בתי המשפט

פסק דין

בבית משפט השלום בירושלים הוגש נגד המשיב בע"פ 4856/09 (להלן: "המשיב") כתב אישום אשר ייחס לו שלוש חטיבות אישומים: אישומים 1-23 ייחסו למשיב עבירות של הסתה לאלימות או לטרור, הסתה לגזענות ופרסומי המרדה ביחס לתוכנית בשם "פדרמן ללא צנזורה" אשר שודרה באתר אינטרנט בין התאריכים 8/12/04- 11/8/05; אישום 24 ייחס למשיב עבירות של הסתה לגזענות וניסיון להסתה לגזענות בגין דברים שאמר ביום 21/4/03 עת הוקלט ורואיין בביתו על ידי מר חיים יבין לצורך סדרה בשם "ארץ המתנחלים" אשר שודרה בשנת 2005; אישום 25 ייחס למשיב עבירות של הסתה לגזענות, הסתה לאלימות, ניסיון להסתה לגזענות וניסיון לפרסם פרסום המרדה בגין דברים שאמר בביתו למר גיל ריבה, מנחה התוכנית "לימוזינה", אשר שודרה ביום 8/8/05.

בית משפט השלום (כב' השופטת ר' פרידמן- פלדמן, סגנית נשיאה) זיכה את המשיב מן העבירות שיוחסו לו באישומים 1-23, שכן מצא שלא עלה בידי המאשימה להוכיח שהדובר בתוכנית האמורה הוא המשיב. ביתר פירוט, התייחס בית משפט קמא לעדותו של קצין המשטרה, רפ"ק איציק וישניה, אשר הובאה על ידי המאשימה לביסוס זיהוי קול הדובר בתוכנית. נקבע, כי רפ"ק וישניה אמנם עסק בהאזנות סתר אך הוא איננו מומחה לזיהוי קול וחסר הכשרה מדעית בנושא; המזכר שערך בנושא זיהוי הקול הוא לקוני ואינו כולל פירוט בנוגע לצלילים ולניואנסים ששמע ושהביאו אותו למסקנה לפיה הדובר הוא המשיב; רפ"ק וישניה לא ערך טיוטה או דפי עבודה, ובעדותו בעל פה לא יכול היה לנמק את מסקנתו. עוד התייחס בית המשפט לעדותה של עדת ההגנה, גב' סימה שגב, לפיה קיימת במטא"ר מעבדת קול, שבמסגרתה ניתן לבדוק באורח מדעי קולות ולקבוע אם קיימת זהות ביניהם, דבר שלא נעשה בענייננו. בית המשפט נתן דעתו לכך שעל פי התרשמותו מהאזנה לקלטות הכוללות את קולו של המשיב, ואשר אינן שנויות במחלוקת, ולקלטת הכוללת את השידורים שבמחלוקת, המדובר בקולות דומים. עוד צוינה העובדה, כי תכני השידורים כוללים "פרטים מוכמנים", היינו פרטים אישיים רבים על המשיב שניתן היה לדעת אותם רק תוך התחקות רצופה אחריו ואחר הפרסומים אודותיו. ואולם, לא היה די בשני אלה כדי לבסס מסקנה בדבר זהות בין קול הדובר בתוכניות לבין קולו של המשיב. עוד הודגש, כי מנהל אתר האינטרנט "רוטרנט", מר ישעיהו רוטר, שכלל פרסום וקישור לתוכנית, לא מסר בעדותו כי היה לו קשר כלשהו עם המשיב. בית המשפט הפנה גם לפרפרזה של חומר חסוי בעניינו של המשיב, לפיה התבטא המשיב בפני שניים שאינם פעילי ימין כי האתר אינו שלו והוא אינו יודע כיצד נכנסים אליו.

אשר לאישום 24, ראה בית המשפט לזכות את המשיב בשל כך שהמשיב התבטא בתוכנית דוקומנטרית, אשר הובא בה מגוון של דעות שונות. בית המשפט סבר, כי בכך נשלל היסוד הנפשי הנדרש להוכחת עבירת ההסתה לגזענות "מתוך מטרה להסית לגזענות"

בית המשפט הרשיע את המשיב במרבית העבירות שיוחסו לו באישום 25, זולת העבירה של ניסיון לפרסם פרסום המרדה, לפי סעיף 134(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977    (להלן: "החוק"), בשל כך שלא נראה כי בדברי המשיב אודות פעולות שנעשו נגד החלטת ההתנתקות ואודות האוכלוסייה הערבית בישראל יש כדי להסית או לגרות להשיג באמצעים אסורים שינויו של דבר שיסודו בדין (כהגדרת המונח "להמריד" בסעיף 136(2) לחוק).

