פסק דין

השופטת רונית רוזנפלד

1.      לפנינו ערעור שהגיש המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) לאחר מתן רשות ערעור, על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת אורית יעקבס, ב"ל 2957/08) אשר קיבל את ערעור המשיבה על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 30.11.08. השאלה העומדת במרכז הערעור היא האם צדקה הוועדה הרפואית לעררים בקביעתה כי יש לנכות מצב קודם בעניינה של המשיבה, וככל שנפלה טעות בהחלטתה - האם יש להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי שקבע בעצמו את אחוזי הנכות של המשיבה, בהסתמך על יתר ממצאי הוועדה.

הרקע העובדתי, כפי שעולה מתיק בית הדין האזורי:

2.         וועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) שדנה בעניינה של המשיבה, קבעה כי מצבה של המשיבה לאחר תאונת עבודה שעברה, מצדיק קביעת נכות בשיעור 20% לפי סעיף 37(7)ב' למבחנים (הגבלת התנועות בעמוד השדרה המותני בצורה בינונית), מהם יש לנכות 10% נכות בגין מצב קודם לפי סעיף 37(7)א' (הגבלת התנועות בעמוד השדרה המותני בצורה קלה). עוד קבעה הוועדה כי יש להגדיל את הנכות במחצית לפי תקנה 15. בסה"כ נקבעו למשיבה 15% נכות. החלטה זו של הוועדה היא העומדת במרכז הדיון בתיק זה.

3.      יצוין כי קודם למתן ההחלטה מושא הערעור הובא עניינה של המשיבה לפני בית הדין האזורי 6 פעמים, וזאת במסגרת ערעורים שהוגשו על החלטות הוועדה. אף בית הדין הארצי נזקק לעניינה של המשיבה בערעור אחד [עב"ל 153/07 המוסד לביטוח לאומי- דבורה וקנין (25.4.07)], שהוגש על פסק דינו של בית הדין האזורי). בכל ההליכים נדונה השאלה בדבר ניכוי אחוזי נכות בגין מצב קודם. בפסקי הדין השונים הורה בית הדין פעם אחר פעם על החזרת עניינה של המשיבה אל הוועדה על מנת שתשוב ותבחן האם יש מקום לנכות מצב קודם, משנמצא כי הוועדה לא הצביעה על ממצאים מוכחים לכך כנדרש על פי הפסיקה.

4.      החלטת הוועדה מושא הערעור ניתנה בעקבות פסק דין של בית הדין האזורי מיום 23.9.08 (הנשיאה ורד שפר, בל 1785/08), בו נקבע כך:

"הערעור מתקבל ועניינה של המערערת יוחזר לוועדה לעררים באותו הרכב על מנת שתדון בשאלה האם יש לנכות מנכותה בגין מצב קודם מכח קיומם.

שוב מודגש בפני הוועדה שאין מקום לנכות נכות בגין מצב קודם מכח קיומם של ממצאים רנטגניים בעבר או תלונות על כאבים בעבר אלא רק במידה ויש בפני הוועדה מסמכים או ממצאים שהם בגדר ממצאים קליניים הכוללים ממצאים של הגבלה קלה לפחות בתנועות ע"ש" (ההדגשה במקור – ר.ר).

          יצויין כי בית הדין חייב את המוסד בסכום של 6,000 ¤ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ וכן קבע כי המוסד ידאג להעביר לוועדות הנחיות בעניין ניכוי מצב "על מנת שמקרים מסוג תיק זה לא יישנו".

5.      בהחלטת הוועדה מיום 30.11.08, היא ההחלטה מושא הערעור, שבה הוועדה על קביעתה לפיה יש לנכות למשיבה 10% נכות בגין מצב קודם לפי סעיף ליקוי 37(7)א' בעניינה של המשיבה. הוועדה קבעה לעניין זה כך:

"הוועדה מבקשת לציין בהדגשה יתרה ברישומים הרפואיים בתיק קופ"ח כללית מ 7/1/00 נרשם "יישור לורדוזה מותנית, דחיסה של מותנית 4", במכתב רפואי מ- 2.4.00 דר' שטיבלמן "נמצאו כאבי גב מותני עם קרינה השמאלית.

מ- 5/6/00 רשם ד"ר נעם בור אורטופד כי מדובר בהיצרות התעלה הספינלית נכרת בגובה L1-L2, בליטת דיסק ב L4-L5.

