בתי המשפט

פסק דין

1.         בהליך שבכותרת מבקש איגוד העובדים האפריקנים, עמותה המייצגת כ-200 נתינים מאפריקה, יחידים ומשפחות (שמותיהם המלאים מצויים בנספח א' לעתירה), השוהים בישראל בלא מעמד כדין, לתקוף את הליך קבלת החלטתו של משיב מס' 4 – הוא שר הפנים; החלטה שמיום 3.8.09. בהחלטה זו דחה שר הפנים את הצעת העותרים, הצעה שעיקרה עזיבה מרצון תוך פרק זמן מוגבל. לפי ההצעה, במקום סכנת הגירוש וההרחקה המרחפת על חברי הקבוצה, הם יקבלו אשרה זמנית למשך שנה אחת בלבד, אשרה שתאפשר להם פרק זמן סביר להתארגנות וביסוס עצמי, כמו גם הגירה למדינות אחרות בהן עובדת הגירתם ממדינה בה שהו שלא כחוק, עלולה לעמוד להם לרועץ. עוד הוצע בהצעה, כי חברי הקבוצה ירשמו במאגר מידע כך שיתאפשר פיקוח שליטה וסדר על חברי הקבוצה. בנוסף הוצע, כי כל אחד מחברי הקבוצה יפקיד 3,000 ¤ כפיקדון להבטחת עזיבתו כעבור שנה ואף התייצבות חודשית במשטרה.

2.         שר הפנים, בהחלטתו הנזכרת, דחה הצעה זו. נימוקיו היוו אימוץ של עמדת רשות האוכלוסין בנדון. על פיהם, אין מקום להיעתר להצעה שכן אין עניינם של העותרים שונה מכל עותר אחר ששוהה בארץ שלא כדין. קבלת ההצעה תוביל לעידוד שהייה בלתי חוקית. ההסדר אינו אכיף ואין בו למנוע טענות מאוחרות יותר – פרטניות – של נסיבות מיוחדות, ובכך עלול ההסדר לכרסם בהגיונו.

3.         במהלך הדיון לפני, מיקד ב"כ העותרים את טענותיו לעניין מרכזי אחד והוא לפגמים שנפלו בדרך בה נתקבלה החלטת שר הפנים להבדיל מתוכן ההחלטה לגופה. לטענתו, ההחלטה אינה סבירה ואינה מידתית שכן היא נתקבלה בלא שמיעת ב"כ העותרים, בלא קיום דיון רציני ויסודי בהצעה ומשמעותיה ומבלי שהוצעה הצעה חלופית טובה הימנה. עוד ביקש ב"כ העותרים, כי יתאפשר לו למצות הליכים בפניה למשיבים 1 ו-2 בנדון (הם ממשלת ישראל והקבינט החברתי-כלכלי).

4.         לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות. יאמר מיד, כי ההחלטה אותה תוקף ב"כ העותרים אינה החלטה מנהלית "שגרתית" במובן זה, שמהותה היא דחיית הצעה שהציעו העותרים. העותרים אינם תוקפים החלטה – אם נתקבלה – להרחיקם, לא בתקיפה ישירה ולא בתקיפה עקיפה. ההליך שלפני מופנה כנגד החלטה שלא לקבל הצעה שהציעו. אכן,  אין חולק, כי חברי הקבוצה שוהים בארץ שלא כדין. אין גם טענה – וב"כ העותרים הדגיש זאת – כי במי מן העותרים מתקיימות נסיבות אינדיבידואליות מיוחדות המצדיקות מתן מעמד בישראל. ההצעה היא "קולקטיבית". במצב דברים זה, תקיפה של החלטה שלא לקבל הצעה שהוצעה לשר הפנים להסדרת מעמד חברי הקבוצה כמכלול מעוררת קושי, שכן על הטוען לבסס טענה לפיה ההחלטה שלא לקבל חלופה אחת – מבין רבות אחרות ובכלל זה בחינה אינדיבידואלית של כל מקרה ומקרה – היא בלתי סבירה באופן קיצוני ובלתי מידתית. כך גם, בשים לב להיעדר מאפיין ייחודי לחברי הקבוצה ככזו, ואעיר כי בהיותם מוותיקי הקהילה, כפי שנטען, אין די לשם ביסוס חובה להחלטת ההסדר המוצע, דווקא. בנטל זה לא עמדו העותרים. כך בכלל, שעה שנימוקי השר לאי קבלת הצעת העותרים דווקא, אינה מצביעה לכאורה על אי סבירות קיצונית או חוסר מידתיות. כך בפרט, שעה שטענותיהם מופנות כנגד פגמים לכאורה בהליך קבלת ההחלטה. אלא שמן החומר שלפני עולה, כי החלטת שר הפנים התבססה על המלצות צוות מקצועי שבחן את הצעת העותרים. לא מצאתי יסוד לטענה לפיה כעניין של פגם דיוני, חובה היה על שר הפנים לזמן לשימוע את העותר לשם דיון בהצעתו, שכן כאמור אין בדחיית ההצעה כשלעצמה משום פגיעה בזכות קיימת ומוקנית העומדת לחברי הקבוצה. לא מצאתי גם יסוד לטענה לפיה חובה היתה על השר לציין בהחלטתו חלופה אלטרנטיבית להצעת העותרים. כפי שציינו העותרים בעצמם בעתירתם, הנושא בכללותו מצוי על סדר יומה של הרשות המנהלית על ענפיה השונים ואין במסגרת העתירה שבנדון מקום לסעד כוללני לעניין מדיניות חלופית של הרשות בנדון; מדיניות שכלל לא ידוע מה תהא.

5.         המסקנה היא, אפוא, כי העותרים לא הצביעו על פגם בהליך קבלת החלטתו של שר הפנים, נשוא הליך זה; פגם המצדיק התערבות בית-משפט זה. לא מצאתי גם מקום להיעתר לבקשת הסעד בעניין מיצוי ההליכים. החלטת שר הפנים ניתנה ונומקה, והיא עומדת על כנה. אין בכך כדי למנוע מן העותרים וחברי הקבוצה לפעול כלפי רשויות אחרות כפי שימצאו לנכון.

6.         העתירה נדחית אפוא, בלא צו להוצאות. צו הביניים שהוצא (ביום 30.8.09) יעמוד בתוקפו 30 ימים נוספים מהיום.

7.         המזכירות תמציא פסק-דיני זה לב"כ הצדדים באמצעות הפקסימיליה.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום י"ט בשבט, תש"ע (3 בפברואר 2010) בהעדר הצדדים.