בתי הדין לעבודה

 

 

 

 

פסק דין

 

התובע יליד 1978, עתר בתביעה שלפנינו להכיר בתאונה שאירעה לו ביום 4.1.2007, כתאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי" או "החוק").

 

רקע כללי:

 

1.         התובע, מסגר במקצועו, עבד ביום 4.1.07 בבנייתה של סככה במפעלם של הצדדים השלישים עמיר טל ועמיר חנן (להלן: "השותפים"), אשר הפעילו עסק בשם "חלונות אלום 95 ושות'".

            במהלך עבודתו,  החליק התובע מסולם, נפל ונחבל.

 

2.         עם קרות התאונה, הוזעק אמבולנס לשטח המפעל ומשם פונה התובע לבי"ח העמק לקבלת טיפול רפואי.

 

3.         בעקבות התאונה הנ"ל, הגיש התובע לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה וכן תביעה לתשלום דמי פגיעה, אשר נדחתה ע"י הנתבע ביום 7.2.2008 בנימוק:

 

            " אינך מבוטח כעובד שכיר לפי סעיף 79(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי – על פי המסמכים שבידינו והחקירות שנערכו, לא הוכח קיום יחסי עובד ומעביד בינך לבין 'חלונות אלום 95 ושות'".

4.         כנגד החלטת הנתבע לעיל, הגיש התובע תביעתו בהליך זה. התובע טען כי עבד כשכיר אצל השותפים, אולם לטענת הנתבע, לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין השותפים.

 

5.         במסגרת כתב ההגנה המתוקן שהגיש, הוסיף הנתבע וטען כי היה ובית הדין יקבע שהתובע היה קבלן עצמאי, אין הוא זכאי לתשלום כלשהו מאחר והוא לא היה רשום במוסד כעובד עצמאי או שעשה את המוטל עליו כדי להירשם על פי סעיף 77(א) לחוק.

 

6.         בשלב מאוחר יותר, הגיש הנתבע הודעת צד שלישי כנגד השותפים, בהתבסס על סעיף 369(א) לחוק וביקש כי במידה ובית הדין יקבל את התביעה ויקבע כי השותפים היו מעסיקיו של התובע , ישלם הנתבע לתובע את הגמלאות המגיעות לו לפי החוק ואילו לנתבע תהיה הזכות לחזור אל השותפים לתשלום הגמלאות שהוא עתיד לשלמן לתובע.

 

7.         השותפים הגישו כתב הגנה מטעמם בו הכחישו את קיומם של יחסי עובד מעביד בינם לבין התובע. השותפים הוסיפו כי לחילופין, וככל שייקבע כי התקיימו יחסים כאלה הרי הם לא הפרו את חובת הדיווח וזאת לאור העובדה כי התובע עבד בשירותם משך ימים ספורים בלבד.

 

8.         במסגרת הליך זה, הגיש התובע תצהירי עדות ראשית מטעמו ומטעם עדיו: מר סעד שלבי, שהיה בעליו של מפעל "שיש 2000" ומעסיקו הקודם של התובע (להלן: "מר סעד") וכן מר דוד שטרית , שעבד במפעלו של מר סעד בעת שהתובע ביצע את עבודתו (להלן: "מר דוד").

           

מטעם הנתבע העידו מר עמיר חנן ומר דרעי אבי שעבד בשירותיהם של השותפים (להלן: " מר אבי").

           

מטעם השותפים העידו: מר אבי ומר אלי אלמלם, שגם הוא עובד בשירותיהם של השותפים (להלן: "מר אלי") בנוסף לשותפים עצמם.

 

9.         לאחר שנשמעו העדויות בהליך, הגישו הצדדים סיכומים מטעמם. הנתבע הודיע כי הוא משאיר את עניין קביעת מעמדו של התובע (קיום יחסי עובד ומעביד בינו לבין הצד השלישי) וההכרה באירוע מיום 4.1.07 כפגיעה בעבודה, לשיקול דעת בית הדין.

