בתי המשפט

פסק דין

1.         העובדות

התובע עוסק יחד עם אחיו- העד חיגאזי אלנטשה – בהובלת חומרי חציבה. הנתבע עסק באספקת חומרי חציבה לאתרי בנייה שונים במשך שנים רבות, תחילה כעוסק מורשה, ומשנת 1995 במסגרת חברת "פנחס פנחסי ושות' אגרגטים חברה בע"מ" (להלן "החברה"). אין חולק כי במשך שנים ארוכות, לפחות מאז שנת 1990, הזמין הנתבע מהתובע עבודות הובלה ושילם עבורן במועד. כאמור, החברה הוקמה על ידי הנתבע רק ב- 1995, ולכן אין חולק שעד 1995 הצדדים לקשר החוזי היו: התובע מצד אחד, והנתבע אישית מצד שני. לאחר שהוקמה החברה  החל הנתבע לשלם לתובע בשיקים של החברה (ראו – נספחי השיקים שצורפו לתצהיר הנתבע, עליהם מודפס שם החברה). התובע אמנם טוען, כי גם לאחר הקמת החברה שילם לו הנתבע בשיקים אישיים, אך הוא לא הביא שום ראייה לכך, מלבד שיק אישי אחד, שנרשם לפקודת אדם בשם אל מצרי ולא לפקודת התובע. בחודשים אוגוסט וספטמבר ביצע התובע עבור הנתבע שתי הובלות והנפיק בגינן לנתבע שתי חשבוניות על סך כולל של 32,417 ¤ (ראו – ת/1-ת/2). החשבוניות מוענו ל"מר פנחס פנחסי" (המילה "מר" נרשמה בערבית). התובע טוען, כי שתי החשבוניות לא נפרעו עד היום, ומכאן התביעה שבפניי.

2.         טענות התובע

כאמור, התובע  טוען כי החשבוניות לא נפרעו עד היום, ולטענתו הנתבע חייב אישית לפרוע את החוב מפני שהזמנת ההובלה נעשתה על ידי הנתבע אישית. בכתב התביעה המתוקן טוען התובע כי הנתבע רימה אותו בכך שהזמין הובלות שלא היתה לו כוונה ויכולת לשלם עבורן, וכי הנתבע רימה אותו בכך שמסר לו אסמכתאות על שם החברה (הכוונה לספחי השיקים שצורפו לכתב התביעה), בעוד שהחברה לא היתה רשומה כלל כעוסק מורשה. ולבסוף טוען התובע , מבלי לפרט, כי הנתבע הפר את חובת תום הלב. בשונה מטענות אלו, בסיכומים טען התובע טענה אחרת, לפיה מאחר ומלכתחילה ההתקשרות היתה אישית עם הנתבע, שהרי במועד תחילת ההתקשרות טרם הוקמה החברה, אזי היה על הנתבע להודיע לתובע כי החל משנת 1995 תוסב ההתקשרות אל החברה. התובע טוען כי הוא לא קיבל כל הודעה כזו, ועל כן הוא הניח כדבר מובן מאליו שההתקשרות ממשיכה להיעשות מול הנתבע אישית. זו גם הסיבה, כך לטענת התובע, לכך שהחשבוניות (ת/1-ת/2) הופקו על שם הנתבע ולא על שם החברה. ומה באשר לשם החברה שמודפס על ספחי השיקים שקיבל התובע? התובע טוען כי הוא לא קיבל את הספחים, וכי הוא איננו קורא עברית, כך שגם אם שם החברה היה רשום על השיקים עצמם הוא לא ידע  לקרוא אותו.

3.         טענות הנתבע

הנתבע כופר בקיום החוב. כמו כן, הנתבע טוען כי מרגע שהוקמה החברה נעשו כל עסקאות ההובלה באמצעותה. לתמיכה בטענתו צירף הנתבע מסמכים המלמדים כי העסקאות אכן נרשמו בספרי הנהלת החשבונות של החברה (ראו – כרטסות הנהלת חשבונות שצורפו כנספחים ג'-ד' לתצהיר הנתבע). הנתבע גם צירף לתצהירו ספחי שיקים לרוב, שבהם רשומים פרטי החברה, והמלמדים שבשנת 2004 שולמו לתובע כל התשלומים באמצעות שיקים של החברה. על כן טוען הנתבע, שאין לקבל את טענת התובע כאילו הוא לא ידע שבשלב מסויים החל הנתבע לנהל את עסקיו באמצעות חברה בע"מ.

