כהן שירן נ. מדינת ישראל-משרד


 

   

בתי המשפט


 

א  001063/02

בבית משפט השלום בירושלים

27/01/2010

תאריך:

כב' השופטת עירית כהן

בפני:

 

 

















 

1 . כהן שירן

2 . כהן אפרים

3 . כהן דינה

בעניין:

התובעים

ע"י ב"כ עוה"ד עמוס ואיתי גבעון


 


 

נ  ג  ד


 


 

1 . מדינת ישראל-משרד החינוך

2 . בית הספר ברנקוויס

3 . איטח רותי

הנתבעים 1 – 3 ו- 6 ע"י ב"כ עוה"ד גורי ו/או שפרבר

4 . אגד טללים בע"מ

5. איילון חברה לביטוח בע"מ

הנתבעים 4 ו- 5 ע"י ב"כ עו"ד זוהר רחמני ואח'

6. רשות שמורות הטבע


 

הנתבעים

ע"י ב"כ עוה"ד גורי ו/או שפרבר ואח'


 


 

נ  ג  ד


 


 

1. אגד טללים בע"מ

2. איילון חברה לביטוח בע"מ


 

הצדדים השלישיים

ע"י ב"כ עו"ד זוהר רחמני ואח'


 


 

פסק דין

 


1.       התובעת 1 נפצעה ביום 24.11.99 בהיותה בת 12 וחצי במהלך טיול שארגן בית הספר בנחל דרגה, משאש–מורבעת.

      התובעת נפצעה עת נפלה על ראשה במהלך ירידה מסלע.

2.       התביעה הוגשה נגד מדינת ישראל – משרד החינוך; בית הספר ברנקו וייס בו למדה התובעת; רותי איטח – מחנכת הכיתה בה למדה התובעת; אגד טללים בע"מ אשר לטענת התובעת ארגנה את הטיול והמבטחת שלה – איילון חברה לביטוח בע"מ וכן נגד רשות שמורות הטבע.

      לטענת התובעת על הנתבעים לפצות אותה על הנזקים שנגרמו לה בתאונה.

3.       ב"כ הנתבעים 1, 2, 3 ו- 6 טען בסיכומיו כי הנתבע 2 איננו אישיות משפטית ודין התביעה נגדו להימחק. עוד לטענתו, בסיכומים מטעם התובעת אין כל טענה נגד הנתבעת 6 ולפיכך יש לראות את התובעת כמי שויתרה על התביעה נגד נתבעת זו.

4.       הנתבעים 1 ו- 3 אינם חולקים על קיומה של חובת זהירות מושגית ועל כך שהם חייבים לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק לתלמידים, כאשר לטענתם, הדגש הוא על המילה סבירים. עוד לטענתם, החלקה או נפילה הינן מסיכוני היום יום ואין בהן כשלעצמן כדי להצביע על רשלנות מצדם.

5.       הנתבעים 1 – 3 ו- 6 שלחו הודעה לצד שלישי כנגד הנתבעים 4 ו- 5.

6.       הנתבעים והצדדים השלישיים הגיעו להסדר לפיו ההודעות לצדדים שלישיים שהגישו הנתבעים בתיק תידחנה ללא צו להוצאות. ההסדר הנו גם לסילוק כל התביעות ההדדיות בין הנתבעים לבין עצמם, דבר אשר מייתר את הדיון בחלוקת שיעור החבות.

7.       מטעם התובעת העידו התובעת עצמה, חברתה לכיתה – מעיין, ורוני נעמן ממנהלת הטיולים של משרד החינוך.

8.       הנתבעים 1, 2, 3 ו- 6 העידו מטעמם את הרן זיו – רכז השכבה ומנהל הטיול; רותי איטח – הנתבעת 3; רותם זהבי - מנהל בטיחות ארצי במשרד החינוך משנת 2005 וכן את פקח רשות הטבע והגנים – אבים אתר.

