פסק דין

1.      זוהי תביעה על סך של 526,636 ¤, אשר הגיש התובע (להלן – "המל"ל), נגד הנתבעות, בהסתמך על הסכם שיפוי שנכרת בין הצדדים, כדוגמת ההסכם אשר נדון בדנ"א 10114/03 המל"ל נ' אררט (פורסם באתר נבו). התביעה דנא נסבה על גמלאות נכות כללית ששילם המל"ל לפלוני (להלן – "הנפגע"), והמחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם הוכח קשר סיבתי בין הגמלאות לבין תאונת הדרכים אשר בה היה מעורב הנפגע.

2.      ואלו העובדות החשובות לענייננו;

הנפגע נחבל בראשו בתאונת דרכים מיום 11/10/98. עקב הפגיעה הגיש הנפגע למל"ל תביעה לקצבת נכות כללית, ובעקבות כך הוא נבדק מספר פעמים על ידי רופאי המל"ל. ביום 22/02/99 נבדק הנפגע על ידי נוירולוג ד"ר גלזר אשר קבע כי:

"מבחינה נוירולוגית מדובר ב-DANDY WELXER (מלפורמציה מולדת) אך אחרי פגיעה עם חבלה בראש וחשד לזעזוע מוח חלה החמרה קלינית במצבו עם הופעת הידרוצפלוס וסימנים צרבלריים משני הצדדים ואטקסיה בהליכה, וכן מצב הדרוצפלוס עם כאבי ראש ותופעות אסטנו-נוירוטיות. בהתחשב עם תוכנית נוירוכירורגית ניתוחית, יש לקבוע את הנכות זמנית".

בהמשך לכך, קבע ד"ר גלזר כי לנפגע נגרמו נכויות זמניות כדלהלן:

כאבי ראש, בחילות, וסחרחורות, נדודי שינה, מתח לאחר חבלה והופעת הידרוצפלוס על רקע מלפורמציה –    30%

תסמונת צרבלרית מימין –                 40%

תסמונת צרבלרית משמאל -               30%

                                                        _______

סה"כ משוקלל -                                 71%.

ביום 21/01/00 נבדק הנפגע שוב על ידי נוירולוג אחר – ד"ר חייגרכט – אשר קבע כי:

"מבחינה נוירולוגית אין שינוי לעומת ממצאי הבדיקה הנוירולוגית הקודמת מיום 22/02/99. מכיוון שהתובע במעקב נוירוכירורגי וייתכן שיעבור ניתוח ממליץ על השארת הנכות הנוכחית באופן זמני לשנה נוספת, עד להתבהרות התוכנית הטיפולית (ניתוח) עבור התובע".

ואכן הנכות הזמנית בגובה 71% הוארכה לשנה.

ביום 17/01/01 בדק ד"ר חייגרכט את הנפגע שוב וקבע כי:

"החולה במעקב אצל נוירוכירורגים עקב לחץ תוך גולגולתי גבוה ותסמונת צרבלרית".

בעקבות זאת קבע ד"ר חייגרכט כי הנפגע סובל מנכות צמיתה בשיעור של 40% עקב: "תסמונת צרבלרית, כאבי ראש, לחץ תוך גולגלתי גבוה".

במקביל לאבחונים הרפואיים נבדק מעת לעת כושר ההשתכרות של הנפגע, ונקבע כי הוא נפגע בשיעור של 75% לצמיתות. לאור כל האמור שילם וישלם המל"ל לנפגע גמלאות נכות כללית בסך של 844,070 ¤. המל"ל דרש מהנתבעות לשלם לו לפי ההסכם 55% מהסכום הנ"ל, קרי – 464,238 ¤, ומשאלו סירבו לשלם הוגשה התביעה שלפניי.

