בתי המשפט

פסק דין

1.         התובע הגיש תביעה לביטול פסק-דינו של בית הדין לשכירות בירושלים, שניתן  ביום 10.9.06 בת.ש. 150/05 (להלן:"פסק-הדין").

            מדובר בפסק-דין שניתן על-ידי מותב זה בשבתו כדן יחיד בבית הדין לשכירות, בתוקף סמכותו לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, בו חוייב התובע לשלם לנתבע דמי שכירות חודשיים בגין המושכר, בו התובע הוא הדייר המוגן והנתבע הוא הבעלים, בסך 550$ לחודש. החיוב נעשה ללא צו להוצאות.

            מטרתו של התובע בתביעה זו לבטל את ההסכם הדיוני שקיבל תוקף של פסק-דין מהנימוקים שיפורטו בהמשך.

2.         העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:

            הנתבע הגיש תביעה לקביעת דמי שכירות כלכליים במושכר הנמצא ברח' הגיא בעיר העתיקה בירושלים, בטענה כי לא שולמו בגין המושכר דמי מפתח ועל פי תקנות הגנת הדייר, דמי שכירות בבתי עסק – אי תחולת השיעורים המירביים וההפחתות תשמ"ג – 1983, יש לחייב את התובע בדמי שכירות ריאליים. יובהר, כי בבית הדין לשכירות ייצג את התובע שלפנינו עו"ד נביל אזחימאן וכל איזכור בפסק-דין זה לגבי ב"כ התובע, מתייחס לעו"ד נביל אזחימאן ולא לבא-כוחו עו"ד איברהים חו'רי.

            בדיון מיום 21.6.06 הגיעו ב"כ הצדדים לידי הסכמה דיונית כדלקמן:

"מבלי שיהא צורך במתן הכרעה שיפוטית באשר לתשלום דמי מפתח או ויתור על כל טענה שיש למי מהצדדים, מוסכם כי בית הדין יפסוק על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, מהם דמי השכירות של המושכר לאחר שיערוך ביקור במקום ולאחר שיאפשר לב"כ הצדדים לסכם טענותיהם תוך התייחסות לחוות הדעת שהוגשו בתיק".

            להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה וביום 4.7.06, ערכתי ביקור במקום במעמד ב"כ הצדדים. בתום הביקור הוריתי, לאור ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, על הגשת סיכומים בכתב תוך 7 ימים כל צד. ב"כ הנתבע עו"ד אברהים נאסר, הגיש סיכומיו ביום 12.7.06 ואילו עו"ד אזחימאן לא הגיש סיכומים. ביום 6.9.06, בחלוף חודשיים מיום הביקור במקום ובהעדר הגשת סיכומים מטעם הנתבע, הגיש עו"ד נאסר, בקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגשת סיכומים ועל יסוד הסכמת הצדדים ועל דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט. ואכן, ביום 10.9.06 ניתן פסק-דין, כמפורט לעיל.

            ביום 23.10.06 הגיש עו"ד אזחימאן בקשה לביטול פסק-הדין ולאחר קבלת תגובת ב"כ הנתבע, דחיתי את הבקשה.

על פסק-הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי ובהחלטה מיום 12.2.08 הערעור נדחה (ע.א. 9019/07).

3.         בכתב תביעתו טוען התובע, כי בית הדין כאשר רשם בפרוטוקול הדיון מיום 21.6.06 כי ניתנה הסכמה על-ידי הצדדים, הרי שהסכמה זו לא ניתנה ואינה על דעת התובע ובא-כוחו עו"ד אזחימאן. לטענתו, התובע ועו"ד אזחימאן לא הסכימו לוותר על הכרעה שיפוטית בשאלה השנויה במחלוקת בדבר תשלום דמי מפתח. במקרה זה חייב בית הדין להפקיד ולהיזהר בטרם יסיק מסקנותיו בדבר קיומה של הסכמה ועד כמה חשוב כי יתברר, ללא הותרת ספק כלשהו, כי אכן יש תמימות דעים בין הצדדים בדבר מהות ההסכמה ובדבר קיבולה החד משמעית.

עוד טוען התובע, כי בית הדין לא עשה בירור עובדתי של גירסאות הצדדים וגם אם נכרת הסדר דיוני, דבר שהוא מוכחש, הרי הסכמה זו ניתנה ללא הסכמת התובע וללא מתן הסבר על-ידי עורך-דינו אזחימאן, או בית הדין בדבר המשך ההליכים בתביעה בבית הדין.

התובע הבין, כי בית הדין הציע שלאחר הביקור במקום תימשך החקירה הנגדית שלו ובכך הוא הוטעה או טעה בהבנת הדברים שקרו בסוף הדיון. עוד טוען התובע, כי נפל פגם מהותי היורד לשורשו של העניין בפסק-הדין וכי התובע טעה והוטעה ובשל כך יש לבטל את ההסכם ואת פסק-הדין.