נסיבות אירוע התאונה

9.       התובעת הצהירה כי:

"בשעות הבוקר של היום הראשון של הטיול, התחלנו ללכת בטור, כל כיתה בנפרד, כאשר למיטב זכרוני המדריך הלך בראש הקבוצה והמורה בסופה. אני הלכתי במרכז הטור בסמוך לחברתי מעיין כהן. לאחר זמן מה, הגענו לאזור של נקיק צר, תלול כלפי מטה, חלק מאוד ומעוקל, דרכו היינו אמורים לעבור. אני זוכרת בברור שהתקשינו לנוע באיזור הנקיק הזה. לפתע נפלתי למטה מגובה 1- 2 מטר, על ראשי, איבדתי את ההכרה לזמן קצר והחל לרדת לי דם מאוזן שמאל" (התובעת, סעיף 4 לתצהיר).

10.   מעיין כהן הצהירה דברים דומים. לפי תצהירה:

      "אני זוכרת בברור שהתקשינו לנוע באזור הנקיק הזה, ואף כמעט ומעדתי" (מעיין כהן, סעיף 4 לתצהיר).

      עוד לפי תצהירה של מעיין:

      "מיד לאחר שירדתי בנקיק, הבחנתי לפתע בשירן שנפלה למטה. מיד הגיעו מורים ותלמידים והושיבו אותה. אני זוכרת שירד לשירן דם רב מהאוזן" (מעיין כהן, סעיף 5 לתצהיר).

11.   לפי תצהיר התובעת, לאחר הנפילה הגיעו מספר מורים ותלמידים והושיבו אותה במקום (התובעת, סעיף 5 לתצהיר).

12.   התובעת הצהירה כי: "אני זוכרת כי לאחר הנפילה, התעכבנו במקום, משום שתלמידים נוספים סירבו לרדת במקום הזה מחשש ליפול ולהיפגע גם כן" (התובעת, סעיף 6 לתצהיר).

13.   התובעת הצהירה כי לפי מיטב זכרונה, הכיתה שלה הייתה הראשונה בטור (התובעת, עמוד 20 לפרוטוקול). גם מעיין כהן הצהירה שהם היו ראשונים (מעיין כהן, עמוד 23 לפרוטוקול). הרן זיו העיד כי הוא היה עם כיתתו לפני הכיתה של התובעת (הרן זיו, עמוד 45 לפרוטוקול).

14.   מעדותה של מעיין כהן עולה כי לפני תחילת ההליכה הייתה הדרכה של בטיחות והוראות על שתיית מים וכד' (מעיין כהן, עמוד 24 לפרוטוקול). לשאלה האם הסבירו להם על השביל השיבה מעיין כהן: "הוא לא הסביר לנו על השביל, את זה אני בטוחה. אחרי המקרה, כשחזרנו לבית ספר, אז התלמידים כל כך כעסו על המסלול הזה, שלא הבינו איך אישרו מסלול כזה בכלל, אני חושבת שאם היו מזהירים אותנו לפני אולי לא היינו הולכים" (מעיין כהן, עמוד 25 לפרוטוקול).

15.   מעיין העידה: "כשהיא נפלה היה מקום צר כזה, אי אפשר להאחז בשום דבר, הכל היה חלק ותלול, בסוף הירידה הסתכלתי לצד שמאל כדי לראות שאני לא מחליקה לצד, כי אם היו מחליקים לצד היה מן שבר בסלע ואפשר היה ליפול לתוכו, אז עצרתי את ההחלקה שלי עם הרגליים, וקפצתי כזה לעבר המקום שהתלמידים עמדו, ואז שמעתי את המורה רותי לא יודעת אם היא צעקה, נכנסה ללחץ, הסתכלתי לצד ימין שלי, וראיתי הרבה תלמידים סביב התובעת..." (מעיין כהן, עמודים 25 – 26 לפרוטוקול).

      מעיין העידה כי מדובר היה בירידה צרה, חלקה ותלולה. לא היה היכן להחזיק או להיאחז (מעיין כהן, עמוד 26 לפרוטוקול).

