פסק דין

1.      כללי

זוהי תביעה לפיצויים בסך של 1,765,211 ¤, בגין נזקים שנגרמו לתובעת, לטענתה, עקב קלקולים חוזרים ונשנים בשתי משאיות שהיא רכשה מהנתבעת. הנתבעת טוענת להגנתה, כי הקלקולים במשאיות נגרמו כתוצאה מכך שנהגי התובעת העמיסו על המשאיות מטען חורג, וזאת בניגוד להוראות רשיון הרכב ובניגוד להוראות היצרן. הנתבעת גם הגישה נגד התובעת תביעה שכנגד על סך של 25,577 ¤, בגין טיפול שניתן לאחת המשאיות במוסך הנתבעת, ואשר תמורתו לא שולמה על ידי התובעת עד היום.

2.      העובדות

התובעת עוסקת בשיווק ואספקת חומרי בניין, ובמתן שירותי פינוי פסולת בניין במכולות. לשם מתן השירותים האמורים עושה התובעת שימוש במשאיות. בשנת 2001 רכשה התובעת מהנתבעת משאית מתוצרת מ.א.ן., שמספרה – 7812415 (להלן – "המשאית הראשונה"), ובשנת 2002 רכשה התובעת מהנתבעת משאית נוספת מאותו דגם, אך עם תיבת הילוכים שונה, שמספרה 5203750 (להלן – "המשאית השניה"). המשאית השניה היתה מיועדת לפינוי פסולת בניין באמצעות מכולות, ועל כן הותקן עליה מנוף. התובעת נהגה להוביל באמצעות המשאית השניה מכולות ריקות, אותן היא היתה מניחה באתרי בניה של לקוחותיה. לאחר שהלקוח היה ממלא את המכולה בפסולת בניין, היתה התובעת מעמיסה את המכולה המלאה על המשאית השניה, ומובילה אותה לאתר פינוי פסולת בניין, וחוזר חלילה.

3.      אין חולק כי במהלך השנים שחלפו מעת רכישת שתי המשאיות הן הובאו למוסך הנתבעת חדשות לבקרים לצורך ביצוע תיקונים וטיפולים, כמפורט בדוחות המוסך אשר צורפו כנספחים א/1-א/2 לתצהיר מנהל התובעת – העד שלומי עוז. העיון בדו"ח א/1, אשר מתייחס למשאית הראשונה, מלמד כי בוצעו במשאית שלושה שיפוצי מנוע בתקופה של פחות משנה אחת (ראו תיקונים מיום 14/09/03, 01/03/04 ו-19/08/04), החלפת דיפרנציאל (תיקון מיום 26/05/03), פירוק והרכבת דיפרנציאל (תיקון מיום 15/10/02), שיפוץ מזגן (תיקון מיום 13/02/03), תיקון גיר שהצריך פירוק והרכבה של תיבת ההילוכים (תיקון מיום 17/03/03), החלפת סרן אחורי (תיקון מיום 13/07/04), ועוד תיקונים קטנים יותר במערכת החשמל. אמור מעתה, בתקופה של פחות משנתיים (15/10/02-19/08/04), בוצעו במשאית לא פחות משמונה תיקונים משמעותיים, ועוד מספר תיקונים קטנים יותר. ויודגש, בספירת התיקונים לא הבאתי בחשבון טיפולים שגרתיים, וגם לא תיקוני פח או תיקונים לאחר תאונות. העיון בנספח א/2 לתצהיר שלומי עוז, מלמד כי גורלה של המשאית השניה שפר עליה עוד פחות, כיוון שבתקופה של פחות משנתיים               (22/01/03-14/10/04), הוחלפה תיבת ההילוכים שלה שלוש פעמים (תיקונים מיום 02/10/03, 09/12/05 ו-02/08/04), הוחלף הגיר פעמיים (תיקונים מיום 11/05/04 ומיום 14/10/04), בוצעו שני תיקוני גיר נוספים שהצריכו פירוק והרכבה של תיבת ההילוכים (תיקונים מיום 22/01/03 ומיום 11/06/03), הוחלף מיכל הדלק ותוקנה נזילת שמן (תיקון מיום 16/07/03), ונעשה שיפוץ במשאבת הדלק (תיקון מיום 18/08/03). בתקופה זו בוצעו, אם כן, במשאית השניה לא פחות מתשעה תיקונים משמעותיים, וזאת מבלי להביא בחשבון תיקונים פחות משמעותיים במערכת החשמל. ויודגש, שוב, כי גם כאן לא הבאתי בחשבון תיקונים לאחר תאונה, או טיפולים שגרתיים. יצויין, כי מנהל התובעת הצהיר שבמשאית הראשונה הוחלף המנוע ארבע פעמים, והסרן האחורי הוחלף שלוש פעמים, וכי במשאית השניה הוחלפו תיבות ההילוכים והגיר תריסר פעמים, ברם טענות אלה אינן עולות בקנה אחד עם הנתונים המפורטים בנספחים א/1-א/2 כמפורט לעיל. יש לשים לב כי בנספחים אלו מופיעים לעיתים שני תיקונים באותו יום, אך יש להניח כי מדובר בתיקון אחד, ולא בשני תיקונים זהים שבוצעו באותו יום (ראו, למשל, בנספח א/1 החלפת סרן אחורי שבוצעה לכאורה פעמיים באותו היום, 13/07/05, כאשר בין שני התיקונים נסעה המשאית קילומטר אחד בלבד). יתכן, אם כן, שבכך נעוץ ההבדל בין מספר התיקונים כפי שמניתי אותם לעיל, לבין מספר התיקונים עליהם הצהיר מנהל התובעת.