השאלות הדרושות הכרעה בהליך:

 

10.        מן המפורט לעיל, עולה כי שתי שאלות מרכזיות דרושות הכרעה בהליך זה -

 

א.         האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין השותפים, ובהתאם לכך האם יש להכיר באירוע מיום 4.1.07 כפגיעה בעבודה?

 

ב.         ככל שהתשובה לשאלות לעיל תהיה חיובית, אזי תעמוד להכרעה ההודעה לצד ג', ובמרכזה השאלה האם יש לחייב את השותפים, עפ"י הודעת צד ג', לשפות את הנתבע בסכומי הגמלאות שישולמו לתובע בגין התאונה?

 

דיון והכרעה:

 

קיומם של יחסי עובד מעביד -מבחנים:

           

11.        המבחן העיקרי בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד הוא המבחן המעורב, הבנוי משילוב של מספר מבחנים, שהדומיננטי בהם הוא מבחן ההשתלבות.

 

למבחן ההשתלבות שני פנים: הפן החיובי – האם מבצע העבודה משתלב במערך הארגוני הרגיל של ה"מפעל" או שמא מדובר בגורם חיצוני שעבודתו אינה חלק אינטגראלי ממערך זה. הפן השלילי – האם האדם בו מדובר הנו בעל עסק עצמאי משלו (דב"ע לא/27-3 עיריית נתניה – דוד בירגר, פד"ע ג' 177).

 

            למבחן עיקרי זה ישנם מבחני עזר נוספים כגון: כפיפות; סיכויי רווח וסיכוני הפסד; שימוש בכלי עזר; כיצד הוצגו היחסים לצדדים שלישיים וכיצד ראו אותם הצדדים; וכיו"ב.

כדי לקבוע אם מתקיימים יחסי עובד מעביד יש להתייחס לא רק למבחני העזר, אלא להתייחס למערכת היחסים בכללותה.

 

            לאמור לעיל יש להוסיף כי את המונח "עובד" יש לפרש, לפי המגמה בפסיקה כיום, פרשנות תכליתית (בג"צ 5168/93 שמואל מור נ. בית הדין הארצי ואח', פ"ד נ (4) 628). דהיינו, יש לתת למונח "עובד" משמעות אשר תגשים את תכלית החקיקה הרלוונטית, ולקחת זאת בחשבון בעת יישומם של המבחנים השונים, כך שעשויה להיות משמעות שונה למונח "עובד" בהקשרים שונים.

            משעסקינן בהגדרת "עובד" לצורך חוק הביטוח הלאומי שהנו חוק סוציאלי, יש לבחון את מערכת היחסים בין התובע לשותפים בהתאם.

           

12.        בשל תקופת הקשר הקצרה של התובע עם השותפים, אשר מקשה על יישומם של כלל מבחני העזר, אנו סבורים יש לתת משקל משמעותי לכוונת הצדדים להתקשרות ביניהם, זאת, מבלי לפגוע ביתר המבחנים עליהם עוד נעמוד בהמשך.

 

13.        אודות כוונת הצדדים וצורת התשלום:

 

            ראשיתו של הקשר שנרקם בין התובע לשותפים החל עת עבד התובע בשירותיו של מר סעד, בעליו של העסק "שיש 2000", אשר היה למעשה עסק שכן לעסקם של השותפים.

            התובע עבד יומיים כשכיר בבנייתה של סככה בחלק האחורי של העסק, כשעבודתו משכה את תשומת לבם של  טל ואבי, שהתעניינו בכישוריו.

            התובע, במהלך עדותו, תיאר כיצד עבר לעבוד בשירותיהם של השותפים עת נשאל:

 

"ש.         מתי הגיעו אליך טל ואבי כדי לסכם לעבוד אצלם? ביום הראשון או ביום השני  כשעבדת אצל סעד?

ת.            אני זוכר שהגיעו אלי טל ואבי הם שאלו את סעד מי בונה את הסככה, שתינו קפה ביחד כולם, הם שאלו את סעד איך אני עובד אם אני קבלן שכיר, הוא אמר שאני עובד יומי. הם שאלו אותי אם ראיתי את הסככה שלהם והציעו לי שאני אסיים אותה.