16.   התובעת התייחסה בתצהירה לרשלנות הנתבעים והצהירה כי המלווים – הכוונה למורים ולמדריכים – לא הדריכו את התלמידים כראוי לרבות כללי התנהגות והליכה בתנאי שטח ולא הזהירו מפני סיכונים אפשריים; התלמידים לא קיבלו אזהרות והדרכה במהלך הטיול, אף לא לפני הקטע המסוכן בו אירעה התאונה; המלווים לא פיקחו על התלמידים ועליה בכלל; המלווים בחרו מסלול שלא התאים לילדים בגיל התובעת, לאור תנאי השטח; המלווים הוליכו את התובעת ואת התלמידים בדרך לא בטוחה; המלווים הוליכו את הילדים בירידה תלולה בנקיק עם סלעים, בדרך לא מסומנת, עם שיפוע חד כלפי מטה, המקום היה מחליק מאד ולא היו נקודות אחיזה; המלווים לא שמרו על ביטחון התלמידים; המלווים לא נקטו באמצעים מספיקים כדי למנוע את התאונה; לא היו מספיק מלווים ביחס למספר המטיילים; רשות שמורות הטבע לא דאגה לתחזק את המסלול ולטפחו וכן לטפל במפגעים; רשות שמורות הטבע לא דאגה לבנות ולהסדיר דרכים, שבילים, גדרות, מעקות ולהציב שלטים (סעיף 9 לתצהיר התובעת).

      בחקירה הנגדית התברר כי התובעת אינה זוכרת את אירוע התאונה.

      לשאלה האם ניתן לתלמידים הסבר כללי על המסלול, השיבה התובעת כי אינה זוכרת (התובעת, עמוד 8 לפרוטוקול). לשאלה האם כאשר הם הגיעו לנחל דיבר איתם המדריך ונתן הוראות, השיבה התובעת: "כל מה שהיה לפני האירוע, אני לא זוכרת" (התובעת, עמוד 8 לפרוטוקול). לשאלה האם היא יודעת אם השביל מסומן, השיבה התובעת כי אינה יודעת (התובעת, עמוד 13 לפרוטוקול).

      לשאלה האם היא יודעת כמה מדריכים היו וכמה מלווים, השיבה התובעת כי אינה יודעת (התובעת, עמוד 20 לפרוטוקול).

      כאשר הופנתה תשומת לב התובעת לאמור בסעיף 9 לתצהיר, היא השיבה: "מה שנכון כרגע, אני לא זוכרת מה היה אז, התצהיר עשיתי לפני הרבה זמן" (התובעת, עמוד 9 לפרוטוקול).

      התצהיר נערך ונחתם בתאריך 22.4.07.

      התובעת העידה כי מעיין הלכה אחריה, אולם מחקירתה הנגדית עולה כי גם עובדה זו היא אינה זוכרת, אלא מעיין אמרה לה זאת (התובעת, עמוד 10 לפרוטוקול).

      לשאלה האם כל מה שנכתב בסעיף 4 לתצהיר אלה דברים שנאמרו לה, השיבה התובעת: "את האזור של הנפילה עצמה אני כן זוכרת אחרי שהתעוררתי מהנפילה ראיתי מולי, כל מה שהיה לפני כן, לא, את כל הקטע של נקיק צר תלול, כלפי מטה, אני זוכרת, כי ראיתי אותו" (התובעת, עמוד 10 לפרוטוקול).

17.   בסעיף 5 לכתב התביעה המתוקן נטען: "ביום התאונה, במדבר יהודה, תוך כדי ירידה תלולה עם סלעים חלקים, התובעת החליקה ונפלה לתוך בור מגובה של   2-1 מטר".

      בעדותה בביהמ"ש תארה התובעת את המקום בצורה אחרת.

      התובעת נשאלה על כך והסבירה: "אולי זה משהו שיצא לי באותו רגע, אבל האזור עצמו היה מתוחם שזה נראה כמו בור" (התובעת, עמוד 10 לפרוטוקול).

