בית הדין לעבודה

 

 

 

 

 

 

 

פ   ס   ק          ד   י   ן

 

 

1.       הערעור שבפנינו הוגש כנגד החלטה שניתנה ביום 12/10/09 על ידי ועדת הערר שהוקמה מכח סעיף 46 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004 (שייקרא להלן: "החוק").

 

 

שילוב מקבלי גמלאות בעבודה

 

2.       פרק ז' לחוק יצר תוכנית לשילובם בעבודה של תושבים שלא עבדו אלא התפרנסו מגמלאות ששולמו להם. מטרתו של פרק ז' לחוק, הוגדרה בסעיף 36 לחוק, כך:

"פרק זה מטרתו לקדם את שילובם של מקבלי גמלאות בעבודה שתמצה את כושר השתכרותם, תוך שיתופם באחריות לכך, כדי לאפשר להם מעבר מתלות בגמלאות לעצמאות חברתית וכלכלית.".

 

          לא יכול להיות חולק על כך שמטרה זו היא מטרה ראויה; הצלחת התוכנית שנקבעה בפרק ז' לחוק (כהוראת שעה, באזורים מסויימים בלבד) - תהיה לטובת כלכלת המדינה, בהקלת הנטל התקציבי של הגמלאות, בהגברת התעסוקה והצמיחה במשק וכן תפעל לטובתם האישית של המשתתפים בתוכנית אשר ייקלטו בעבודה, בכך שהם יפסיקו להיות סמוכים על שולחנו של הציבור, יוכלו ליהנות מיגיע כפיהם, להתקדם בעבודה ולמצוא סיפוק אישי ומקצועי.

 

          עם זאת, הדרך להשגת המטרה הנעלה של החוק - אינה קלה. היא ארוכה, רבה, ומפותלת, ובמקרים מסויימים - היא אף דרך ללא מוצא.

 

יש מקבלי גמלאות שאינם מסוגלים כלל לעבודה בשל מגבלות שונות.

 

יש מקבלי גמלאות שעשויים להיות מסוגלים לעבודה, אלא שלפני כן - עליהם לעבור הכשרה לשם רכישת מיומנויות שונות הנחוצות לשם חיי עבודה.

 

          לפיכך, קבע המחוקק כי מתכנן היעדים התעסוקתי, אמור להפנות את המשתתפים בתוכנית לעבודה התואמת את מצב בריאותם ואת כושרם הגופני (סעיף 41 לחוק) ולחלופין, להכין להם תוכנית אישית הכוללת הכשרות שונות, אשר גם היא אמורה להיות מותאמת למצב בריאותם ולכושרם הגופני (סעיף 42 לחוק).

 

3.       הסמכויות הרחבות שהופקדו בידי מתכנן היעדים התעסוקתי, סמכויות שיש להן השלכה משמעותית על זכויות בסיסיות של המשתתפים בתוכנית, מצריכות הפעלת שיקול דעת זהיר, ומטבע הדברים - עלולות להתעורר מחלוקות בין המשתתף לבין מתכנן היעדים התעסוקתי.

 

5.       במקרה של מחלוקת כאמור בין המשתתף לבין מתכנן היעדים התעסוקתי, אשר לא נפתרה באמצעות שיחה ביניהם במסגרת מרכז התעסוקה, קבע המחוקק כי המשתתף זכאי לערור על החלטות מתכנן היעדים התעסוקתי, בפני ועדת ערר (סעיף 46 לחוק), ועדה שעל החלטותיה ניתן לערער בבית הדין לעבודה (סעיף 47 לחוק).

 

6.       על פי הנחיות פנימיות של המשיבה, שלא זכו לעיגון בחקיקה כלשהי, החלה המשיבה להפעיל גוף ששמו "ועדה מקצועית".

 

          הועדה המקצועית מורכבת מרופא תעסוקתי או שיקומי, מפסיכולוג תעסוקתי או שיקומי וממומחה בתחום השיקום.

 

          ענייניהם של חלק מהמשתתפים מועברים אל אותה ועדה מקצועית, אשר ממליצה המלצות בענין התוכנית האישית של המשתתפים, בענין הגבלות על כושר העבודה או על מספר השעות של ההשתתפות בתוכנית.