3.      הנתבעות טוענות כי אין קשר סיבתי בין הגמלאות המשולמות לנפגע לבין התאונה. לטענתן, ככל שיש כיום לנפגע מגבלות כלשהן, הרי שהם נובעות מהמלפורמציה המולדת שממנה סובל הנפגע בלי קשר לתאונה. הנתבעות מפנות לחוות דעתו של הנוירולוג, פרופ' רכס, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתביעת הנפגע נגדן, שם מציין פרופ' רכס כי נגרמה לנפגע עקב התאונה נכות זמנית לשנה בלבד בשיעור של 10%. פרופ' רכס מציין כי הממצאים הרנטגניים שנמצאו במוחו של הנפגע משקפים מלפורמציה מלידה, ואין להם קשר לתאונה. הנתבעות מוסיפות וטוענות כי בעקבות חוות דעתו של פרופ' רכס הן פנו למל"ל בדרישה לבדוק את הנפגע מחדש, אך המל"ל סירב, ובכך הוא הפר את חובת תום הלב המוטלת עליו. לחילופין טוענות הנתבעות, כי בסופו של דבר נקבעה לנפגע נכות בשיעור של 40% בגין תסמונת צרבלרית, כאבי ראש ולחץ תוך גולגלתי גבוה, ומאחר והלחץ התוך גולגלתי קשור במלפורמציה המולדת, הרי שבהעדר הפרדה בין הנכויות השונות יש לזקוף את מלוא הנכות לפגם המולד. ולחילופי חילופין טוענות הנתבעות, כי מתוך כל הנכות הצמיתה (40%) יש לייחס למלפורמציה המולדת 30%, כפי שנעשה במסגרת הנכויות הזמניות שנקבעו. ולבסוף, ב"כ הנתבעות טוענות כנגד הריבית הנתבעת, ההוצאות ושכר הטרחה.

4.      מהפסיקה הרבה העוסקת בתביעות מן הסוג שלפניי עולים הכללים הבאים; על המל"ל מוטלת החובה להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין הגמלאות ששולמו לנפגע לבין תאונת הדרכים (דנ"א 10114/03 הנ"ל, ע"א (מחוזי י-ם) 966/06 המל"ל נ' הדר – פורסמו באתר נבו). בהתאם לתכלית ההסכם רשאי המל"ל להוכיח את הקשר הסיבתי באמצעות הגשת הדו"חות הרפואיים של רופאיו, ואין חובה שתוגש חוות דעת מומחה (ע"א (מחוזי י-ם) 6467/05 המל"ל נ' מגדל – פורסם באתר נבו). מתכליתו של ההסכם נגזרת גם המסקנה שעמדת רופאי המל"ל לגבי הקשר הסיבתי מכרעת, והיא גוברת על חוות דעתם של המומחים שמונו בתביעת הנפגע נגד המבטחות (ע"א 6467/05 הנ"ל). במקום בו משתכנע בית המשפט כי הגמלאות משולמות בחלקן בגין נכויות שקשורות בתאונה, ובחלקן בגין נכויות אחרות, אזי יש ליישם את הלכת פרלה עמר ולחייב את הנתבעות לשפות את המל"ל בגין החלק היחסי של הגמלאות שקשור בתאונה (ע"א (מחוזי י-ם) 6414/05 המל"ל נ' קרנית פורסם באתר נבו).

5.      במקרה שלפניי אין ספק שהנפגע סובל מפגם מוחי מולד (מלפורמציה), שאיננו קשור בתאונה. ואולם, ד"ר גלזר אשר בדק את הנפגע במסגרת הליכי המל"ל קבע במפורש כי הפגיעה בתאונה החמירה את מצבו של הנפגע, בכך שגרמה להידרוצפלוס, לסימנים צרבלריים לאטקסיה בהליכה, לכאבי ראש ולתופעות אסטנו-נוירוטיות. סיכום בדיקתו של ד"ר גלזר עולה במפורש כי הוא סבור שכל התופעות האמורות התפתחו עקב התאונה, אם כי על רקע המלפורמציה המולדת. מן החומר הרפואי שהוגש ניתן להבין כי הפגם המולד לא הפריע לנפגע עד התאונה, שכן הפגם התגלה רק בבדיקת הדמיה שנעשתה אחרי התאונה בעקבות תלונות הנפגע על כאבי ראש סחרחורות והקאות. (ראו – השתלשלות העניינים בפרק "תולדות המקרה" שבחוו"ד פרופ' רכס). אין ספק, איפוא, שהנכויות הזמניות שנקבעו לנפגע קשורות כל כולן בתאונה, באשר הן משקפות תסמינים שהתפתחו אצל הנפגע רק לאחר התאונה. הנכות הצמיתה שנקבעה לתובע עומדת על 40%, והיא מיוחסת לשלושה מרכיבים אלו – תסמונת צרבלרית, כאבי ראש ולחץ תוך גולגלתי גבוה. אמנם בקביעת הנכות הצמיתה לא הקפידו רופאי המל"ל להפריד בין מרכיבי הנכות השונים, ברם את הקביעה הסופית יש לקרוא יחד עם הקביעות הזמניות, ועל רקע הקביעות הזמניות אין ספק שיש לייחס את התסמונת הצרבלרית ואת כאבי הראש לתאונה, שכן כך קבע ד"ר גלזר במפורש כבר בבדיקה הראשונה. נותרה, אם כן, לדיון סוגיית הלחץ התוך גולגלתי. ממצא זה, של לחץ תוך גולגלתי גבוה, מוזכר לראשונה בבדיקת ד"ר חייגרכט מיום 26/01/00, בעקבותיה נקבעו לנפגע נכויות זמניות. יש לשים לב שבסיום אותה בדיקה קבע ד"ר חייגרכט כי הנפגע סובל מתסמונת צרבלרית המעניקה נכות לפי סעיף 29(8)(2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956, ואילו הנכות בגין הלחץ התוך גולגלתי יוחסה למלפורמציה המולדת שברקע. במצב דברים זה יש לקבוע כי גם הנכות הצמיתה שנקבעה קשורה בחלקה – התסמונת הצרבלרית וכאבי הראש – לתאונה, ובחלקה האחר – לחץ תוך גולגלתי גבוה – למלפורמציה המולדת. ב"כ הנתבעת טוען כי במצב דברים זה יש לייחס 30% מהנכות הצמיתה של 40% למלפורמציה המולדת. טענה זו אינה נראית לי. את היחס בין הנכויות יש לקבוע בהתאם לרציונאל של הלכת פרלה עמר (פ"ד נז(3) 475), בהתבסס על הנכויות הזמניות שנקבעו ביום 26/01/00. לפי קביעה זו הנכויות הקשורות בתאונה עומדות על שיעור משוקלל של 58% והנכות שאינה קשורה בתאונה עומדת על 30%. כיוון שכך על הנתבעות לשלם למל"ל 66% מסכום התביעה.

