יהודה בר נ' הועדה המקומי


 

   

בתי המשפט

עת"מ 000129/08

בבימ"ש לעניינים מינהליים בנצרת

 

25/02/2010

תאריך:

כב' השופטת אסתר הלמן

בפני:

 

 







יהודה בר

בעניין:

העותר

 


 

נ  ג  ד


 

1. הועד המקומי כפר יהושע

2. המועצה האזורית "יזרעאל"

3. כפר יהושע מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ

המשיבים

 


 

פסק דין

 


1.          העותר, תושב הישוב כפר יהושע וחבר אגודת המושב, היה עד לאחרונה חבר בוועד המקומי של הישוב, המשיב מס' 1, (להלן: "המשיב" או "הועד המקומי"). בעתירה זו מבקש העותר להורות לוועד המקומי לאפשר לו ולעיין ולבדוק את מסמכי הנהלת החשבונות של הועד המקומי לצרכי ביקורת.

 

2.          הסעדים שנתבקשו מלכתחילה במסגרת העתירה היו רחבים יותר וכללו גם סעדים נגד המועצה האזורית יזרעאל וכפר יהושע - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופי בע"מ (להלן: "משיבים 2 ו- 3" בהתאמה), אולם העותר צמצם עתירתו  לבדיקת חשבונות המשיב בלבד. בהתאם לבקשת העותר, ניתן ביום 18/02/09 פסק דין חלקי לפיו נמחקה העתירה  נגד המשיבים 2 ו- 3 .

3.          במסגרת העתירה ביקש העותר להורות למשיב להתיר לו לבדוק את מצבו הכספי ולשם כך לאפשר לעותר לעיין בכל מסמך הקשור לפעולותיו הכספיות של המשיב.  בסיכומיו, הצהיר העותר כי הוא מגביל את דרישתו לבדיקת חשבונות המשיב לשנת כינונו של המשיב והשנה שלאחריה וכי הוא מסכים כי הבדיקה תיערך על ידי מבקר הועד, רו"ח ניר נחמני, שיבצע את הבדיקה יחד עם העותר.

4.          השאלה העיקרית העומדת להכרעה במסגרת העתירה נוגעת להיקף זכותו של חבר הועד המקומי או מי שהיה חבר הועד, לעיין במסמכי החשבונות של הועד, לצורך קיום בקרה על תקינות ההתנהלות הכספית שלו.

           

             קודם לדיון בשאלה המהותית, נדרשת הכרעה בטענה שהועלתה על ידי המשיב, כי דין העתירה להידחות על הסף, מחמת שיהוי בהגשתה.

 

             5.        למען הזהירות, ולאור הנטען בסיכומי המשיב (סעיפים 33 ואילך), יובהר כי בעקבות                       הדיון המקדמי סוכם כי הצדדים יגישו סיכומים בכתב לשם הכרעה בעתירה גופה.

 

            טענות העותר

6.          העותר הינו תושב כפר יהושע, חבר באגודת המושב והיה בתקופה הרלוונטית לעתירה גם חבר הוועד המקומי. במהלך הקדנציה שחלפה גילה העותר, לטענתו, ממצאים מהם עולה חשש כבד לליקויים ניהוליים של הוועד המקומי ולאי סדרים כספיים. ניסיונותיו לקבל הסברים להחלטות לא תקינות ולפעולות ו/או למחדלי הוועד המקומי לא צלחו. לטענת העותר, מונע ממנו המשיב לערוך את הבדיקה, בנצלו את  העובדה כי העותר הוא מיעוט בקרב חברי הוועד.

 

7.          העותר פנה למשיב ביום 23/03/08 בבקשה לקבל הבהרות לגבי מס' נושאים הקשורים להיקף התקציבים שיועדו לתוכנית החומש ומקורות המימון של בריכת השחייה. מכתבו זה לא נענה וכך גם פניה נוספת שלו מיום 29/04/08,  בה ביקש לקבל פרטים לגבי הסכום  הכולל של תוכנית החומש וסכומי הכסף הזמינים העומדים לרשות הועד המקומי לצורך השקעה בתשתיות.

העותר סבור כי ניהול כספי הישוב נעשה ללא תקצוב מסודר ואיננו תקין ולפיכך מבקש לעיין במסמכים כמפורט לעיל, בכדי לבקר את ההתנהלות הכספית של המשיב.