4.      עקב התקלות הרבות שהתגלו חדשות לבקרים במשאית השניה, שלחה התובעת מכתב תלונה לנתבעת, אשר העתקו לא הוגש כראיה, ובתגובה השיבה הנתבעת לתובעת במכתב מיום 25/07/04, אשר בו היא התייחסה לתיבת ההילוכים של המשאית השניה (נספח ב' לכתב התביעה). וזו לשון המכתב:

"1. ברכב שבנדון... נתגלתה תקלה בתיבת ההילוכים בקפיצת הילוך שני בנסיעה.

2. התקלה נובעת מזוית לא נכונה של "דיטנט" במנגנון הפעלת התיבה שתוקן על ידי יצרן תיבת ההילוכים (חברת Z.F.) בסוף שנת 2003.

3. עד לקבלת פתרון הולם לבעיה מצד היצרן ביצענו החלפות של הדיטנט שחייבו הורדת תיבת ההילוכים מהרכב.

4. החל משנת 2004 ועד יישום הפתרון לבעיה זו לא נתקלנו יותר במקרים דומים.

5. בהתחשב בהשתלשלות האירועים כמפורט במכתבך, אנו מוכנים באופן חריג וחד פעמי להאריך לכם את תקופת האחריות לתיבת ההילוכים עד 01/03/06 או 200,000 ק"מ הקודם מהשניים"

5.   חרף האמור במכתב הנ"ל תיבת ההילוכים של המשאית השניה התקלקלה שוב, ולפיכך התקיימה פגישה בין הצדדים ביום 10/10/04. בפגישה השתתפו: מנהל התובעת – שלומי עוז, סמנכ"ל הנתבעת – העד עמי עברון, סוכן המכירות של הנתבעת, ונהג של התובעת. על שאירע בפגישה זו נטושה מחלוקת בין הצדדים. שלומי עוז טוען כי עברון הודה באחריותה של הנתבעת לתקלות שאירעו במשאית השניה, ולכן הוא הציע כי המשאית תתוקן שוב על חשבון הנתבעת, כאשר במקביל יבצעו הצדדים עסקת טרייד אין, שבמסגרתה הנתבעת תרכוש את המשאית השניה מהתובעת במחיר המחירון מינוס 10%, והתובעת תרכוש מהנתבעת משאית חדשה בהנחה משמעותית. ועוד סוכם, כך לטענת שלומי עוז, כי הנתבעת תפצה את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה עקב השבתת המשאית לצורך התיקונים. שלומי עוז אף שלח לעברון, ביום 20/10/04, מכתב המפרט את שהוסכם, לשיטתו, בפגישה.

לעברון יש גרסה שונה לגבי הפגישה. לטענתו הוא לא הודה בפגישה כי הנתבעת אחראית לתקלות שהתגלו במשאית השניה, אלא לדבריו הוא דווקא התריע בפני שלומי עוז כי התובעת עושה במשאית שימוש לא נכון, בכך שהיא מעמיסה עליה משקל יתר. עברון מכחיש כי הוצע לנתבעת פיצוי כספי, אך הוא מודה שהוצעה עסקת טרייד אין, כנטען על ידי שלומי עוז. כך או כך, בסופו של דבר לא הגיעו הצדדים לעמק השווה, ועסקת הטרייד אין לא יצאה אל הפועל. למרות זאת, הנתבעת תיקנה ביום 14/10/04 את הגיר על חשבונה פעם נוספת.

6.   ביום 24/01/05 שוב התגלתה תקלה בגיר של המשאית השניה, אך בזו הפעם סירבה הנתבעת לתקן את המשאית שוב על חשבונה, למרות שבמכתב הנזכר לעיל, מיום 25/07/04, היא הודיעה לתובעת כי תקופת האחריות לגיר ולתיבת ההילוכים מוארכת עד ליום 01/03/06. לטענת התובעת בעקבות סירובה של הנתבעת המשאית השניה היתה מושבתת עד חודש מרץ 2005, שאז מצאה התובעת מוסך שהסכים לתקן את המשאית במחיר סביר. לטענת התובעת המשאית חזרה לעבודה בחודש אפריל 2005, אך התקלקלה שוב בחודש מאי, ומאז ועד חודש נובמבר 2006 היא הושבתה. במחצית חודש נובמבר תוקנה המשאית שוב על חשבון התובעת, אך היא התקלקלה שוב בחודש פברואר 2007, ואז מכרה אותה התובעת, כך לטענתה, במצבה דאז (AS IS). כאן בא לקיצו סיפורה של המשאית השניה. ובאשר למשאית הראשונה, זו נגנבה זמן מה לאחר שהוגשה התביעה שלפניי.

7.      טענות התובעת ועילת התביעה

העיון בסיכומי התובעת מלמד, במפתיע, כי היא לא טרחה לפרט כדבעי את עילת התביעה שלה, אלא היא הסתפקה בהצבעה על העובדה שהמשאיות התקלקלו פעם אחר פעם, ובהדיפת טענת הנתבעת לפיה הגורם לקלקולים הוא שימוש לא נאות במשאיות. עם זאת, בסעיף 15 לכתב התביעה המתוקן נטען כי הנתבעת חייבת לפצות את התובעת מן הטעם:

"שהשבתת כל אחת מהמשאיות הינה פרי תקלות חוזרות ונשנות בצורה בלתי סבירה במהלך תקופת האחריות, תקלות אשר הישנותן בתכיפות כה רבה מצביעה על פגמים מהותיים בייצור ו/או בהרכבת רכיבים בסיסיים במשאיות הנ"ל..."

