בתי המשפט

פסק דין

1.         לפנינו תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 26.2.04. במכתב הדחיה מיום 20.8.06 (צורף לכתב התביעה) ובכתב ההגנה נטען כי לתובע לא ארע אירוע תאונתי בתאריך הנ"ל, וכי אין קשר סיבתי בין התאונה הנטענת לאי הכושר לו טוען התובע. ואולם לאחר שמיעת ראיות הסכימו הצדדים כי יתמנה מומחה יועץ רפואי אשר יחווה את דעתו בדבר פגיעתו של התובע.

2.         ואלה העובדות שעליהם הסכימו הצדדים:

א.         התובע עבד באינטל משנת 95 עד שנת 2005.

ב.         התובע עבד 4 ימים בשבוע, 12.25 שעות בכל משמרת.

ג.          התובע עבד בתפקידו שבו נפגע במשך 3 שנים.

ד.         התובע התחיל את משמרתו בניקוי של מיכלי העיכול, תהליך שנמשך כארבע וחצי שעות.

ה.         בכל משמרת ניקה  מיכל אחד. מדובר במיכל אלומיניום שבדפנותיו מצויים מגנטים בעוצמה גבוהה (אזור אסור לבעלי קוצבי לב), היוצרים שדה מגנטי חזק בתוך המיכל.

ו.          פתח המיכל נמצא בחלק העליון שלו, והוא מגיע לגובה המותן של התובע כאשר הוא עומד.

ז.          הניקוי כולו מתבצע בידיים באמצעות מטליות טבולות בחומרים כימיים (ממיסים בעלי ריח חריף).

ח.         הניקוי נעשה על ידי שפשוף בתנועות סיבוביות תוך כדי הפעלת כוח, כאשר הוא מתבצע כל כולו בכיפוף (בדרגות שונות בהתאם לאזור המנוקה בתוך המיכל).

ט.         במהלך כל משמרת מבצע התובע מאות רבות של פעמים פעולות כיפוף ויישור של הגב והצוואר. לניקוי כל מיכל משתמש התובע  בשתי חבילות של 50 מטליות חד פעמיות, המצויות מחוץ למיכל במהלך הניקוי.

י.          עם סיום ניקוי המיכל מחבר אותו התובע למכונה, השואבת אותו למצב וואקום, ובשלב זה הוא נח למשך עבודת המכונה (כשעתיים וחצי שבמהלכם הוא גם אוכל את ארוחת הצהריים).

יא.        עם סיום עבודת השאיבה, מעביר התובע את המכונה למצב עבודה, ובודק שהמכונה עומדת בכל הפרמטרים. עבודה זו נעשית מול מסך מחשב.

יב.        ביום 26/2/04 נפגע התובע בעבודה. כך תיאר התובע בעדותו את הפגיעה:

"סגרתי את המיכל, התחלתי לארוז את הכלים, ובזמן שאני מתכופף לקחת את הכלים, יש קורה, ונחבלתי בקורה. קיבלתי סחרחורת ונחבלתי בראש, הקורה היא למעלה והיא מחזיקה את הדלתות שסוגרות את הסיר".

יג.         במסמכים הרפואיים יש התייחסות לענייני גב משנת 87.

3.         ביום 31.12.07 התמנה הד"ר ברוסקין כיועץ-מומחה רפואי מטעם בית הדין. השאלות שהופנו אל המומחה הן אלה:  

א.         מהו הליקוי שממנו סובל התובע בגב ובצוואר.

ב.         האם נגרם הליקוי בשל עבודתו של התובע כמפורט לעיל.

ג.          האם התובע לקה בסחרחורת בשל עבודתו ו/או בשל הליקויים שנגרמו לו בעבודתו, אם אמנם כך היה.

ד.         האם הליקוי ו/או הסחרחורת נגרמו ע"י רצף אירועים זעירים שניתן לאתרם בזמן ובמקום, כאשר כל אירוע כזה גורם לנזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאו לליקוי.

ה.         אם התשובה לשאלה הקודמת חיובית, האם היו הפגיעות בעלות אופי בלתי הפיך (IRREVERSIBLE).

ו.          אם לא, האם יש לראות במצב תוצאה של הליך תחלואי רגיל.