4.         הנתבע טוען להגנתו, כי יש לדחות את התביעה בשל היותה טורדנית וקנטרנית ולוקה בשיהוי רב וכי אינה מגלה כל עילה. הסכסוך בין הצדדים כבר הוכרע בבית הדין לשכירות לאחר שהושגה הסכמה דיונית בין הצדדים וניתן פסק-דין לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ובכך הפך פסק-הדין שניתן בתיק השכירות לפסק-דין סופי וחלוט שאין מקום לבטלו. כמו-כן נטען, כי בקשה לביטול פסק-הדין שהוגשה לבית הדין לשכירות בטרם הגשת הערעור לבית המשפט המחוזי, נדחתה אף היא. מדובר במעשה בית דין ועל כן אין כל מקום לביטול פסק-הדין או ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים.

5.         עוד טוען הנתבע, כי לקראת סוף החקירה הנגדית של התובע ביום 21.6.06, הושגה בין הצדדים הסכמה דיונית, כמפורט לעיל, ובעקבותיה נתן בית הדין להסכמה תוקף של החלטה ונערך ביקור במקום. הביקור נערך בנוכחות ב"כ הצדדים. אשר לנספח ו' לכתב התביעה שהיא הודעה ובקשה מטעם עו"ד נביל אזחימאן, היא מעולם לא הוגשה לבית הדין, אינה נושאת חותמת בית הדין, אינה מצויה בתיק בית הדין, אין כל מכתב לוואי המאשר שיגורה בפקס וגם מחשב בתי המשפט מראה בעליל כי לא הוגשה כל בקשה לבית הדין. לאחר מתן פסק-הדין הוגשה בקשה על-ידי ב"כ הנתבע לתיקון טעות שנפלה בפסק-הדין וגם לבקשה זו לא הגיב עו"ד אזחימאן. רק ביום 22.10.06, כחודשיים לאחר מתן פסק הדין מצא לנכון להגיש בקשה לביטול פסק-הדין אשר נדחתה על-ידי בית הדין.

            אשר להסכמה נטען, כי היא ניתנה על דעת הצדדים, בהסכמתם המלאה ונרשמה במדויק על ידי בית הדין. על יסוד הסכמה זו יצא בית הדין לביקור במקום. אילו היה אמת בטענה זו, היתה מוגשת בקשה לתיקון פרוטוקול מיד לאחר הדיון ביום 21.6.06 ומשלא הוגשה בקשה שכזו, הרי שההסכמה עומדת בעינה.

            על יסוד כל אלה וטענות נוספות אחרות שלא מצאתי מקום לפרטן והמקובלות עלי, מבקש הנתבע לדחות את התביעה תוך חיוב בהוצאות משפט.

6.         לבקשת בית המשפט העיד עו"ד נביל אזחימאן בדיון מיום 17.11.09. כמו-כן העידו בפני התובע והנתבע בדיון מ-2.2.10.

            לאחר עיון בכתבי הטענות, בת.ש. 150/05 על כל מסמכיו ולאחר שנתתי דעתי לפסיקה שהוגשה מטעם ב"כ הצדדים ולטענות שהועלו בסיכומיהם בעל-פה, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות מהטעמים שיפורטו בהמשך.

7.         כידוע, פסק-דין שבהסכמה ממוזגות בו שתי תכונות, של הסכם ושל פסק-דין. לפיכך ניתן פסק-הדין לביטול מחמת כל פגם העשוי לבטל הסכם. (ראה ספרו של ד"ר יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהד' שישית עמ' 518).

            השאלה העומדת להכרעה במחלוקת שבין הצדדים היא, האם נפל פגם בהסדר הדיוני שבין הצדדים המצדיק ביטול פסק-הדין.

יצויין, כי על פסק-הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי ובהחלטה מיום 12.2.08 נדחה הערעור ובעקבות הדחייה, הגיש התובע תובענה זו.

8.         שוכנעתי מעבר לכל ספק ובאופן חד משמעי, כי תובענה זו אין לה כל בסיס, לא משפטי ולא עובדתי. מותב זה זוכר היטב את הסיטואציה בה ניתן להסכמת הצדדים תוקף של החלטה, זאת לאחר ששוכנע כי הצדדים הבינו את תוכן ההסדר הדיוני והחליט לצאת לביקור במקום.

            אדגיש, כי בית הדין לשכירות אשר קיבל תואר של "חצי שמאי", זאת על פי פסיקת בית המשפט העליון, רשאי לקבוע, על פי מומחיותו, מהו גובה דמי השכירות על-פי התרשמותו מהביקור במקום ועל פי חוות הדעת של השמאים המוגשות בפניו.