מדברים אלו עולה שהעילה עליה נסמכת התובעת איננה רק עילה חוזית, המבוססת על הסכם האחריות שנכרת עם רכישת שתי המשאיות (נספח 1 לתצהיר שלומי עוז), אלא גם עילה נזיקית הנסמכת על הטענה של ייצור והרכבה לקויים. לעובדה זו אין חשיבות רבה במישור קביעת האחריות, כיוון שבכל מקרה מוטל על התובעת הנטל להוכיח פגם בייצור (ראו – סעיף 5א' לתעודת האחריות, ולהלן בסעיף 9 לפסק הדין), אך לטענת הנתבעת יש לה חשיבות רבה במישור התרופות להן תהיה זכאית התובעת אם תתקבל תביעתה, משום שהיקפן של התרופות החוזיות והניזקיות הוגבל בתעודת האחריות (ראו – החרגה בתעודת האחריות לגבי נזקים בגין הוצאות גרירה, שהייה במוסך, והפסד הכנסה לבעל הרכב). טענה זו אינה מקובלת עלי. צדדים לחוזה אמנם יכולים להסכים על הגבלת קשת התרופות הנזיקיות העומדות למי מהם, ברם ניסוח תעודת האחריות אינו מלמד שזו היתה כוונת הצדדים במקרה זה, וגם אם היה לי ספק בכך אזי הייתי מפרש את תעודת האחריות באופן מצמצם, כנגד הנתבעת שנסחה אותה. לדעתי, יש להבין את תעודת האחריות כמגבילה את קשת תרופות החוזיות שעומדות לתובעת מכוח תעודת האחריות, ולא כמגבילה את התרופות הנזיקיות.

8.      טענות הנתבעת

טענתה המרכזית של הנתבעת פשוטה בתכלית. לטענתה הנזקים נגרמו למשאיות כיוון שהועמס עליהן מטען חורג. לביסוס טענה זו הגישה הנתבעת חוות דעת של מהנדס, אשר מועסק אצל הנתבעת, ודו"ח חוקר פרטי וסרט מעקב, המלמדים, כך לפי טענת הנתבעת, כי לפחות על המשאית השניה הועמס דרך קבע מטען חורג. הנתבעת אף מדגישה בסיכומיה את העובדה שהתובעת לא טרחה להגיש חוות דעת מומחה מטעמה להוכחת פגם בייצור, למעט חוות דעת של שמאי רכב שבנסיבות העניין מומחיותו אינה מספקת.

דיון והכרעה

9.   כדי להצליח בתביעתה על התובעת לשכנע כי התקלות במשאיות נובעות מפגם כלשהו בייצור. זהו הדין ככל שתביעת התובעת היא תביעה חוזית הנסמכת על כתב האחריות (ראו ע"א 787/88 שבו נ' דימלר – פורסם באתר נבו), ופשיטא שזה הדין אם התביעה נסמכת על עוולת הרשלנות. אין חולק כי בשתי המשאיות נתגלו בתוך תקופה קצרה תקלות רבות ומהותיות, אשר תוקנו על ידי הנתבעת במסגרת האחריות, ולדעתי די בכך כדי לקבוע שהתובעת הרימה את הנטל הראשוני שהיה מוטל עליה, ובכך עבר אל כתפי הנתבעת הנטל להוכיח כי מקור התקלות אינו נעוץ בפגם בייצור. דברים אלו יפים במיוחד בכל הנוגע למשאית השניה, שכן לגביה נכתב מכתבה של הנתבעת מיום 25/07/04, בו היא מודה שהיה פגם בייצור תיבת ההילוכים. עם זאת, יש לשים לב שהמכתב אינו נוגע למשאית הראשונה, אשר בה הותקנה תיבת הילוכים שונה מזו שנזכרת במכתב.

10. בניסיון להרים את הנטל שהועבר אל כתפיה הביאה הנתבעת ראיות, וטענה טענות, שתכליתן לשכנע שכל התקלות או לפחות חלקן נבע משימוש לא ראוי שעשתה התובעת במשאיות. כפי שיפורט להלן הראיות והטענות אכן שכנעו אותי שהצדק עם הנתבעת, לפחות באופן חלקי.

11. בראשית, הנתבעת הצביעה על העובדה שבשתי המשאיות שסופקו לנתבעת נתגלו תקלות קשות, למרות שמדובר בשתי משאיות משנות ייצור שונות ועם תיבות הילוכים שונות. אמנם אין זה דבר חריג שבמשאית מדגם מסויים יהיה כשל בייצור, אשר יגרום לתקלות תכופות, ברם כאשר מדובר בתקלות המתגלות בשתי משאיות משנות ייצור שונות, ואשר מותקנות בהן תיבות הילוכים שונות, הרי שלדעתי מתעורר החשד כי הגורם המשותף לשתי המשאיות, קרי – הנתבעת שמשתמשת בהן, הוא שורש התקלות.

12. שנית, המומחה שהעיד מטעם התובעת, שמאי הרכב זלטין, אמנם טען בעדותו בעל פה כי התקלות נובעות מפגם בייצור, ברם בחוות דעתו לגבי המשאית השניה הוא כתב כי:

"מקור הליקוי חוסר התאמה, ליקוי הנדסי בייעוד המשאית לעבודה הנדונה (מגבה נוע)"

            (סעיף ה' 2 לחוות הדעת).

דהיינו, לפי פסקה זו טענת השמאי הינה שהמשאית השניה שסופקה לתובעת פשוט לא התאימה להובלת מכולות. השמאי נחקר לגבי פסקה זו בחוות דעתו, כמפורט להלן:

"ש. מזה עולה שהבעיה היא לא פגם בייצור אלא בעיה בהתאמת המשאית לשימוש?

ת. בין היתר.

ש. בסיכום כתבת שהתקלות נובעות מחוסר אונים של המשאית לסוג התנאים מהעבודה שלה?