 

8.       פרט לנושאים שהוזכרו לעיל, טוען העותר כי לוועד המקומי זכויות לקבל כספים רבים מאת  המועצה האזורית, אך זו אינה מעבירה לוועד כספים המגיעים לו ממנה או מעכבת אותם בידיה, שלא כדין, בטענה כי האגודה המקומית חייבת לה כספים. הועד המקומי, לפי הטענה,  איננו ממצה את כל האפשרויות החוקיות לשם גביית הכספים המגיעים לו מהמועצה האזורית והמעוכבים שלא כדין, וגם בכך איננו מתנהל כשורה ומזניח את חובותיו כלפי תושבי הישוב.

9.         לטענת העותר, הוא היה בתקופה הרלוונטית נבחר ציבור ותפקידו, גם אם היה  במיעוט בוועד המקומי, לייצג את עניינו של המיעוט ביישוב. בין יתר תפקידיו של העותר כמי שנבחר ע"י הציבור הוא לדעת את כל העובדות הכרוכות בהתנהלות הגוף הציבורי עליו הוא נמנה, כדי לבחון האם ההחלטות שהתקבלו בגוף הציבורי התקבלו כדין והאם ההחלטות מיושמות. לעמדת העותר בסמכותו לבדוק את הניהול הכספי של הוועד המקומי, ומחובתו של הוועד לאפשר לו לערוך כל בדיקה בה הוא מעוניין.

נימוקי המשיב

 

10.        המשיב מבקש לדחות את העתירה על הסף מחמת שיהוי בהגשתה, ולחלופין, לדחותה לגופו של עניין מן הטעמים שפורטו בתשובתו.

 

12.        בין היתר, טוען המשיב כי טענות העותר לגבי ההתנהלות הכספית אינן ספציפיות וממוקדות. העותר מבקש לערוך בדיקה עצמאית על התנהלותו הכספית של המשיב, תפקיד השמור לועדת הביקורת ולרואה החשבון. לפי הנטען, לו נתבקש עיון במסמך ספציפי היה המשיב שוקל להיענות לבקשה. עיקר טענת המשיב הינה כי העותר לא הצביע על מקור חוקי המבסס דרישתו לעיון במסמכי הגלם של הנהלת החשבונות של המשיב, להבדיל מן הדו"חות הכספיים שלו.

 

טענת השיהוי

13.        לטענת הוועד המקומי, פניית העותר אליו בנושא העיון במסמכי הנה"ח ובריכת השחייה מיום 29/04/08 נענתה בשלילה ביום 12/05/08 (העתק כתב התשובה צורף לתגובה). העותר הגיש את עתירתו ביום 02/09/08 כ- 3 וחצי חודשים לאחר קבלת תשובת הוועד המקומי וכ- 4 וחצי חודשים לאחר שליחת מכתבו האחרון, משמע, לאחר הזמן הקבוע בתקנות להגשת עתירה מנהלית (תקנה 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, להלן: "תקנות סדרי הדין"),  כל זאת מבלי שהגיש בקשה להארכת המועד.

14.        לו רצה העותר לבדוק את התקציב לשנת 2008, עליו הוחלט בחודש דצמבר 2007, היה עליו, כך לעמדת המשיב, לעשות כן לפני אישור התקציב ולבקש את המסמכים בזמן הרלוונטי או לפנות לערכאה המתאימה בזמן.

15.        מעבר לכך, טוען המשיב כי הבריכה פועלת בחודשי הקיץ, העתירה הוגשה לאחר תקופת הפעילות של הבריכה ובטרם אושר תקציב שנת 2009, בנסיבות אלו העתירה הינה תיאורטית.

16.        מכתב התשובה מיום 12.5.08 התקבל אצל העותר ואין ספק כי העתירה לא הוגשה בתוך 45 יום מאותו מועד כנדרש. כך עולה מתוך העובדה שהעותר לא הכחיש בצורה מפורשת קבלת מכתב התשובה (למרות הנטען בעתירה). בישיבה שהתקיימה ביום 18.2.09 טען בא כוח העותר, בהתייחסו לטענה כי לעותר נשלח המכתב, נספח ב' לכתב התשובה, כי אין במכתב זה תשובה על הטענות שהועלו על ידי העותר, פרט לסירוב לאפשר לו לעיין במסמכים. מעבר לכך, מקריאת טענותיו בעתירה ובתגובה לסיכומי המשיב, עולה כי העותר היה מודע לכך שהוועד מתנגד לדרישותיו.