4.         בחוות דעתו מיום 5.2.08 קבע המומחה כי:

”א.       התובע סובל מכאבי גב תחתון כתוצאה מפריצת דיסק גדולה בגובה L4-L5 ומכאבי צוואר עם הקרנה לרגל שמאל.

ב.         קיימת סבירות גבוהה שכאבי הגב התחתון קשורים לתנאי עבודתו, כפי שתוארו בעובדות המקרה. התנועות הלא פיזיולוגיות שתוארו כגון עבודה בכיפוף והפעלת כוח בכיפוף יכולות לגרום לאחר זמן מסוים לפגיעה בעמוד השדרה המותני. לא מצאתי כל ממצא אובייקטיבי בתיק שהוגש לפני הקשור לפגיעה בצוואר, אך תנאי עבודתו של התובע כפי שתוארו אינם משפיעים על חוליות של עמוד השדרה הצווארי.

ג.          לא מצאתי כל פתולוגיה ממשית בעמוד השדרה הצווארי ולכן איני יכול לייחס את הסחרחורת לבעיה אורתופדית כלשהי. יתכן שהסחרחורת קשורה לבעיה אחרת כגון בעיית אוזן תיכונה או בעיה נוירולוגית. אי לכך הייתי ממליץ להפנות את השאלה לרופא אף אוזן גרון.

ד.         כפי שציינתי בשאלה ג' לסחרחורת אין זיקה לבעיה אורתופדית. לגבי הליקוי בעמוד השדרה המותני – בתיק הרפואי קיים תיעוד ראשון לכאבי גב תחתון עוד משנת 1998, אולם התיעוד הרשמי לפריצת הדיסקוס היה רק מיוני 2005. איני יכול לייחס לאופי עבודתו של התובע מאפיינים הקשורים במיקרוטראומה, היות ואופי עבודתו היה מגוון, אולם דרש מאמצים פיזיים קשים. יתכן ופריצת הדיסקוס ארעה על רקע תנאי עבודתו ובזמן עבודתו של התובע אולם היא ארעה כנראה כתוצאה מאירוע מכונן מסוים שארע בזמן עבודתו.

ה.         פריצת הדיסקוס הינה פגיעה בלתי הפיכה. טיפול כירורגי יכול בהחלט לשפר את מצבו של התובע אולם אינו משפר את טווח התנועות בצורה משמעותית ולא תמיד משפר בעיה נוירולוגית” (ההדגשות הוספו ד.פ.).

בתשובותיו לשאלות ההבהרה חזר המומחה וקבע כי תנאי עבודתו של התובע יכולים לגרום לפריצת דיסקוס, כפי שאובחנה אצל התובע, אך הדגיש כי אין כל קשר בין הסחרחורת לפגיעה בעמוד השדרה המותני. ביום 25.11.08 שב המומחה והדגיש כי:  

”בהחלט, חבלה בראש יכולה לגרום לפתולוגיה בעמוד השדרה הצווארי. במידה וחבלה כזו מתקיימת, בדרך כלל יהיה מדובר בשברים בחוליות C1-C2 ולעתים אף בפריקות/שברים בחוליות תחתונות יותר. ברוב המקרים הללו נגרם גם נזק נוירולוגי שלרוב הינו בלתי הפיך. לתובע לא אובחנה כל פתולוגיה טראומטית בעמוד השדרה הצווארי ולא אובחנה כל הפרעה נוירולוגית פריפרית או מרכזית. לתובע בוצעה בדיקת C.T. של עמוד השדרה הצווארי מהתאריך 25.1.06 היינו כשנתיים לאחר האירוע מיום 26.2.04, וכל הממצאים בבדיקה הזו מצביעים על תהליך ניווני ותחלואתי ארוך שנים ללא כל קשר לחבלה אפשרית כלשהי. אי לכך, אירוע זה לא גרם לליקויים בצווארו של התובע” (ההדגשות הוספו ד.פ.).

5.         לנוכח קביעת המומחה כי הסחרחורות שבהן לקה התובע אינן מצויות בתחום מומחיותו, התמנה ד"ר רפופורט כמומחה רפואי מטעם בית הדין,  כדי שיחווה את דעתו בעניין זה.  בחוות דעת קצרה מיום 23.12.08 קבע ד"ר רפופורט כי הסחרחורת נגרמה בשל הנפילה, כי אין מדובר בפגיעה מסוג מיקרוטראומה, וכי התובע לקה בסחרחורת כתוצאה מהאירוע שתואר בתצהירו. על דברים אלה חזר המומחה גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה מיום 10.2.09.

