בתי הדין לעבודה

פסק דין

1.         לפניי ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 24/11/09 אשר קבעה, כי למערער נכות יציבה בשיעור 0% מיום 27/5/07.

2.         המדובר למעשה בגלגול שלישי של ההליך, כאשר הועדה הרפואית לעררים בענייננו, התכנסה בהרכב חדש, בהתאם להוראות פסק-דין מיום 22/9/09, אשר הורה לועדה לדון מחדש בערר שהוגש.

3.         בערעור זה, מצביע המערער על שלושה פגמים משפטיים שנפלו לטענתו בהחלטת הועדה הרפואית לעררים והם אלה:

א)         התעלמות של הועדה ממסמכים רפואיים שהונחו בפניה.

ב)         הפחתת נכות מבלי להזהיר מראש.

ג)                    אימוץ מסקנת מומחה פה ולסת, ללא דיון בעניין.

4.         הצדדים בהליך הוזמנו לישיבת הערכה מוקדמת בפני כב' השופט (בדימוס) חיים סומך.

בישיבה שהתקיימה ביום 24/2/10 קבע כב' השופט סומך כי הואיל ואין הסכמה בין הצדדים, יועבר התיק לשופט למתן פסק-דין, בהתבסס על טיעוני הצדדים.

5.         בהתאם לאמור, הובא התיק בפניי למתן פסק-דין.

תמצית טענות הצדדים

6.         המערער טוען כי הועדה התעלמה ממסמכים רפואיים אשר צורפו לערר, והיו מונחים בפניה תוך שהיא קובעת כי הממצאים בבדיקות הדימות לא באו לידי ביטוי קליני. המערער מפנה למסמכים ספציפיים כדוגמת C.T, M.R.I, E.M.G וכו' וטוען כי עולה מהם שקיימת הגבלה קשה בתנועות הגב והכתף בעקבות התאונה.

            כן טוען המערער, כי הנכות עליה הוגש הערר היתה בשיעור 10% ולפיכך, היה על הועדה להזהיר אותו כי היא עומדת לקבוע נכות בשיעור נמוך יותר ולאפשר לו להתגונן או למשוך את הערר.

            טענה אחרונה שמעלה המערער בהליך זה, נוגעת לאימוץ מסקנות מומחה פה ולסת אליו הופנה המערער ע"י הועדה, אשר קבע כי אין קשר בין התאונה לבין חבלה בשיניים. המערער טוען, כי היה על המומחה לעיין בתיעוד הרפואי הרלוונטי אשר קדם לתאונה, על מנת לבדוק את מצבו הקודם והאם סבל ממחלת שיניים כלשהי.

7.         לטענת המשיב, לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הועדה הרפואית לעררים. ביחס למסמכים הרפואיים, שעמדו בפני הועדה, טוען המשיב כי הועדה התייחסה וניתחה את כל הבדיקות שעמדו בפניה, כמו גם ממצאי בדיקתה הקלינית את המערער ומאחר שממצאי הדמיה משמשות כבדיקות עזר בלבד, הרי אין פגם בהתבססות הועדה על ממצאי בדיקתה היא.

            ביחס לחובת האזהרה, לפני הפחתת נכות, טוען המשיב כי הועדה המקורית מדרג ראשון קבעה נכות בשיעור 0%, לאחר מכן היו מספר ועדות לעררים שבחלק מהן נקבעו 10% נכות, אולם מאחר שהמערער ערער על ההחלטות כאמור, הרי שהועדה הרפואית לעררים בענייננו נדרשה לדון מחדש בערר שהוגש על החלטת הדרג הראשון בשיעור 0%. לפיכך, טוען המשיב, לא נפל פגם גם בעניין זה.

            בנוגע לאימוץ חוות דעת מומחה פה ולסת, טוען המשיב כי המומחה הגיע למסקנה כי קיימת מחלה ובעיה של ספיגת עצם, בהתאם לצילום פנורמי ולפיכך לא נפל פגם בקביעותיו ומסקנותיו.

דיון והכרעה

8.         עיון בפרוטוקול הועדה הרפואית לעררים מיום 24/11/09 מלמד, כי הועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה ותיעדה בפרוטוקול את ממצאיה בהרחבה. כן התייחסה הועדה למסמכים רפואיים שעמדו בפניה וקבעה בסופו של דבר בפרק סיכום ומסקנות:

"הבדיקה הקלינית תקינה לחלוטין. הממצאים בבדיקות הדימות לא באו לידי ביטוי קליני..."

מאחר שממצאי הבדיקה הקלינית, הם הרלוונטים, הרי שאין מקום לטענת המערער בהליך זה ולפיה היה על הועדה להגיע למסקנות שונות, על סמך בדיקות הדמיה כאלה ואחרות. די בכך שהועדה נתנה דעתה לבדיקות המרכזיות מתוך כלל המסמכים שעמדו בפניה כדי לצאת ידי חובתה ולפיכך לא נפל פגם משפטי בסוגיה זו.