דיון והכרעה

4.         החוב

הנטל להוכיח את קיומו של החוב מוטל על התובע. התובע הרים את הנטל הראשוני שמוטל עליו בכך שהגיש את החשבוניות ת/1-ת/2, ובכך שהעיד כי התמורה בגין חשבוניות אלו לא שולמה. מטעם הנתבע העיד חתנו, מר קרוצ'י, אשר לרגל גילו המתקדם  של הנתבע שימש כמנהל החברה בשנים האחרונות. מר קרוצ'י בקי מתוקף תפקידו בחשבונות החברה, ולמרות שעמדו לרשותו מסמכי הנהלת החשבונות של החברה,הוא לא יכול היה להציג אסמכתא לכך שהחוב שולם (ראו – עמ' 24 לפרוטוקול – "אני לא יכול להראות אסמכתא ששילמתי על שתי החשבוניות").

במצב דברים זה שוכנעתי כי החוב לא נפרע.

5.         היריבות

כאמור, בכתב התביעה המתוקן טען התובע כי הנתבע רימה אותו בכך שהזמין הובלות שלא היה בכוונתו לשלם עבורן, ובכך שהנפיק לו אסמכתאות על שם החברה, למרות שהיא לא היתה רשומה כעוסק מורשה. טענות אלו לא הוכחו כלל, ולמעשה הן נזנחו בסיכומים. יתר על כן, מעדות הנתבע ומכרטסת הנהלת החשבונות של החברה אני למד כי הנתבע הקפיד שכל העסקאות עם התובע יבוצעו באמצעות החברה. העסקאות נרשמו בהנהלת החשבונות של החברה והתמורה עבור ההובלות שולמה בשיקים של החברה. התובע גם לא טרח לבקש דפי חשבון בנק של החברה מן התקופה הרלוונטית, על מנת לבסס את טענתו, שהנתבע הזמין הובלות למרות שידע כי החברה לא תוכל לשלם עבורן.

6.         לנוכח האמור לעיל, הטענה המרכזית שיש לדון בה הינה טענת התובע לפיה גם אם פעל הנתבע במסגרת חברה בע"מ, הרי שהתובע לא ידע על כך, ולכן יש יריבות בינו לבין הנתבע. לכאורה דין טענה זו להידחות על הסף, שכן הוכח שהתובע קיבל באופן שוטף את שכרו בשיקים של החברה, ומכאן מתבקשת המסקנה שחוזה ההובלה נכרת עם החברה ולא עם הנתבע אישית. ואולם, במקרה שלפניי אין חולק שראשית ההתקשרות, בשנים 1989-1990 ואולי אף לפני כן, נעשתה עם הנתבע אישית, שכן באותה תקופה טרם הוקמה החברה. במצב דברים זה השאלה שיש לברר איננה האם יש להטיל על הנתבע חבות אישית מכוח דיני הנזיקין או מכוח דיני הרמת מסך, אלא השאלה היא; האם הנתבע היה צריך להודיע לתובע שמשנת 1995 ואילך תוסב ההתקשרות לחברה, ואם התשובה לשאלה זו חיובית, אזי יש לברר האם הנתבע נתן הודעה כאמור לתובע, או שלחילופין לתובע נודע באופן אחר שהנתבע הקים חברה חדשה ושהוא פועל מכאן ואילך במסגרתה.

7.         אני סבור שהתשובה לשאלה הראשונה חיובית. פשיטא בעיני, שכאשר אדם מתקשר אישית עם חברו, אזי כאשר מקים אותו אדם חברה בע"מ, ומתכוון שמכאן ואילך תהיה החברה צד להתקשרות, אזי עליו להבהיר עניין זה לחברו במפורש או במשתמע ולקבל את הסכמתו לכך. על כן, הנתבע לא יכול להזמין את בית המשפט להניח, כדבר מובן מאליו, שברגע שהוקמה החברה נודע הדבר לתובע והוא הסכים שהחברה תהיה צד להתקשרות.

