בתי הדין לעבודה

פסק - דין

ביום 10.7.07, הודיע הנתבע לתובע כי החליט להכיר בליקוי השמיעה ממנו סובל, כפגיעה בעבודה, אולם דחה את תביעתו להכיר בטנטון כפגיעה בעבודה, על פי סע' 84א(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. (להלן: "החוק") לנוכח העדר פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי.

כנגד החלטה זו, הוגשה התביעה שלפנינו.

העובדות הרלוונטיות -

1.       ביום 28.11.06, הגיש התובע את תביעתו למוסד לביטוח לאומי, להכיר בירידה בשמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה.

2.       בהחלטתו מיום 10.7.07, הודיע הנתבע לתובע כי החליט להכיר בליקוי השמיעה ממנו סובל, כפגיעה בעבודה. בנוגע לטנטון, קבע הנתבע כי בעוד שאחד התנאים הנדרשים בחוק הוא כי הפגיעה בתפקוד עקב הטנטון, חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול שתועד ברשומות הרפואיות, הרי שהלכה למעשה, לא היו פניות חוזרות ונשנות כאמור.

3.       בכתב התביעה שהגיש בהליך שבפנינו, טען התובע כי יש להכיר בטנטון ממנו סובל כפגיעה בעבודה, הואיל ולשיטתו מתקיימים בעניינו, כל התנאים שנקבעו בסע' 84א(ב) לחוק לרבות סע' 84א(ב)(3).

התובע מבסס טענותיו, על המסמכים הרפואיים הבאים:

א.      בדיקת שמיעה מיום 5.5.06.

ב.      תעודה רפואית לנפגע בעבודה מיום 5.5.06 בה נרשם: "ירידה בשמיעה וטנטון באוזניים לאחרונה" וכן, נרשם מפי הרופא: "הוסבר לחולה שאין טיפול לטנטון באוזניים, מאחר והטנטון נובע מחשיפה לרעשים במשך שנים. יש לבצע בדיקה פעם בשנה ולבוא לביקורת אחר כך. אין צורך בביקורים נוספים במשך השנה הקרובה."

ג.        חוות דעת מיום 18.7.06 בה נרשם: "..החל לסבול מירידה בשמיעה וצלצולים קבועים ומטרידים בשתי האוזניים לאחרונה".

התובע טוען כי מכלול המסמכים הרפואיים לעיל, מלמד על פגיעה בתפקודו של התובע, כתוצאה מן הטנטון.

4.       לטענת הנתבע, דחיית התביעה להכיר בטנטון כפגיעה בעבודה – בדין יסודה.

          הנתבע טוען כי התובע אינו מקיים את דרישות סע' 84א(ב)(3) לחוק, אשר דורש כי:

"הפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית".

הנתבע טוען כי כל המסמכים הרפואיים שצורפו הם מטעם אותו רופא – ד"ר חדד, אין בהם תיעוד לתלונות על פגיעה בתפקוד והם נערכו חודשים ספורים בטרם הגיש התובע את תביעתו למל"ל. לפיכך, טוען הנתבע, דחיית התביעה לעניין הטנטון, מתחייבת בנסיבות העניין.

5.       ההתדיינות בהליך זה, התקיימה על דרך של הגשת מסמכים וסיכומים בכתב, בהתאם

להסכמת הצדדים. משהוגשו סיכומי הצדדים, הובא התיק בפנינו, לצורך הכרעה.

דיון והכרעה -

נסקור ראשית את הוראות החוק הרלוונטי לענייננו ולאחר מכן נפרט את ההלכות שנקבעו לעניין זה. לסיום, נבחן את עובדות המקרה שלפנינו על פי ההלכות כאמור.

הוראות החוק הרלוונטיות לענייננו -

6.       ביום 1.4.2005 נכנס לתוקף תיקון מספר 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: – "תיקון 79 וחוק הביטוח הלאומי" או "החוק בהתאמה"). התיקון לחוק נכלל בחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה - 2005, אשר התקבל בכנסת ביום 29.3.2005 (להלן - חוק המדיניות הכלכלית). במסגרת התיקון נוסף לחוק הביטוח הלאומי סעיף 84א, שכותרתו "ליקוי שמיעה" ובו נקבע כדלקמן:

" 84א.(א)  אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1)   המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק);

(2)   כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;

(3)   הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:

(א)  היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית);

(ב)   היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה.

(ב)   רעש תמידי באוזניים (להלן – טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה:

(1)   כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" – תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה;

(2)   הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;

(3)   הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית."