6.         בהסכמת הצדדים, ומאחר שנטען כי המומחה שגה בהבנת התשתית העובדתית, התמנה  הפרופ' אברמסקי כמומחה אחר (החלטות מיום 6.4.09). בחוות דעתו מיום 17.5.09 קבע המומחה כי:

”סחרחורת יכולה להופיע במצבים רבים ומסיבות רבות גם שלא כביטוי למחלה. הופעה פתאומית של סחרחורת יכולה להיות משינוי תנוחה פתאומי של הגוף או הצוואר, משינוי בלחץ דם, מגירוי באוזן הפנימית. לא ניתן לקבוע שהוא לקה בסחרחורת בשל אופי עבודתו או בשל ליקויים שנגרמו לו בעבודתו, הרי הוא היה מורגל בעבודה זו במשך שנים רבות. אין בפני נתונים על האופי הקליני והנסיבתי של הופעת הסחרחורת, אך אני מעריך שהופעתה היתה שלא על רקע עבודה ולא על רקע מחלה, אלא ביטוי למצב פיזיולוגי קונסטיטוציונלי. הופעת סחרחורת יכולה להיות סיבה לחבלת ראש כשם שחבלת ראש יכולה לגרום לסחרחורת.

לא ניתן לקבוע שהסחרחורת נגרמה על ידי רצף אירועים עד כדי הצטברות” (ההדגשה הוספה ד.פ.).

            הפרופ' אברמסקי הוסיף כי בפי התובע היו שתי גרסאות לגבי המכה שקיבל, ולכן לא ניתן לקבוע בבטחה מה היה ה"אירוע", והאם הסחרחורת נבעה מאותו "אירוע", וכי בכל מקרה לא ניתן להגדיר מצב  של "אירוע חריג" שבגינו הופיעה הסחרחורת. המומחה ציין עוד כי סביר ביותר שמדובר בתוצאה של תהליך תחלואי רגיל. בתשובותיו לשאלה ההבהרה חזר הפרופ' אברמסקי וקבע כי גם אם הסחרחורת לא נגרמה בגלל המכה בראש, הרי אין קשר בינה לבין עבודתו של התובע אלא למצב קונסטיטוציונלי, למשל: שינוי תנוחת צואר, ירידה בלחץ דם, גירוי וסטיבולרי באוזן הפנימית, וכי בעיה בעמוד שדרי מתני אינה יכולה לגרום לסחרחורת.

7.         נפנה תחילה לטענת הנתבע כי יש לדחות את תביעת התובע מחמת שיהוי.  אכן תביעתו של התובע הוגשה בשיהוי של כ-26 חודשים לאחר האירוע הנטען, ובניגוד  להוראות סעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק). ואולם איננו רואים מקום לדחות את התביעה כולה מחמת התיישנות. זאת, משום שהתובע טוען כי נפגע בעבודה  הן בתאונת עבודה והן על פי תורת המיקרוטראומה. תביעתו לפגיעה בתאונת עבודה נדחתה לגופה, כפי שיפורט להלן.  עם זאת, התקבלה התביעה לפגיעה מסוג מיקרוטראומה. לגבי תביעה זו לא הבהיר הנתבע, הטוען לשיהוי, מתי היה על התובע להגיש את תביעתו, ומהו המועד שבו נוצרה העילה, כאמור בסעיף 296(א). משכך, אין מקום לדחות את תביעתו זו של התובע מחמת שיהוי.

8.         בסיכומיה טענה ב"כ הנתבע כי בית הדין לא הכריע, והצדדים לא הסכימו ביניהם עד שלב זה של הדיון בשאלה האם נתקיימה בעניינו של התובעת תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה. טענה זו יש לדחות מכל וכל, ומוטב היה לולא נטענה. כאמור בסעיף 1 לעיל, לאחר חקירה נגדית של התובע, ביום 23.10.07, נקבעו עובדות מוסכמות, הוסכם על השאלות שיופנו למומחה, ובהחלטה שניתנה לאחר מכן נקבע כי:

"בהסכמת הצדדים יתמנה מומחה-יועץ רפואי אשר יחווה את דעתו בעניינו של התובע".

