בתי המשפט

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' ט' ערפאת) מיום 10.1.2010

פסק דין

בעלי הדין הם בני זוג שנפרדו, וביניהם מתנהלת מערכה משפטית בפני בית המשפט קמא. במסגרת זו ניתן ביום 22.7.2009 פסק דין, המורה על פירוק השיתוף בבית המגורים של בני הזוג. על מנת לשום את שווי זכויותיהם ההדדיות העתידיות של בני הזוג נתמנה – באותו פסק דין – אקטואר, אלא שעבודתו טרם נסתיימה.

המבקשת טענה אצל בית המשפט קמא, כי המשיב מעכב את עבודתו של האקטואר. היא ביקשה לעכב את מימוש פירוקו של השיתוף בבית המגורים עד כי יסיים האקטואר את עבודתו. לשיטתה יש קשר ישיר בין שני אלה (פירוק השיתוף וסיום עבודת האקטואר). אלא שבית המשפט, בהחלטה מיום 10.1.2010, קבע כי אין קשר בין שני אלה.

על החלטה זו מלינה המבקשת בבקשת הרשות לערער. היא טוענת לקשר שיש בין פירוק השיתוף לבין שומת זכויותיהם העתידיות של הצדדים, כנראה מפני שבדעתה לרכוש את מחצית הזכויות בבית המגורים, באמצעות הכספים שלפי הבנתה היא תקבל כתוצאה משומת האקטואר.

לאחר עיון בבקשה על צירופיה לא ראיתי כי היא צריכה תשובה, ולכן אדחנה מיד, בגדרה של תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. פסק הדין מיום 22.7.2009 ציווה על פירוק השיתוף. פסק הדין היה חלוט, משלא הוגש עליו ערעור. פסק הדין לא התנה את פירוק השיתוף בסיום עבודתו של האקטואר. לכאורה אין כל קשר בין שני אלה. כיוון שכך אין כל מקום לעיכוב מימוש הפירוק, כתנאי להשלמת עבודת האקטואר.

על כן הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיב – לא אתן צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסה"ד לצדדים.

ניתן היום י"ג בניסן, תש"ע (28 במרץ 2010) בהעדר.