ההלכות שנקבעו בסוגיה שבמחלוקת -

7.       בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בתיק עב"ל 53/08 לאוניד ברלכיס ואח' – המוסד לביטוח לאומי, אשר ניתן ביום 2.10.08 (להלן: "פסק דין ברלכיס"), נקבעה ההלכה הנוגעת ליישום הוראות החוק (סעיף 84א(ב)(3)), לעניין טנטון.

בפסק דין זה, קבע כב' הנשיא אדלר, בדעת רוב, את הדברים הבאים הרלוונטיים לענייננו:

"פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי בשל פגיעה בתפקוד עקב הטנטון

[16]  על פי דרישת סעיף 84א(ב)(3) לחוק, הרי ש"הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית" (ההדגשה הוספה – ס.א.). בסעיף זה נקבעו איפוא תנאים מקדמיים כדלקמן:

[א] פגיעה בתפקוד עקב הטינטון;

[ב] אשר חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי;

[ג] תיעוד ברשומה רפואית של הפניות לטיפול רפואי.

דרישות אלו תואמות את תכלית הסעיף. ליקוי שמיעה וטינטון דרכם להתפתח  משך זמן רב; בשלב שבו הליקויים האמורים מתחילים להציק למבוטח בפועל ולהפריע לתפקודו חזקה היא שהוא יפנה לבירור בנדון, לבדיקות ולטיפול רפואי. זאת, במהלך הטבעי של חייו ולא לצורך הגשת תביעה בלבד.  ברשומות הרפואיות מתועדות, בין השאר, תלונות המבוטח. רעש תמידי באוזניים, היינו טינטון, מפריע למבוטח כאמור לעיל וגורם לסבל ואך סביר שהוא יזכיר סבל זה, על היבטיו המפריעים לתפקוד, בביקוריו אצל רופאיו ויתלונן בגין זאת.

מכאן -  תנאי סעיף 84א(ב)(3) לחוק משקפים נאמנה את המציאות והתקיימותם במבוטח זה או אחר, מהווה אינדיקציה טובה לבחינת אותנטיות התלונות על טינטון.

העדר תלונות על טינטון בכלל ועל פגיעה תפקודית בפרט משך תקופת זמן שלפני הפסקת החשיפה לרעש; כמו גם הופעת התלונות לראשונה לאחר היוועצות בעורך דין במסגרת הכנת תביעה בנדון או סמוך להגשתה, מהוות דרך כלל ראיה המצביעה על העדר טינטון  הפוגע בתפקוד המבוטח.

אך ברי, כי על פקיד התביעות ובית הדין לשקול את מכלול העובדות הנוגעות לתלונות על טינטון המתועדות ברשומות הרפואיות ולבחון ולהעריך אם מתקיים תנאי ה - "פניות חוזרות ונשנות". אולם, על פקיד התביעות ובית הדין ליתן  משקל מכריע למספר הפניות, מועדיהן ומהות התלונות שפורטו במסמכים הרפואיים.

[17]   באשר למספר הפניות - איני רואה מקום לנקוב במספר מדויק זה או אחר. אולם, הכלל הוא שנדרשות פניות חוזרות ונשנות, קרי מספר פניות שחזרו ונשנו.  סבורני, כי לאור תכלית סעיף 84א(ב) יש לפרש דרישה זו למצער, כפניות העולות על שתי פניות אקראיות. פניות חוזרות ונשנות אלו צריכות להיות משך פרק זמן משמעותי, שאינו מתמצה בחודשים ספורים לפני הגשת התביעה למוסד. היקף הפניות הדרושות יכול שישתנה בעניינו של כל מבוטח לאור מיהות התלונות, לרבות תיאור ההפרעה והפגיעה בתפקוד, וכן לאור ההפניות למומחים שונים והבדיקות והטיפולים שעבר המבוטח. כאמור לעיל, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו וכלל הנתונים הצריכים לעניין - כך, אין דין תלונות סתמיות בעלמא באוזני רופא המשפחה כדין ברור מקיף, תוך הפניה לבדיקת מאפייני טינטון ומתן טיפול על ידי מומחה אף - אוזן - גרון. 

[18]   בדיקות שונות (אודיוגרמות, בדיקות מאפייני טינטון ועוד) יכולות להיחשב במניין הפניות, אם במסגרתן נבדק נושא הטינטון והמבוטח תאר במהלכן פגיעה מתועדת בתפקוד כתוצאת הטינטון. הפניה לבדיקה, ביצוע הבדיקה וחזרה לרופא עם תוצאתה, אינן נחשבות בדרך כלל לשלוש פניות נפרדות אך גם בעניין זה יש לבדוק כל מקרה על נסיבותיו.