ש.           מי נכח שם כששתיתם קפה ודיברתם?

ת.            אני, סעד, דוד שטרית, טל ואבי.

ש.           איפה שתיתם קפה?

ת.            בתוך המפעל, סעד הכין לנו מטבוחה ואחר כך שתינו קפה. בזמן שתיית הקפה הגיעו טל ואבי.

ש.           אז הם שאלו וסעד סיפר להם. על מה סיכמתם אתה וטל ואבי?

ת.            אני אמרתי להם שבאותם תנאים שאני עובד אצל סעד אהיה מוכן לעבוד אצלם. אמרתי לו שאני מקבל יומית 200 ¤ + תלוש שכר, כי זה עבודת גובה וזה מסוכן".

 

מעדותו של התובע, אנו למדים כי תנאי העסקתו אצל השותפים, סוכמו בנוכחותם של מר  סעד, דוד , טל ואבי.

על הסיכום הנ"ל, ניתן ללמוד מעדותו של דוד שהיה כאמור נוכח בעת שהגיעו טל ואבי להפסקת הקפה כדי לסכם עם התובע על תנאי העסקתו.

 

בעדותו בפנינו, תמך מר דוד בגרסתו של התובע ואישר כי:

 

"אני יודע שהם הגיעו, אם אני לא טועה, טל, ישבנו באחת הפעמים לשתות קפה והם דיברו ביניהם על סיום הסככה שהתחילו אותה שם, הם סיכמו ביניהם שזה יהיה באותם תנאים. אני לא הייתי צד לעניין זה רק מה ששמעתי, שהוא יעבוד באותם תנאים שעבד אצל סעד, כלומר 200 ¤ ליום עבודה" (ראו ע' 12 ש' 9 לפרוטוקול).

 

מר סעד גם הוא פירט במהלך עדותו כיצד סוכמו תנאי ההעסקה עם התובע בציינו:

 

" ת.        אבי בא אלי, הוא שאל מה אני עושה ואמרתי לו שאני מכסה את הסככה.

   ש.        מתי זה היה?

   ת.         זה היה כשהתובע כבר עבד אצלי. הוא שאל איך התובע עובד ואמרתי לו ביומית, הוא שאל כמה ואני אמרתי 200 ¤ יומית. הוא שאל אם התובע מוכן להמשיך אצלי ואמרתי לו לדבר איתו. מי שדיבר איתו היו אבי וטל.

   ש.        איפה התקיימה הפגישה הזו?

   ת.         בתוך המפעל שלי

   ש.        מה עשיתם שם?

   ת.         היינו מגיעים בבוקר, שותים קפה כל הפועלים, הגיעו אבי וטל וגם ישבו איתנו ושתו קפה, היה גם דוד שטרית. הם דיברו איתי ואמרתי להם שהוא פה ושידברו איתו

   ש.        מה אתה שמעת מהשיחה?

   ת.         שמעתי שהם שאלו איך הוא עובד, האם יומית וסיכמו שיעבוד באותם    תנאים".

 

            מהעדויות שנשמעו בפנינו, אנו קובעים כי הקשר בין הצדדים החל עת ביקרו טל ואבי את התובע בשטח המפעל השכן. אבי וטל סיכמו עם התובע על שכר הזהה לשכר אותו קיבל עת עבד בשירותיו של מר סעד קרי 200 ¤ ליום עבודה ובסה"כ 400 ¤ בגין השלמת הסככה.

 

14.        מבחן ההשתלבות ומבחני עזר נוספים:

 

כפי שכבר ציינו, יש לבחון אם התובע משתלב במערך הארגוני של העסק של השותפים או שמא מדובר בגורם חיצוני הבא לבצע משימה חולפת.

על פי האמור בתצהירי השותפים ועדיהם, בניית הסככה היא חלק אינטגראלי מעבודתם שכן הם אישרו כי את הסככה החלו עובדי השותפים לבנות בחודש אוקטובר 2007, אלא שמלאכת בניית הסככה לא הושלמה עד תומה, בשל הלחץ בעבודה שמנע מעובדי השותפים להשלים את בנייתה.