ת. העובדה היא שהבעיה לא נפתרה והיה צריך להחליף תיבת הילוכים. הוא (הכוונה לתובעת – א.ר.) מעביר חומרי בניין שזה לא משקל של נוצות..."

            (עמ' 29 ש' 8-13).

מדברים אלו עולה כי השמאי קיבל לפחות באופן חלקי את התיזה לפיה העמסת יתר של המשאיות גרמה לתקלות. בהקשר זה חשוב להסב את תשומת הלב לשתי הערות שהעיר השמאי. ראשית, השמאי טען כי בערך באותה תקופה שבה הוא כתב את חוות הדעת הוא טיפל במשאית אחרת מתוצרת מ.א.ן. שגם לה היתה בעיה עם תיבת ההילוכים (עמ' 29 ש' 13). דא עקא, שהשמאי לא הביא שום ראיה לטענתו זו. חזקה על השמאי שהוא הבין היטב את החשיבות שיכולה להיות במקרה שלפניי לעובדה שבמשאית נוספת שנמכרה לצד ג' כלשהו נתגלו תקלות דומות, ולכן אם השמאי לא הביא ראיה להוכחת טענתו, אין לי אלא לקבוע שטענה זו אינה נכונה. הערתו השניה של השמאי היתה, שאם הנתבעת באמת היתה מעמיסה על המשאיות מטען חורג הרי ש"התחלת הפגמים היו במקומות אחרים לגמרי. זה מתחיל מקפיצי עלה ובולמי הסרן האחורי, נזק לשלדה, כשיש עומס יתר העלים של הקפיצפים נשברים" (עמ' 29 ש' 2-4). והנה, במשאית הראשונה אכן התגלו בעיות שחייבו את החלפת הסרן האחורי (תיקון מיום 13/07/04), ואת החלפת הקפיץ האחורי (תיקון מיום 18/08/03), וגם במשאית השניה טופלו הקפיצים הקדמיים והאחוריים (תיקון מיום 18/08/03). אשר על כן, הערתו השניה של השמאי דווקא מחזקת את טענות הנתבעת.  

13. שלישית, שלומי עוז הודה בעדותו כי הוא והנהגים שהועסקו על ידו לא נתנו כלל את דעתם למשקל המטען שהועמס על המשאיות:

"ש. מה המשקל המקסימלי שהעמסת על המשאית השניה?

ת. אין לי משקל לידי שאשקול. המשאית שמשה לפינוי פסולת מאתרים. לעיתים העמסנו 500 קילו ולעיתים העמסנו קירות בלוקים שפורקו. אין לי מושג מה היה המשקל שלהם.

ש. אף פעם לא שאלת את עצמך אם העמסת את מה שנכון על המשאית?

ת. יש קיבולת לארגז. אף פעם לא נתפסו משאיות שלי עם משקל עודף, ואף משאית לא הורדה מהכביש, למרות ששקלו אותם מעל 15 פעמים בשנים האחרונות"

            (עמ' 13 ש' 17-22).

יצויין, כי טענתו האחרונה של עוז, לפיה משאיותיו נבדקו פעמים רבות ולא נתפסו מעולם עם משקל עודף, הינה עדות שמיעה. שלומי עוז בהחלט יכול להעיד מידיעתו האישית שמעולם לא התקבל אצלו, בתפקידו כמנהל התובעת, דו"ח בגין עומס יתר, ברם בכך אין די, כיוון שייתכן כי המשאיות לא נעצרו מעולם לבדיקה, ובעניין זה שלומי עוז אינו יכול להעיד מכלי ראשון, כיוון שהוא לא נהג במשאיות.

14. רביעית, התבעת הציגה סרט מעקב של חוקר פרטי, אשר צילם את המשאית השניה בחודש דצמבר 2006, ובחודשים ינואר ומרץ 2007 (ראו – דו"ח החקירה שצורף לתצהיר החוקר נחמיה רחמני, וכן דיסק סרט המעקב שהוגש לתיק בית המשפט ביום 12/03/08). הסרט מלמד, בסבירות גבוהה, שעל המשאית הועמס מטען שמשקלו מופרז. הנה כך, על המשאית השניה מותר היה להעמיס 7.6 טון (עדות שלומי עוז בעמ' 13 ש' 11). ממשקל זה יש להפחית את משקלו של כל מתקן שחובר למשאית מעבר לשלדה (שלומי עוז בעמ' 13 ש' 13). על כן, יש להפחית את משקל המכולה הריקה, שמגיע לפי עדות המומחה מטעם התובעת לטון וחצי(עדות זלטין בעמ' 29 ש' 17), ואת משקל המנוף שהותקן על המשאית (עדות עוז בעמ' 13 ש' 14), אשר מן הסתם משקלו אינו נופל, בהערכה זהירה מאוד, מ-100 ק"ג. יוצא איפוא, שמותר היה להעמיס על המכולה מטען שמשקלו לכל היותר שישה טון. שלומי עוז הודה בעדותו כי נפח המכולה הוא 4.5 קוב, דהיינו שאם היו מטעינים על המכולה מטען של מים, שכידוע משקלם הסגולי הינו 1, הרי שאז המטען במכולה היה שוקל 4.5 טון. בסרט המעקב ניתן להיווכח שהנהג מעמיס על המשאית מכולה מלאה בחומרי בניין, שמשקלם הסגולי גבוה בהרבה מזה של מים, ומכאן המסקנה שיש חשש סביר מאוד כי על המשאית הועמס מטען עודף. אמת, הנתבעת לא הוכיחה בדיוק את משקלם הסגולי של חומרי הבניין, אך בכל זאת, כאשר סרט המעקב מצטרף ליתר הראיות, ובמיוחד להודאתו של שלומי עוז לפיה נושא המשקל לא הטריד כלל את נהגיו, אזי יש בו כדי לחזק באופן ממשי את טענת הנתבעת.