 

7.       אמרנו לעיל כי הועדה המקצועית פועלת לפי הנחיות פנימיות של המשיבה. למעשה, היתה הצעת חוק מטעם הממשלה, שנועדה להסדיר את פעולתה של הועדה המקצועית. כוונתנו להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009 (ה"ח התשס"ט 348), אלא שהצעה זו לא התקבלה על ידי הכנסת (ראו חוק ההתייעלות הכלכלית לשנים 2009 ו-2010, התשס"ט-2009 (ס"ח התשס"ט 157),  כך שכאמור לעיל, הועדה המקצועית נותרה לפעול בלא עיגון חקיקתי כלשהו.

 

          הצעת החוק האמורה כללה גם הצעה בענין דרך ההשגה על החלטותיה של הועדה המקצועית, וכן בענין הדרך לערער על כך בבית הדין לעבודה, אך גם חלק זה של הצעת החוק לא התקבל.

 

8.       עם זאת, הנסיון השיפוטי בבית הדין מעלה כי כדרך שבשגרה נוהגת ועדת הערר לדון גם בעררים המכוונים כנגד החלטותיה של הועדה המקצועית, וגם ערעורים על החלטות כאלה של ועדת הערר - נדונים באופן שגרתי בבית הדין.

 

          נעיר כי בהעדר הסדרת ענין זה בחקיקה, לא ברור לנו המקור המשפטי לזכאותה של ועדת הערר לדון בהשגות על ההחלטות של הועדה המקצועית, באשר לשונו של סעיף 46(א) לחוק ברורה, והיא עוסקת רק באפשרות הערר על ידי מי שרואה את עצמו נפגע מהחלטתו של מתכנן יעדים תעסוקתי.

 

אולם, נשאיר שאלה זו לשעתה, זאת מאחר שבערעור שבפנינו הצדדים לא העלו טענות בענין סמכותה האמורה של ועדת הערר - ומאחר שממילא אין חולק כי אנו, כבית דין לעבודה, מוסמכים לדון בערעור על החלטתה של ועדת הערר.

 

עם זאת, אנו מבהירים כי אין להבין מפסק דין זה שאנו סבורים שועדת הערר אכן מוסמכת לדון בהשגות על החלטותיה של הועדה המקצועית.

 

9.       ההחלטות הניתנות על ידי ועדת הערר ועל ידי בית הדין לעבודה, אמורות להביא בחשבון מצד אחד את מטרת המחוקק בחקיקתו של פרק ז' לחוק, ומאידך - את זכויותיהם של המשתתפים בתוכנית, תוך מתן משקל לכך שגם המטרה הטובה של החוק, אינה מביאה ל לקידושם של כל האמצעים להשגתה. האמצעים להגשמת המטרה אמורים להתחשב גם בנסיבות האישיות של המשתתפים.

 

10.     לפיכך, לשם הכרעה בערעור זה, עלינו לשים מול עינינו את הצורך לאזן, איזון נכון, בין הרצון להגשים את מטרת המחוקק, כפי שהובעה בסעיף 36 לחוק, לבין זכויותיה של המערערת ונסיבותיה האישיות. כך גם היה מוטל על ועדת הערר.

 

11.     בנוסף, מהבחינה הדיונית, יש להביא בחשבון שהדרג הדיוני שאמור להחליט במחלוקת שבין המערערת לבין מתכנן היעדים התעסוקתי, הוא הדרג של ועדת הערר. ההליך בבית הדין הוא הליך של ערעור, שבו - ככלל - אין מקום לדון מחדש במסכת העובדתית שנדונה בפני ועדת הערר, אלא יש לקיים דיון בערעור על החלטתה. נביא כאן חלק מהדברים שנקבעו בענין זה, בע"ע 69/07-68  לוגסי ואח' - מדינת ישראל (פס"ד מיום 30/5/07).

 

כך, בין השאר, נפסק שם:

"מדובר בערעור על החלטת וועדת ערר הדנה כערכאת בירור מקורית בהחלטת המתכנן. מבנה זה משקף מציאות הדומה לזו של ערעור על פסק דין של בית משפט מן הדרגה הנמוכה אל בית משפט גבוה ממנו.

...

ובערעור רגיל - כך למדנו - נשמעות טענות כלפי החלטת הערכאה הראשונה (בענייננו - וועדת הערר), על יסוד המסכת העובדתית שהתבררה באותה ערכאה. ערעור רגיל, מעצם טיבו, לא נועד להוות במה לדיון חוזר בעניין שנדון או שהיה צריך להיות נדון בפני וועדת הערר.

מכאן שערעור רגיל, מעצם טיבו, אינו כרוך בשמיעת ראיות ועיקרו הוא פרישת טענות על בסיס תשתית עובדתית מבוררת ונתונה שנפרשה בפני וועדת הערר. זה הכלל ואלה עיקרם של דברים.