17.        כנגד טענת השיהוי טוען העותר כי המדובר בטענה פרוצדוראלית בלבד, המבחן העיקרי לבחינתה של הסוגיה האם קיים שיהוי הוא האם חל שינוי לרעה במצבו של המשיב עקב התנהגות העותר, ושינוי כאמור לא הוכח. עוד מוסיף העותר כי הוא  רשאי לדרוש את המסמכים בכל תקופת הקדנציה  ועל כן, הגשת העתירה לאחר התקופה הקבועה  בחוק אינה משנה את המצב.

18.        כפי שניתן להבין מטיעוני הצדדים, אין מחלוקת  כי העתירה לא הוגשה במועד הקבוע בתקנה 3(ב) לתקנות סדרי דין, למרות האמור, לא שוכנעתי כי יש הצדקה לדחייתה על הסף מטעם זה, כמבורא להלן.

            19. שלושה יסודות לשיהוי: "יסוד השיהוי הסובייקטיבי, העוסק בהתנהגות העותר     ובשאלה אם חלוף הזמן מלמד על כך שהעותר ויתר על זכויותיו; יסוד השיהוי האובייקטיבי, העוסק בשינוי המצב לרעה ובפגיעה באינטרסים הראויים להגנה כתוצאה מהתערבות שיפוטית לאחר זמן רב ממועד קבלת ההחלטה המנהלית; יסוד חומרתה של הפגיעה בשלטון החוק הגורס שהשיהוי, על שני רכיביו הראשונים, עשוי          לסגת כאשר קיימת פגיעה קשה בשלטון החוק" (אליעד שרגא ורועי שחר, המשפט המינהלי עילות הסף, 204 (2008).

 

20.       בית המשפט העליון התייחס למשמעותם של מרכיבים אלו בקובעו כדלקמן:

 

"השיהוי הסובייקטיבי בוחן את התנהגותו של העותר והאם ניתן ללמוד ממנה כי ויתר על פנייה לערכאות. השיהוי האובייקטיבי בוחן את השינוי שחל במצב בשטח ואת הפגיעה הצפויה באינטרסים של הצדדים הנוגעים בדבר נוכח הגשת העתירה באיחור. שני תנאים אלו הם מצטברים לצורך קבלת טענת שיהוי במשפט הציבורי. מנגד עומד מבחן הפגיעה בשלטון החוק, אשר ביכולתו לשלול טענת שיהוי . על-פי מבחן זה לא ידחה בית המשפט עתירה מחמת שיהוי אם עקב כך תיגרם פגיעה חמורה בשלטון החוק או באינטרס ציבורי חשוב. דהיינו, מבחן זה מחייב דחיית טענת השיהוי "מקום שמשקל הרעה הצפויה מהמעשה נשוא העתירה גובר באופן ממשי על הנזק העלול להיגרם בהיזקקות לעתירה הנגועה בשיהוי, ובהינתן פגיעה אפשרית בצדדים שהסתמכו על מצב דברים נתון עד לפתיחתו של ההליך השיפוטי" (עע"ם 2273/03 אי התכלת שותפות כללית נ' החברה להגנת הטבע, פסקה 87 (לא פורסם, 7.12.06) (להלן: עניין אי התכלת)). יש להדגיש כי לא כל פגם מנהלי יש בו כדי לגבור על טענת שיהוי כי אם רק במקרים מיוחדים בהם הפגם חמור במיוחד (ראו עע"ם 2408/05 הושעיה ישוב קהילתי כפרי של אגוד המושבים של הפועל המזרחי נ' מדינת ישראל-משרד הבטחון (לא פורסם, 4.2.07))" (עע"מ (מנהליים) 3189/09 החברה להגנת הטבע נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה).

 

21.       באשר לאיזון בין השיקולים השונים נקבע בעע"ם 7142/01 - הועדה המקומית לתכנון ובנייה - חיפה נ' החברה להגנת הטבע (פ"ד נו(3), 673) כי:

"היחס בין שלושת היסודות הרלוונטיים לשיהוי ייקבע על פי משקלו היחסי של כל אחד מהשיקולים בנסיבותיו של כל עניין. בבואו להכריע בשאלת השיהוי יפעיל, אפוא, בית המשפט מערכת איזונים על פיה יבחן בעיקר את היחס בין הפן האובייקטיבי של השיהוי, היינו מידת הפגיעה באינטרסים ראויים של היחיד או של הרבים, לבין מידת הפגיעה בחוק ובערכי שלטון החוק".