6.      אשר לחובת תום הלב; אני מסכים עם הנתבעות שיש מקרים בהם חייב המל"ל, מכוח חובת תום הלב, לבדוק שוב את הנפגע. ואולם, עמדתי בעבר על כך שמדובר במקרים חריגים ויוצאי דופן, כגון מקרים שבהם הנתבעות מביאות עובדות חדשות ומהותיות לגבי הנפגע, עובדות שלא היו בפני רופאי המל"ל (ראו – החלטתי בת.א. 9723/05 המל"ל נ' הפניקס – פורסם באתר נבו). במקרה דנא לא מתקיימות נסיבות מיוחדות המחייבות בדיקה מחדש של הנפגע. הנימוק היחיד לדרישת הנתבעות לבדיקה מחדש היה חוות דעתו של פרופ' רכס, ואילו היינו מחייבים בדיקה מחדש בכל פעם שמומחה בית המשפט קובע נכות שונה מרופאי המל"ל, אזי נמצאנו מסכלים את תכלית ההסכם. כפי שציינתי לעיל, מתכלית ההסכם נגזרת המסקנה שלעניין הקשר הסיבתי חוות דעתם של רופאי המל"ל מכרעת, והיא גוברת על חוות דעתו של פרופ' רכס.

7.      הנתבעות טוענות בחצי פה כי התאונה לא גרמה לאובדן כושר ההשתכרות של הנפגע. טענה זו אינה מקובלת עלי כיוון שבעניין זה קביעת רופאי ופקידי המל"ל מכרעת, ומכל מקום לא הובאה שום ראיה שתלמד כי קביעתם חסרת יסוד.

8.      אשר לחיוב בריביות;

כבר נפסק שמחלוקת בתום לב אינה מצדיקה את הפחתת הריבית ההסכמית (ראו – ע"א (מחוזי י-ם) 9105/06 המל"ל נ' מגדל – פורסם באתר נבו).

כמו כן, העובדה שהדיון בתובענה התמשך גם היא איננה מצדיקה את הפחתת הריבית ההסכמית, אלא מצדיקה, אולי, את הפחתת החיוב בהוצאות. ובהקשר אחרון זה אזכיר גם את פסק הדין שניתן לאחרונה בע"א 2259/08 המל"ל נ' שמגד (פורסם באתר נבו), שם נפסק כי שכר הטרחה בתביעות מן הסוג שלפניי לא אמור להיגזר אוטומטית כאחוז מסויים מסכום התביעה.

9.      אשר על כן אני פוסק כי על הנתבעות לשלם לתובע 66% מסכום הדרישה בצירוף ריבית הסכמית מיום הדרישה ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעות יישאו בהוצאות המל"ל וכמו כן ישלמו הנתבעות למל"ל שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ¤ בצירוף מע"מ כחוק.

ניתן היום ג' בשבט, תשס"ט (28 בינואר 2009) בהעדר הצדדים.