...

החוק בענייננו בנוי על פי מודל מקובל של הסמכת גורם מינהלי (המתכנן) לקבל החלטה, הניתנת לערר בפני גוף שיפוטי (וועדת ערר) ומעליה ביקורת ערעורית על ידי בית הדין לעבודה. מתכונת זו יוצרת ערכאת בירור ישירה על החלטת בעל הסמכות, היא וועדת הערר, בעוד שבקורתו של בית הדין לעבודה היא 'ערעורית' מובהקת, על כל המשמעויות המקובלות לביקורת מסוג זה. אכן, בשל המאפיינים הייחודיים של הגופים המפעילים את תכנית מהל"ב, יש מקום לבחון מקרוב את פעולתם ולהקפיד עימם ואולי אף ביתר שאת, אך מטרה זו אין להשיג בדרך של 'עירוב תחומים' בין תפקידה וסמכויותיה של וועדת הערר לבין אלה של בית הדין לעבודה....".

         

 

רקע עובדתי רלוונטי

 

12.     המערערת, ילידת שנת 1969, היא בוגרת 12 שנות לימוד וכן קורס סייעות לגננות. המערערת לוקה ליקוי חמור בשמיעתה. בנוסף לכך, היא חלתה בעבר בצהבת - הפטיטיס B. למערערת נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי דרגת נכות יציבה בשיעור משוקלל של 55% (נכות בשיעור 50% בגין ירידה בשמיעה ועוד נכות בשיעור 10% בגין טנטון). בשל הדלקת בכבד, נקבעה למערערת - לתקופה זמנית - דרגת נכות נוספת בשיעור 20%, כך שבתקופה שעד יום 31/1/09, היתה למערערת דרגת נכות רפואית בשיעור משוקלל של 64%.

 

(נעיר כי לטענת המשיבה - סעיף 18 לכתב התשובה - דרגת הנכות הרפואית חודשה כך שגם מחודש פברואר 2009 ואילך היתה למערערת נכות רפואית בשיעור 64%. המשיבה טוענת גם כי לא נקבע שהמערערת איבדה 50% מכושרה להשתכר, כך שלא נקבעה למערערת דרגת אי-כושר).

 

13.     המערערת קיבלה גמלת הבטחת הכנסה מאת המוסד לביטוח לאומי.

 

14.     בהתאם לפרק ז' לחוק ומאחר שהמערערת היא תושבת אזור נצרת, היה עליה להתייצב מאז החלתו של החוק, במרכז התעסוקה של חברת "אגם מהל"ב" בנצרת (שהיא תאגיד פרטי אשר קיבל זכיון מהמשיבה להפעיל את המרכז התעסוקתי האמור. חברה זו תיקרא להלן: "החברה").

 

15.     בתקופה שמחודש מרץ 2008 ועד חודש יולי 2009, הוחלט לראות את המערערת ככלולה במסלול מיוחד של בעלי מוגבלויות רפואיות. בשל מסלול זה, נדרשה המערערת להשתתף בתוכנית אישית בהיקף של שעה שבועית אחת.

 

לא קיבלנו פרטים על אותה תוכנית אישית בהיקף של שעה אחת בשבוע, אך גם בהעדר פרטים, ניתן להבין שממילא לא צפויה לצמוח תועלת ממשית מתוכנית בת שעה שבועית אחת. לא ברור כיצד ציפתה המשיבה שתוכנית של שעה בשבוע תועיל להשגת המטרה של שילובו בתעסוקה. לדעתנו, עדיף היה לחסוך מהמערערת את הטרחה של ההתייצבות השבועית למשך שעה, ולחסוך מהמשיבה ומהחברה את הטרחה שבקליטת המערערת באותה שעה שבועית.

 

16.     כפי שניתן היה להניח, התוכנית השבועית של שעת השתתפות אחת בשבוע, לא הביאה לשילובה של המערערת בעבודה כלשהי. 

 

17.     כאמור לעיל, הכללתה של המערערת בתוכנית אישית בת שעה שבועית אחת, היתה בתוקף עד חודש יולי 2009.

