זבידאת יוסף נ. מדינת ישראל


 

 

 בתי המשפט





עפ"א 000415/09

בבית המשפט המחוזי בנצרת

על תיק פ' 8591/10/08

05/01/2010

תאריך:

כב' השופטת אסתר הלמן, אב"ד

כב' השופט אשר קולה

כב' השופט דני צרפתי

בפני:

 

 

 














 

זבידאת יוסף ת.ז. 313833758

בעניין:

המערער


 


 


 


 

נ  ג  ד


 


 

מדינת ישראל


 

המשיבה


 


 


 


 


בשם המערער אין הופעה.

בשם המשיבה עו"ד קבלאוי. 

המערער בעצמו, הובא על ידי הליווי.

נוכחים:


- ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בטבריה, (כב' השופט ד. פורת)

בת"פ 08-10-8591 מיום 12.10.09 -

 

פסק דין

 

1.       המערער הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע העבירות הבאות;

 

תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן:"חוק העונשין").

הפרעת שוטר במילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

העלבת עובד ציבור - עבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין.

 

2.       כעולה מעובדות כתב האישום, בתאריך 17.11.07 עצר שוטר (להלן: "השוטר") את המערער במחסום נחל בזק ושאל אותו לגבי מטען שנשא על רכבו. המערער, עלב בשוטר ואיים עליו. השוטר הודיע למערער שהוא מעוכב, ובתגובה המערער קילל את השוטר והתנגד למעצרו, תוך שהוא תוקף את השוטר.

 

3.       עובר להכרעת הדין ובהתאם להסדר הטיעון, הופנה המערער לשרות המבחן, על מנת שזה ייתן תסקיר בעניינו.

 

4.       קצין המבחן בחר שלא ליתן כל המלצה טיפולית בעניינו של המערער, וזאת על שום שהתרשם שהמערער אינו בשל כלל להליך טיפולי, וכל שהוא מבקש, זה הקלה בעונשו.

          עוד קבע שרות המבחן, כי המערער אינו מגלה אמפתיה לקרבן בתיק, וכי הוא משליך על אחרים את התנהגותו.  

 

5.       בית המשפט קמא, גזר על המערער את העונשים הבאים;

 

א.      מאסר לתקופה של 6 חודשים, מהם 3 חודשים בפועל והיתרה על תנאי, למשך 3 שנים והתנאי, שלא יעבור ויורשע על כל עבירת אלימות.

 

ב.       הפעלת מאסר מותנה שהוטל עליו בת.פ. 1578/06 של בית משפט השלום בעכו. המאסרים ירוצו בחופף ובמצטבר, סה"כ ירצה המערער מאסר בפועל של 6 חודשים, המאסר ירוצה מאחורי סורג ובריח.

 

ג.       תשלום קנס בסך 2,000 ¤, או 30 ימי מאסר.

 

ד.       פיצוי לשוטר בסך 500 ¤.

 

6.       ב"כ המערער מלין על חומרת העונש שהושת על המערער וטוען בתמצית, כי בית משפט קמא החמיר מאוד בעונשו של המערער תוך התעלמות מנסיבותיו המשפחתיות הקשות והמיוחדות. לעניין זה, הפנה ב"כ המערער, כי למערער 5 ילדים ולאחרונה נולדה לו בת נוספת, הסובלת ממום בלב, כך שאשתו מרותקת למיטת חוליה, של בתו, וכן הפנה למצבו הרפואי והנפשי. עוד טען ב"כ המערער, כי המערער, עומד לסיים את ריצוי עונשו בסוף חודש זה. עוד לטענתו, בית משפט קמא לא ייחס משמעות לעובדה, שהמערער התחרט והביע צערו על המעשה. בית משפט קמא התעלם מגזרי דין אשר הוטלו על נאשמים אחרים בגין עבירות דומות.

 

7.       ב"כ המשיבה, לעומת זאת טוענת, כי העונש אשר הושת על המערער בדין יסודו, וכי דין הערעור להידחות.

          ב"כ המשיבה מפנה הן לעברו הפלילי של המערער, אשר לחובתו גם, מאסר בר הפעלה של 5 חודשי מאסר בפועל והן לתסקיר שרות המבחן, אשר היה שלילי בעניינו של המערער.

