בית הדין לעבודה

 

 

 

 

 

 

 

פ   ס   ק          ד   י   ן

 

תמצית הליכי הדיון בתובענה

 

1.       בכתב התביעה עתרה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצויי פיטורים, , הפרשי שכר עבודה, גמול שעות נוספות, פדיון חופשה ופדיון דמי הבראה. בבסיס התביעה, עמדה טענת התובעת שהיא התפטרה מעבודתה אצל הנתבעת בנסיבות המזכות אותה בתשלום פיצויי פיטורים, באשר התפטרות זו היתה עקב העובדה שהנתבעת לא הסכימה לשלם לתובעת את המגיע לה, למרות התראותיה של התובעת.

 

2.       הנתבעת הגישה כתב הגנה (במסגרת בקשה לסילוק התביע על הסף - בש"א 3015/08), ובו הכחישה את זכאות התובעת לקבל ממנה דבר מה - וכן העלתה טענות בענין סילוק התביעה על הסף.

 

3.       הצדדים התייצבו להליך של גישור בפני נציג ציבור, אך לא הגיעו להסכמה.

 

4.       בהחלטה מיום 7/8/08, נדחתה הבקשה לסילוק התביעה על הסף (בש"א 3015/08 הנ"ל), תוך שנקבע שהטענות שהועלו בה יוכלו להידון כטענות הגנה כנגד גוף התביעה, והתיק נקבע לדיון מוקדם.

 

5.       בדיון המוקדם, נוסחו המוסכמות והפלוגתאות, ניתנה החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית, והתיק נקבע להוכחות.

 

6.       מחמת איחור בהגשת תצהירים מטעם התובעת, הוגשה בקשה נוספת לסילוק התביעה על הסף (בש"א 2415/09). גם בקשה זו לא התקבלה, אך המועד שנקבע להוכחות - בוטל, ונקצב מועד חדש (מוארך) להגשת תצהירים מטעם התובעת. בהמשך, משלא הוגש תצהיר מטעם התובעת גם במועד המוארך, שבה הנתבעת וביקשה את סילוק התביעה על הסף, אך באותו יום כבר הוגש תצהיר של התובעת, כך שבקשה זו נמחקה, ונקבע מועד חדש להוכחות. סמוך לאחר מכן, התקבלה בקשת התובעת להגשת תצהיר נוסף מטעמה.

 

7.       מועד ההוכחות שנקבע נדחה (פעמיים) ובסופו של דבר שמענו את עדויותיהם של עדי הצדדים ואת סיכומיהם (הקצרים) של באי כחם.

 

8.       גם במהלך ישיבת ההוכחות ניסינו לפשר בין הצדדים, אך נכשלנו בכך.

 

 

מספר הערות הקשורות לקביעת העובדות

 

9.       בטרם נפרט את העובדות שאותן אנו קובעים, ברצוננו לתת מעט רקע שיוכל להסביר כיצד הגענו למסקנה בדבר קביעת אותן עובדות.

 

10.     עיקר נטל ההוכחה בתובענה זו, מוטל על התובעת. כך המצב בענין הוכחת תקופת העבודה, בענין הוכחת המתכונת של העבודה הרגילה, בענין הוכחת השעות הנוספות הנטענות ובענין הוכחת סיבת התפטרותה ושאלת ההתראה טרם ההתפטרות.

 

11.     בעוד גרסתה של התובעת בתצהירה היתה יכולה להיראות סבירה (אם כי בלתי שגרתית), הרי שבמהלך שמיעת עדותה של התובעת הגענו למסקנה הברורה כי מידת המהימנות שניתן לייחס לה - היא נמוכה ביותר. לפיכך, בכמעט כל הנושאים שבהם יש מחלוקת עובדתית בין הצדדים, העדפנו שלא לבסס את הקביעה העובדתית על גרסת התובעת.

 

          כדי שלא ניראה כמי שפועלים על סמך תחושות עלומות, נביא להלן מספר דוגמאות לשם המחשת העניינים שהביאונו לייחס לעדות התובעת את המהימנות הנמוכה שאנו מייחסים לה.

