יחזקאלי נ. נוריאל
בתי המשפט
|
|||
א 012886/07 |
בית משפט השלום ירושלים |
||
|
|||
25/02/2010 |
תאריך: |
כב' השופט אברהם רובין |
בפני: |
יחזקאלי עוזי |
בענין: |
||
התובע |
דיסקין שמעון |
ע"י ב"כ עו"ד |
|
|
נ ג ד |
||
|
נוריאל כוכבה |
||
הנתבעת |
אבידני |
ע"י ב"כ עו"ד |
פסק דין
זוהי תביעה לתשלום דמי תיווך בסך של 25,537 ¤.
התובע הינו מתווך דירות מורשה, המנהל את עסקו תחת השם המסחרי "כרמל נכסים". העד מאיר פימה הינו מתווך דירות מורשה, אשר מועסק על ידי התובע כעצמאי. ביום 22/02/07 חתמה הנתבעת על הזמנת שירותי תיווך מכרמל נכסים באמצעות מאירי פימה (ראו ת/1). בעקבות זאת הראה מר פימה לנתבעת, ביום 21/05/07, את דירתו של העד קליין, שמצויה ברחוב שלמה דוגה 40 בירושלים. התובעת היססה אם לרכוש את הדירה, כיוון שהיא היתה מעוניינת בדירה ללא מדרגות ואילו בדירת קליין היו 13 מדרגות חיצוניות. אין חולק כי זמן קצר לאחר שראתה הנתבעת את הדירה, ובטרם הודיעה הנתבעת אם ברצונה לרוכשה, נותק הקשר בינה לבין מר פימה והתובע. על הסיבה לניתוק הקשר נסוב עיקר המחלוקת שבין הצדדים. מר פימה טוען כי שלושה שבועות או חודש לאחר שהוא הראה את הדירה לנתבעת החלה הנתבעת להתחמק משיחות הטלפון שלו, ולבסוף היא אמרה לו שהיא רכשה דירה שאת פרטיה היא לא מסרה. הנתבעת טוענת כי זמן מה לאחר שהיא ראתה את הדירה מסר לה מר פימה כי הדירה נמכרה, וזו הסיבה לניתוק הקשר. כך או כך, אין חולק כי ביום 01/08/07 רכשה הנתבעת את הדירה ממר קליין, ומשנודע הדבר לתובע הוא הריץ לנתבעת, באמצעות בא כוחו, מכתב מיום 24/10/07, בו הוא דורש ממנה לשלם לו דמי תיווך בסך של 26,137 ¤. ב"כ הנתבעת השיב במכתב מיום 12/11/07, בו נטען כי לאחר שמר פימה הודיע לנתבעת שהדירה נמכרה, יצר עימה בחודש יולי מתווך אחר העד ירון בראון, אשר הראה לה את הדירה שוב, והפעם נוהל בין הצדדים מו"מ שעלה יפה. ב"כ הנתבעת אף הדגיש כי מרשתו שילמה למתווך בראון את שכרו. אחר הדברים האלה הגיש התובע את התביעה שבפניי.