CT ביה"ח צפת 25/5/00 נמצאו שינויים ניווניים במפרקים פצטאליים L2-3 L3-4 ... חלקי של גופי חוליות L3 4 ספונדינלוזיס ובלטים דיסקליים ב L2L3 – L4L5 עם לחץ על השק הטקאלי.

... ממצאי ה CT ללא כל ספק מראים מצב קשה של ע"ש מותני ולמעשה בניתוח בוצע אך ורק כדי לפתור את בעיות הגב שהיו כבר בשנת 2000 . דהיינו, תסמונת היצרות התעלה הספינלית ללא קשר עם חבלה כל שהיא."

6.      המשיבה הגישה ערעור לבית הדין האזורי כנגד החלטת הוועדה מיום  30.11.08. במסגרת הערעור טענה המשיבה כי הוועדה טעתה בקביעתה כי יש לנכות מצב קודם, שכן אין בממצאים עליהם הסתמכה כל ראיה המצביעה על הגבלה בתנועות, ולו הגבלה קלה, כדרישת פסק הדין מיום 23.9.08. המשיבה טענה כי הוכח שהוועדה נעולה בדעתה, וכי יש מקום להחזיר את עניינה לוועדה בהרכב אחר.

פסק דינו של בית הדין האזורי

7.      בפסק הדין מושא הערעור קבע בית הדין האזורי כי הוועדה לא קיימה אחר הוראות פסק הדין מיום 23.9.08. בית הדין קבע כי הוועדה לא הפנתה למסמכים רפואיים המצביעים על ממצאים קליניים הכוללים ממצאים של הגבלה קלה לפחות, בתנועות עמוד השדרה. בית הדין האזורי הוסיף וקבע כך:

"בנסיבותיו המיוחדות של התיק שלפניי ולאור העובדה כי לוועדה הרפואית לעררים ניתנו הזדמנויות מספר להצביע על ממצאים המצביעים על הגבלה ולו קלה בע"ש ומשלא עשתה כן ובהתאמה לא ערכה "חשבון עו"ש", כנדרש, הרי שאין מקום להורות על החזרת עניינה של המערערת לוועדה הרפואית לעררים, לא בהרכבה הנוכחי ואף לא בהרכב אחר' שכן ממצאים רפואיים מלפני התאונה, אשר יכלו להצביע על הגבלה בע"ש מותני, עמדו בפני הוועדה ומשהיא לא מצאה מסמכים לביסוס ניכוי נכות בשל מצב קודם, יש לסיים את מלאכתה ולא לחשוף את המערערת לסיכון שבעמידה בפני וועדה בהרכב אחר.

לסיכום:

אשר על כן ולאור הטעם הרב שמצאתי בנימוקי הערעור מיום 22/1/09 ובטענות ב"כ המערערת לפניי, הריני קובעת כי זה המקום לחרוג מהנוהג המקובל ולהשלים את מלאכתה של הוועדה ועל כן הריני קובעת כי החל מיום 1/2/05, נכותה הצמיתה של המערערת בשל תאונת העבודה מיום 15/7/02 הינה 30% וזאת לאחר שישמתי את החלטת הוועדה להפעיל את תקנה 15 במחצית ולאחר שהסתמכתי על החלטת הוועדה שמצאה כי מצבה הנוכחי של המערערת תואם את סעיף הליקוי 37 (7) ב', המקנה 20%. כאשר אני, בניגוד לוועדה לא הפחתתי נכות בשל מצב קודם, היות ולא מצאתי במסמכים הרפואיים אליהם הפנתה הוועדה, מסמך רפואי המצביע על כך שלפני התאונה, סבלה המערערת מהגבלה כלשהי בתנועות ע"ש. (ההדגשה במקור – ר.ר.)

הערעור

8.      בהחלטת בית דין זה מיום 30.11.09 נקבע כי פסק הדין בערעור יינתן על יסוד סיכומים בכתב. להלן יפורטו עיקרי טענות הצדדים כעולה מכתב הערעור, הסיכומים וכלל החומר שבתיק.