 

(ראה גם בעע"מ (מנהליים) 8412/07 חברת מלון ומלון סוויטות אפ.אס.אר. בירושלים בע"מ נ' שימי הורן).

 

22.        התנהלות העותר מלמדת על שיהוי סובייקטיבי, לא מוסבר, אך שיהוי זה איננו במידה המצדיקה דחיית העתירה על הסף רק בהסתמך עליו, וזאת בפרט אם לוקחים בחשבון שמשקל השיהוי הסובייקטיבי ב"משולש" יסודות השיהוי קטן בהשוואה ליסוד האובייקטיבי של השיהוי וליסוד הפגיעה בשלטון החוק (ראו לעניין זה בג"צ 2285/93 נחום נ' לב, ראש עיריית פתח תקווה, (פ"ד מח  (5) 630 בע"מ 640).  בשים לב  לאמור לעיל, יש לבחון בפרט מה היחס בין השיהוי האובייקטיבי למידת הפגיעה באינטרס הציבורי או באינטרס הפרט.

 

23.        כאמור, הפן האובייקטיבי של השיהוי עוסק בשינוי המצב לרעה ובפגיעה באינטרסים ראויים של צדדים אחרים, מלבד העותר, כתוצאה מחלוף הזמן בין מועד ההחלטה לבין המועד בו הובאה ההחלטה לביקורת שיפוטית. יפים לעניין זה דברי כב' השופט זמיר בבג"צ 2285/93  אוסי נחום  שאוזכר לעיל:

"השיהוי האובייקטיבי קיים כאשר מרוץ הזמן, עד הגשת העתירה, אפילו לא נגרם באשמת העותר, גרם לשינוי המצב, באופן שקבלת העתירה באותו מועד תגרום נזק, שהיה נמנע לו הוגשה העתירה במועד הראוי. פנים רבות לנזק כזה. אפשר, קודם כל, שנזק כזה ייגרם לרשות המינהלית שהחלטתה עומדת לביקורת, שהרי ביטול ההחלטה לאחר זמן רב עלול, בנסיבות מסויימות, לחייב אותה לחזור בה מהרבה החלטות ומעשים שכבר ביצעה, לשבש את תפקודה באופן ממשי או לחייבה בהוצאות כספיות גדולות. אפשר גם שהנזק ייגרם לצד שלישי שסמך על ההחלטה המינהלית, תכנן וניהל את עסקיו על יסוד ההנחה שאותה החלטה תקפה, ועכשיו בא העותר ומבקש לבטלה. במקרים מיוחדים אפשר אף שהנזק ייגרם לכלל הציבור, כגון, כאשר העותר מבקש לבטל תקנות או החלטות המעניקות שירותים או הטבות לציבור הרחב או למנוע בחירות במועדן".

24.       המשיב לא הצביע על פגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מקבלת העתירה, בשל השיהוי בהגשתה, להבדיל מהנטל שייפול על כתפי הועד אם יחויב לאפשר עיון מקיף במסמכים, וזאת ללא קשר לעיתוי בו הוגשה העתירה.

25.        היסוד שלישי, הוא יסוד הפגיעה בשלטון החוק המתגלה בהחלטה המנהלית מושא העתירה. יסוד זה גורס שחרף קיומו של שיהוי סובייקטיבי או אובייקטיבי, לא ימשוך בית המשפט ידו מלדון בעתירה המציגה, לכאורה, פגיעה חמורה בשלטון החוק,  ובלשונו של השופט י' זמיר בבג"צ 2285/93 דלעיל בעמ' 642: "כאשר העתירה לוקה בשיהוי, ומבחינת האינטרסים המעורבים בעניין יש מקום לדחות את העתירה, עדיין עשוי בית המשפט לדון בעתירה ולהכריע בה לגוף העניין כדי להגן על שלטון החוק. הרי אפשר שדחיית העתירה בשל שיהוי תשאיר בתוקפה החלטה מינהלית שאינה כדין. ואם פגיעתה של החלטה זאת בעיקרון של שלטון החוק רעה וקשה, עשוי העיקרון של שלטון החוק, הדורש ביטול ההחלטה, לגבור על כל אינטרס אחר".

26.        הערכתה של עוצמת הפגיעה בשלטון החוק נמדדת, בין היתר, על פי היקפה, בשים לב לשאלה האם מקורה במעשה מכוון או  בתום לב, משכה והאם היא תוצאה של מעשה חד פעמי אם לאו.