 

לקראת תום התוקף האמור, ביום 10/7/09,  הובא עניינה של המערערת אל עובדת החברה שהיא "בוחנת מקרים מיוחדים". נעיר כי המונח "בוחן מקרים מיוחדים" מוגדר כך בסעיף 43(ה) לחוק:

"מתכנן יעדים תעסוקתי שמנהל מרכז התעסוקה הסמיכו לבחון את הצורך בהפחתת היקף השעות המזערי במקרים מיוחדים, לפי הוראות סעיף קטן (ב).".

 

          בוחנת המקרים המיוחדים המליצה לאשר למערערת תוכנית אישית של שעה שבועית אחת (כלומר - להמשיך במתכונת הקיימת).

 

18.     יומיים לאחר מכן, ביום 12/7/09, הובא עניינה של המערערת אל ועדה מקצועית (היא הועדה הפועלת על פי הנחיות פנימיות של המשיבה, כאמור בסעיף 6 לעיל).

 

          הועדה המקצועית הגיעה להחלטה שחלק ממנה יצוטט להלן:

"...

כשיר לעבודה חלקית [ההתייחסות למערערת בלשון זכר  - היתה כך במקור].

...

20 שעות שבועיות.

4 שעות ביום, 5 ימים בשבוע.

...

המשתתף כשיר לתוכנית אישית חלקית.

20 שעות שבועיות.

4 שעות ביום, 5 ימים בשבוע.

...

לאור המידע שהתקבל, ומאחר וכיום אין למשתתפת אחוזי נכות        (50% נכות היו עקב ליקויי שמיעה), ולאור דיווחה כי רוצה לעבוד אך במקום ללא רעש, אנו ממליצים על השתתפות מלאה בתוכנית. אולם, אנו ממליצים על הדרגתיות בשילובה בעבודה על מנת להבטיח הצלחה: 20 ש"ש למשך 6 חודשים, ואחר כך - 30 ש"ש.

לאור מחלת הכבד = והעדות לרמה וירלית גבוהה - לא רצוי שתטפל בילדים ובקשישים, וגם לא עבודה עם מוצרי מזון.

...

מוגבל בחשיפה לרעש.

...".

 

19.     כפי הנראה מתכננת היעדים התעסוקתית של המערערת אימצה את החלטת הועדה המקצועית או לפחות את חלקה, וביום 2/8/09, היא הודיעה למערערת מה תהיה התוכנית האישית שלה. הודעה זו לא הומצאה לנו, מהערר נראה כי התוכנית שגיבשה מתכננת היעדים התעסוקתית היתה זהה מבחינת היקף השעות להחלטתה של הועדה המקצועית, אך מכתב התשובה לערר נראה כי המתכננת גיבשה דווקא תוכנית בת 15 שעות שבועיות. משהתוכנית האישית שהוצגה למערערת ביום 2/8/09 לא הוגשה לנו, אין אנו יכולים לקבוע מה היה כלול בה, אך בהסתמך על האמור בסעיף 22ו' לכתב התשובה, נעיר כי כפי הנראה התוכנית היתה בהיקף של 15 שעות שבועיות לחודשים אוגוסט עד אוקטובר 2009, וכי רק לאחר מכן - יועלה היקף השעות בהתאם להחלטת הועדה המקצועית.

 

22.     ביום 12/8/09 הגישה המערערת ערר על ההחלטה האמורה של מתכננת היעדים התעסוקתית. עם זאת - הערר נוסח כמתייחס להחלטתה של הועדה המקצועית.

 

          החברה הגישה, ביום 17/8/09, כתב תשובה לערר.

 

23.     ועדת הערר פנתה לרופא תעסוקתי מטעמה, ד"ר ברוך סגל. ביום 5/9/09, כתב ד"ר סגל חוות דעת בעניינה של המערערת. בסיכום חוות דעתו הלקונית, כתב ד"ר סגל כך:

"לאחר עיון בסיכומים הרפואיים שהועברו לידי, מסקנתי היא שגברת חביבאללה סובלת ממספר בעיות רפואיות. לאור האמור לעיל, מתאימה להשתתפות בתוכנית כפי שנקבעה לה על ידי הועדה המקצועית עם ההגבלות שהומלצו.".

 

24.     ביום 6/9/09, קיימה ועדת דיון בעניינה של המערערת. רק באותו יום העוברה חוות דעתו של ד"ר סגל אל ב"כ המערערת.

 

 

הדיון בועדת הערר והחלטותיה של הועדה

 

25.     בעת הדיון ביום 6/9/09, טען ב"כ המערערת שנוכח הנכות הרפואית בשיעור 64% יש לקבוע למערערת תוכנית בהיקף של 12 שעות שבועיות. כן נטען כי הועדה המקצועית לא נימקה את החלטתה. בענין חוות דעתו של ד"ר סגל, טען ב"כ המערערת שהיא אינה מנומקת ואינה מפורטת וכי יש לפסול אותה ולהעביר את הענין אל מומחה אחר מטעם הועדה.

