בתי הדין לעבודה

פסק דין

בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 1.4.09, אשר קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור של 63% החל מיום 3.6.08.

טענות הצדדים:

לטענת המערער, קביעת הוועדה הרפואית לעררים מושא ערעור זה, עומדת בניגוד להחלטת הוועדה הרפואית, אשר החליטה כי הנכות עד 31.3.09 הינה 100%.

עוד טוען המערער, כי לא היה מקום לקבוע סעיף ליקוי מותאם.

לטענת המשיב, על פי סעיף 14 לתקנות לוועדה סמכות לקבוע נכות מותאמת ולא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים.

הכרעה:

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה הרפואית ובמסמכים שצורפו לתיק בית הדין ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

ראשית, אציין כי צודק המשיב באשר לטענתו כי הוועדה יכולה לקבוע סעיף ליקוי מותאם.

סעיף 14 (א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז –1956 קובע:

"דרגת נכות של נפגע לגבי ליקוי שלא פורט בתוספת, תיקבע לפי האחוז הקבוע לצד פגימה אשר לדעת הועדה דומה לליקוי הנפגע"

ונפסק ע"י בית הדין הארצי כי:

"ברי שניתן לקבוע אחוז נכות שונה מזה שבתוספת וכן נכות מתואמת גם אם זו אינה נמצאת ברשימת הליקויים. הדבר נתון לסמכותה של הועדה מכוח תקנה 14 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה)..."

(עבל (ארצי) 78/03 אהרן אברהם נ' המוסד לביטוח לאומי, עמ' 2 – ניתן ביום 10.1.2006 - פורסם במאגרים האלקטרוניים).

אולם לכאורה קיימת סתירה בין החלטת הוועדה מדרג ראשון בקובעה כי למערער נכות בשיעור של 100% מיום 3.6.08 ועד 31.3.09 (כאמור במכתב מאת המשיב מיום 3.1.09) והחלטת הוועדה הרפואית, מושא ערעור זה, בקובעה כי למערער 63% נכות החל מיום 3.6.08.

אשר על כן, עניינו של המערער מוחזר לוועדה הרפואית לעררים, אשר תנמק מדוע היא סבורה כי נכותו היציבה של המערער הינה 63% למרות שבזמנו קבעה ועדה רפואית נכות זמנית על אותה תקופה בשיעור של 100%.

המשיב ישא בהוצאות ב"כ המערער בסך 3,000 ¤ + מע"מ ובהוצאות ערעור בסך 1,000 ¤ בתוספת מע"מ.

ניתן היום ו' בשבט, תש"ע (21 בינואר 2010) בהעדר הצדדים. 

ק.אסף.כ.