15. וחמישית, הנתבעת בניגוד לתובעת, הגישה חוות דעת של מומחה מטעמה, אשר ממנה עולה קביעה עקרונית לפיה העמסת יתר בשיעור לא גדול עלולה לגרום לנזק לגיר של המשאית השניה. המומחה גם התיימר לקבוע באופן נקודתי כי מבדיקת תיבות ההילוכים של המשאית השניה עולה שנגרם להן נזק עקב העמסת יתר, ברם אני מקבל את טענת התובעת שעדותו בעניין זה חסרת משקל, כיוון שהוא לא יכול היה לאשר בוודאות שתיבות ההילוכים שהועברו לבדיקתו הוצאו מהמשאית השניה. התוצאה היא, אם כן, שניצבת לפניי חוות דעת של מומחה, אשר קובע באופן עקרוני כי העמסת יתר לא גדולה של המשאית עלולה לגרום נזק לגיר. חוות דעת זו לא הופרכה על ידי התובעת, ולכן היא מצטרפת ליתר הראיות שהגישה הנתבעת ומחזקת אותן. התובעת טענה שאין לתת משקל כלשהו לעדותו של המומחה, כיוון שהוא עובד שכיר של הנתבעת, ברם אינני מקבל טענה זו בהינתן העובדה שהתובעת לא טרחה להגיש חוות דעת מומחה מטעמה.

16. לנוכח כל האמור, ראוי היה שהתובעת תגיש חוות דעת של מהנדס מומחה מטעמה, אשר יתמודד עם הנתונים שפורטו בחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת, ואשר יבסס את הטענה של פגם בייצור. אפס, התובעת לא הגישה חוות דעת כזו. התובעת הגישה רק חוות דעת של השמאי זלטין, אך זו אינה יכולה להועיל לתובעת משתי סיבות; ראשית, זלטין איננו מהנדס אלא שמאי ומכונאי, ולכן הוא אינו יכול לחוות דעה לגבי הסיבה לתקלות, אלא הוא יכול להעיד רק על עצם קיומן של התקלות ועל הדרך הנאותה לתיקונן. ושנית, זלטין כלל לא התמודד עם טענותיו של המומחה מטעם הנתבעת, אלא הוא דווקא חיזק אותן בכך שהוא הודה, כפי שציינתי לעיל, כי ייתכן שחלק מהגורם לתקלות הינו העמסת יתר.

17. בפי התובעת מספר טענות נוספות אשר אין בהן כדי לשנות את התמונה.

התובעת טוענת, כי העובדה שהנתבעת תקנה פעם אחר פעם את המשאיות על חשבונה במסגרת האחריות, מלמדת על כך שהנתבעת הודתה שמדובר בתקלות הנובעות מפגם בייצור. עמדתי לעיל על כך שניתן לראות בתיקונים ראשית הודאה מצד הנתבעת, אך אני גם מקבל את טענת הנתבעת לפיה היא עשתה כן בשל רצונה לתת שירות טוב, ולשמר את התובעת כלקוחה שלה. על כן, לא ניתן לראות בביצוע התיקונים הודאה מוחלטת ושלמה באחריותה של הנתבעת לכל התקלות.

התובעת טוענת כי טענת הנתבעת לפיה נעשה שימוש לא ראוי במשאיות היא טענה כבושה, שמעולם לא הועלתה לפני שהוגשה התביעה. גם טענה זו אינה משכנעת. ראשית, העד עברון העיד כי הוא התריע בעל פה בפני שלומי עוז על כך שנעשה שימוש לא ראוי במשאיות. ושנית, טענה כבושה איננה בהכרח טענה חסרת משקל. במקרה שלפניי גם אם הטענה כבושה, הרי שכפי שפירטתי לעיל יש ראיות טובות אשר תומכות בה ומוסיפות לה משקל.

התובעת טוענת כי אם הנתבעת באמת סברה שהתובעת מעמיסה את המשאיות מעל למותר, אזי לא ברור מדוע בעת שדובר על עסקת הטרייד אין הוצעה לתובעת שוב משאית בעלת כושר העמסה דומה לשתי המשאיות הקודמות, אבל עם תיבת הילוכים יותר משוכללת. יש להודות כי הנתבעת לא נתנה תשובה ניצחת לטענה זו, אך היא בכל זאת נתנה לה תשובה סבירה, לפיה היה קושי להציע לנתבעת משאיות שמשקלן מעל 15 טון, כיוון שבמשאיות כאלו רשאים לנהוג רק נהגים עם רשיון נהיגה מיוחד (עמ' 21 ש' 4-5).

התובעת טענה שיש ברשותה משאיות מסוג וולבו אשר איתן היא עובדת באותה צורה ולא היו בהן תקלות כלשהן. טענה זו לא הוכחה, וממילא מולה עומדת טענה דומה של עברון, אם כי גם היא לא הוכחה, לפיה התובעת מכרה עשרות משאיות של מ.א.ן. בארץ, ובאף אחת מהן לא התגלו בעיות כדוגמת אלו שהתגלו במשאיות נשוא דיוננו (עמ' 21 ש' 9-13).