 

26.     באת כחה של החברה טענה בעת הדיון כי לא ניתן לקבוע למערערת תוכנית אישית בהיקף מופחת, מאחר שהנכות שנקבעה לה היא נכות רפואית ולא דרגת אי-כושר להשתכר.

 

27.     הועדה החליטה לאמץ את עמדת ב"כ החברה בענין העדר האפשרות לקבוע למערערת תוכנית אישית בהיקף שעות מופחת, בשל כך שלא נקבעה למערערת דרגת אי-כושר.

 

הועדה החליטה, בהחלטת ביניים, להחזיר את עניינה של המערערת אל ד"ר סגל, כדי שהוא ישלים את חוות דעתו, הן בכך שיפרט את המסמכים שעמדו בפניו והן בכך שינמק מדוע הוא החליט לאמץ את החלטת הועדה המקצועית. כן החליטה הועדה שעם קבלת חוות הדעת המשלימה - תאפשר הועדה הפניית שאלות הבהרה לד"ר סגל.

 

28.     בהתאם להחלטת הביניים של הועדה, הוחזר עניינה של המערערת אל ד"ר סגל. ביום 15/9/09, כתב ד"ר סגל חוות דעת משלימה. בחוות הדעת האמורה הוא פירט את המסמכים שעמדו בפניו. לאחר מכן - ציטט את החלטתו מיום 5/9/09 בענין החלטת ועדת התעסוקה. בהמשך, כתב סיכום שתחילתו זהה בדיוק לסיכום שנכתב על ידיו ביום 5/9/09, אך ההמשך - היה שונה.           כך נכתב בסיכום חוות דעתו של ד"ר סגל מיום 15/9/09:

"לאחר עיון בסיכומים הרפואיים שהועברו לידי, מסקנתי היא שגברת חביבאללה סובלת ממספר בעיות רפואיות. לאור האמור לעיל, מתאימה להשתתפות בתוכנית כפי שנקבעה לה על ידי הועדה המקצועית  גב' חביבאללה באסמה, מתאימה להשתתפות בתוכנית הכוללת תוכנית של 20 ש"ש, 4 שעות ביום, 5 ימים בשבוע, למשך 6 חודשים ולאחר מכן 30 ש"ש, עם ההגבלות שהומלצו, כפי שאכן מפרטת הועדה.

...

ברצוני להדגיש שבמקרה הנוכחי, התייחסה הועדה המקצועית באופן מלא ומעמיק למצבה הרפואי של הנבדקת, ולא רק קיבלחה החלטות סבירות בהחלט אלא נקטה בזהירות רבה, מעל ומעבר. אנשים המאובחנים כלוקים בבעיות הרפואיות של גברת חביבאללה באסמה מתקבלים לעבודה ובועבדים בתחומים רבים ומגוונים ואף מנהלים קריירות מצליחות.".

 

29.     חוות הדעת המשלימה של ד"ר סגל הומצאה לב"כ המערערת.

 

ביום 22/9/09, כתב ב"כ המערערת מכתב אל ועדת הערר, שבו שב וביקש לפסול את חוות דעתו של ד"ר סגל ומינוי מומחה אחר תחתיו.

 

בבקשתו טען ב"כ המערערת כי החזרת הענין אל ד"ר סגל, לאחר שהוא כבר נתן חוות דעת פגומה, מהווה פגיעה בוטה בזכות המערערת להליך תקין, מאחר שד"ר סגל כבר "נעול על עמדתו".

 

          לטענת המשיבה (סעיף 20א' לכתב התשובה) - בקשתו האמורה של ב"כ המערערת, כלל לא הומצאה לועדת הערר ולא למרכז התעסוקה.

 

          מאחר שאין באפשרותנו להכריע בשאלה העובדתית אם בקשת ב"כ המערערת מיום 22/9/09 הומצאה לועדת הערר, נתייחס אל הבקשה כאילו היא הומצאה לועדת הערר וכאילו ועדת הערר החליטה לדחות אותה. 

 

30.     ועדת הערר שבה והתכנסה ביום 12/10/09 לשם דיון בעררה של המערערת. במועד זה החליטה הועדה לאמץ את חוות דעתו של ד"ר סגל, ולדחות את הערר.