9.      לטענת המוסד, טעה בית הדין האזורי בקובעו כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין מיום 23.9.08. מפרוטוקול הוועדה עולה כי החלטתה מפורטת ומנומקת. המוסד מצביע על קביעת הוועדה כי המשיבה סבלה מתסמונת היצרות התעלה הספינלית ובשל ליקוי זה נותחה בגב, ועל יתר המסמכים עליהם הסתמכה הוועדה בהחלטתה. עוד טוען המוסד, כי טעה בית הדין בכך שקבע בעצמו את אחוזי הנכות של המשיבה, וזאת בניגוד לכלל כי "בית הדין לא ייטול לעצמו את הסמכויות שהועיד המחוקק לועדות הרפואיות, בעיקר כאשר מדובר בעניין המצריך ידע רפואי". לטענתו, ככל שיימצא כי נפל פגם בהחלטת הוועדה, אשר לא ניתן לתיקון על ידי החזרת עניינה של המשיבה לוועדה, יש מקום להחזיר את עניינה לוועדה בהרכב אחר.

10.    לטענת המשיבה, צדק בית הדין האזורי בקובעו כי הוועדה פעלה בניגוד להוראות פסק הדין מיום 23.9.08. לטענתה, בממצאים עליהם הסתמכה הוועדה אין כל ראיה המצביעה על הגבלה בתנועות ע"ש, ולו הגבלה קלה, כדרישת פסק הדין. לטענתה, החלטת הוועדה בדבר "מצב קשה" של ע"ש מותני מסתמכת על פרשנותה לעניין ממצאים רנטגניים ותלונות המשיבה על כאבי גב, אולם הוועדה לא מצביעה על ממצאים קליניים המצביעים על הגבלה בתנועות. לטענת המשיבה, אין להורות על החזרת עניינה לוועדה בהרכב אחר, שכן הדבר יחשוף אותה בפני סיכון כי ייקבעו לה אחוזי נכות פחותים מאלה שקבעה הוועדה מושא ערעור זה לפני הפחתת מצב קודם, כאשר אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לאחוזי הנכות שנקבעו לה לפני הפחתת מצב קודם.  המשיבה מוסיפה וטוענת כי בית הדין לא קבע בעצמו מצב רפואי, אלא הותיר על כנן את קביעותה וועדה, למעט קביעתה על ניכוי מצב קודם.

דיון והכרעה

11.    לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור ולטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות בחלקו ולהתקבל בחלקו האחר, והכל כפי שיפורט להלן.

12.    משהעניין הוחזר לוועדה על פי פסק דין קודם, יש לבחון האם היא פעלה על פי הוראותיו. בית הדין קבע בפסק דינו הקודם כי "אין מקום לנכות נכות בגין מצב קודם מכוח קיומם של ממצאים רנטגניים בעבר או תלונות על כאבים בעבר אלא רק במידה ויש בפני הוועדה מסמכים או ממצאים שהם בגדר ממצאים קליניים הכוללים ממצאים של הגבלה קלה לפחות בתנועות ע"ש"

עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי אמנם, הוועדה הצביעה על מסמכים רפואיים משנת 2000 מהם עולה כי המשיבה סבלה טרם קרות התאונה מדחיסה מותנית ומכאבי גב, וכי אובחנו אצלה היצרות של התעלה הספינלית ובליטות דיסק. כמו כן, הוועדה מציינת כי על פי המסמכים, אובחנו אצל המשיבה שינויים ניווניים במפרקים פצטאליים. הוועדה התרשמה כי המסמכים מעידים על "מצב קשה של ע"ש מותני", וכי ניתוח שבוצע במשיבה לאחר התאונה בוצע אך ורק כדי לפתור את בעיות הגב שהיו כבר בשנת 2000.

אכן, מדובר במסמכים רפואיים המעידים כי המשיבה סבלה מבעיות שונות בגבה עובר לתאונת העבודה. עם זאת, הוועדה לא הבהירה כיצד יש בממצאים הקליניים הנ"ל כדי להעיד על כך שהמשיבה סבלה מהגבלה קלה בעמוד שדרה מותני עובר לתאונה, באופן שמצדיק ניכוי מצב קודם. לעניין זה נפנה להלכה הפסוקה לפיה "אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף" (דב"ע נג 1-46 יצחק מרגוליס – המוסד לביטוח לאומי דב"ע כו(1) 364; להלן: הלכת מרגוליס).   

לפיכך, בדין קבע בית הדין האזורי כי הוועדה לא עמדה בהוראות פסק הדין הקודם, ודין הערעור ככל שהוא נוגע לקביעה זו - להידחות.