18. העולה מן המקובץ הוא, שיש ראיה ניצחת לכך שהיה פגם בתיבת ההילוכים של המשאית השניה בלבד, ברם מנגד יש ראיות המלמדות על כך שהתובעת העמיסה על המשאיות מטען חורג, שכן אחרת קשה להסביר כיצד דווקא אצל התובעת התגלו תקלות בשתי משאיות משנות ייצור שונות ועם תיבות הילוכים שונות. המסקנה המתבקשת מתמונה עובדתית זו הינה שיש לדחות את התביעה בכל הנוגע למשאית הראשונה, שבה לא הותקנה תיבת ההילוכים הפגומה של חברת Z.F., ומאידך יש לקבל את התביעה בכל הנוגע לתיקוני הגיר ותיבת ההילוכים שבוצעו במשאית השניה, ואשר מקורם, כנראה, באותו פגם בייצור שנזכר בנספח ב' לכתב התביעה. לגבי יתר התקלות מהן סבלה המשאית השניה לא הוכח שהן נבעו מפגם בייצור, ולכן התביעה בנוגע אליהן נדחית.

19. הנזק

כאמור בסעיף 3 לפסק דיני, מדו"ח המוסך לגבי המשאית השניה עולה כי בוצעו בה שבעה תיקוני גיר ותיבת הילוכים (ראו גם – דו"ח השמאי מטעם התובעת). פשיטא, שתיקונים אלה השביתו את המשאית לתקופות מסויימות, דבר אשר מן הסתם גרם נזק לתובעת. שלומי עוז טוען בסעיף 17(ד) לתצהירו כי עד ליום 17/05/05 הושבתו שתי המשאיות מעבודה לתקופה כוללת של 120 יום, ובגין כך נגרם לתובעת נזק בסך של 240,000 ¤ בתוספת מע"מ. שלומי עוז טוען כי נגרמו לתובעת הוצאות גרירה של שתי המשאיות בסך של 8,500 ¤. שלומי עוז טוען כי בנוסף לכך נגרמו לתובעת נזקים נוספים הנוגעים למשאית השניה. לטענתו המשאית השניה הושבתה למשך 60 יום מינואר 2005 ועד מרץ 2005, בשל סירובה של הנתבעת לתקן שוב את תיבת ההילוכים, ובשל הצורך למצוא מוסך שיסכים לבצע את התיקון על חשבון התובעת במחיר סביר (סעיפים 8-9 לתצהיר שלומי עוז). יש לשים לב כי תקופת ההשבתה חופפת בחלקה את תקופת ההשבתה שנטענה לעיל לגבי התקופה שעד ליום 15/05/05, וכמובן שאתן לכך ביטוי בעת פסיקת הפיצוי. שלומי עוז טוען כי מאחר ובסופו של דבר תיקנה התובעת את המשאית על חשבונה, במחיר של 24,595 ¤, הרי שעל הנתבעת להחזיר לתובעת סכום זה. שלומי עוז טוען כי במאי 2005 שוב התקלקלה המשאית השניה, ואז היא הושבתה למשך 18 חודשים, ולפיכך על הנתבעת לשלם לתובעת בגין תקופת השבתה זו סך של 900,000 ¤, וכן את עלות התיקון שבוצע לבסוף בסך של 6,122 ¤. שלומי עוז טוען כי עקב השבתת המשאית השניה לתקופה ארוכה היה צורך להעביר את המנוף שהותקן עליה למשאית אחרת, ועל כן על הנתבעת להשיב לתובעת את עלות העתקת המנוף בסך של 18,500 ¤. שלומי עוז טוען כי על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 166,000 ¤ בגין ירידת ערך המשאית. ולבסוף שלומי עוז טוען כי על הנתבעת לפצות את התובעת בסך של 100,000 ¤ בגין הפגיעה במוניטין של התובעת ובגין "בריחת לקוחות". להלן אדון בטענות אלו כסדרן.

20. השבתת המשאית עד ינואר 2005

      מאחר וחלק ניכר מאוד מהפיצויים הנתבעים מתייחס לנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מאובדן התפוקה בעת שהמשאיות היו מושבתות, יש לבדוק תחילה מה שוויו של כל יום עבודה של המשאיות. שלומי עוז טוען בסעיף 17(א)-(ג) לתצהירו כי כל משאית מבצעת כ-15 הובלות ביום, ושעלות כל הובלה לצרכן היא בסך של 180 ¤. על כן, לטענת שלומי עוז תפוקת כל משאית עומדת על 2,700 ¤ ליום. שלומי עוז מוסיף וטוען כי מן הסכום האמור יש לקזז את הוצאות הפעלת המשאיות בסך של 732 ¤, ולפיכך התפוקה נטו של כל משאית עומדת על סך של 2,000 ¤ ליום. דא עקא, שטענות אלו לא הוכחו כדבעי. העיון במכתבים ששלח שלומי עוז לנתבעת לפני הגשת התביעה מלמדים על חוסר עקביות בולט מצד שלומי עוז בכל הנוגע לשווי יום הפעלת משאית. כאמור, בתצהיר טוען שלומי עוז כי כל משאית מבצעת כ-15 הובלות ביום ומפיקה הכנסה נטו של כ-2,000 ¤ ליום. והנה, במכתבו מיום 19/05/04 (נספח ב/2 לתצהיר), דורש עוז רק 1,000 ¤ עבור כל יום השבתה, ואילו במכתבו מיום 20/10/04 (נספח ה' לתצהיר), טוען עוז כי כל משאית מבצעת 10 הובלות ביום בעלות ללקוח בסך 290 ¤ להובלה, ולא כנטען בתצהיר שהעלות ללקוח היא 180 ¤ להובלה. לעומת זאת, במכתבו מיום 21/11/04 (נספח ז' לתצהיר), טוען עוז כי ערך כל יום השבתת משאית מגיע כדי 1,500 ¤. גם הקבלות שצירף שלומי עוז כנספח ח' לתצהירו בניסיון לבסס את הנתונים לגבי ההוצאות הכרוכות בהפעלת המשאיות אינן מספקות תמונה בהירה, כיוון שהקבלות בגין הוצאות הדלק אינן מתייחסות במפורש למשאית השניה דווקא.

