מדינת ישראל

פסק דין

1.         בפנינו תביעה להכיר בפגיעה ברגלה ובברכה של התובעת כפגיעה בעבודה על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק").

התביעה נדחתה על ידי הנתבע בהחלטתו מיום 23.7.08, בטענה כי לא הוכחה התרחשות האירוע. לחילופין טען הנתבע כי גם אם התרחש  הארוע - מהתיעוד הרפואי של התובעת עולה כי לא הוא שגרם לפגיעה ברגלה.

2.         התובעת ילידת 1959.

3.         התובעת עבדה כמטפלת סיעודית יומית בקשישים באמצעות חברת מת"ן.

4.         התובעת טענה כי ביום 7.2.08, עת סייעה לקשישה לעבור מכיסא הגלגלים למיטה, לאחר מקלחת, החליקה ונפלה. לדבריה בעקבות נפילה זו קיבלה מכה בישבן ובברך שמאל.

5.         התובעת טענה כי לא חשה בכאב חריג מיד לאחר הנפילה, ועל כן השלימה את יום העבודה, וגם המשיכה להתייצב לעבודתה בימים שלאחר מכן.

6.         התובעת טענה כי רק כארבעה ימים לאחר הנפילה החלה לחוש כאבים בגב התחתון וברגל שמאל.

7.         ביום 11.3.08 פנתה התובעת לראשונה לקבלת טיפול רפואי, ומאז לא שבה לעבודתה.

8.         התובעת טענה כי הוכיחה קיומו של הארוע, וכי יש לראות בארוע הנפילה כתאונת עבודה על פי החוק.

9.         לטענת הנתבע התובעת לא הוכיחה כי התקיים ארוע בעבודתה. לטענת הנתבע המסמכים הרפואיים של התובעת אינם תומכים בגרסתה.

            דיון והכרעה

10.        תנאי להכרה בתאונת עבודה הוא הוכחה כי התרחש ארוע  חריג בעבודתו של המבוטח, אשר בעטיו נגרמה הפגיעה.

            הנטל להוכיח כי ארוע חריג התרחש בעבודה, מוטל על המבוטח.

            בעניין זה נפסק כי יש לייחס משקל גדול למסמכים הרפואיים לאחר הפגיעה. בכוחם של אלו לשפוך אור על שאלת התרחשות הארוע בעבודה ונסיבותיו.

אך לאחרונה חזר בית הדין על ההלכה בדבר המשקל שיש לייחס לאמור במסמכים הרפואיים מהמועד הסמוך לפגיעה:

"על פי ההלכה הפסוקה, בבוא בית הדין לקבוע עובדתית אם התרחשה תאונה במהלך העבודה אם לאו, עליו לייחס משקל רב "להתבטאויותיו של תובע בסמוך לאחר האירוע הנטען, מועד שניתן להניח, כי האיש מסיח לפי תומו. בית הדין  יעדיפן, בדרך כלל, על פני התבטאויות מאוחרות יותר של תובע בעת הגשת התביעה לבית הדין" (עב"ל 248/98 מקסים פרץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ג (29), 24).

כך, יש לתת משקל מיוחד למסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על-מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו (דב"ע מט/23-0 המוסד לביטוח לאומי – שמעון הירשהורן, פד"ע כ', 349). "

ראה:    עב"ל (ארצי) 686/08 חכם ברנאסי נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 20.12.09.

11.      מן הכלל אל הפרט.

           המסמכים הרפואיים של התובעת מלמדים כי סבלה מבעיות בברכיים ובעמוד השדרה זמן רב לפני הארוע הנטען.

           כרטיסה הרפואי של התובעת בקופת חולים מלמד כי התלוננה על כאבים מסוג זה כבר משנת 2003 במסגרת ביקורים רפואיים רבים, ובמיוחד משנת 2007 ועד למועד הארוע הנטען (נ/5).

           לתובעת נערך צילום ברכיים ביום 6.1.08, כחודש לפני הארוע הנטען. ההפניה לצילום היתה בעקבות תלונות של התובעת על כאבים מזה מספר חודשים (נ/5 עמוד 18).