בגין העבירות בהן הורשע גזר בית המשפט על המשיב עונש מאסר לתקופה של ארבעה חודשים שירוצה בעבודות שירות וכן מאסר על תנאי של שישה חודשים בגין כל עבירה בה הורשע.

לפנינו ערעוריהם של המשיב והמאשימה, הן בנוגע להכרעת הדין והן בנוגע לעונש. המאשימה מערערת על זיכויו של המשיב מן העבירות באישומים 1-24 וכן מעבירת הניסיון לפרסם פרסום המרדה שבאישום 25. עוד נטען, כי אם יתקבל ערעורה של המאשימה, כי אז יהיה מקום להחמיר בעונשו של המשיב. המשיב מערער על הרשעתו בעבירות בהן הורשע ולחלופין, על חומרת העונש שהושת עליו.

בעת הדיון בעל פה, חזר בו המשיב מן הערעור על הכרעת הדין ואף הסכים לקבלתו של ערעור המאשימה ביחס לעבירות ההסתה לגזענות והניסיון להסתה לגזענות האמורות באישום 24. המשיב עשה כן בהמלצת בית המשפט, לנוכח הסברה כי לא היה מקום לעשות הבחנה בין הדברים שהשמיע בתוכנית "לימוזינה" לבין הדברים שהשמיע בתוכנית "ארץ המתנחלים". על יסוד דברים אלו, אנו מרשיעים את המשיב בעבירות של הסתה לגזענות וניסיון להסתה לגזענות לפי סעיף 144ב' לחוק. בנסיבות אלה צמצם ב"כ המשיב טיעוניו אך לעניין חומרת העונש.

המאשימה עמדה על ערעורה על הכרעת הדין.

לאחר שנתנו דעתנו לטענות המאשימה בערעור, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. אנו שותפים להתרשמותו השלילית של בית משפט קמא מעדותו של רפ"ק וישניה, אשר, בלשון המעטה, התקשה להגן על המזכרים הלקוניים שערך בימים 8/8/05 ו- 24/4/06, המעגנים  את מסקנתו כי הדובר בתוכנית "פדרמן ללא צנזורה" הוא המשיב. בעדותו, הודה רפ"ק וישניה כי מעולם לא ערך השוואת קולות בין קלטות, כפי שנדרש לעשות בענייננו, וכי אין לו שום ניסיון בנושא (עמ' 11 לפרוטוקול). העד לא יכול היה להצביע על סימנים מזהים אשר הביאו אותו למסקנה בדבר זהות הדוברים ואף לא הפנה לרישומים או לטיוטות שערך בזמן אמת, עת הגיע למסקנתו. לפיכך, צדק בית משפט קמא אשר לא נתן כל משקל לעדות זו. ביתר הנימוקים, כגון הדמיון שמצא בית המשפט לקולו של המשיב על יסוד האזנתו לתוכנית ובתכנים האישיים הרבים שבתוכנית, אין די כדי להפיג את קיומו של הספק הסביר לעניין זהותו של הדובר ולהוכיח את אשמתו של המשיב. עוד יש  להדגיש, כי בתקופה בה שודרה התוכנית היה המשיב נתון במעצר בית ובמעקב קפדני של רשויות אכיפת החוק. כמן כן, מחשבו האישי של המשיב לא נבדק. בנסיבות אלה, זיכויו של המשיב מן האישומים 1-23 מעוגן בחומר הראיות ואין להתערב בו. למען הסר ספק, אנו מבקשים להדגיש כי אין באמור לעיל כדי לשנות מן ההלכה לפיה ניתן לקבוע זהותו של דובר על פי קולו בלבד (ע"פ 2135/94 אלפי נ' מדינת ישראל, מיום 5/9/95 ואחרים), אלא שיישומה של הלכה זו בענייננו אינו מוביל לתוצאה לפיה המשיב הינו הדובר בתוכנית, זאת מהנימוקים כמפורט לעיל.

הוא הדין בזיכויו של המשיב מן העבירה של ניסיון לפרסם פרסום המרדה שבאישום 25. כפי שסבר בית משפט קמא, אף אנו סבורים, כי אין באמרות של המשיב מהן משתמעת תמיכה בפעולות נגד תוכנית ההתנתקות כדי להגיע לכלל עבירה של ניסיון לפרסם פרסום המרדה. המשיב התייחס לפעולות שכבר נעשו על ידי אחרים ואזכר אותן, דברים שלא נכנסים לכלל העבירה הנ"ל בה הואשם.

נותר לדון בעניין העונש שיש להטיל על המשיב בגין העבירות בהן הורשע ובגין שתי העבירות הנוספות של הסתה לגזענות וניסיון להסתה לגזענות בהן הורשע עתה.