התובע טוען כי הוא הראשון שהראה את הדירה לנתבעת, ולפיכך הוא הגורם היעיל שהביא לקשירת העסקה. התובע טוען כי הוא ומר פימה מעולם לא אמרו לנתבעת שהדירה נמכרה. התובע טוען כי הנתבעת עשתה יד אחת עם המתווך בראון כדי לקפח את שכרו של התובע, וכי המניע לקנוניה נעוץ בכך שהנתבעת שלמה לבראון דמי תיווך בשיעור של 1% בלבד, בעוד שלתובע היא התחייבה לשלם 2%. הנתבעת טוענת כי משעה שמר פימה הודיע לה שהדירה נמכרה בוטל למעשה הסכם התיווך, ומכל מקום פקע מעמדו של התובע כגורם היעיל שהביא לקשירת העסקה. הנתבעת גם טוענת לפגמים שנפלו בהזמנת התיווך. בראשית ישיבת ההוכחות הודתה הנתבעת כי אילו לא היה אומר לה מר פימה שהדירה נמכרה, אזי היא היתה משלמת לו את דמי התיווך. הודאה זו מוציאה את הרוח ממפרשי הטענה לפגמים שנפלו בהזמנת התיווך, והופכת אותה לטענה טכנית גריידא. במצב דברים זה הסכימו הצדדים כי השאלה העיקרית שיש לדון בה הינה השאלה האם אכן הודיע מר פימה לנתבעת שהדירה נמכרה. אני מקבל את טענתו של ב"כ התובע, לפיה משעה שהנתבעת הודתה בזכותו העקרונית של התובע לקבל דמי תיווך, הרי שעליה מוטל הנטל להוכיח שמר פימה הודיע לה כי הדירה נמכרה. לצורך הוכחת טענתה הביאה הנתבעת לעדות את מוכר הדירה מר קליין. קליין העיד כי בשלב מסויים בחודש מאי 2007 הוא ניהל מו"מ למכירת הדירה עם קונה רציני, ולכן הוא הודיע לכל מי שפנה אליו באותה עת שהדירה כבר נמכרה. עדותו של מר קליין מחזקת מאוד את גרסת התובעת, והיא גם אמינה מאוד, מפני שקליין הוא עד אובייקטיבי שאין לו מה להרוויח או להפסיד בהתדיינות. אמנם קליין לא יכול היה לזכור אם אמר ספציפית לתובע או למר פימה שהדירה נמכרה, אולם אין בכך כדי לגרוע ממהימנות עדותו וממשקלה לנוכח העובדה שהתובע לא הצליח לסתור אותה. לעדותו של קליין יש להוסיף את עדות המתווך בראון, שמסר גרסה דומה, אם כי מטבע הדברים יש להתייחס אליה הרבה יותר בזהירות מפני שבראון קיבל את דמי התיווך במקום התובע, והוא גם התחייב בכתב בפני הנתבעת להחזיר לה כל סכום שהיא תחוייב לשלם לתובע (ראו נ/2). התובע טוען כי נ/2 מוכיח את העובדה שהנתבעת ידעה שהיא חייבת לשלם דמי תיווך לתובע, ברם טענה זו אינה מקובלת עלי. ת/2 מוכיח רק שהנתבעת צפתה את האפשרות שהתובע יטען שהוא זכאי לדמי תיווך, והיא ביקשה למנוע מצב שבו היא תשלם דמי תיווך גם לבראון וגם לתובע. מדובר, איפוא, בנקיטת אמצעי זהירות לגיטימי ולא בהודאה בחבות. בנוסף לאמור לעיל יש להצביע על תמיהה שעלתה מעדותו של מר פימה ואשר מחלישה את גרסתו. לדברי מר פימה הוא הראה את הדירה לנתבעת ב-21/05/07, ולכל המאוחר חודש לאחר מכן הודיעה לו הנתבעת שהיא כבר קנתה דירה. גרסה זו לא סבירה בהינתן העובדה שהנתבעת חתמה על החוזה לרכישת הדירה רק ב-01/08/07. ניתן אמנם לטעון שהנתבעת סיכמה את רכישת הדירה כבר בסוף יוני, אך דחתה את חתימת החוזה עד ראשית אוגוסט כדי לחזק את טענתה שהתובע לא היה הגורם היעיל בעסקה, אולם טענה זו לא נראית משכנעת, שכן לא ניתן להצביע על אינטרס של קליין לשתף פעולה עם הנתבעת בעניין זה. לאור כל האמור אני סבור שברגע שמר פימה הודיע לנתבעת בשם התובע, כי הדירה נמכרה, ולנוכח מעורבותו הממשית של בראון בסגירת העסקה מספר שבועות לאחר מכן, הרי שמר פימה והתובע אינם יכולים להיחשב כ"גורם היעיל" בעסקה, ולכן דין התביעה להידחות. התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעת וכמו כן ישלם התובע לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ¤ בצירוף מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.
ניתן היום י"ד בשבט, תשס"ט (8 בפברואר 2009) בהעדר הצדדים.
אברהם רובין, שופט |