18.   מהראיות עולה כי המקום בו נערך הטיול הוא שמורת טבע.

      הרן זיו, מורה בבית הספר, היה מנהל הטיול (הרן זיו, עמוד 32 לפרוטוקול). מעדותו עולה כי בית הספר קיבל את כל האישורים הנדרשים לצורך הטיול. בחקירה הנגדית הוא השיב כי הוא אינו זוכר מזיכרון אקטיבי שהוא שלח בקשה לאישור הטיול וקיבל תשובה ואף לא מה הוא ביקש (הרן זיו, עמוד 37 לפרוטוקול) אולם לפי עדותו הוא פעל לפי הנהלים לכן הוא מניח כי כך היה (הרן זיו, עמוד 38 לפרוטוקול).

      עדותו של הרן זיו בעניין קבלת האישורים נתמכה בעדותה של רותי איטח (רותי איטח, סעיף 5 לתצהיר) ולא נסתרה.

      הרן זיו העיד כי מספר ימים לפני הטיול ניתנה הדרכה על ידי המחנכים (הרן זיו, עמוד 59 לפרוטוקול). התלמידים קיבלו רשימת ציוד, כולל נעלי הליכה (הרן זיו, עמוד 59 לפרוטוקול). ההורים חתמו על חוזר בו הם מאשרים יציאה לטיול (הרן זיו, עמוד 60 לפרוטוקול).

      מעדותו של הרן זיו עלה כי הקבוצות הלכו במקום מסומן (הרן זיו, עמוד 58 לפרוטוקול).

      מעדות התובעת עלה כי עובר לנפילה הלכו התלמידים בזהירות (התובעת, עמוד 11 לפרוטוקול).

      בראש הקבוצה הלך מדריך אשר הכיר את המקום.

19.   בכל ההיבטים של ארגון הטיול, בחירת מקום הטיול וליווי הטיול נראה כי לא נפל פגם.

20.   השאלה היא האם באותו מקום בו נפלה התובעת ננקטו אמצעי זהירות סבירים, כפי שניתן היה לצפות שיינקטו ובאופן קונקרטי יותר, האם לא סביר היה לצפות כי באותו קטע שבו נפלה התובעת, יעמוד מורה או מדריך על מנת לעזור לתלמידים.

21.   מעדותה של מעיין כהן עלה כי מדובר היה בקטע שביל חלק ותלול שבו לא היה מקום להיאחז (מעיין כהן, עמוד 25 לפרוטוקול).

      לשאלת ביהמ"ש האם היא יכולה לראות את מקום הנפילה בתמונות שהוצגו וסומנו    ת/3 השיבה המחנכת, רותי איטח: "זה היה משהו בסגנון של תמונה 9, בערך. לפי מה שאני זוכרת" (רותי איטח, עמוד 138 לפרוטוקול).

      מעדותו של הרן זיו עולה כי במסלול יש שני קטעים בעייתיים מבחינת סיכון, אחד בהתחלה ואחד לקראת הסוף (הרן זיו, עמוד 58 לפרוטוקול). לפי עדותו, במקום בו אירעה התאונה יש מדרגות סלע וירידה ובמדרגות אפשר ליפול (הרן זיו, עמוד 59 לפרוטוקול).

      המסלול נחשב אתגרי (הרן זיו, עמוד 61 לפרוטוקול). מסלול למיטיבי לכת (אבים אתר, עמוד 88 לפרוטוקול). מסלול בדרגת קושי גבוהה (אבים אתר, עמוד 103 לפרוטוקול).

      לשאלה האם מדובר בסיכון או קושי, השיב הרן זיו: "קושי זה לא קושי גדול. יש בזה מידה של סיכון כי זאת מדרגה" (הרן זיו, עמוד 59 לפרוטוקול) ובהמשך: "יש מדרגות סלע וירידה ובמדרגות אפשר ליפול. אבל זה לא מדרגות של בית..." (הרן זיו, עמוד 59 לפרוטוקול).