 

31.     הערעור שבפנינו הוגש - כאמור - על ההחלטה האמורה של ועדת הערר.

 

 

גורל הערעור

 

32.     לדעתנו, למרות קיומם של מספר פגמים בעבודתה של ועדת הערר, לא יהיה נכון לקבל את הערעור. בסעיפים שלהלן נסביר את דעתנו זו.

 

33.     מועד קבלת חוות הדעת המקורית

 

          ב"כ המערערת טוען כי היה פגם בכך שחוות דעתו המקורית של המומחה מטעם הועדה, ד"ר סגל, ניתנה ביום 5/9/09 (יום אחד לפני כינוס הועדה), והומצאה למערערת רק ביום הדיון בועדה.

 

          אכן, מועד מתן חוות הדעת היה מנוגד לאמור בתקנה 5(ב) לתקנות המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (שילוב מקבלי גמלאות בעבודה) (הוראת שעה) (סדרי דין בועדת ערר), התשס"ה-2005, תקנה שלפיה חוות הדעת אמורה להגיע אל ועדת הערר לא יאוחר משלושה ימים מהיום שבו הוגש כתב התשובה (שבעניינה של המערערת, הוגש ביום 17/8/09).

 

          אולם, לדעתנו, פגם זה אינו יכול להצדיק את קבלת הערעור, וזאת לפחות מחמת הטעמים הבאים:

 

א.      אנו סבורים שועדת הערר, כערכאה דיונית, מוסמכת להאריך את המועד להגשת חוות הדעת. הסכמתה של הועדה לקיים דיון על סמך חוות דעת שהוגשה לה באיחור, מעידה כי היא הסכימה להארכת המועד.

 

ב.       אם - במצב רגיל - ניתן היה לחשוש שמא זכויות המערערת נפגעו בשל כך שלא היה סיפק בידי בא כחה להתכונן לדיון בערר על פי חוות דעת מומחה שהומצאה רק בעת הדיון, הרי שבעניינה של המערערת אין מקום לאותו חשש, שכן ממילא הועדה לא הסכימה לאמץ את חוות דעתו המקורית של המומחה, אלא דרשה את השלמתה. השלמה זו הגיעה (והומצאה גם לב"כ המערערת) מספיק זמן לפני הדיון המחודש של הועדה (3 שבועות לפחות).

 

אשר על כן, אין מקום לקבל את הערעור בשל הפגם של האיחור במועד שבו הגיש ד"ר סגל לועדת הערר את חוות דעתו מיום 5/9/09.

 

 

 

34.     הטענה בדבר העדר החלטה בבקשת פסילת חוות הדעת של ד"ר סגל

 

          ב"כ המערערת טוען כי ועדת הערר כלל לא התייחסה לבקשתו לפסול את חוות הדעת של ד"ר סגל. טענה זו יש לבחון ביחס לשתי בקשות; הבקשה המקורית לפסילת חוות הדעת, שהועלתה על ידי ב"כ המערערת בעת הדיון ביום 6/9/09, והבקשה הנוספת לפסילת חוות הדעת של ד"ר סגל, שהועלתה במכתב ב"כ המערערת מיום 22/9/09, מכתב שלגביו יש ספק אם הגיע אל ועדת הערר.

 

          בכל הנוגע לבקשת הפסילה שהועלתה בעת הדיון מיום 6/9/09 - הרי שמהחלטתה של הועדה עולה ברורות כי היא לא סברה שהאיחור בהגשת חוות הדעת מצדיק את פסילתה. עם זאת, הועדה קיבלה טענות שהעלה ב"כ המערער בענין העדר ההנמקה והעדר הפירוט, והשיבה את עניינה של המערערת אל ד"ר סגל לשם השלמת חוות הדעת. לדעתנו, בהחלטת ועדת הערר יש משום דחיית הבקשה לפסילת חוות דעתו של ד"ר סגל, ביחד עם קבלה חלקית של הטענות כנגד חוות הדעת.

