בתי המשפט

 - ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בבית שאן (כב' הש' מרדכי) בתיק עמא 08-06-3701 מיום 10.6.09 -

פסק דין

1.       המערער הורשע בבית משפט קמא בעבירות של בניה ללא היתר והפרת צו מינהלי וצו שיפוטי שהוצאו כנגד הבניה הנ"ל.

המערער בנה בית מגורים, בשטח של כ- 150 מ"ר על מגרש שיעודו חקלאי. הבניה בוצעה ללא היתר, בסטיה ניכרת מתוכנית מפורטת שבתוקף.

בתחילת עבודות הבניה נשוא האישום גם הוצא נגד המערער צו מינהלי להפסקת הבניה. למרות הצו המינהלי המשיך המערער בביצוע עבודות הבניה. בחלוף כחודש הוצא נגדו גם צו הפסקה שיפוטי אשר גם אותו הפר המערער עד שהשלים את עבודות השלד וכן עבודות טיח חיצוני.

2.       בית משפט גזר את דינו של המערער ל- 4 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים כשהתנאי כולל את העבירות בהן הורשע, עבירות נוספות על פי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") וכן עבירות של אי קיום צו בית משפט.

          עוד נגזר על המערער קנס כספי בסך 30,000 ש"ח או 6 חודשי מאסר כנגדו, וכן התחייבות כספית על סך 50,000 ¤, בתוקף ל- 3 שנים להימנע מעבירות על פי חוק התכנון והבניה כמפרט בגזר הדין.

בנוסף, ניתן צו להריסת המבנה שיכנס לתוקף תוך 90 יום מיום מתן גזר הדין.

3.       הערעור מופנה כנגד חומרת הענישה בגזר הדין כאשר במעמד הדיון בערעור מיקד המערער ערעורו לעניין מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה כשבנדון עותר המערער לארכה של 12 חודשים או כל ארכה אחרת שתאושר.

          לטענת המערער הענישה שנגזרה עליו מחמירה וחורגת מרמת הענישה המקובלת. המערער מדגיש כי הודה בעובדות כתב האישום בהזדמנות הראשונה כאשר במעמד ההרשעה גם נאות להוספת האישום בגין הפרת צו ההפסקה השיפוטי והודה גם באישום זה.

לטענתו, נפל הוא קורבן לאוירה שלילית וטעונה ששררה באולם בית משפט קמא ביום גזר הדין.

המערער מציין כי הינו אדם מיושב בן 59, נורמטיבי ונעדר הרשעות קודמות והוא מקבל אחריות מלאה למעשיו. המערער מוסיף כי נאלץ לבנות ללא היתר, בשל מצוקת בניה קשה, כאשר תוכנית מיתאר שקידמוה נציגות הישוב נדחתה על ידי הוועדה המחוזית.

המערער מבקש הזדמנות להכשיר את הבניה על דרך של אישור תוכנית נקודתית, כאשר במעמד הדיון הוסיף ועדכן ב"כ המערער כי נציגות הישוב אף הכינה תכנית מיתאר עדכנית הכוללת את הבניה של המערער ואשר תובא לאישור בפני הועדה המחוזית.

לוח הזמנים הדרוש על מנת להכשיר את בנייתו של הבית מחייב ארכה ממשית בטרם כניסתו לתוקף של צו ההריסה.

לטענת ב"כ המערער, מקובל כי צווי ההריסה, בפרט כשמדובר בעבירה ראשונה, כוללים ארכת זמן העולה על שנה, טרם כניסתם לתוקף.

המערער גם מפרט באשר לנסיבותיו האישיות, מצבו הכלכלי הקשה כשהוא מחוסר עבודה, המצב הרפואי בו נתונים הוא ואשתו, ההוצאות שנדרש להם וההתחייבות שקיבל על עצמו במסגרת הבניה.

4.       ב"כ המשיבה פירטה בטיעוניה כי גזר הדין מאוזן וסביר, הדגישה את חומרת התנהלות המערער והעברות אותן ביצע, לרבות התעלמות מצו הפסקה מינהלי בשלבים הראשונים של הבניה ובהמשך המשך בניה למרות צוים שיפוטים.

          לעניין המצב התכנוני ציינה ב"כ המשיבה כי גם התכנית הנקודתית שערך המערער בניסיונו להכשיר בניתו הבלתי חוקית נוגדת תוכנית מוצעת של מוסדות הישוב, שכשלעצמה נדחתה. לטענתה לא ידוע לה על דין ודברים תכנוני בניסיון לקדם תכנית חדשה אשר ניתן להכשיר באמצעותה את הבניה נשוא הערעור.