      הסיכון הוא מדרגות הסלע והמדרון התלול יחסית (הרן זיו, עמוד 64 לפרוטוקול).

22.   אבים אתר, אשר נתן תצהיר עדות ראשית מטעם רשות הטבע והגנים הצהיר כי:

      "מדובר במסלול למיטיבי לכת כפי שאף מצויין בשלט הכניסה ובמקום עוברים קבוצות מטיילים רבות כולל תלמידי בתי ספר המטיילים במקום מידי שנה" (אבים אתר, סעיף 4 לתצהיר).

23.   רוני נעמן הוא מנהל מנהלת הטיולים במשרד החינוך (רוני נעמן, עמוד 141 לפרוטוקול). רוני נעמן הוזמן על ידי התובעת כדי להגיש באמצעותו דף מאתר האינטרנט של המנהלת המתייחס לטיול נשוא התביעה -  ת/5. מעדותו עולה כי המסמך נמצא באתר לשירות הקהל הרחב (רוני נעמן, עמוד 141 לפרוטוקול). מדובר בגרסה עדכנית אשר לא הייתה בשנת 99' אולם המלל לא השתנה (רוני נעמן, עמוד 143 לפרוטוקול).

      בת/5 נרשם:

      "במסלול מספר מדרגות סלע שמצריכות סיוע של בוגרים"

      בת/5 מצוין שתלמידה נפגעה קשה בשנת 96' בנפילה.

24.  לשאלת ביהמ"ש מדוע לא עמד במקום מדריך על מנת שיוכל לתת לתלמידים יד,  אם יש במקום מדרגות עם סיכון, השיב הרן זיו: "אני לא יודע בדיוק את אותה נקודה. בדרך כלל, ואני לא יכול להגיד ספציפית בקבוצה הזאת, יש את הדברים האלה. הם קורים וקרו. אני יכול לשער שאם לא היה כזה אז כנראה לא חשבו שזה נורא מסוכן, אבל זו השערה, במקומות יותר בעייתיים יש את הדברים האלה... עכשיו אני לא יכול להגיד ספציפית אותו רגע אותה קבוצה" (הרן זיו, עמוד 60 לפרוטוקול).

      לשאלת ביהמ"ש האם הקטע בו נפלה היה קטע שהזהירו אותם מפניו, השיבה התובעת: "לא נראה לי, כמה תלמידים ירדו לפני, אנחנו התחלנו לרדת ומרגע זה יש לי בלאק אאוט" (התובעת, עמוד 12 לפרוטוקול).

שאלת האחריות

25.   כפי שנפסק, עניינה של חובת זהירות קונקרטית במניעת סיכונים בלתי סבירים. היא מתעוררת רק בגין יצירת סיכון בלתי סביר, אשר החברה רואה אותו בחומרה יתרה ודורשת כי ינקטו אמצעי זהירות סבירים למניעתו (ע"א 1068/05 עיריית ירושלים נ' מימוני (פורסם במאגרים, 14.12.06); ת"א (שלום הרצליה) 3012/97 שפירא נ' הר החרמון שרותי ספורט (פורסם במאגרים, 3.9.01)).

26.   בפרשת באשר (ת"א (מחוזי י-ם) 3225/01 באשר נ' מתנאל (פורסם במאגרים,       13.11.05)) נפסק:

"במסגרת בחינתה של חובת הזהירות הקונקרטית עלינו לבחון האם היה על הנתבעים לצפות, מבחינה טכנית ונורמטיבית, כי התובע עלול ליפול ולהינזק.

בעניין זה יש לציין, כי הדין איננו מטיל חובת זהירות קונקרטית בשל "סיכונים סבירים", ואף אם נקבע כי היה על הנתבעים לצפות את נפילת התובע במהלך הטיול, אין בכך כדי להטיל עליהם אחריות לנזקיו, אם נפילה במהלך הטיול מהווה סיכון סביר."