החלטה זו, שניתנה כאמור לעיל לאחר שמיעת ראיות, וקביעת עובדות מוסכמות, מעידה על הסכמת הנתבע כי התובע הציג תשתית עובדתית מוסכמת ומספקת לפגיעה מסוג מיקרוטראומה, ולהתרחשותו של אירוע תאונתי ביום 26.6.04. מדובר בהסכם דיוני שנעשה בין הצדדים, והנתבע אינו יכול לחזור בו מהסכם זה בשלב כה מאוחר של ההליך, ולאחר שהתמנו 3 מומחים, וניתנו חוות דעת ותשובות לשאלות הבהרה שהופנו אל המומחים. אם סבר הנתבע כי התובע לא הציג תשתית עובדתית כאמור, היה עליו לעמוד על מתן החלטה שיפוטית בעניין זה, ועיון בפרוטוקול הדיון מיום 23.10.07 מעלה כי לא כך היה, ולא נשמעה כל מחאה בעניין זה מטעם הנתבע במשך כל התקופה הארוכה שבה התנהלו הליכי מינוי המומחים.

למעלה מהצריך לענייננו נוסיף כי מתצהיר התובע ומעדותו לפנינו עולה בבירור כי התובע ביצע במשך שעות אחדות תנועות זעירות חוזרות ונשנות, היינו התכופפויות רבות מאד בפרק זמן לא ארוך (ראו סעיפים 2.ח' וט' לעיל),  הפועלות על מקום מסויים בגוף, והינן בבחינת תשתית עובדתית מובהקת לפגיעה מסוג מיקרוטראומה.

9.         פריצת דיסק בעמוד השדרה המותני

            כפי שכבר צויין לעיל ביצע התובע במהלך עבודתו כפיפות רבות חוזרות ונשנות. בחוות דעתו קבע הד"ר ברוסקין כי קיימת סבירות גבוהה כי יש קשר סיבתי בין הפגיעה בעמוד השדרה המותני של התובע לבין עבודתו (סעיף 5.ב לעיל). גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה חזר המומחה וקבע כי תנוחות לא פזיולוגיות ומאמצים פיזיים קשים תוך כדי כריעה וכיפוף יכולים לגרום לפגיעות בדיסקוסים הבין חולייתיים ובמפרקים הפאצטלייים באזור עמוד השדרה המותני, וכי תנאי עבודתו יכולים להביא גם לפריצת דיסקוס שאובחנה אצל התובע. לנוכח קביעתו זו של המומחה, איננו סבורים כי יש לקבל את קביעתו בהמשך חוות הדעת כי:

"איני יכול לייחס לאופי עבודתו של התובע מאפיינים הקשורים במיקרוטראומה, היות ואופי עבודתו היה מגוון, אולם דרש מאמצים פיזיים קשים".

כפי שכבר צויין לעיל התובע ביצע במהלך ניקוי הדוד אין ספור התכופפויות, העונות על הדרישה לתשתית עובדתית לפגיעה מסוג מיקרוטראומה, מה גם שמדובר בקביעה עובדתית, ובית הדין הוא המכריע בכגון אלה. לפיכך אנו קובעים כי התובע יש קשר סיבתי בין הליקויים בעמוד השדרה המותני של התובע, ובכלל זה פריצת הדיסקוס, לבין עבודתו.