           חזקה כי הפנייה לצילום, לאחר תלונות חוזרות ונשנות על כאבים בברכיים ובגב, מלמדת על בעיה קבועה שהיתה לתובעת, והחמרתה עוד בטרם האירוע הנטען היא הגורם שהביא לעריכת הצילום. ודוק, אין מדובר בפניות ספורות אלא בסדרה של תלונות המעידה על בעיה של ממש עד טרם הארוע הנטען.

12.      זאת ועוד, פנייתה הראשונה של התובעת לטיפול רפואי לאחר הארוע הנטען היתה ביום 16.3.08, למעלה מחודש לאחר הארוע הנטען. במסגרת פנייה זו לא ציינה התובעת כי החליקה או כי מדובר בארוע שארע בעבודתה. בכרטיס הרפואי אף צויין כי התובעת סובלת מזה כחודש כאבים בקרסול ובברך שמאל ללא חבלה (נ/5 עמוד 106, ועמוד 103 שצורף לסיכומי הנתבע).

13.      התובעת הודיעה לחברה על הפגיעה ביום 17.4.08 (נ/4)     

           התעודה הרפואית  הראשונה לנפגע עבודה של התובעת ניתנה רק ביום 17.6.08  (נ/2).

           כרטיס הנוכחות של התובעת מלמד כי המשיכה  לעבוד כרגיל לאחר הארוע הנטען (נ/6).

14.      בהודעתה לחוקר הנתבע סיפרה התובעת כי פנתה לרופא 4-5 ימים לאחר הארוע, והוא שהפנה אותה לאורטופד. לעומת זאת בהמשך ההודעה היא סיפרה כי פנייתה הראשונה לטיפול רפואי היתה ביום 11.3.08 (למעלה מחודש לאחר הארוע) (נ/3 עמוד 2 שורות 9-10, ועמוד 3 שורות 16-18).

           בהמשך, התובעת נשאלה האם סבלה מכאבי ברכיים לפני הארוע הנטען, והשיבה כי סבלה מכאבים ברגל אולם לא בעוצמה כזו. כשנשאלה התובעת מדוע אם כך נשלחה לצילום ברכיים לפני הארוע הנטען השיבה כי כאבו לה הברכיים גם לפני הארוע, אבל אחריו כאב לה יותר (נ/3 עמוד 3 שורות 5-7, ועמוד 4 שורות 8-11).

           במסגרת חקירתה הנגדית של התובעת נשאלה למה עשתה צילום ברכיים והשיבה:

           "כי אחרי שנפלתי הכאב המשיך. נאמר לי לעשות צילום על כל הברך." (פרוטוקול הדיון מיום 29.9.09 עמוד 2 שורוה 21-22).  כשנשאלה התובעת בהמשך איך יתכן הדבר, שכן הצילום נערך לפני הארוע הנטען, השיבה כי סבלה מכאבים גם קודם לארוע, אולם לא בעוצמה כזו.

15.      התובעת צרפה לתצהירה מכתב של הגב' אדרי רחל, אשר התובעת טוענת כי בביתה התרחש האירוע. מכתב זה מיום 28.6.09, מתאר את הארוע לו טוענת התובעת.

           התובעת נשאלה בחקירתה מי ערך ורשם את פרטי המכתב, והשיבה כי היא והבן של הקשישה כתבו וערכו את המסמך. התובעת הבהירה כי הבן לא היה בבית בעת הארוע הנטען של הנפילה (פרוטוקול הדיון מיום 29.9.09 עמוד 1 שורות 4-12).

           בנסיבות אלו אין לייחס משקל ראייתי למכתב שהוצג על ידי התובעת. התובעת היא שערכה את המכתב, והיא שכתבה אותו, בעוד הקשישה חתמה עליו בלבד. אין במכתב איזכור של תאריך מסויים והוא נכתב כשנה וחצי לאחר מועד הארוע הנטען.

16.      בנסיבות המתוארות , בהן לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי בעבודה, והמסמכים הרפואיים מלמדים כי התובעת סבלה מהפגיעה לה היא טוענת עוד קודם למועד הארוע הנטען, אין בידינו לקבל את התביעה.

17.      אשר על כן התביעה נדחית.

18.      אין צו להוצאות. 

ניתן היום 06 בינואר, 2010 (כ' בטבת תש"ע) בהעדר הצדדים.