27.   הסיכון אשר התממש במקרה זה איננו סיכון סביר. הנתבעים לא הצליחו להסביר מדוע לא ננקטה פעולה פשוטה, כמו עמידה לצד התלמידים היורדים והושטת יד לעזרה, במקרה הצורך.

28.   מי שאמור היה לדאוג לאותו סיוע לתלמידים הוא החברה שארגנה את הטיול ואולי גם המורה האחראי ועמותת ברנקווייס, אשר מעסיקה את המורים ועליה מוטלת אחריות שילוחית למחדלי המורים אלא שהמורה האחראי לטיול לא נתבע. נתבע "בית הספר ברנקווייס", אלא שבית הספר איננו אישיות משפטית ולכן לא ניתן להטיל עליו אחריות.

      עמותת ברנקווייס שהיא המעסיקה של המורים לא נתבעה.

29.   ביחס לחברה שארגנה את הטיול, אני מקבלת את טענת הנתבעת 4, אגד טללים בע"מ, לפיה לא הוכח שהיא החברה אשר ארגנה את הטיול.

      התובעת נשאלה והשיבה: "ידעתי את השם של החברה בטיול עצמו, אח"כ אני לא זוכרת" (התובעת, עמוד 20 לפרוטוקול).

30.   הרן זיו ורותי איטח כינו את החברה אשר ארגנה את הטיול בשם  "חב' טללים" (הרן זיו, סעיף 3 לתצהיר; רותי איטח, סעיף 5 לתצהיר). כאשר נשאל הרן זיו האם יכול להיות שלא אגד טללים הוציאה את הטיול השיב: "אני כמעט בטוח שזה אגד טללים" (הרן זיו, עמוד 54 לפרוטוקול). בהמשך הוא נשאל והשיב: "כל הזמן קראנו להם טללים ואני לא ידוע להגיד אם זה היה אגד טללים או טללים, היה פיצול בין טללים לאגד טללים" (הרן זיו, עמוד 55 לפרוטוקול).

31.   לא הוצגה כל אסמכתא לכך שמדובר באגד טללים. לא הוצג הסכם ההתקשרות, לא הוצג תיק הטיול או דו"ח אירוע אשר יכול היה לשפוך אור על השאלה.

32.   הרן זיו נשאל והשיב שאין לו אסמכתא על כך (הרן זיו, עמוד 55 לפרוטוקול). לפי עדותו, בהנהלת החשבונות של בית הספר אמורים להיות נתונים אודות השיק ששולם או הקבלה שהתקבלה (הרן זיו, עמוד 55 לפרוטוקול).

33.   לא די בעדויות שנשמעו כדי להרים את הנטל ולהוכיח כי אגד טללים הייתה מעורבת בארגון הטיול.

ההתנהלות אחרי הנפילה

34.   בסיכומים העלה ב"כ התובעת טענות לגבי התנהלות הנתבעים לאחר הנפילה.

35.   התובעת הצהירה כי לאחר הנפילה שאר התלמידים המשיכו בטיול והיא נשארה עם המורה המחנכת רותי איטח שליוותה אותה לאוטובוס (התובעת, סעיף 7 לתצהיר). לפי עדות התובעת, תחילה נסעו לאכסניה בערד, משם לקופ"ח ומשם למיון לבית החולים סורוקה בבאר שבע שם היא אושפזה למשך יומיים (התובעת, סעיף 7 לתצהיר).

36.   אני דוחה את טענת ב"כ התובעת לפיה צוות המורים השתהה בפינוי התובעת לחדר מיון. התובעת אכן לא נלקחה מיד לחדר מיון, אולם אין בפני עדות כי התנהלות זו חרגה מהסביר.

37.   אין גם ראיה לכך שההתנהלות לאחר הפציעה גרמה לתובעת לנזקים.

עוד בעניין האחריות

38.   טענת ב"כ התובעת לפיה לא יידעו את ההורים ברמת הקושי של הטיול לא הוכחה. לא הוכחה גם אי הסכמתם לטיול. הדבר אינו עולה מעדות התובעת. הורי התובעת לא נתנו עדות.