8.         אשר לשאלה השנייה – האם הודיע הנתבע לתובע שמכאן ואילך הוא פועל בשם חברה בע"מ, או שהדבר נודע לתובע בדרך אחרת? הנטל להוכיח עובדות אלו מוטל על הנתבע, שכן הוא זה  שהיה חייב למסור את ההודעה, והוא זה שטוען כי התובע ידע על קיום החברה. התובע הרים את הנטל הראשוני שמוטל עליו בכך שהציג את ספחי השיקים בהם רשום שם החברה. אמנם התובע טוען שהוא לא קיבל את ספחי השיקים, והנתבע לא הוכיח אחרת, ברם אני סבור שניתן להניח כי כשם ששם החברה הופיע בספחי השיקים, כך הופיע שם החברה גם בשיקים עצמם, מפני שלא סביר כי החברה תזמין לעצמה פנקס שיקים שבו שם החברה יופיע רק בספחי השיקים. אני קובע אם כן, שהתובע קיבל את שכרו בשיקים עם שם החברה עליהם. חרף זאת עומד התובע על דעתו שהוא לא ידע שהנתבע הקים חברה בע"מ. בהקשר זה מציין התובע, כי הוא אינו קורא עברית, ולכן הוא לא יכול היה לדעת מה רשום על השיקים. לחיזוק טענתו מפנה התובע לעובדה  שאת החשבוניות הוא הנפיק על שם הנתבע ולא על שם החברה. התובע גם מפנה לעובדה שמשרדי החברה היו צמודים לבית מגורי הנתבע ולאחר מכן לבית בתו, כך שלא היתה לתובע סיבה לחשוב שהנתבע הקים חברה בע"מ. התובע מוסיף וטוען, שכאשר נמסרו לו השיקים חתם עליהם הנתבע ללא חותמת של החברה, ולבסוף הוא טוען כי תעודות המשלוח שנתן לו הנתבע לצורך ההובלות לא נשאו את שם החברה, אלא נרשם בהן "פ. פנחסי" ותו לא (ראו – דוגמת תעודה שצורפה לתצהיר חיגאזי אלנטשה).

9.         אכן, טענותיו של התובע אינן חסרות טעם, ובכל זאת שוכנעתי שהוא ידע על הקמת החברה והסכים בשתיקה שהעסקאות יבוצעו מולה. ראשית, אני מסופק אם התובע לחלוטין לא יודע לקרוא עברית, מפני שהחשבוניות שהופקו לנתבע נערכו בעברית.

            שנית, העובדה שבתעודת המשלוח לא נרשם שם החברה אינה מכרעת , כיוון שהנתבע הסביר שמדובר בפנקסי תעודות משלוח ישנים שהחברה השתמשה בהם לאחר הקמתה.

            שלישית, וזה העיקר, הטענה שהתובע לא ידע על קיומה של החברה בע"מ, הינה טענה כבושה. התובע טוען כי דבר קיומה של החברה נודע לו רק לאחר שהנתבע הגיש בקשת רשות להגן, אבל גם אם כך הדבר יש להתפלא מדוע בכתב התביעה המתוקן, שהוגש לאחר מכן, לא טען התובע בצורה ברורה ומפורשת שהוא לא ידע על קיומה של החברה? העיון בכתב התביעה מלמד שבמקום לטעון במפורש את הטענה האמורה בחר התובע לטעון לעילות כגון תרמית, שמקובל לטעון כאשר תובעים נושא  משרה או בעל מניות בחברה במטרה להתגבר על מסך ההתאגדות. ודוק, אני ער לכך שבכתב התביעה טען התובע כי ההתקשרות נעשתה עם הנתבע אישית, ברם אני שב ומציין את העובדה שהוא לא טען במפורש כי הוא הופתע לשמוע שיש לנתבע חברה בע"מ.

ורביעית, בנסיון לבסס גם את הטענה שההתקשרות היתה עם הנתבע אישית, בחר התובע לטעון בתצהירו טענה שהוכחה כלא נכונה, לפיה הנתבע תמיד שילם לו בשיקים אישיים. התובע בחר לבסס טענה זו על שיק אחד ויחיד, שהנתבע הוכיח מאוחר יותר, באמצעות מסמכי הנהלת החשבונות של החברה, שהוא בכלל נמסר לאדם אחר ולא לתובע. טענה לא נכונה זו מחלישה את האמון שניתן לתת בתובע, ומצדיקה את דחיית גרסתו.

10.        לאור כל האמור לעיל שוכנעתי כי לאחר שקמה החברה נודע הדבר לתובע באמצעות הכיתוב על השיקים שנמסרו לו בתמורה להובלות, והוא הסכים בשתיקה לכך שמכאן ואילך תחוב החברה בתשלום שכרו. כך התנהלו הדברים על מי מנוחות במשך מספר שנים רב, במהלכן שילמה החברה את חובותיה כדת וכדין, ורק כאשר לא שולמו שתי החשבוניות העלה התובע את טענתו הכבושה לפיה יש יריבות אישית בינו לבין הנתבע.

11.               אשר על כן התביעה נדחית, ברם בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתנה היום א' בניסן, תשס"ט (26 במרץ 2009) בהעדר הצדדים.