אין להביא במניין הפניות, פניות שנעשו לאחר הגשת התביעה למוסד. זאת מן הטעם, כי התנאים לבחינת התביעה אמורים להתקיים במבוטח במועד הגשת התביעה למוסד. בנוסף, סבורני כי פניות לרופאים לאחר הגשת התביעה מעלות חשש שאלו נעשו בשל התביעה ולשמה, ואין המדובר בפניות לטיפול אשר משקפות בהכרח את מצבו הרפואי של המבוטח.

                        .....

יש אם כן, לבחון מה נרשם על ידי הרופא עת התלונן המבוטח בפניו על טינטון והאם בתלונותיו וברישומי הרופא יש תיעוד להפרעה מתמשכת ולפגיעה בתפקוד עקב הטינטון. זאת ועוד, לפי לשונו של סעיף 84א(ב)(3) לחוק נדרש, כי: "הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית (ההדגשה אינה במקור, ס.א.)". הסעיף מתייחס ל"פגיעה בתפקוד" ויש להניח, כי רופא בפניו מתלונן מטופל על בעיה בתפקודו, מתעד את התלונה ועושה את שלאל ידו לטפל בה ולהקל על סבלו של המטופל. כך נראה למשל, כי ברוב המקרים ישלח  המבוטח על ידי הרופא, בפניו התלונן על פגיעה בתפקוד עקב הטינטון, להיוועצות במומחה אף - אוזן - גרון ולבדיקות שונות ויהא תיעוד לרצף הטיפולי".

8.       גם בפסיקה מאוחרת יותר, חזר בית הדין הארצי על העקרונות שהתווה לעיל. ראה לעניין זה: עב"ל 325/08 המוסד לביטוח לאומי – בוחבוט שרלי, ניתן ביום 12.10.09, וכן פסק הדין בעניין עב"ל 281/07 שויחט סמיון – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.2.10.

מן הכלל אל הפרט -

9.       התובע הגיש מספר רשומות רפואיות עליהם הוא מבקש לבסס טענתו ולפיה תביעתו מקיימת את התנאי האמור בסעיף 84א(ב)(3) לחוק.

הרשומות הרפואיות אליהן מפנה התובע, הינן כדלקמן:

א.      בדיקת שמיעה מיום 5.5.06, שנערכה ע"י ד"ר חדד, ואשר אין בה התייחסות לעניין טנטון, לא מטעם הנבדק ולא מטעם הבודק.

ב.      תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 5.5.06, מאת ד"ר חדד, בה נרשם כדלקמן:

"תאור התלונה: ירידה בשמיעה וטנטון באוזניים לאחרונה..

....

הטיפול שניתן: הוסבר לחולה שאין טיפול לטנטון באוזניים, מאחר והטנטון נובע מחשיפה לרעשים במשך שנים. יש לבצע בדיקה פעם בשנה ולבוא לביקורת אחר כך. אין צורך בביקורים נוספים במשך השנה הקרובה."

ג.        חוות דעת מאת ד"ר חדד מיום 18.7.06,  בה נרשם: "..החל לסבול מירידה בשמיעה וצלצולים קבועים ומטרידים בשתי האוזניים לאחרונה".

יש לציין כי תביעתו של התובע למל"ל הוגשה ביום 28.11.06 (ולא במועד מאוחר יותר, כפי שטען התובע בסע' 4 לסיכומיו).

10.     בהתאם להלכות שפורטו לעיל, הרי שבמניין ה"פניות החוזרות ונשנות", יש לכלול רק רשומות רפואיות שקדמו למועד הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי. בית הדין הארצי קבע בפסיקה שאוזכרה לעיל, כי "פניות חוזרות ונשנות", צריכות להיות משך פרק זמן משמעותי, שאינו מתמצה בחודשים ספורים לפני הגשת התביעה למוסד. בית הדין הארצי אף קבע במקרה דומה, כי מקום שהפנייה הראשונה נערכה כשלושה חודשים וחצי בלבד, לפני הגשת התביעה למל"ל, "מטילה צל על אותנטיות פניותיו לקבלת טיפול" (ראה עניין בוחבוט לעיל).

בענייננו, אין בנמצא תלונות בדבר פגיעה בתפקוד עקב הטנטון, ואף לא תלונות בדבר טנטון בלבד, אלא במועד בו ביקש התובע לקבל תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, קרי לצורך הגשת תביעתו למל"ל, חודשים ספורים לפני שזו הוגשה.