5.       לאחר בחינה נוכחנו כי אין כל מקום להתערבות בפסק דינו של בית משפט קמא, כאשר גזר הדין מתון ומאוזן ולכל הדעות אינו חורג לחומרה מרמת הענישה הראויה בנסיבות המפורטות.

          לעבירות הבניה שביצע המערער היבטים רבים לחומרה שחייבו ענישה מחמירה כשבגין אלו אף הוטלו במקרים אחרים מאסרים בפועל.

המערער בנה בניה בהיקף נרחב ביותר ללא כל היתר בניה, הבניה בוצעה בקרקע שיעודה חקלאי, הבניה בוצעה והושלמה על אף צוי הפסקה מינהליים ושיפוטיים שהוצאו.

6.       אין צריך לומר כי עבירות על חוקי התכנון והבניה הפכו זה מכבר למכת מדינה. עבירות אלה פוגעות באינטרסים ציבורים חשובים ומובילות לזלזול בשלטון החוק.

          לא אחת נפסק כי השתת קנס אינה מספקת וכי יש להטיל עונשים מרתיעים (ראו למשל רע"פ 11097/04 סעדאללה נ' מדינת ישראל (מיום 7.12.04).

להשוואת הענישה בענייננו, ולו בזיקה להיקף הבניה המבוצעת ראה גם רע"פ 10636/06 סלימאן אבו אלקיען נ' מדינת ישראל תק-על 2007 (2) 731 (2007)).

המערער דנן המשיך ובנה את בנייתו החל משלב היסודות ועד לגמר עבודות השלד והטיח כשנגדו צוי הפסקה מינהליים ושיפוטיים אשר לא הרתיעו את המערער.

התנהלותו של המערער מעידה על אי ציות מתמשך מצידו הן לחוק והן לצוים שיפוטיים שניתנו בעניינו.

הצורך במסר עונשי הרתעתי בעבירות של הפרת צוים שיפוטיים, כדי להילחם באורח אפקטיבי בתופעות אלו בתחום התכנון והבניה בפרט מחייבים גם כי צוי ההריסה ימומשו ללא דחיות וארכות, על מנת יראו ויראו.

בעבירות כאלה אף ראתה הפסיקה הצדקה להטיל עונשי מאסר בפועל כאמור ולו מחמת חומרתה של הפגיעה בשלטון החוק הנובעת מהפרת צוים שיפוטיים (ראה למשל רע"פ 4203/03 בויראת נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה (מיום 29.6.03); רע"פ 11920/04 נאיף נ' מדינת ישראל (מיום 26.3.07); ורע"פ 8406/03 יעקב סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "אונו" (מיום 27.1.04).

הפסיקה שצירף ב"כ המערער בטיעוניו, אינה כוללת מקרה של בניה בניגוד לצוי ההפסקה כמפורט ובהתאמה מדרג הענישה בהם אינו רלוונטי לענייננו.

8.       מעבר לנדרש נוסיף, כי הפעולות התכנוניות להכשרת הבניה הבלתי חוקית המחייבות כאמור בזיקה ליעוד החקלאי של המקרקעין, הכנת תכנית לשינוי היעוד נמצאות אם בכלל בשלבים התחלתיים, כאשר נראה כי המערער גם מתיימר לאלץ את גורמי התכנון להתאים את שיקולי התכנון הציבוריים לצורך הפרטני של המערער, להכשיר את בנייתו הבלתי חוקית, כאשר לצורך מהלך שכזה אין כל הצדקה לעיכוב צו ההריסה מכל וכל.

למותר להוסיף, כי המערער ממשיך לעשות דין לעצמו כאשר למועד טיעוניו בפנינו כבר חלפה תקופת הארכה שנקבעה בגזר הדין וצו ההריסה נכנס לתוקפו, כאשר המערער מצידו לא פעל לקיומו.

9.       באיזונים המתחייבים, אין בנסיבות האישיות והמשפחתיות המפורטות בכתב הערעור כדי להצדיק כל שינוי בגזר הדין של בית משפט קמא.

10.     לאור המכלול אנו מורים על דחיית הערעור.

ניתן היום, ד' בטבת, תש"ע (21 בדצמבר 2009), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים בדואר.

איתי+חנה