 

          בכל הנוגע לבקשת הפסילה שהועלתה במכתב ובהתאם לאמור בסעיף 29 לעיל, אנו רואים אותה ככזו שנדחתה על ידי ועדת הערר - אנו סבורים שאין פגם בדחיית הבקשה (גם אם בהעדר התייחסות מפורשת למכתב ב"כ המערערת מיום 22/9/09, נעשתה דחיה זו באופן בלתי מודע, דבר שייתכן אם אכן המכתב מיום 22/9/09 לא הומצא לועדת הערר). בחינת בקשת הפסילה שהועלתה במכתב מיום 22/9/09, מעלה כי היא מבוססת רק על הטענה שאין זה נכון להחזיר את עניינה של המערערת אל אותו מומחה שכבר נתן חוות דעת פגומה. לדעתנו, כאשר מומחה רפואי נותן חוות דעת לקונית, ומזמין חוות הדעת מבקש לקבל פירוט והנמקה של חוות הדעת - אין פגם בכך שהוא פונה שוב לנותן חוות הדעת ומבקש פירוט והנמקה. יתרה מכך; ב"כ המערערת היה בדיון בועדה ביום 6/9/09, בעת שהוחלט לבקש השלמת חוות הדעת מאת ד"ר סגל. את הטענות כנגד הפניה המחודשת לד"ר סגל, היה עליו להעלות מייד עם מתן ההחלטה האמורה, ולא להמתין עד לאחר שתתקבל חוות הדעת המשלימה. המתנה זו מעוררת את החשש שמא העלאת הטענה המחודשת בענין פסילת חוות הדעת, באה רק בשל תוכן חוות הדעת המשלימה, ולא מטעמים ענייניים.

 

          על כן, אין אנו מקבלים גם את הטענות בענין פסילת חוות דעתו של ד"ר סגל.

 

35.     ענין הנכות הרפואית של המערערת והפחתת היקף שעות התוכנית האישית

 

          אחת מטענות ב"כ המערערת עוסקת בהעדר התייחסותה של הועדה להמלצת בוחנת המקרים המיוחדים מיום 12/7/09, שהמליצה על תוכנית בהיקף של שעה אחת. אין אנו מקבלים טענה זו, שכן בהחלטת ועדת הערר מיום 6/9/09, נקבע כי היא מאמצת את עמדת ב"כ החברה על כך ש"לא ניתן" לקבוע למערערת תוכנית בהיקף מופחת, בשל העדר קביעה מתאימה של דרגת אי-כושר. ענין זה, משליל לא רק על ההתייחסות להמלצת בוחנת המקרים המיוחדים, אלא גם לעצם ההחלטה שלא לקבל את טענת המערערת על כך שנכון לקבוע לה תוכנית אישית בהיקף מופחת של שעות.

 

          לשם הבהרת ענין זה, נביא כאן עוד ציטוט מסעיף 43 לחוק:

"(א)      תכנית אישית כאמור בסעיף 42 תהיה בהיקף של שלושים שעות שבועיות לפחות (בסעיף זה - היקף השעות המזערי), ולא יותר מארבעים שעות שבועיות; לענין זה יובאו בחשבון, לגבי משתתף שהוא עובד - שעות עבודתו.

(ב)        על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי בוחן מקרים מיוחדים להקטין את היקף השעות המזערי של תכנית אישית שהוכנה למשתתף מסוים עד לחמש עשרה שעות שבועיות (בסעיף זה - היקף השעות המזערי המופחת), בהתקיים כל אלה:

(1)        מתכנן היעדים התעסוקתי שהכין את התכנית האישית בעבור אותו משתתף או שאמור להכינה, קבע כי המשתתף עשה את מרב המאמצים לסייע בהפנייתו לעבודה ובהכנת תכנית אישית בעבורו, ולבצע את התכנית האישית שהוכנה לו, ככל שהובנה;

(2)        בוחן המקרים המיוחדים נוכח כי בפני המשתתף קשיים של ממש שהיו מונעים מכל משתתף סביר לבצע תכנית אישית בהיקף השעות המזערי, יהיו מרכיביה של התכנית האישית אשר יהיו;

(3)        השר או עובד ציבור שהוא הסמיך לכך אישר את הקטנת היקף השעות המזערי בעבור אותו משתתף.

(ג)        בוחן מקרים מיוחדים לא יבחן לפי הוראות סעיף קטן (ב) את הקטנת היקף השעות המזערי של תכנית אישית שהוכנה על ידו או שהוא אמור להכינה.

(ד)        השר, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי בתקנות, להפחית את היקף השעות המזערי ואת היקף השעות המזערי המופחת, דרך כלל או לסוגי משתתפים שיקבע, ורשאי הוא, בתקנות לפי סעיף קטן זה, לקבוע תנאים להפחתת היקף השעות כאמור; מנהל מרכז תעסוקה וכן ועדת ערר רשאים להמליץ בפני השר על הפחתת היקפי השעות כאמור בסעיף קטן זה לגבי סוגי משתתפים, בהסתמך על הניסיון המצטבר מיישום הוראות פרק זה כמרכז התעסוקה.