10.        פגיעה בעמוד השדרה הצוארי

בנושא זה עלינו להכריע בשתי שאלות: האחת – האם יש קשר סיבתי בין הליקויים בעמוד השדרה  הצוארי של התובע לבין עבודתו והשניה – האם הסחרחורת שבה לקה התובע ביום 26.2.04 מקורה בליקויים בעמוד השידרה. בתשובותיו לשאלות ההבהרה מיום 25.11.08 קבע ד"ר ברוסקין באופן חד משמעי כי הליקויים בעמוד השדרה הצוארי של התובע מצביעים על תהליך ניווני ותחלואתי ארוך שנים, ללא קשר לחבלה אפשרית כלשהי. כך קבע גם הפרופ' אברמסקי. מכאן שאין קשר כלשהו בין  עבודת התובע לבין הליקויים בעמוד השדרה הצוארי, בין על פי תורת המיקרוטראומה ובין בשל אירוע תאונתי. גם לגבי הסחרחורת קבע המומחה כי אין קשר סיבתי בינה לבין תנאי עבודתו של התובע, וכי היא אינה קשורה לליקויים בעמוד בשדרה המתני. גם הפרופ' אברמסקי אישר זאת. קביעותיהם אלה של המומחים הינן חד משמעיות וברורות, ואין כל סיבה לסטות מהן. לפיכך אנו קובעים כי אין קשר סיבתי בין הליקויים בצוארו של התובע לבין עבודתו.

11.        אירוע תאונתי

 בתצהירו הצהיר התובע כי:

”ביום 26/2/04 בעת שסיימתי לנקות מיכל, התכופפתי לקחת את כלי העבודה שעבדתי איתם, קיבלתי סחרחורת, נפלתי קדימה וקיבלתי מכה בראש” (סעיף 12).

      בעדותו לא הציג התובע גרסה חד משמעית לגבי אירוע זה ואמר:

”גמרתי כמעט את העבודה, סגרתי את המיכל, התחלתי לארוז את הכלים, ובזמן שאני מתכופף לקחת את הכלים, יש קורה, ונחבלתי בקורה. קיבלתי סחרחורת ונחבלתי בראש, הקורה היא למעלה והיא מחזיקה את הדלתות שסוגרת את הסיר”(פרוטוקול מיום 23/10/07 ע' 8 ש' 9-11). 

בהחלטה על הפניית שאלות הבהרה למומחה מיום 14.1.09 נקבע כי:

”התובע חש תחילה בסחרחורת לאחר מכן נחבל בראשו מקורה".

החלטה זו מבוססת על הסכמת הצדדים, שכן בבקשתם להפניית שאלות הבהרה למומחה הסכימו כי הסחרחורת קדמה לנפילה, וזו גם היתה הסיבה למינוי מומחה אחר. לפיכך, למרות אי בהירות מסוימת בעדותו של התובע אנו קובעים כי הסחרחורת קדמה לנפילה, ולא ארעה בשל הנפילה. לנוכח קביעה זו, אשר כאמור אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים, אנו קובעים כי התובע לא נפגע בתאונת העבודה ביום 26.2.04. נבהיר: לא מצאנו כל סיבה לערער על עצם קיומה של הנפילה. התובע העיד על כך הן בתצהירו והן בעדותו, וגם אם היתה חוסר בהירות מסויימת בתיאור, הרי התובע עשה עלינו רושם אמין. לפיכך יש לקבל את גרסתו כי אירוע במתואר בתצהירו אכן ארע. ואולם לנוכח קביעותיו של הפרופ' אברמסקי בחוות דעתו כי לא ניתן לקבוע שהתובע לקה בסחרחורת בשל אופי עבודתו או בשל ליקויים שנגרמו לו בעבדותו, כי היה מורגל בעבודה זו במשך שנים רבות, וכי ככל הנראה הופיעה הסחרחורת לא על רקע עבודה ולא על רקע מחלה, אלא כביטוי למצב פיזיולוגי קונסטיטוציונלי. משכך נפילה התובע בעקבות אותה סחרחורת אינה בגדר תאונת עבודה שכן ארעה אמנם תוך כדי עבודתו, אך לא נגרמה עקב עבודתו כאמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (דב"ע נב/0-38 ראובן תירוש – המל"ל, לא פורסם). התובע גם לא הצביע על נזק שנגרם לו כתוצאה מהנפילה.

סוף דבר – אנו קובעים כי יש קשר סיבתי בין הליקויים בעמוד השדרה המותני של התובע, ובכלל זה פריצת הדיסקוס, לבין עבודתו. פגיעותיו אלה של התובע הינן בגדר תאונת עבודה כמשמעותן בחוק.

התביעות בשל ליקויים בעמוד בשדרה הצוארי ובגין הסחרחורת נדחות.

הנתבע ישלם הוצאות התובע בגין שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ¤ בצירוף מע"מ כחוק.

ניתן היום      10/1/10      בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

012352/06בל 730 אילנית ג'והרי