ב"כ המשיב טען, כי יש להקל בעונשו של המשיב. לדבריו, המשיב חש כי הוא מביע את עמדתו, שהיא עמדה לגיטימית לטעמו, שעה שהוזמן לעשות כן עבור שתי תוכניות טלוויזיה במסגרתן התראיין. המשיב לא יזם את הפרסומים, אלא נענה לבקשות להתראיין של רשויות שידור הכפופות לחוק, ובעשותו כן אף הניח כי ככל שדבריו כוללים דברים המהווים עבירות, יושמטו אלה מן השידור – הפרסום – לנוכח חובתן של רשויות השידור שלא לפרסם ביטויים הכוללים הסתה לגזענות, אפליה וכדומה. אשר לכך, נטען כי יש להביא בחשבון את העובדה שרשויות השידור אשר נתנו פומבי לדבריו של המשיב לא הועמדו לדין. לגופם של הדברים שפורסמו, נטען כי אין המדובר בקריאה לעשות מעשים אלא בקריאה למדינת ישראל לאמץ את הרעיון לפיו מדינת ישראל צריכה להיות מדינתם של היהודים בלבד. עוד נטען, כי בשנים האחרונות מיתן המשיב את התבטאויותיו ומזה 12 שנים לא ביצע עבירות משמעותיות. כמו כן, המדובר במי שזוכה בדין עשרות פעמים והוא נתון תחת "זכוכית מגדלת" של רשויות אכיפת החוק. המשיב הוא אב ל-10 ילדים המחויב בפרנסתם וכיום מתגוררת המשפחה באוהל. על יסוד כל אלה, ביקש ב"כ המשיב להימנע מהרשעתו של המשיב, ולחלופין להקל בעונשו.

נתנו דעתנו לשיקולי הענישה בנסיבות העניין, ואיננו רואים מקום להתערב בעונש שהוטל על המשיב, לגרוע ממנו או להוסיף עליו, על אף הימצאו של המשיב אשם בשתי עבירות נוספות כאמור לעיל. בית משפט קמא בחן לעומק את כל השיקולים שנטענו על ידי המשיב לפניו, ואשר על מרביתם חזר בא כוחו לפנינו. עיקרו של דבר, מדובר בעבירות החותרות תחת רקמת החיים הדמוקרטיים במדינת ישראל, אשר על פי הפסיקה יש לענוש בגינן בחומרה ולהעביר בכך מסר ברור כי המדובר במעשים אסורים בתכלית הראויים לגינוי. דבריו של המשיב שהוקלטו לצורך תוכניות הטלוויזיה "ארץ המתנחלים" ו"לימוזינה" הם דברים קשים אשר כוללים דברי גזענות ודברי הסתה לאלימות. כפי שהתבטא בית משפט קמא, "התנהגות שכזו, ראשיתה במילים שיש בהן הסתה לגזענות ולאלימות, וסופה שתביא למעשי אלימות. לפיכך, מחייבים מעשים שכאלה ענישה שיהיה בה מסר ברור וחד משמעי". עוד יש להזכיר את עברו הפלילי של המשיב, הכולל עבירות רבות בעלות רקע אידיאולוגי, השתתפות בהתפרעויות, עבירות אלימות, עבירות כלפי שוטרים ועוד. אכן, המשיב הורשע במסגרת הערעור בשתי עבירות נוספות כאמור לעיל, ואולם איננו רואים להחמיר בעונש בגינן, בשים לב לזמן הרב שחלף מאז בוצעו ולשאר הנסיבות להן טען הסנגור.

על יסוד כל האמור לעיל, אנו מקבלים בחלקו את ערעורה של המאשימה ודוחים את ערעורו של המשיב.

המשיב יתייצב בפני הממונה על עבודות שירות עד ליום 16.2.10 על מנת שתיערך עבורו תוכנית חדשה לביצוע המאסר בעבודות שירות.

הממונה יערוך חוות דעת וימציא אותה לבית המשפט לא יאוחר מיום 4.3.10. נקבע להמשך ליום 8.3.10 בשעה 12:45.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לממונה על עבודות השירות.

ניתן היום י"ח בשבט, התש"ע (2 בפברואר 2010) במעמד הצדדים.

בית המשפט מוסר לצדדים את פסק הדין.

המשיב: אני מבקש שביצוע העונש יידחה עד ליום 1.7.10, מנסיבות משפחתיות שמחייבות את הימצאותי בבית.

עו"ד נבות: אני סבורה שקיים אינטרס ציבורי לריצוי העונש במועד קרוב. משאירה לשיקול דעת בית המשפט.

החלטה

הממונה על עבודות שירות יערוך את תוכנית עבודות השירות עבור המשיב בהתחשב בבקשתו, כך שיוחל בריצוי העונש ביום 1.7.10 או במועד קרוב לכך.

המזכירות תמציא גם העתק החלטה זו לממונה על עבודות השירות. 

ניתנה היום י"ח בשבט, תש"ע (2 בפברואר 2010) במעמד הצדדים