לפרוטוקול). מעדותו עולה כי מספר הטלפון שלו היה 7978378 – 050  (עמוד 57 לפרוטוקול).

המספר 7978378 – 050 מופיע בשיחות היוצאות של הנתבע לפחות ארבע פעמים ביום התאונה, כאשר הפעם הראשונה הייתה בשעה 14:17. אין שיחה יוצאת לאסעד בסביבות השעה 10:00.

החוקר אורי לרס, אשר חקר את האירוע מטעם חברת הפניקס, ביקש מהנתבע במהלך החקירה את  פלט שיחות שהוא ערך ממכשירו, על מנת להראות כי הוא אכן התקשר לאסעד.

בפלט השיחות שנמסר לו על ידי הנתבע, לא הופיעה שיחה יוצאת לאסעד.

כאשר התבקש הנתבע להסביר זאת, השיב כי היו לו כמה מכשירים, וייתכן שכאשר התקשר מוקדם יותר, היה זה ממכשיר טוקמן (עמוד 33 לפרוטוקול).

לשאלת ביהמ"ש מדוע הוא לא הוציא פלט שיחות של מכשירים אחרים, השיב הנתבע: "היה לי טוקמן לא על השם שלי, אמרתי לו את זה, שאני לא יכול להשיג את זה. אם הייתי רוצה להסתיר לא הייתי שולח לו את זה" (עמוד 33 לפרוטוקול).

לשאלת ביהמ"ש מדוע לא חיפש את השיחה במכשירים האחרים השיב הנתבע כי הוא כעס על החוקר (עמוד 33 לפרוטוקול).

הנתבע נחקר על ידי אורי לרס עשרה ימים לאחר התאונה. במועד זה סביר להניח כי הוא יכול היה לשחזר אילו מכשירים היו לו ולהציג נתונים טובים יותר מאשר פרטים כלליים, אשר אינם מאפשרים לבדוק את גרסתו.

העובדה שהיו מספר שיחות יוצאות למספר הטלפון של אסעד החל מהשעה 14:00 דורשת אף היא הסבר שלא ניתן על ידי הנתבע.

11.  בעקבות צו שניתן לחברת פלאפון להמציא פירוט שיחות של המכשיר שמספרו       7978378 – 050 אשר אסעד קבהה הצהיר כי היה שלו, הודיעה מחלקת הבטחון של חברת פלאפון כי המנוי של מספר זה אינו אסעד קבהה.

גם לכך לא ניתן הסבר.

12.  שיחה יוצאת מהטלפון הסלולרי של הנתבע ביום התאונה הייתה בשעה 10:39.

בהסכמת הצדדים ניתן צו לחברה הסלולרית על מנת לקבל מידע בדבר המקום בו היה הנתבע בעת שביצע שיחת טלפון בשעה 10:39.

מהצו עולה כי מיקום המנוי בסיום השיחה היה בכפר קרע, ולא בכביש גהה.

הנתבע לא נתן לכך הסבר.

13.  לשאלה לאן הוא נסע ממקום התאונה, השיב הנתבע כי נסע הביתה, לברטעה, בצפון (עמוד 30 לפרוטוקול).

לשאלה כיצד הוא נסע ממקום התאונה לביתו, השיב הנתבע כי נסע עם אוטובוס (עמוד 30 לפרוטוקול).

לחוקר מטעם חברת הפניקס מסר הנתבע כי לאחר התאונה הוא נסע למשפחתו ביפו (נספח א' לתצהיר של יורם הופטמן).

14.  לשאלה מי גרר את רכבו השיב הנתבע, "גרר שהביא אסעד" (עמוד 31 לפרוטוקול).

לחוקר מסר הנתבע כי את הרכב נגרר על ידי עבד מיפו (נספח א' לתצהיר הופטמן).

לשאלה האם יש לו קבלה או חשבונית השיב הנתבע: "חבר גרר לו בלי קבלה" (עמוד 31 לפרוטוקול).

בתצהיר העדות הראשית של אסעד נכתב כי הוא הזמין גרר העובד עם המוסך באופן קבוע ונסע עם מכוניתו למקום התאונה (אסעד, סעיף 3 לתצהיר).

בבית המשפט הוא העיד כי הוא התקשר לגרר הנמל ביפו, אשר אמר שלא יוכל להגיע, ולכן הוא עצר במקום גרר (אסעד, עמוד 45 לפרוטוקול).

לשאלה כיצד מתיישבת תשובתו זו עם האמור בתצהירו, השיב אסעד: "הגרר הזה לא היה לו זמן. יחכה ארבע שעות בשמש בכביש הראשי" (עמוד 45 לפרוטוקול).

לשאלה מדוע הדבר אינו מופיע בתצהיר השיב אסעד כי הוא אינו זוכר כל מה שהיה. תשובה זו תמוהה בהתחשב בכך שעל התצהיר חתם אסעד ביום בו הוא נחקר חקירה נגדית.

לשאלה מדוע הוא הגיע למקום השיב אסעד: "אתה יודע כמה פעמים אומרים להזמין גרר, אחרי תאונה, אני מגיע למקום ובכלל לא צריך גרר" (עמוד 45 לפרוטוקול).

תשובה זו אינה מתיישבת עם תשובתו הקודמת של אסעד לפיה התקשר מהמוסך לגרר הנמל ביפו, על מנת להזמין גרר.