(ה)       ... [ס"ק (ה) כבר צוטט לעיל בסעיף 17 לפסק דין זה]".

 

          מכח סעיף 43(ד) לחוק, קבע השר הוראות בדבר הפחתת היקף השעות המזערי. מדובר בתקנות המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (שילוב מקבלי גמלאות בעבודה) (הוראת שעה) (הפחתת היקף השעות המזערי של תכנית אישית לסוגי משתתפים), התשס"ו-2006.

 

          פסקאות (1) ו-(2) לתקנה 1 לאותן תקנות מתייחסות למשתתפים שהם נכים, כך:

"היקף השעות המזערי של תכנית אישית למשתתף -

(1)        שנקבעה לגביו דרגת אי-כושר להשתכר של שבעים וחמישה אחוזים לפחות, לפי הוראות פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי ... או למשתתפת שהוכרה כעקרת בית נכה, כהגדרתה בפרק ט' האמור, יהא שעה בחודש, זולת אם המשתתף או המשתתפת ביקשו כי תוכן בעבורם תכנית אישית בהיקף שעות גדול יותר.

(2)        שנקבעה לגביו דרגת אי-כושר להשתכר שהיא פחות מ-75 אחוזים, לפי הוראות פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי ... - יהא בהתאם לאחוז כושרו, זולת אם המשתתף ביקש כי תוכן בעבורו תכנית אישית בהיקף שעות גדול יותר".

 

          מכאן, שאכן, אחוזי הנכות הרפואית אינם אלה שיש להביאם בחשבון, אלא מה שיש להביאו בחשבון הוא דרגת אי-הכושר שנקבעה. בנוסף, בוחנת המקרים המיוחדים, לא היתה מוסמכת להמליץ על תוכנית בהיקף של פחות מ-15 שעות שבועיות.

 

לפיכך, אין מקום לקבוע כי ועדת הערר שגתה בכך שהיא לא קיבלה את טענות ב"כ המערערת בעניינים אלה.

         

36.     אי-התייחסות ועדת הערר לטענה בדבר אי-הפניית המערערת לאבחון תעסוקתי

 

          מקובלת עלינו טענת ב"כ המערערת על כך שועדת הערר לא נהגה כשורה בכך שלא התייחסה לטענה שהועלתה בערר עצמו (סעיף ז' לנימוקי הערר) על כך שהיה מקום להפנות את המערערת לאבחון תעסוקתי. לדעתנו, על ועדת הערר להתייחס לטענות המועלות בפניה, גם אם הן טענות שנטענו בכתב ולא חזרו עליהן בעל פה בעת הדיון.

 

          עם זאת, בהתחשב באופי ה"ערעורי" של הדיון, ומתוך התחשבות בהלכה שלפיה יש לדאוג לכך שלא יהיה ערוב תחומין בין תפקידה של ועדת הערר לבין תפקידו של בית הדין לעבודה, אנו סבורים כי אין בפגם זה כדי להצדיק את קבלת הערעור.

 

          לגופו של ענין, נראה לנו כי לא היתה טעות בהחלטת הועדה שלא להורות על הפניית המערערת לאבחון תעסוקתי. ממילא, התוכנית האישית אמורה להיות כזו שכוללת גם התייחסות לבעייתיות המיוחדת של המערערת וסיכויי שילובה בעבודה. הדעת נותנת שבמהלך החודשים שבהם אמורה התוכנית האישית להיות מיושמת, תעבור המערערת גם אבחון תעסוקתי.

 

 

לסיכום

 

37.     בשל המוסבר לעיל, ותוך שאנו מביאים בחשבון את ההלכה הפסוקה על הצורך להקפיד על תחימת הגבולות בין ועדת הערר כערכאה הדיונית לבין בית הדין לעבודה כערכאת הערעור - לא ראינו שיש מקום להתערב בהחלטתה של ועדת הערר, ואנו דוחים את הערעור.

 

38.     מאחר שמדובר בנסיון למימוש זכויות בתחום הבטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות.

 

39.     כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.

 

 

ניתן היום, כ"ב בניסן תש"ע, 6 באפריל 2010, בהעדר הצדדים.

 

 

     ______________                     _______________                 ________________

    חיים ארמון, שופט                נציג ציבור (עובדים)           נציג ציבור (מעבידים)