כמו כן, קיים רישום אודות תלונת טנטון חודשיים לאחר מכן, אצל אותו רופא, אשר התבקש לתת חוות דעת לצורך הגשתה למל"ל. יצוין, כי בתעודה הראשונה, ציין ד"ר חדד בפני התובע כי אין צורך בביקורים נוספים בשנה זו, כך שאין ספק כי הביקור החוזר, חודשיים לאחר מכן, לצורך קבלת חוות דעת רפואית, אינו אלא לצורך הליך זה. מכיוון שכך, גם חוות הדעת, אינה בגדר תלונה לעניין טנטון.

אשר על כן, התובע אינו עומד בדרישת החוק לעניין תלונות חוזרות ונשנות.

11.     התובע מבקש להתבסס על הנחיות הרופא אליו פנה, ולפיהן אין צורך בפניות חוזרות, לנוכח היעדר טיפול לבעיית הטנטון, כדי לשכנע את בית הדין, כי במקרה הנדון אין לדרוש מן התובע פניות חוזרות ונשנות. גם את טענותיו אלה, אין בידינו לקבל.

          קשה לראות תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, אשר הוכנה לצורך הגשת תביעה למל"ל, בגדר תלונה לעניין הוראות החוק בענייננו. מעבר לכך, יש לזכור כי בית הדין הארצי לעבודה קבע בעבר כי דרישות הסעיף "הן לתיעוד ברשומות רפואיות של פגיעה בתפקוד ואין להסתפק בתלונה סתמית על טינטון" (עבל 738/07 המוסד לביטוח לאומי נ' משה אפלבוים, ניתן ביום 2/10/08).

          מכאן, כי תלונת התובע, כפי שהובאה בפני ד"ר חדד ביום 5.5.06, בדבר "טנטון באוזניים לאחרונה", אין די בה, שהרי אין היא מלמדת על פגיעה כלשהי בתפקוד. חזקה כי המחוקק ידע והבין את המשמעות הרפואית של בעיית הטנטון, ומטעם זה דרש קיומה של פגיעה בתפקוד עקב הטנטון. מבלי להידרש לשאלת הטיפול הרפואי בבעיית הטנטון עצמה, הרי שבעיות תפקודיות הנובעות ממנה, הינן עניין שונה בתכלית. במקרה שלפנינו, אין מדובר אלא בתלונה סתמית על טנטון, ולא בבעיה תפקודית כלשהי הנובעת מן הטנטון. לפיכך, אין די בתלונה לנוכח מהותה, ואף לא ניתן לראות בקביעת ד"ר חדד, ככזו אשר פוטרת את התובע מפניות חוזרות בעניינו.

12.     נציין כי לא נעלמה מעינינו, פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה הקובעת כי דרישת הפגיעה בתפקוד משמעה האפשרי לעיתים הינה עצם התלונה בשל הטנטון (עבל 494/08 המוסד לביטוח לאומי - יחזקאל איזיקאל, ניתן ביום 25.6.09). אולם, כפי שקבע כב' הנשיא אדלר בעניין ברכליס ובעניין בוחבוט לעיל, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו.

          אמנם, לאחרונה אישר בית הדין הארצי לעבודה, קיומן של תלונות חוזרות ונשנות ביחס לטנטון, כמלמדות על פגיעה בתפקוד, מבלי שדבר הפגיעה בתפקוד אוזכר בהן במפורש. (עבל 535/08 המוסד לביטוח לאומי – מיכאל קנטור, ניתן ביום 10.3.10, טרם פורסם). יחד עם זאת, מדובר במקרה ספציפי, בו היו תלונות חוזרות ונשנות, לאורך פרק זמן ארוך ומשמעותי שהתחיל עוד קודם תיקון החוק בעניין זה, דבר שהביא את כב' השופטת וירט-ליבנה, ויתר חברי המותב, למסקנה בדבר האותנטיות של התלונות כאמור. לפיכך, מדובר במקרה אשר מהווה חריג לכלל, ואין להקיש ממנו דבר ולא חצי דבר לענייננו, זאת מהנימוקים שפורטו בסע' 9 - 11 לעיל.

סוף דבר-

13.     לאור האמור לעיל, לא מתקיימים אצל התובע התנאים הנדרשים להכיר בטנטון כפגיעה בעבודה, לא מבחינת תלונות חוזרות ונשנות ולא מבחינת הוכחת פגיעה בתפקוד עקב הטנטון. לפיכך, התביעה נדחית.

          בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

14.     כל אחד מהצדדים רשאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לו.

ניתן היום ז' בניסן, תש"ע (22 במרץ 2010) בהעדר הצדדים.

רונית ב.א.