אם כן, גם לשיטתם של השותפים, התובע השלים עבודה שעובדיהם החלו בה וכי לא מדובר בעבודה הדורשת גורם חוץ עם יכולת ו/או מיומנות מיוחדת שאין להם עצמם.

 

באשר לפן השלילי של מבחן ההשתלבות, התובע אישר הן בעדותו בבית הדין והן בהודעה לחוקר המוסד, כי איננו עצמאי וכי אין לו כל עסק או ציוד.

 

באשר לציוד ועזרה שקיבל בעבודה הקודמת אצל מר סעד, העיד התובע כי:

 

"ת.         לקחתי את הדיסק שלו והחלפתי את האבן יהלום של השיש לאבן של חיתוך ברזל, הוא סיפק לי גם מכונת ריתוך ישנה שהייתה לו ומסכה. הוא הביא את כל החומרים, כלומר ברזלים, ברגי איסכורית וכל מה שהיה צריך. הוא גם נתן לי עוזר ועוד מלגזה להרים את האיסכורית למעלה

  ש.         מי היה העוזר?

  ת.          עובד מהמפעל, הבן שלו עומר היה עוזר לי, היה להם עוד עובד בשם אחמד שהיה עוזר לי, זה היה בסך הכל יומיים עבודה" (ראו ע' 3 ש' 32 לפרוטוקול).

 

מר דוד ציין גם הוא כי התובע עבד בשטח המפעל מבלי להצטייד בכלי כלשהו וכי מפעל "שיש 2000", סיפק לתובע את כל הכלים לרבות רתכת, פטיש וכדומה.

 

באשר לכלים ששימשו את התובע בעת שביצע את העבודה אצל השותפים, העיד התובע כי:

 

"אמרתי לו שאין לי כלים, והוא אמר שמבחינה זו שלא אדאג שיש לו מכונת רתכת 2CO ויש לו דיסק ושהוא יתן לי עזרה של עובד נוסף. הוא שאל אותי איך אגיע לבית שאן, אמרתי לו שעכשיו אני מגיע עם הבן של סעד, אבל יש לי בן דוד שעובד בסביבה ומדובר ביומיים שלושה של עבודה ושאני אסתדר" (ראו ע' 4 ש' 25 לפרוטוקול).

 

בהמשך עדותו בבית הדין, ציין התובע כי היה לשותפים דיסקים של חיתוך וכי הם קנו רק את הברגים והאלקטרודות.

התובע הדגיש כי ביום הראשון לעבודתו אצל השותפים, ביקש דיסק גדול וכבל כדי שיוכל לחתוך את הפרופילים לפי גודל הסככה. התובע הוסיף כי השותפים סיפקו מכונת ריתוך  CO2 שלא היה בה מספיק חמצן ומשכך, הם נאלצו להיעזר בעסק של מר סעד, משם הביאו מכונת ריתוך.

באשר לעזרה מהזולת, התובע ציין כי ביום הראשון הוא זכה לעזרה מאלי וביום השני חנן ואלי עזרו לו באופן חלקי בלבד.

מר דוד, אשר עדותו מהימנה עלינו, אישר כי שעה שהתובע החל לעבוד בחצרם של השותפים, התובע לא הביא איתו כלים כלשהם.

 

עדי השותפים הציגו גם בעניינים אלה, גרסה השונה מזו של התובע ועדיו, אולם כפי שיוסבר להלן, אין בידינו לקבל את גרסת השותפים.

מר חנן, שניסה לטעון כי התאונה לא התרחשה בשטח המפעל וחזר בו, שלל את האפשרות שהתובע השתמש בכלים שסופקו על ידי השותפים וציין במהלך עדותו כי ידוע לו בוודאות שהתובע לא השתמש במכונת ריתוך מאחר והוא לא ריתך בכלל ותפקידו היה רק לקבע את האסכוריות באמצעות ברגים.