          עוד מפנה ב"כ המשיבה לאמור בתסקיר שרות המבחן, ולפיו, המערער, לא גר בביתו כשנה וחצי עובר לכתיבת תסקיר שרות המבחן.

          לעניין הילדים, הרי, שבתסקיר נאמר מפורשות, כי מי שדואג לילדים, הינה אחותו של המערער.

 

8.       לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, נחה דעתנו, כי אין בערעור זה ממש ודינו להידחות. להלן נימוקינו לכך.

 

9.       כלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בחומרת העונש או קולתו. אלא מקום בו זה סוטה באופן ברור ממדיניות הענישה הנהוגה.

          ראה לעניין זה, אך לאחרונה, ע"פ 3869/09 יצחק סלימן נ' מדינת ישראל, 15.12.09 וכדלהלן;

 

            "הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009). במקרה הנדון לא מצאתי סטייה שכזו. גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק היטב, והוא הביא בחשבון את כלל השיקולים והגיע למסקנה הראויה בנסיבות העניין".  

 

10.     בנדון שבפנינו, אין בהשתת 3 חודשי מאסר בפועל בתיק שבפנינו, משום עונש חמור המצדיק התערבותנו.

          ניתן לומר, כי מדובר אף בעונש מקל.

 

11.     כבר אמרנו, לא אחת, כי מן הראוי להחמיר בעבירות אלימות כנגד שוטרים; ראה לעניין זה, עפ"א 220/08 גוסייב קוסטנטין נ' מדינת ישראל; עפ"א 199/08 מדינת ישראל            נ' דימטרי בן איגור; עפ"א 331/08 מדינת ישראל נ' ואפי בן עלי מסאלחה; וכך, גם הוא בעניין שבפנינו.

 

12.     חומרה יתרה נודעת למעשיו של המערער, אשר ביצע עבירות אלו, בעוד עונש מאסר מותנה של 5 חודשי מאסר בפועל, תלוי ועומד מעל ראשו. חרף האמור, לא הפנים המערער, עובדה זו, ובחר לשוב ולבצע עבירות אלימות, והפעם כלפי שוטרים.

 

13.     בדין אפוא, קבע בית המשפט קמא, כי יופעל המאסר המותנה, נשוא התיק הקודם, בו הורשע המערער, בעבירת אלימות.

 

14.     עוד נוסיף לעניין זה, כי חסד עשה בית המשפט קמא, עת הורה על ריצוי העונשים, כך שרק חודש אחד ירוצה באופן מצטבר, ואילו שני חודשים ירוצו באופן חופף למאסר המותנה, שכן זוהי סטייה מהכלל האמור בסעיף 58 לחוק העונשין.

 

15.     נתנו דעתנו, גם לנסיבותיו האישיות של המערער ולעובדה, כי נולדה לו, אך לאחרונה ילדה קטנה, המטופלת בבית חולים. אולם, לעניין זה, צודקת ב"כ המשיבה, כי כעולה מתסקיר שרות המבחן, בלאו-הכי לא חי המערער עם אשתו ובני ביתו.

          משכך, אין באמור, סיבה להקל בעונשו של המערער.

          עוד נדגיש, כי כדברי הסנגור עצמו, בלאו-הכי, בסוף החודש, אמור המערער להשתחרר ממאסרו, כך שבלאו הכי אין כל סיבה שבית משפט של ערעור, יתערב בנושא זה.

 

 

 

16.     סוף דבר, הערעור נדחה, גזר הדין, בבית המשפט קמא, יוותר על כנו.

 


ניתן היום, י"ט בטבת, תש"ע (5 בינואר 2010), במעמד הנוכחים.

                   





דני צרפתי, שופט


 

אשר קולה, שופט


 

אסתר הלמן, שופטת, אב"ד

 


 

 

 

סיגלית+חנה

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/270DA49DC0DF0B1A422576A200527229/$FILE/85BB1833AB4EB65A422576A2002A4743.html
תאריך: 
05/01/10
Case ID: 
415_9
Case type: 
עפא
סיווגים
שופטים : אסתר הלמן
אסתר הלמן
Powered by Drupal, an open source content management system