39.   לא הוכח כי המורים לא התאימו את אמצעי הבטיחות לטיול ברמה אתגרית.

40.   לא ברור על מה מבוססת טענת התובעת לפיה הסכמת בית הספר להוציא את טיול עם ילדים קטנים כוללת בחובה הסכמה שישאו בכל נזק גוף שיגרם לילדים במהלך הטיול בכלל וכתוצאה מנפילה הגורמת לחבלה קשה בפרט.

41.   לטענת התובעת יש לקבל את התביעה ללא דיון בשאלת האחריות שכן מנהלת בית הספר לא התייצבה לחקירה על תצהיר גילוי המסמכים והימנעותה מעדות מונעת מהתובעת להוכיח כי הנתבעים 1 – 3 מעלימים בזדון מסמכים וראיות התומכים בתביעה.

      מנהלת בית הספר הוזמנה להיחקר על תצהיר גילוי המסמכים, אולם שלחה עובר לדיון מכתב בו היא כתבה כי היא משמשת כמנהלת ביה"ס ברנקו וייס משנת 2003 ואין לה ידיעה לגבי האירוע משנת 1999 ולכן ביקשה לפטור אותה מהופעה. באותו מכתב ציינה מנהלת בית הספר כי ביום שבו היה קבוע הדיון נערך מבחן בגרות במתמטיקה, וגם מסיבה זו לא יהיה באפשרותה לעזוב את בית הספר.

      בדיון ויתר ב"כ התובעת על הזמנת העדה, תוך שהוא שומר על טענותיו בעניין אי ההופעה (עמוד 161 לפרוטוקול).

      אין, אפוא, בסיס לטענת ב"כ התובעת לפיה יש לקבל את התביעה מטעם זה.

 

נזק ראייתי

42.   אין מחלוקת כי ההוראות מחייבות דיווח להנהלת משרד החינוך על כל תאונה (רותם זהבי, עמוד 106 לפרוטוקול). הרן זיו ורותי איטח העידו כי נשלח דיווח למשרד החינוך על התאונה (הרן זיו, עמוד 48 לפרוטוקול). הרן זיו זכר שהוא מילא את הטופס שיש לשלוח במצב זה (הרן זיו, עמוד 48 לפרוטוקול). גם רותי איטח העידה כי נשלח דו"ח (רותי איטח, עמוד 116 לפרוטוקול).

      הדו"ח לא נמצא, לא בבית הספר ולא במשרד החינוך.

43.   מעדותו של הרן זיו עולה כי כל החומר הקשור לתאונה נשמר בתיק של הטיול, כולל תיאור של המקרה (הרן זיו, עמוד 32 לפרוטוקול).

      גם תיק הטיול שיכול היה לשפוך אור על המקרה לא הוגש.

44.   רותם זהבי נתן תצהיר לפיו חרף מאמצים לאתר את המסמכים, הם לא אותרו. לפי תצהירו: "אין ביכולתנו לאתר מסמכים משנת 1999 בעניין הטיול הנ"ל" (סעיף 4 לתצהיר מיום 8.3.09). עוד לפי תצהירו: "אינני יודע באם המסמכים נמצאו בעבר במשרד החינוך ובאם לא" (סעיף 4 לתצהיר מיום 8.3.09).

      רותי איטח, העידה כי תיק הטיולים לא נמצא. נעשה חיפוש על ידי המזכירות ואב הבית והמסמכים לא נמצאו (רותי איטח, עמוד 115 לפרוטוקול).

      הרן זיו סבר כי התיק בבית הספר (הרן זיו, עמוד 32 לפרוטוקול) אולם הוא אינו עובד בבית הספר מאז יולי 2006 (הרן זיו, עמוד 34 לפרוטוקול).