21.  גם בכל הנוגע לכמות ימי ההשבתה התמונה אינה ברורה. ראשית, שלומי עוז לא מפריד בסעיף 17(ד) לתצהירו בין ימי ההשבתה של כל משאית. שנית, גם בנושא זה קיימת אי אחידות במכתבים ששלח עוז לנתבעת. במכתב מיום 20/10/04 (נספח ה'), טוען עוז שהמשאית השניה הושבתה למשך 53 יום, ולעומת זאת במכתב מיום 21/11/04 טוען עוז שהמשאית הושבתה למשך 34 יום. ושלישית, השמאי מטעם התובעת ציין בחוות דעתו לגבי המשאית השניה כי לפי נתוני המוסך המשאית השניה הושבתה לצורך תיקונים והמתנה לחלפים למשך 11.5 ימי עבודה בלבד. השמאי אף נשאל בעניין זה בחקירתו הנגדית והשיב כי:

"סיכמתי את כרטיסי העבודה והחשבוניות ואם כתבתי 11.5 אז זה מה שראיתי. 7 החלפות 11.5 יום וכולם ביחד זה סביר לחלוטין החלפה לוקחת יום ומשהו".

(עמ' 29 ש' 23-24).

עם זאת, יש להביא בחשבון את טענת שלומי עוז לפיה במוסך נרשמו רק הימים בהם תוקנה המשאית בפועל, ולא נרשמו הימים שבהם המתינה המשאית במוסך עד להגעת החלקים הדרושים לתיקון. טענת עוז לא נסתרה, והיא גם נראית הגיונית לנוכח העובדה שמדובר בתיקונים לא שגרתיים, אשר סביר להניח כי החלקים לביצועם לא היו זמינים במוסך.

22.  העולה מן המקובץ הוא שאין ספק כי נגרם לתובעת נזק עקב השבתת המשאית, אבל קשה לאמוד את שיעורו לנוכח הראיות הסותרות. הנתבעת טוענת כי במצב דברים כזה אין לפסוק לנתבעת פיצוי כלשהו, אפילו לא על דרך האומדן, ברם אני סבור שתוצאה כזו תהיה בלתי צודקת בעליל. לדעתי יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי על הצד הנמוך כפי שעולה מהראיות. אשר על כן אני קובע כי המשאית עשתה בממוצע 10 הובלות ביום (נספח ה' לתצהיר עוז), וכי ההפסד בגין כל יום של השבתה עומד על 1,000 ¤ (נספח ב/2 לתצהיר שלומי עוז). ולבסוף בהתבסס על חוות דעת השמאי ועל רישומי המוסך, ובשים לב לעדות שלומי עוז, אני קובע כי המשאית הושבתה בשל תיקוני הגיר ותיבת ההילוכים למשך 23 ימי עבודה בלבד. התוצאה היא שבגין השבתת המשאית עבור התקופה שעד ינואר 2005 אני פוסק לתובעת סך של 23,000 ¤ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 01/01/05 ועד ליום התשלום בפועל.

23.  הוצאות גרירה

התובעת דורשת לקבל החזר בגין עשר גרירות למוסך במישור אדומים, כאשר עלות כל גרירה 700 ¤. כמו כן התובעת דורשת פיצוי בסך 1,500 ¤ בגין גרירה למוסך הנתבעת בראשון לציון שעלותה 1,500 ¤. לדעתי יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין שבע גרירות בלבד, כמספר תיקוני הגיר. לתצהיר שלומי עוז צורפו כנספח ט' שלוש חשבוניות בגין גרירה, אחת על סך של 500 ¤ לפני מע"מ, השניה על סך של 600 ¤ לפני מע"מ, והשלישית על סך 700 ¤ לפני מע"מ. אני סבור שיש לפסוק לתובעת פיצוי לפי חשבוניות אלו, ובגין ארבע הגרירות הנותרות, לגביהן לא הוגשו חשבוניות, יש לפצות את התובעת בסכום של 500 ¤ בצירוף מע"מ. התוצאה הינה שבראש נזק זה זכאית התובעת לפיצוי בסך של 3,800 ¤ בצירוף מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 01/01/05 ועד ליום התשלום בפועל.

24.  ינואר-מרץ 2005 – השבתת המשאית למשך 60 יום ועלות תיקון הגיר

התובעת טוענת כי בינואר התקלקלה המשאית שוב, ולאחר שהנתבעת סירבה לתקנה חיפשה התובעת, במשך 60 יום, מוסך שיהיה מוכן לתקן את המשאית במחיר סביר של 24,595 ¤, במקום כ-40,000 ¤ שדרשו המוסכים המורשים של הנתבעת (סעיף 9 לתצהיר שלומי עוז). טענה זו מקובלת עלי באופן חלקי בלבד. אני סבור שלנוכח מכתב הארכת האחריות לתיבת ההילוכים, היה על הנתבעת לבצע את התיקון על חשבונה. מאידך, התובעת היתה חייבת להקטין את נזקה ולמצוא מוסך שיתקן את המשאית תוך זמן סביר אפילו במחיר מעט יותר יקר, במקום להשבית את המשאית למשך 60 יום. הטענה לפיה התובעת לא יכלה לממן תיקון במוסך יקר נראית לי לא משכנעת, לנוכח עדותו של שלומי עוז ממנה עולה כי התובעת מנהלת עסקים בהיקפים גדולים יחסית (עמ' 9 ש' 8-13). עם זאת, אני סבור שיש להניח כי מציאת מוסך חלופי גזלה מספר ימים שבהם המשאית היתה מושבתת. על כן, בהנחה שמציאת מוסך ארכה ארבעה ימים והתיקון יום אחד, אני פוסק לתובעת בראש נזק זה סך של 5,000 ¤ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16/05/05 (ראו – תאריך החשבונית נספח ד/1 לתצהיר שלומי עוז). כמו כן אני פוסק כי על הנתבעת לשלם לתובעת את עלות התיקון בסך של 21,021 ¤ (הקבלות נספחים ד/1-ד/2 ללא מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך הפקת כל חשבונית ובהתאם לסכום שבכל חשבונית.