27.        לאחר ששקלתי את השיקולים דלעיל, תוך עריכת האיזונים הנדרשים שוכנעתי כי אין לקבל את טענת השיהוי כנימוק לדחיית העתירה על הסף, וזאת בהעדר שיהוי אובייקטיבי ולאור מהות העתירה. יחד עם זאת, דומה כי השתהות העותר הביאה לכך שעתירתו הפכה לתיאורטית.

דיון

 

28.        כינונם ופעילותם של ועדים מקומיים הוסדרו בסעיף 3 לפקודת המועצות המקומיות (נוסח חדש), המתיר כינונם של ועדים מקומיים במועצה מקומית באזור הכולל שני כפרים או יותר או חלקים מהם.

 

מכוח סעיפים  132, 134ג ו- 134ד לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח 1958 (להלן: "הצו"), מבוקרים ספרי החשבונות של הועד המקומי בהתאם לסעיפים 82 -  83 לצו ומונחים בפני כל חברי המועצה יחד עם דו"ח הביקורת.

בנוסף קובע סעיף 130א. לצו  כי המועצה תבחר ועדת ביקורת מבין תושבי היישוב, אשר אינם חברי ועד מקומי, זו תבדוק אם החלטות הועד המקומי הוצאו לפועל כדין, תבדוק את חשבונות הועד המקומי ותוודא כי פעולותיו נעשו במסגרת תקציבו המאושר וכן תבדוק אם תוקנו ליקויים בפעולות הועד המקומי אשר נמצאו בביקורות קודמות. על פי סעיף 130א(ד) לצו לצורך ביצוע תפקידיה, רשאית ועדת הביקורת לקבל מכל חבר ועד מקומי או עובד ועד מקומי, ידיעות, מסמכים והסברים הדרושים לה.  ועדת הביקורת ממציאה לידי הועד המקומי, ראש המועצה ולידי ועדת הביקורת של המועצה את דוח הביקורת הסופי שלה וזה פתוח לעיון כל תושב ביישוב, מעבר לכך שסיכום תמציתי ממנו מופץ לכל תושבי היישוב

29.        זכויות הגישה לספרי המועצה והעיון בהם מוסדרת בצו בסעיפים 235 + 236 הקובעים כדלקמן:

" 235. (א)   ספרי המועצה, מסמכיה ותעודותיה יהיו פתוחים לעיון ולבדיקה לפני כל חבר מועצה, והוא רשאי להכין העתק או תקציר מהם, ובלבד שלא יוציא ספר, מסמך או תעודה כאמור ממשרדי המועצה בלי הסכמתו בכתב של ראש המועצה.

 (ב)   ועדות המועצה תהיה להן, בזמן ישיבתן, גישה לספרי המועצה, מסמכיה ותעודותיה הנוגעים לעבודתן.

 236. כל משלם מסים או תושב זכאי - (1)   לעיין, בשעות העבודה במשרדי המועצה, בכל פנקס בוחרים, לוח שומה, חוק עזר, תקנה או הודעה של המועצה ובכל מסמך אחר שפורסם על ידי המועצה או בשמה או בעניניה, וכן בחומר ומסמכים של ועדת השומה ושל ועדת הערר לעניני שומה, בנוגע לענין שהוא מעונין בה ולהכין לעצמו העתק או תקציר מהם - ללא תשלום כל שהוא; (2)   לעיין, בשעות העבודה במשרדי המועצה, בתשלום שתקבע המועצה ושלא יעלה על 500 פרוטה אלא באישור השר, בספרי הפרוטוקולים של המועצה פרט לפרוטוקולים של ישיבותיה בדלתיים סגורות, או בדינים וחשבונות הכספיים של המועצה ובדינים וחשבונות של מבקר החשבונות, ולהכין לעצמו העתק או תקציר מהם".