45.   אני דוחה את טענת התובעת לפיה צוות המורים שיקר במשפט כשטען שדיווח על התאונה. העדות לפיה קשה לאתר מסמכים משנת 1999 סבירה. אי הגשת דו"ח התאונה כראיה יכול לפעול כנגד זה אשר חייב היה להגיש את הדו"ח או כנגד עמותת ברנקווייס, אלא שגורמים אלה לא נתבעו.

46.   ב"כ התובעת מתייחס בסיכומים למסמכים נוספים אשר לטענתו היה על הנתבעים להגיש והם: רישום חדר מצב של משרד החינוך, סיכום ועדת בדיקה של בית הספר וסיכום ועדת בדיקה של משרד החינוך, אולם מהראיות לא עולה כי נערכו מסמכים שכאלה.

47.   לו היה צוות המורים מצלם את המקום, יכול היה הדבר להועיל בבירור המשפט, אולם כל עוד לא מוטלת על המורים חובה לערוך צילומים, לא ניתן לומר כי גרמו לנזקים בשל כך שלא צילמו את המקום.

48.   התובעת קיבלה רשות והגישה, באיחור, תמונות שצילם עו"ד איתי גבעון. מהתמונות לא ניתן היה ללמוד היכן אירעה התאונה ומה היו תנאי השטח במקום הנפילה.

49.   הנתבעים מלינים בסיכומיהם על כך שהותר לתובעת להגיש את התמונות ולהזמין עד נוסף לאחר שהחלה שמיעת עדי הנתבעים באופן שעשוי היה לפגוע בהגנת הנתבעים, אלא שהנתבעים לא ביקשו להשלים את ראיותיהם או להגיש ראיות נוספות, דבר אשר היה מתאפשר להם, לו היה מבקשים, על מנת שלא לפגוע בהגנתם.

סיכום שאלת האחריות

50.   אני דוחה את טענת ב"כ התובעת לפיה מר נעמן ומחלקתו התרשלו בכך שלא העבירו את תוכן האמור באתר שלהם לכל בית ספר שרוצה לטייל במסלול. לא הוכחה גם הטענה לפיה מתן אישור לכיתות ז' לטייל במסלול מיטיבי לכת מהווה התרשלות.

51.   לא הוכחה רשלנות של משרד החינוך.

52.   הנתבע 2 איננו אישיות משפטית ולכן דין התביעה נגדו להדחות.

53.   לא הוכחה רשלנות של הנתבעת 3, רותי איטח ודין התביעה נגדה להדחות.

54.   לא הוכח כי הנתבעת 4 היא שארגנה את הטיול ולכן יש לדחות את התביעה נגדה ונגד הנתבעת 5.

55.   לא הוכחה אחריות הנתבעת 6 ולכן גם דין התביעה נגדה להדחות.

56.   לסיכום, דין התביעה להדחות.

57.   למעלה מהצורך אתייחס בקצרה לטענה בעניין אשמה התורם של התובעת.

אשם תורם

58.   בקביעת קיומו של אשם תורם יש לבחון תחילה אם בנסיבות העניין נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה (מבחן האדם הסביר) ואם התשובה לשאלה זו שלילית, כי אז יש לחלק את האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית (ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1 (2003)).

ראו לעניין זה גם את ע"א 987/75 ווסטצ'סטר פייר אינשורנס קומפני נ' קורן, פ"ד לא(1) 660 (1976).

59.   התובעת פעלה בהתאם להנחיות, הלכה בזהירות יחד עם יתר התלמידים ולכן אין לייחס לה אשם תורם.

סיכום

60.   אני דוחה את התביעה.

61.   בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.

ניתן היום י"ב בשבט, תש"ע (27 בינואר 2010) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

 

עירית כהן, שופטת

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/EFB13FEA0410FD9F422576B80051B432/$FILE/77400DD22F183A73422576B8002A0FB6.html
תאריך: 
27/01/10
Case ID: 
1063_2
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : עירית כהן
עירית כהן
עורכי דין : זוהר רחמני ואח'
זוהר רחמני ואח'
Powered by Drupal, an open source content management system