לעומת זאת, אישר מר חנן כי שעה שראה את התובע שוכב פצוע ליד הסולם, לא ראה ארגז כלים וכי זו הייתה הפעם הראשונה שבה ידע על נוכחותו בשטח המפעל.

בהמשך עדותו ולשאלת ב"כ הנתבע:

 

"ש.         איך אתה יודע איזה כלים השתמש באותו יום?

  ת.          אני לא יודע". (ראו ע' 22 ש' 2 לפרוטוקול)

 

מעדותו של מר חנן עולה בבירור כי מר חנן כלל לא ידע אם התובע השתמש בכלים כלשהם שכן כלל לא ראה את התובע טרם נפל ונחבל.

מר חנן ידע לציין בראשית עדותו "בוודאות" שהתובע לא השתמש במכונת ריתוך כשבהמשך הודה כי לא ידוע לו באיזה כלים השתמש התובע.

 

מר אבי אישר כי הסולם ששימש את התובע היה סולם של חשמלאי שביצע עבורם עבודה, ונשאר בשטח המפעל. מר אבי טען, כי התובע הגיע עם הכלים שלו ועם הסולם שלו, אך בהמשך ציין כי לא ראה את התובע שעה שהגיע לעבודתו.

במהלך עדותו של מר אבי ועת נחקר בחקירה נגדית, הוא בחר לענות למרבית השאלות  בתשובות מתחמקות כמו: "אינני זוכר", "אינני יודע", "אין לי מושג", וניכר כי בחר להסתיר את האמת.

 

מר טל, התעקש במהלך עדותו להציג את התובע כמי שקיבל כלים כמו מסכה וסולם ללא רשות. מר טל הוסיף כי התובע הגיע עם סולם מעץ ועם כלים השייכים לו.

מר טל אף הוסיף כי התובע נדרש לסגור 2 או 3 איסכוריות בלבד וכי מדובר בעבודה ללא ריתוך, כך שאין צורך במכונת ריתוך.

 

בניגוד לעדותו של מר טל, מר אלי אישר כי התובע השתמש בסולם של החשמלאי וכי לא היה בשטח כל סולם אחר.

כמו כן ובניגוד לדבריהם של מר טל ומר חנן, מר אלי אישר כי התובע ביצע עבודת ריתוך באמצעות מכונת ריתוך קטנה וניידת.

מר אלי הוסיף כי התובע הגיע עם הכלים: רתכת, מברגה ומקדחה.

 

לאחר ששמענו את עדותם של השותפים ושל עדיהם, אנו קובעים כי גרסתם של התובע והעד מר דוד, מהימנה עלינו, לרבות לעניין הכלים לעניין קבלת העזרה מאת השותפים במהלך ביצוע העבודה. השותפים ועדיהם הציגו גרסאות שונות, בהן נתגלו סתירות שיש בהן ממש, ואשר פוגעות במהימנות גרסתם, בכל העניינים השנויים במחלוקת.

 

סיכום ביניים:

 

15.        התובע השתלב במערך הארגוני במפעל, חרף התקופה הקצרה בה הוא עבד.           

התובע עבד כאמור מבלי להשתמש בכלים השייכים לו, שכן הוא לא היה בעל עסק משלו.

            התובע סיכם עם השותפים על תנאי העסקה הזהים לאלה שהיו לו שעה שעבד בשירותיו של מר סעד , קרי שכר יומי.

            מר דוד שהיה העד האמין ביותר בעינינו, שפך אור על מערכת היחסים הסבוכה.

            מצאנו כי התובע היה נתון לפיקוח של השותפים שהחלו את העבודה בסככה ולא השלימו אותה בשל הלחץ בעבודה. עדותו של התובע כי נתבקש להוסיף פרופיל לסככה בטרם הנפילה לא נסתרה. כך או כך, התובע היה נתון לפיקוח של השותפים ושל נציגיהם בשטח.