            אין להעלות על הדעת שמותב זה יצא לביקור במקום לקביעת דמי שכירות בבית עסק, מבלי שהצדדים יסמכוהו לפסוק על דרך הפשרה. יציאה לביקור במקום ופסיקה על דרך הפשרה מביאה לסיום מהיר של ההליך, תוך מתן סמכות לבית הדין לפסוק על פי שיקול דעתו. כך היה במקרה שלפנינו, ועל כן אני דוחה כל טענה שהועלתה על ידי התובע בענין זה.

אני קובע באופן חד משמעי כי עו"ד נביל אזחימאן לא מילא תפקידו כמייצג את התובע באופן ראוי ומקצועי. על עורך דין מוטלות חובות לא רק כלפי בית המשפט אלא כלפי הלקוח ובכך התרשל עו"ד אזחימאן במתן שירות מקצועי. בדיון שהתקיים ביום 21.6.06 התובע היה מיוצג על-ידי עו"ד נביל אזחימאן ובמקום היה מתורגמן בית המשפט לשפה הערבית. המתורגמן ישב לצידו של התובע והסביר לו את דברי בית הדין ואת דברי ב"כ הצדדים. לא היה כל ספק בעיני כי הדברים שהושמעו על-ידי בית הדין וב"כ הצדדים הגיעו לאוזניו של התובע בעת הדיון והבין את תוכנם. 

אם יש לתובע טענה כלשהי, ראוי להפנותה לעבר מי שייצג אותו בדיון באותה עת. אם נכונים דברי עו"ד אזחימאן כי הדברים לא נרשמו בפרוטוקול, רשאי היה להגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול. לא רק שלא הוגשה כל בקשה שכזו, הרי שעו"ד אזחימאן יצא עם בית הדין לביקור במקום ולאחריו הורה בית הדין על הגשת סיכומים. גם בעניין זה התרשל עו"ד אזחימאן ולא הגיש את סיכומיו ובשל כך הוגשה בקשה מטעם עו"ד נאסר וניתן פסק-דין כפי שפורט לעיל.

מאז ההסכמה הדיונית לא נקט עו"ד אזחימאן בכל פעולה שהיא ורק תוצאת פסק-הדין דירבנה אותו להגיש בקשה לביטול פסק-הדין, הגשת ערעור ותובענה זו. התרשמתי כי עו"ד אזחימאן, במקום לשאת בתוצאות מחדליו, מנסה להביאם לפתחו של בית הדין, בטענה שזה לא הסביר את דבריו לתובע ולא רשם את הדברים בפרוטוקול, כפי שסבר שיש לעשות כן.

כמו כן, עורך דין אזחימאן לא הסביר לתובע שהוגשה בקשה למתן פסק דין, ולא הסביר לו שהוגשה בקשה לתיקון פסק הדין לאחר נתינתו. מחדלים אלה אומרים "דרשני". 

בנוסף, אני מקבל את טענות עו"ד נאסר, לגבי נספח ו' לכתב התביעה, שהוא הודעה ובקשה מטעמו של התובע. הודעה זו לא נמצאה בתיק השכירות, אינה נושאת חותמת של מזכירות בית הדין, אין כל מכתב לוואי המאשר שיגורה בפקס או בדרך אחרת וגם מחשב בית הדין מראה בעליל כי לא הוגשה כל בקשה לבית הדין. הדבר מעורר, מעל לספק, כי הודעה זו לא באה לעולם כלל, וכי הוכנה על מנת להצדיק מחדלים בניהול התיק.

יתרה מכך, עו"ד אזחימאן לא אמר דבר לתובע כי לא הגיש סיכומים בכלל והתובע אישר בפני עובדה זו. עוד אישר התובע כי עו"ד אזחימאן לא הסביר לו את מהות ההחלטה מיום 4.7.06 ולא את תוצאות הביקור במקום. אם אכן נכונים דברי התובע, תמוה בעיניי מדוע לא פנה לבית הדין בשאלות הבהרה או תיקון פרוטוקול והמתין עד למתן פסק-דינו של בית הדין, חודשים אחדים אחרי ההסדר הדיוני.

סבורני, כי אם יש לתובע טענות כלשהן, הרי שמן הראוי להפנותם לעברו מי שייצגו בדיון בבית הדין לשכירות.

8.         סיכומו של דבר – ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים בתיק השכירות, היה על דעת התובע ועל דעת בא-כוחו עו"ד נביל אזחימאן, ובעקבות הסדר דיוני זה ובהעדר סיכומים מטעמו, ניתן פסק-הדין. לא נפל כל פגם בהסדר הדיוני ובפסק הדין. לפיכך, כל הטענות שהועלו בכתב התביעה ובסיכומי התובע, דינן להידחות זאת בהעדר כל אחיזה במציאות. כל המחדלים שפורטו לעיל ראוי להביאם לפתחו של עו"ד נביל אזחמיאן בלבד.

נוכח האמור, אני דוחה את התביעה מכל וכל.

            אשר להוצאות המשפט – אני מחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ¤ בצירוף מע"מ.

            המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ' בשבט, תש"ע (4 בפברואר 2010) בהעדר.