9.         גם בכל הנוגע לטענת המערער בדברחובת האזהרה לפני הפחתת נכות, לא מצאתי כל פגם משפטי בהתנהלות הועדה הרפואית לעררים. כפי שטען המשיב, הרי משחזר עניינו של המערער לועדה רפואית לעררים בהרכב שונה לצורך דיון מחדש בערר שהוגש, על החלטתה הראשונית של הועדה מדרג ראשון, אשר קבעה נכות בשיעור 0%, הרי שבוודאי לא ניתן לומר כי חלה על הועדה חובה להזהיר לפני הפחתה שהרי התוצאה אליה הגיעה היא אותה תוצאה שנקבעה כבר בהחלטת הדרג הראשון.

            אמנם, עניינו של המערער נדון בפני ועדות רפואיות לעררים אשר קבעו בחלקן 10% נכות, אולם מעת שבחר לערער עליהן ולהחזיר את עניינו לדיון מחודש, תוך למעשה ביטול אותן החלטות, הרי שאין כל בסיס לטענתו בדבר חובת האזהרה שהרי התוצאה שאליה הגיעה הועדה בענייננו היא אותה תוצאה אליה הגיעה הועדה מדרג ראשון. לא זו אף זו, עפ"י פסק-הדין מכוחו התכנסה הועדה בענייננו, לא עמדו בפניה החלטות קודמות של ועדות רפואיות לעררים שבוטלו, כך שהיא כלל לא יכולה היתה לדעת אודות נכויות שנקבעו בעבר.

10.        אשר להחלטת הועדה המאמצת את חוות דעתו של מומחה פה ולסת, נראה כי בעניין זה, הצדק עם המערער, באשר נפל פגם בהחלטת הועדה , כפי שיוסבר להלן.

            ד"ר פלד - מומחה פה ולסת, אליו הופנה המערער ע"י הועדה, דן בעניינו ביום 29/12/08 וביום 2/3/09.

            בחוות הדעת מיום 2/3/09 קבע היועץ המומחה כדלקמן:

" לאור העובדה כי אין שום אזכור בתעודה הראשונה על פגיעה טראומתית  

בשיניים בתאונה הנדונה, ולאור העובדה כי השיניים שלא נעקרו וקיימות בפה   הן במצב רעוע ביותר ולא כתוצאה מחבלה, אלא כתוצאה ממחלה פיורידנטלית כרונית וספיגת עצם כפי שמראה הצילום הפנורמי, ולאור העובדה שרופא השיניים לא הציג את הצילום עליו הוא הסתמך בהחלטתו לעקור את השיניים, היועץ לא רואה כל קשר בין התאונה הנדונה לבין עקירה של מספר כה גדול של שיניים כתוצאה מחבלה כלשהי".

            החלטת המומחה כאמור לעיל, כמו גם המפורט בישיבה הראשונה שקיים ביום 29/12/08, מפרטת ומסבירה היטב את עמדתו של המומחה ביחס לבעיות המערער בשיניו וביחס למקורן של אותן בעיות.

            יחד עם זאת, קיימים שני עניינים אשר דורשים בדיקה והבהרה והם כדלקמן:

א)         ד"ר פלד קובע, כי אין שום אזכור בתעודה הראשונה על פגיעה טראומתית בשיניים כאשר הלכה למעשה יש במסמך רפואי מיום התאונה - 27/2/07 של קופת החולים תלונה ולפיה נשבר גשר השיניים ואף נמצאה בבדיקה נפיחות בחניכיים. כן יש לזכור כי גם בטופס 250 וגם בטופס הודעה על תאונת דרכים של משטרת ישראל, יש אזכור בדבר פגיעה בשיניים.

ב)         היועץ המומחה קובע כי רופא השיניים לא הציג את הצילום עליו הוא הסתמך בהחלטתו לעקור את השיניים, בעוד שלטענת המערער בהליך זה, הוא המציא את הצילומים הנדרשים, כך שקביעה זו אינה ברורה לו.

הגם שכאמור, החלטת היועץ המומחה ד"ר פלד הינה ברורה ומפורטת וניתן להבין ממנה

את הלך מחשבתו, הרי שלנוכח המפורט לעיל, היה מקום כי הועדה לא תאמץ את חוות

הדעת כפי שהיא, אלא תבקש להסב את תשומת-לב המומחה אל העניינים שפורטו בסעיף

א' ו-ב' לעיל.

11.        אשר על כן, יוחזר עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתשקול פניה ליועץ מומחה מטעמה – ד"ר פלד, תוך שהיא מפנה תשומת-ליבו לעניינים שפורטו לעיל ומאפשרת למערער להמציא למומחה את הצילומים עליהם הסתמך רופא השיניים בהחלטתו לעקור את שיניו. לאחר מכן, ישקול המומחה ובעקבותיו הועדה האם יש בעניינים שפורטו לעיל ובצילום שיומצא, ככל שיומצא, כדי לשנות את המסקנה הסופית ביחס לנכות הנוגעת לתחום הפה והלסת.

12.        המשיב ישלם למערער בגין הליך זה סך של  1,500 ¤ בגין שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק שישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק -דין זה.

13.        הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור על פסק-דין זה בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום ט' בניסן, תש"ע (24 במרץ 2010) בהעדר הצדדים.