 

            לנוכח כל האמור לעיל, לאחר שבחנו את כלל המבחנים הרלוונטיים, לאחר ששמענו את כל העדים והוצגו בפנינו כל הראיות בהליך, אנו קובעים כי התובע היה עובד של השותפים וכי התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין השותפים.

 

            אשר על כן, אנו קובעים שיש לראות בתאונה שבה נפגע התובע ביום 4.1.2007 כפגיעה בעבודה.

 

ההודעה לצד ג':

 

16.        הנתבע הגיש הודעת צד שלישי כנגד השותפים, בהתבסס על סעיף 369(א) לחוק, וביקש כי במידה ובית הדין יקבל את התביעה ויקבע כי השותפים היו מעסיקיו של התובע, ישלם הנתבע לתובע את הגמלאות המגיעות לו לפי החוק ואילו לנתבע תהיה הזכות לחזור אל השותפים לתשלום הגמלאות שהוא עתיד לשלמן לתובע.

 

            משאין חולק כי השותפים לא נרשמו כמעבידיו של התובע וכי לא דיווחו על עבודתו ולא שילמו דמי ביטוח בגינו כמתחייב על פי החוק, יש לבחון את תחולתו של סעיף 369 לחוק במקרה דנן.

 

סעיף 369 קובע כדלקמן:

 

"(א)        לא נרשם מעביד בהתאם לתקנות על פי סעיף 379 או לא שילם במועד התשלום את דמי הביטוח בעד עובד פלוני, ולפני הרישום או אחרי מועד התשלום ולפני סילוק הפיגורים קרה לעובד מקרה המזכה לגמלה, רשאי המוסד לתבוע מהמעביד סכום השווה לגמלאות בכסף ששילם המוסד, או שהוא עתיד לשלמן, ואת השווי הכספי של הגמלאות בעין שניתנו לזכאי לגמלה, בקשר לאותו מקרה."

 

 

הנתבע טען כי השותפים לא רשמו את התובע כעובד שלהם עד היום, ואף לא שילמו בעבורו דמי ביטוח. לפיכך ומשהמועד האחרון לביצוע פעולות אלה הנו ה- 15.2.2007, סבור הנתבע כי זכאי לחזור אל השותפים לתשלום הגמלאות שהוא עתיד לשלם לתובע.

 

            לעומתו, טענו השותפים כי על פי תקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי (גבית דמי ביטוח), התשי"ד –1954 (להלן: "התקנות"), הרי שלא הפרו את חובת הדיווח. השותפים הוסיפו וטענו כי לא חלה עליהם כל חובה להירשם כמעבידיו של התובע טרם קרות התאונה ומשכך אין הנתבע רשאי לחזור אליהם.

השותפים הדגישו כי לשון החוק ברורה עת נקבעה נקודת הזמן בה ניתן יהיה לחזור אל המעביד, קרי "המקרה המזכה בגמלה".

 

השותפים הפנו לשני פסקי דין שניתנו על ידי בתי דין אזוריים שקיבלו את הפרשנות הנטענת על ידי השותפים. פסקי הדין הם: בל 10716/07 (ביה"ד בי-ם) גאבר סעיד –המוסד לביטוח לאומי (מיום 1.9.09) וכן בל 1986/03 (ביה"ד חיפה) נובק סרג'י –המוסד לביטוח לאומי מיום 5.3.2007).

 

17.        נקדים אחרית דבר לראשיתו, ונציין כבר כעת, כי אנו מסכימים עם הפרשנות שניתנה בפסקי הדין לעיל, וסבורים כי יהיה נכון לאמץ אותה, גם במקרה שלפנינו.

 

            תקנה 8 לתקנות, קובעת הוראות באשר לדין וחשבון שעל מעסיק להגיש על שכר עובדיו, כדלקמן:

 

"(א)        כל מעביד יגיש במועד תשלום דמי הביטוח בעד עובדיו דין וחשבון, לפי טופס שאפשר להשיגו בכל אחד מסניפי המוסד, בדבר השכר המשתלם לכל אחד מעובדיו בתקופת התשלום שלגביה מוגש הדין וחשבון. ...