לקראת סוף עדותו הייתה לאסעד גרסה נוספת לפיה הוא התקשר לגרר "הקטיף" שאיתו המוסך עבד, אבל גרר זה לא הגיע, ולכן הוא עצר גרר במקום (עמוד 56 לפרוטוקול).

כאשר הוא נשאל האם עדכן את הנתבע שהגרר לא יגיע, הוא השיב: "כשהגעתי למקום עדיין לא הזמנתי גרר" (עמוד 57 לפרוטוקול).

15.  בתצהיר העדות הראשית כתב אסעד כי הגיע למקום עם מכוניתו (סעיף 3 לתצהיר). בחקירה הנגדית הוא השיב כי הגיע עם מונית (עמוד 45 לפרוטוקול).

16.  לשאלת ביהמ"ש כיצד התקשר לגרר, השיב אסעד כי יש לו טלפון מסוג טוקמן (עמוד 49 לפרוטוקול).

17.  בתצהיר העדות הראשית הצהיר הנתבע כי לאחר שחזר לביתו, התקשר לסוכן הביטוח שלו, נאיף יחיא, הודיע לו על התאונה, ויומים לאחר מכן הגיע למשרדו על מנת למלא טופס הודעה (הנתבע, סעיף 11 לתצהיר).

אסעד התייחס בתצהירו לשיחה שנערכה עם הסוכן, אך לא כתב מי הוא שהתקשר לסוכן (אסעד, סעיף 6 לתצהיר).

ניתוח הראיות

18.  הסתירות בין העדויות לא ניתנות להסבר ואינן מאפשרות לקבל את גרסאות התובע, הנתבע ואסעד.

מהנתונים שהתקבלו מהחברה הסלולרית עולה כי הנתבע כלל לא היה במקום בעת האירוע והנתבע לא הציג ראיות אשר יסתרו מידע זה.

התובע והנתבע נמנעו מהבאת ראיות אובייקטיביות, רלבנטיות, אשר יכלו לשפוך אור על מהימנות גרסתם:

א.           התובע יכול היה להזמין את נהג הגרר אשר גרר את רכבו ממקום האירוע.

ב.            התובע יכול היה להציג מידע מהחברה הסלולרית שלו על מיקומו בשעת התאונה.

ג.             הנתבע יכול היה להציג את פירוט השיחות הנכנסות בטלפון של אסעד, על מנת להוכיח כי הוא אכן התקשר אליו ממקום התאונה (אסעד לא התנגד לכך שיתקבל מידע זה – אסעד, עמוד 49 לפרוטוקול).

ד.            לו היו נבדקות השיחות הנכנסות לטלפון של אסעד, ניתן היה לדעת מאיזה מכשיר התקשר הנתבע, ולסתור את הנתון העומד בפני ביהמ"ש לפיה בשעה 10:49 היה הנתבע בכפר קרע.

ה.            הנתבע יכול היה להציג פרטי שיחות מהטלפונים הסלולרים האחרים שהיו לו בזמן התאונה.

ו.              ניתן היה להציג מידע מהטלפון הסלולרי של אסעד אודות המקום בו הוא היה בשעת התאונה.

כפי שנפסק, חזקה שבעל דין לא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו (ע"א 55/89 ע"א 55/89קופל נ' טלקר, פ"ד מד (4) 595 (1990); ע"א 548/78 ע"א 548/78נועה שרון נ' יוסף לוי  פ"ד לה(1) 736 (1980); ע"א 465/88 ע"א 465/88הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח' פ"ד מה(4) 651 (1991)).

19.  לאור הסתירות עליהן הצבעתי ובהיעדר ראיות אובייקטיביות אשר יתמכו בעדויות שנשמעו, לא עמד התובע בנטל להוכיח כי התאונה אירעה והנתבע והתובע לא עמדו שניהם בנטל להוכיח כי הפוליסה שהוציאה הנתבעת 2 מכסה את האירוע.

20.  הנתבעת מעלה בסיכומיה סברה לפיה הסיבה בגינה נאלצו התובע והנתבע לבחור בדרך של תרמית היא כי לרכב התובע היה ביטוח חובה בלבד ואילו לרכב הנתבע הייתה פוליסת ביטוח "מקיף" ברת תוקף, אשר כללה חריג של נהג נקוב בשם ובעת התאונה נהג, ככל הנראה, ברכבו של הנתבע אדם אחר, שאינו מורשה.

לא די בסתירות אשר נתגלו בעדויות כדי לבסס סברה זו, גם אם היא אפשרית.

21.  לא שוכנעתי כי הייתה היכרות קודמת בין התובע ובין אסעד, כפי שטוענת הנתבעת.

22.  אני דוחה את טענת התובע לפיה הנתבע הודיע לחברת הפניקס שהוא פגע ברכב מאחור וכן הודה בכך בכתב הגנתו, ודי בכך כדי לחייב את הנתבע עצמו.

לאור מסקנתי לפיה לא ניתן לקבוע ממצאים לגבי נסיבות התאונה, לא ניתן גם לקבוע כי הנתבע הוא שנהג ברכב הפוגע, ובהיעדר ראיה על כך שהנתבע הוא שנהג ברכב, לא ניתן להטיל עליו חבות.

סיכום

23.  אני דוחה את התביעה.

24.  אין צו להוצאות ביחס לנתבע 1.

25.  התובע ישלם לנתבעת 2 שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 3,000 ¤.

26.  אני דוחה את ההודעה לצד שלישי.

27.  הנתבע 1 ישלם לצד השלישי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ¤.

ניתן היום ט"ז בטבת, תשס"ט (12 בינואר 2009) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.