 

הוראות סעיפים אלו הוחלו על ועד מקומי בשינויים המחוייבים מכוח הוראת סעיף 132 (ג) לצו. אביא את נוסח הסעיף כלשונו עקב חשיבותם של הדברים:

 

"132. סמכויות ועד מקומי (א)   לועד מקומי יהיו בתחום הנהלתו, כל סמכויות המועצה שבתחומה, לפי סעיף 63, ככל שאצלה לו המועצה על פי החלטתה ובהתאם לתנאים שנקבעו בה, לרבות התנאים והמגבלות בסמכויות אלה ובכפוף לסעיף 63(ה); הועד המקומי יהיה רשאי לעשות שימוש בסמכויותיו, ככל שלא יהיה בכך סתירה להחלטות המועצה שהודיעה עליהן לועד ולחוקי העזר שלה. (ב)   המועצה רשאית לבטל אצילת סמכות לועד המקומי כאמור בסעיף קטן (א) ובלבד שנתנה לועד המקומי הזדמנות להשמיע את טענותיו. (ג)   סעיפים 45 עד 49 ,48(א) למעט הסיפה המתחילה במילים "באישור ועדת ההנהלה", 50 עד 59 ,56 עד 77 ,76 ,61(א)ו-(ב)(78 ,(1 עד 88 ,85 ,82 עד 89ב, 232 עד 240 יחולו בשינויים המחויבים לפי הענין על ועד מקומי, ויראו כאילו במקום "המועצה" כתוב "הועד המקומי" ובמקום "השר" כתוב "המועצה". (ד)   סעיף 84 יחול, בשינויים המחויבים, על ועד מקומי. (ה)   ועד מקומי רשאי, בשים לב להוראות כלליות של השר ובמידה שלא נקבעו הוראות בצו זה, לקבוע לעצמו את סדרי עבודתו ודיוניו."

 

31.       הוראות אלו מגדירות את מסגרת זכות העיון העומדת לנבחר הציבור המכהן כחבר מועצה או חבר ועד מקומי, כל עוד הוא מכהן בתפקידו ונזקק לגישה אל ספרי הועד בכדי למלא שליחותו נאמנה, תוך שמירה על כללי מנהל תקין.

(הסדר דומה מצוי בסעיף  198 לצו המועצות המקומיות (א) תשי"א 1950 (החל גם בצו המועצות המקומיות (ב)), הקובע זכות עיון לחברי המועצות המקומיות ולשם השוואה ראה סעיף  140א לפקודת העיריות  הקובע את היקפה של זכות הגישה והעיון ביחס לחברי מועצת עיר. כמו כן, ראה דיון בסוגיית העיון בפסקי הדין שניתנו בעת"מ (נצרת) 1042/06 - אילן שוחט נ' עיריית צפת ואח', בה"פ (חיפה) 213/01 - נאיף חג'ו נ' סמיר חוסין ראש המועצה ו עת"מ (חיפה)  10710-06-09 - עואד זידאן ואח' נ' עיריית תמרה ואח').

 

32.       כאמור לעיל, עוד בטרם נדונה העתירה, התקיימו בחירות לועד המקומי, בעקבותיהן התחלפו חברי הועד והעותר איננו נמנה עוד עימם. שינוי זה הביא לכך שעתירתו הינה תיאורטית, כיום אין לו גישה וזכות לעיין במסמכים, אלא ככל תושב אחר מן היישוב, והעיון ובדיקת המסמכים אינם דרושים לו לצורך מילוי חובתו כנבחר הציבור.

 

33.       מכל האמור עולה בברור כי עמדת המשיב, המתעלמת מדרישת חבר הועד לעיין בספרי המועצה במסמכיה ובתעודותיה, לצורך מילוי תפקידו, בטענה כי אין מקור חוקי לחייבה לעשות כן, הייתה מוטעית ומן הראוי כי הדבר ילקח לתשומת לב המשיב, כדי שלהבא יתנהלו הדברים בדרך אחרת.

 

34.       אוסיף ואומר כי לא התייחסתי בפסק הדין לחוק חופש המידע וליחסי הגומלין בין הוראותיו לבין הסוגייה שנדונה לעיל, שכן העותר לא השתית עתירתו על עילה זו ולא פעל בפרוצדורה הקבועה בחוק חופש המידע.

 

35.       סיומו של דבר, משהעתירה הפכה תיאורטית, לא ניתן סעד אופרטיבי.

 

 

אין צו להוצאות. 

 

ניתן היום י"א באדר, תש"ע (25 בפברואר 2010) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים, בהקדם.

 

_________________

אסתר הלמן, שופטת

 

 

חנה

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/81538CBDB63D085E422576D50051EA8A/$FILE/5072B1CFC0909479422576D50031F1B0.html
תאריך: 
25/02/10
Case ID: 
129_8
Case type: 
עתמ
סיווגים
שופטים : אסתר הלמן
אסתר הלמן
Powered by Drupal, an open source content management system