 

  (ב)        כל מעביד יגיש למוסד יחד עם הדין וחשבון האמור בתקנת משנה (א), דין וחשבון על כל אחד מעובדיו היומיים בטופס שאפשר להשיגו בכל אחד מסניפי המוסד. ..."

               

 

באשר למועד תשלום דמי הביטוח, סעיף 353 לחוק קובע כי :

 

"(א)        מועד התשלום של דמי הביטוח יהיה, לגבי עובד - היום ה-15 בחודש שאחרי תקופת התשלום, ולגבי כל מבוטח אחר - היום ה-15 בחודש של תקופת התשלום;השר רשאי לקבוע מועדים אחרים במקום המועדים שבסעיף זה, לכלל המבוטחים או לחלק מהם, ולכל דמי הביטוח או לחלק מהם".

 

מכל אלה, אנו למדים כי מועד הדיווח על העסקת עובד והתשלום בגין דמי הביטוח בעבורו חלים ביום ה- 15 לחודש שאחרי החודש שבו עבד.

לפיכך, לא צריכה להיות מחלוקת, כי במועד קרות התאונה, טרם חלה החובה על השותפים לרשום את התובע כעובד.

 

חזרנו וקראנו את סעיף 369 ומצאנו כי סעיף זה בא להתמודד עם שתי סיטואציות:

 

הראשונה, מקרה בו המעביד לא נרשם בהתאם לתקנות ושלפני הרישום קרה לעובד מקרה המזכה  בגמלה.

 

השניה, מקרה בו לא שילם מעביד במועד התשלום את דמי הביטוח בעד עובד פלוני, ואחרי מועד התשלום ולפני סילוק הפיגורים קרה לעובדו מקרה המזכה בגמלה.

 

בשני מצבים אלה, רשאי המוסד לתבוע מהמעביד סכום השווה לגמלאות ששילם בכסף או שהוא עתיד לשלמן, בהתאם לסע' 369 האמור.

 

אשר למקרה שלפנינו -

הסיטואציה הראשונה אינה רלוונטית לענייננו, הואיל ובמועד קרות התאונה, טרם חלה החובה על פי התקנות, לרשום את התובע כעובד.

 

באשר לסיטואציה השנייה, הרי הכוונה למקרה שבו מתרחשת תאונה בטווח שבין מועד תשלום דמי הביטוח לבין סילוק הפיגורים. במקרה הנדון, טרם חל מועד תשלום דמי הביטוח, כך שגם סיטואציה זו, אינה רלוונטית לענייננו.

 

 

משאין ספק כי חובת התשלום והדיווח, טרם חלה עת התרחשה התאונה הרי, לא התמלאו התנאים שנקבעו בסעיף כדי שהמוסד יהיה רשאי לתבוע מהשותפים סכום השווה לגמלאות בכסף ששילם או ישלם.

 

על כן, הואיל ולא התמלאו התנאים הקבועים בסעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי, אנו דוחים את ההודעה לצד שלישי.

אין באמור בקביעה זו, כדי לפטור את השותפים מתשלום דמי ביטוח בגין הימים בהם עבד אצלם התובע.

 

לסיכום:

 

18.        התביעה מתקבלת, כך שאנו קובעים כי יש לראות בפגיעה ביום 4.1.2007 כפגיעה בעבודה.

ההודעה לצד שלישי - נדחית.

 

הנתבע ישלם לתובע סך של 2,000 ¤ בגין שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק, תוך 30 יום מהיום.

 

כמו כן, לנוכח כפירת השותפים בקיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, דבר שחייב התדיינות ארוכה ומיותרת בסוגיה זו, ישלמו השותפים (הצדדים השלישיים) לתובע, ביחד ולחוד, סך של 3,000 ¤ בגין שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק, תוך 30 יום מהיום.

 

19.        כל אחד מן הצדדים רשאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלתו.

 

ניתן היום ח' בניסן, תש"ע (23 במרץ 2010) בהעדר הצדדים.

                                                                               

 

 

 

רונית ב.א.