פסק דין

1.      זוהי תביעה שטרית, המבוססת על ארבעה שיקים (ראו – ת/1), שנמשכו על חשבונה של הנתבעת, ואשר סכומם הכולל עומד על סך של 284,250 ¤.

2.      העובדות

אביה של הנתבעת – מר ג'רייס בשותי (להלן – "האב"), הפעיל בשפרעם עסק לממכר בשר. העסק נקלע לקשיים כלכליים ועל כן הוא נרשם בשלב מסויים על שם הנתבעת, אשר מצידה למדה משפטים בירדן ולא היתה פעילה בעסק, למעט עזרה שהושיטה לאב מדי פעם. כמו כן, העסק נוהל באמצעות חשבון הבנק של הנתבעת, ולצורך כך מסרה הנתבעת לאביה פנקסי שיקים ריקים עם חתימות שלה (עמ' 13 ש' 21).

3.      טענות התובעת

המחלוקת בין הצדדים נסבה על הלוואות שנתנה התובעת לאב לצורך ניהול העסק. מנהל התובעת – העד דורון קורן – טוען כי הוא נתן במועדים שונים שתי הלוואות לאב, ותמורתן הוא קיבל את ארבעת השיקים נשוא התביעה, אשר לא נפרעו עד היום. לדברי קורן, בראשית הדרך הוא נתן לאב הלוואה בסך של 80,000 ¤, אשר תמורתה נתן האב שיקים של לקוחות אך אלו לא נפרעו. קורן מוסיף וטוען, כי בהמשך הדרך, ועוד בטרם התברר לו שההלוואה הראשונה לא תיפרע, הוא הלווה לאב סך נוסף של 250,000 ¤. לדברי קורן הלוואה זו הועברה בשיקים לחשבונו של אחד – אדיב עייס – שהיה חבר של האב (ראו – צילומי השיקים שצורפו להודעת התובעת מיום 23/11/06), אך אחר כך הוסכם שמתוך הסכום הזה יעביר עייס לאב 150,000 ¤. אין חולק כי עייס פרע את חובו, וכך לטענת קורן נותר האב חייב 230,000 ¤. לטענת קורן השיקים נשוא התביעה נמסרו לו כבטחון לפרעון סכום זה, אך הם לא נפרעו, ומכאן התביעה שלפניי. קורן טוען כי הנתבעת הסמיכה את אביה לפעול בעסק באמצעות השיקים שלה, ולכן היא חייבת לפרוע את השיקים למרות שכספי ההלוואה נמסרו בפועל לאביה.

4.      טענות הנתבעת

הנתבעת אינה מכחישה כי היא הסמיכה את אביה לפעול בעסק באמצעות שיקים שלה. עם זאת, הנתבעת טוענת כי השיקים שבהם מדובר ניתנו לפרעון הלוואה אחרת, בסך של 130,000 ¤, אשר בסופו של דבר כלל לא ניתנה לנתבעת או לאביה, בשל מחלוקת בין הנתבעת ואביה לקורן לגבי גובה הריבית. לטענת הנתבעת השיקים נמסרו לקורן לפני שניתנה ההלוואה בפועל, ולפני שהוסכם על גובה הריבית, וכך אירע, לטענתה, שהשיקים נמצאים בידי התובעת בעוד שההלוואה מעולם לא ניתנה.

דיון והכרעה

5.   טענות הצדדים כפי שפורטו לעיל, מבוססות על כתבי בי הדין שהגישו הצדדים, ברם משהעידו הנתבעת וקורן התגלו בדברי שניהם תמיהות לא פשוטות. הנה כך, קורן לא הצליח להסביר בעדותו כיצד הוא מחזיק בידיו שיקים בסך של 284,250 ¤, בעוד שהוא עצמו מודה שהנתבעים חייבים לו רק 230,000 ¤. ומאידך, הנתבעת מסרה גרסאות סותרות לגבי עצם קבלת ההלוואה. במספר מקומות בעדותה מסרה הנתבעת שאביה אכן קיבל הלוואות מהתובעת (עמ' 14 ש' 21, עמ' 15 ש' 2-3, עמ' 15 ש' 5-6, עמ' 15 ש' 28-29), ואילו במקום אחר היא ציינה כי אביה לא קיבל כסף עבור השיקים נשוא התביעה (עמ' 16 ש' 14-15). מכל מקום, מאחר ובתביעה שטרית עסקינן מוטל על הנתבעת הנטל להוכיח כי היא פטורה מלפרוע את השיקים, וככל שירדתי לסוף דעתה טענתה היא שההלוואה לא יצאה אל הפועל מבחינתה, מפני שכספי ההלוואה הועברו לאביה ולא לחשבונה. דומה כי לכך התכוונה הנתבעת באומרה כי "אולי אבא שלי טעה ועל הטעות שלו אני לא צריכה לשלם". (עמ' 16 ש' 27).

6.   במצב דברים זה, כאשר גרסאות שני הצדדים לא עקביות ולא מעוררות אמון מיוחד, ראוי שהממצאים העובדתיים שאקבע יתבססו בעיקר על עובדות שלא שנויות במחלוקת, ועל הודאות שמסרו בעלי הדין בעדויותיהם. מעדויות שני הצדדים עולה כי צודקת הנתבעת באומרה כי:

"... יש בלבול בכל ההלוואות. אבא שלי לקח הלוואה מדורון, חברים של אבא שלי, אדיב עייס לקח, והם משתמשים בשיקים שלי".