13.    בית הדין מצא כי המקרה הנדון מצדיק כי הוא יקבע בעצמו את אחוזי הנכות של המשיבה, וכך עשה, בהסתמכו לצורך כך על יתר ממצאי הוועדה. אנו סבורים כי בעשותו כן נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי. לעניין זה כבר נקבע כי רק במקרים חריגים, כאשר הטעות שנפלה בהחלטת הוועדה גלויה על פניה ותיקונה אינו מחייב ידע או שיקול דעת רפואי, יתקן בית הדין בעצמו את הטעות [דב"ע נא/50-99 זוהר כץ – המוסד לביטוח לאומי פד"ע כב 507; דב"ע נב/4-01 סלומון אסור – המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד 105; בר"ע 331/09 שרה מוצפי-פרץ – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 30.6.09)]. עניינה של המשיבה אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים תיקון הטעות על ידי בית הדין. אמנם, כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי, בית הדין מצא פעם אחר פעם כי הממצאים עליהם מסתמכת הוועדה בקביעתה בדבר ניכוי מצב קודם אינם בגדר ממצאים קליניים מוכחים המצביעים על הגבלה קלה בע"ש.  עם זאת, הוועדה הצביעה על ממצאים קליניים המצביעים על כך שהמשיבה סבלה מתסמונת היצרות התעלה הספינלית ובשל ליקוי זה נותחה בגבה. בנסיבות שכאלה, אין זה מתפקידו של בית הדין לחשב בעצמו את אחוזי הנכות. על בית הדין להחזיר את העניין לוועדה תוך העמדתה על טעותה המשפטית והדרכתה בדבר אופן בדיקת עניינו של המבוטח בהמשך, או העברת העניין לוועדה בהרכב אחר, לפי נסיבות המקרה. לעניין זה יפה הדרכת הוועדה כפי שנוסחה על ידי בית דין זה בעת שנזקק לעניינה של המערערת במסגרת עב"ל 153/07 שהוזכר ולפיה :

          "......הוועדה רשאית להפחית דרגת נכות בגין מצב קודם אך ורק אם יש בידה נתונים מוכחים כדוגמת רישומים רפואיים וצילומים המעידים על כך כי במועד קרות התאונה אפשר היה להעריך על יסוד תרגומם של ממצאים אלה לדרגת נכות בגין הגבלה בתנועות, כי עובר לאותו מועד אכן סבלה המערערת מהגבלת תנועות"(ההדגשה שלי ר.ר.).

14.       הנה כי כן, בנסיבות המקרה שלפנינו אין מדובר בתיקון טעות משפטית גרידא, שאינה מצריכה ידע רפואי. אשר על כן דין הערעור בחלק זה שלו להתקבל, באופן שתבוטל קביעת בית הדין האזורי בדבר קביעת אחוזי הנכות של המשיבה בעצמו.

15.    סיכומם של דברים

         הערעור מתקבל חלקית באופן שקביעות בית הדין האזורי לעניין אחוזי הנכות של  המשיבה מתבטלות. התיק יוחזר לוועדה, על מנת שתשוב ותיזקק לשאלה האם יש הצדקה לנכות מצב קודם בעניינה של המשיבה. הוועדה תשוב ותתבקש לבחון קיומם של ממצאים קליניים ברורים בדבר הגבלה בעמוד השדרה המותני הכוללים ממצאים של הגבלה קלה לפחות בתנועות ע"ש שהייתה קיימת אצל המשיבה עובר לתאונה. תשומת לב הוועדה תופנה לכך כי המסמכים והממצאים הרפואיים שצוינו בהחלטתה, אינם מספיקים על מנת לקבוע מצב קודם של הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני. ככל שהוועדה סבורה כי יש במסמכים ובממצאים אלה די כדי לבסס קיומה של הגבלה קלה כאמור, תבהיר ותנמק החלטתה היטב, וזאת באופן שגם מי שאין מקצועו בתחום הרפואה יוכל לרדת לסוף דעתה.

לא מצאנו מקום לבטל את קביעת בית הדין האזורי בדבר הוצאות שהוטלו על המוסד בסך של 3,000 ¤, משעולה כי הוועדה לא פעלה על פי הוראות פסק הדין הקודם, כאמור לעיל.

אין צו להוצאות בגין הליך זה.

ניתן היום כ"ג בשבט תש"ע (7.2.2010) בהעדר הצדדים, וישלח לצדדים בדואר.