25.  עלות העתקת המנוף מהמשאית השניה למשאית אחרת

דין התביעה בראש נזק זה להידחות, מאחר ושלומי עוז הודה בעדותו כי המנוף לא הועבר מעולם ממשאית למשאית (עמ' 16 ש' 24-26).

26.  השבתת המשאית לשמונה עשר חודשים מחודש מאי 2005

המשאית התקלקלה פעם נוספת בחודש מאי 2005, והיא הושבתה למשך שמונה עשר חודשים, עד אשר היא תוקנה שוב בחודש נובמבר 2006 (סעיף 10 לתצהיר שלומי עוז). התובעת דורשת פיצוי בסך של 50,000 ¤ לחודש, ובסך הכל בסך של 900,000 ¤. טענה זו אינה מקובלת עלי. חובת הקטנת הנזק שמוטלת על התובעת חייבה אותה לתקן את המשאית לאלתר, או למכור אותה במצבה הלקוי. כיוון שכך אין הצדקה לפסוק לתובעת את הסכום הנדרש על ידה, אלא יש לפסוק לה סכום שישקף את ערך ימי השבתת המשאית לצורך תיקונה, ובדומה לאמור לעיל בסעיף 22 לפסק הדין אני פוסק לתובעת סך של 5,000 ¤ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17/05/05 ועד ליום התשלום בפועל.

27.  ירידת ערך המשאית

התובעת טוענת בהסתמך על חוות דעת השמאי זלטין כי עקב כל התקלות פחת שוויה של המשאית בסך של 106,000 ¤. חוות דעתו של זלטין לגבי שיעור ירידת הערך לא נסתרה, אולם הנתבעת טוענת שבפועל המשאית לא נמכרה מעולם, ולכן אין לפסוק לתובעת ירידת ערך. טענה זו לא משכנעת כיוון שגם אם המשאית לא נמכרה, הרי שאין ספק כי ערכה ירד לנוכח כל התקלות שהיו מנת חלקה. אין ספק שכל קונה אשר ישמע את כמות התקלות שאירעו במשאית ירתע מאוד מרכישתה, ולכן גם אם תימכר המשאית בעתיד תקבל בעדה התובעת סכום נמוך בהרבה ממחיר המחירון. יחד עם זאת יש להביא בחשבון כי ככל שהמשאית מתיישנת כך המשמעות של ירידת הערך במונחים כספיים אבסולוטיים הולכת ופוחתת. כמו כן, יש להביא בחשבון כי השמאי זלטין ערך את שומתו כאשר המשאית היתה בלתי כשירה לעבודה, בעוד שלפי הסרט שהציג החוקר מטעם הנתבעת בראשית 2007 המשאית היתה בחזקתה של התובעת (או יותר נכון של קבלן משנה שלה – עדות שלומי עוז עמ' 14 ש' 15-18), והיא כן היתה כשירה לעבודה. ולבסוף, יש להביא בחשבון כי שוכנעתי שחלק מהתקלות במשאית נבעו משימוש לא ראוי בה. בשים לב לשיקולים אלו אני פוסק לתובעת בגין ירידת ערך המשאית סך של 65,000 ¤ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום עריכת שומתו של השמאי זלטין.

28.  פגיעה במוניטין

התובעת טוענת לפגיעה במוניטין שלה בשיעור של 100,000 ¤. טענה זו נדחית מאחר והיא לא הוכחה כלל. התובעת לא הציגה שום ראיה לרווחים שאבדו לה או ללקוחות שעזבו אותה.

29.  התביעה שכנגד

אשר לתביעה שכנגד, שעניינה חשבונית התיקון שלא נפרעה. גם דינה של תביעה זו להידחות. העיון בחשבונית שצורפה לתצהירו השני של עברון מלמד שמדובר בתיקון שכלל פירוק והרכבה של תיבת ההילוכים של המשאית הראשונה, ושיפוץ גיר, תיקון אשר בוצע ביום 16/12/04. עד לאותו מועד ביצעה הנתבעת את כל התיקונים מסוג זה במסגרת האחריות וללא חיוב התובעת בתשלום כלשהו. במצב דברים זה היה על הנתבעת להזהיר את התובעת מראש כי בזו הפעם תחוייב התובעת בעלות התיקון, אך היא לא עשתה כן. יתר על כן, הנתבעת לא שלחה בזמן אמת את החשבונית לתובעת, אלא היא העלתה את הנושא רק לאחר הגשת התביעה. מכאן עולה, שבזמן אמת הנתבעת התכוונה, ככל הנראה, לבצע את התיקון על חשבונה, ורק לאחר שהוגשה התביעה היא התחרטה ודרשה את התשלום. אינני סבור שהנתבעת רשאית לחזור בה מכוונתה המקורית לתקן את המשאית ללא תמורה, ולכן דין התביעה שכנגד להידחות.

30.  אשר על כן התביעה מתקבלת בחלקה, במובן זה שאני מורה לנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים שפורטו לעיל. התביעה שכנגד נדחית. הנתבעת תישא במחצית מהוצאות התובעת וכמו כן תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ¤ בצירוף מע"מ כחוק, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל. בפסיקת סכום ההוצאות הבאתי בחשבון את ההפרש המשמעותי  בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק. פסק הדין יבוצע תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום ג' בשבט, תשס"ט (28 בינואר 2009) בהעדר הצדדים.