(עמ' 16 ש' 7-8).

מעדותם של קורן ושל אבי הנתבעת עולה כי שניהם מסכימים שהאב חייב לתובעת סך של 150,000 ¤ בלבד. ב"כ הנתבעת אמר זאת במפורש בישיבת ההוכחות: "אנו מודים שמתוך 250,000 ¤ קיבל אבי הנתבעת 150,000 ¤" (עמ' 21 ש' 7-8), ואילו קורן אמר בעדותו כי: "אני מודה שקיבלתי 100,000 ¤ וצריך לנטרל אותם מהשיקים" (עמ' 18 ש' 16). אני ער לכך שסכום השיקים עומד על 284,250 ¤, כך שאם נפחית מסכום זה 100,000 ¤ יוותר חוב בגובה של 184,250 ¤, ולא 150,000 ¤ כטענת הנתבעת, ברם יש לקבל את טענת קורן כי הפרש זה מבטא את הריבית לה זכאית התובעת בגין ההלוואה (ראו – עמ' 17 ש' 22-24 ועמ' 18 ש' 14).

7.   שוכנעתי אם כן, שאבי הנתבעת קיבל מהתובעת הלוואה בסכום קרן של 150,000 ¤, בגינה הוא נתן את השיקים של הנתבעת נשוא דיוננו. כמו כן שוכנעתי כי יתרת החוב שלא נפרעה עומדת על סך של 184,250 ¤. אני דוחה את טענת הנתבעת כאילו השיקים ניתנו בגין הלוואה אחרת בסך של 130,000 ¤, אשר לא יצאה לפועל. גרסה זו אינה הגיונית, כיוון שקשה לי להשתכנע כי אבי הנתבעת היה מוסר לקורן את השיקים לפני שקיבל את ההלוואה בפועל. כמו כן, אם ההלוואה היתה בסכום של 130,000 ¤ בלבד, מדוע נמסרו שיקים של הנתבעת בסכום כולל של      כ-284,000 ¤?

8.   לאור האמור לעיל נותר לדון בטענת הנתבעת לפיהן גם אם קיבל אביה הלוואה, הרי שהיא אינה חייבת בפרעונה, משום שכספי ההלוואה נמסרו לאב ולא הועברו לחשבונה. טענה זו של הנתבעת אינה משכנעת. הנתבעת הודתה בעדותה כי היא הסמיכה את אביה להפעיל את העסק באמצעות שיקים שלה, בעוד היא שוהה בירדן לרגל לימודיה. הנתבעת גם מודה שלשם כך היא מסרה לאביה שיקים "פתוחים" בחתימתה. הנתבעת סיכמה את הדברים באופן קולע באומרה כי: "במגזר שלנו הערבי, אני סומכת על אבי והייתי חייבת לחתום על כמה שיקים" (עמ' 15 ש' 8). אביה של הנתבעת היה, אם כן, שלוח שלה, ולפיכך מעשיו מחייבים ומזכים את הנתבעת לפי העניין (סעיף 2 לחוק השליחות, תשכ"ז – 1967, וסעיפים 24-25 לפקודת השטרות [נוסח חדש]). אכן, יש מקרים בהם מעשי השלוח לא יחייבו את השולח, כגון כאשר חורג השלוח מסמכותו, ברם הנתבעת לא טוענת כי אביה חרג מסמכותו. להיפך, כאשר שאל בית המשפט את הנתבעת: "את טוענת שאבא שלך רימה אותך?" השיבה הנתבעת: "לא רימה אותי..." (עמ' 15 ש'        27-28). ואכן, גם בסיכומי הנתבעת אין זכר לטענה שהאב חרג מסמכותו.

9.   הנתבעת סכמה את הפרשה שנדונה בפניי במילים אלו:

"... דורון בחור טוב והוא היה בסדר עם אבא שלי, וגם אבא שלי איתו"

(עמ' 15 ש' 30).

ואכן, ברוח הדברים האלו נפגשו האב ודורון וניסו להגיע לפשרה, אך ללא הצלחה (עמ' 15 ש' 29). עם זאת, אין חולק כי במסגרת ניסיון הפשרה שילם האב לדורון 1,000 ¤ על חשבון החוב, כך שיש לנכות סכום זה מסכום התביעה. האב אמנם טוען כי שילם 4,000 ¤, ברם טענתו זו לא הוכחה ולכן היא נדחית. כמו כן יש להביא בחשבון את הסכומים אשר נגבו מהאב על חשבון החוב במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

10.  התוצאה היא שהתביעה מתקבלת בחלקה, במובן זה שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בגין השיקים נשוא התובענה שלפניי סך של 184,250 ¤ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מזמן פרעונו של השיק האחרון (15/12/02) מסכום זה יש לנכות את הסכומים שנגבו מהאב במסגרת תיק ההוצאה לפועל שנפתח על סמך השיקים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, וכן סך של 1,000 ¤ ששילם האב במסגרת הסכם הפשרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 13/02/08 (ראו – דברי האב בעמ' 22 ש' 13). הנתבעת תישא בהוצאות התובעת, וכמו כן תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ¤ בצירוף מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום ז' בשבט, תשס"ט (1 בפברואר 2009) בהעדר הצדדים.