 

12.     אין חולק כי התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת בשליש האחרון של שנת 2005 (יש מחלוקת על מועד ההתחלה המדוייק), וכי למרות זאת הנתבעת החלה להוציא לתובעת תלושי משכורת, רק מפברואר 2006. אין גם חולק שתלושי המשכורת שהוצאו בתקופה שמפברואר ועד יום 2006 - היו בעבור 43 שעות בחודש בלבד.

 

          גרסת התובעת היא כי במשך כל תקופת העבודה אצל הנתבעת, היא עבדה בהיקף של לפחות 34 שעות שבועיות, וזאת - בנוסף לשעות נוספות רבות שהתובעת מעריכה את שווין כשווי של 500 ¤ בחודש ממוצע. התובעת הסבירה בתצהירה שמאחר שהיא עלתה ארצה רק בחודש ינואר 2005, ובשל קשיי השפה והתרבות - היא כלל לא ידעה תחילה שהיא זכאית לקבל תלושי משכורת, והדבר נודע לה רק לאחר מכן, כשהיא ביקשה לקבל מהמדינה סיוע בשכר דירה, והתבקשה להציג תלושי משכורת. התובעת פנתה לנתבעת בבקשה לקבל תלושים ורק אז החלה הנתבעת להוציא לה תלושי משכורת, אך גם אלה - לא שיקפו את שכרה האמיתי. גרסה זו, כאמור לעיל, אף שכאמור היא אינה שגרתית, היתה יכולה להתקבל על הדעת. אולם, בעדותה של התובעת התברר שלא ניתן לקבל את הגרסה האמורה, וזאת בשל האמור להלן:

 

א.      התובעת אינה עולה חדשה. היא ישראלית, ילידת הארץ, גרה בישראל עד שהגיעה לגיל 20, ואין לה כל "קשיי שפה" בעברית (בדיבור ובקריאה), כנטען בתצהיר, אף שבמשך 25 שנה היא חיה בצרפת.

 

ב.       בניגוד לאמור בתצהירה של התובעת על כך שהיא כלל לא ידעה על זכאותה לקבל תלושי שכר עד אשר התבקשה להמציא תלושי שכר, כדי לקבל סיוע בשכר דירה, העידה התובעת כי מההתחלה היא ידעה שהיא אמורה לקבל תלושי שכר ושתלושים אלה נדרשים לה לשם קבלת סיוע מהמדינה בשכר דירה.

 

ג.       במהלך עדותה של התובעת, התברר כי תלושי המשכורת שהיו נחוצים לתובעת לשם קבלת סיוע בשכר דירה, היו כאלה שמשקפים יום עבודה שהוא לפחות בן 6 שעות. מאחר שכל התלושים שהוצאו, עד חודש יולי 2006, לא שיקפו יום עבודה כזה, התברר שממילא לא היה יכול להיות קשר בין תלושי המשכורת באותה תקופה לבין קבלת הסיוע בשכר דירה, כך שהגרסה הראשונית של התובעת אינה מתיישבת עם התלושים. בנוסף, התובעת העידה כי היא כבר לא השתמשה בתלושים לשם קבלת הסיוע בשכר הדירה, מאחר ש"זה כבר לא היה רלוונטי אז".

 

ד.       לשאלה מדוע הוצאו לתובעת תלושי משכורת שמשקפים שעות עבודה במספר נמוך הרבה יותר מהמספר האמיתי על פי גרסת התובעת, נתנה התובעת שתי גרסאות אל הסברים שניתנו לה על ידי הנתבעת או בעלה של הנתבעת - מר רפי אטיאס שייקרא להלן: "רפי"), ואשר הוא היה זה שניהל את כל הצד הכספי של החנות שהתובעת עבדה בה. גרסאות התובעת על ההסברים שניתנו לה, אינן מתיישבות זו עם זו, ואף אינן סבירות לכשעצמן - כמודגם להלן.

 

גרסה אחת של התובעת באשר להסבר שניתן לה, היתה שהנתבעת או רפי אמרו לתובעת שהתלושים והשכר הם בעבור מספר שעות מופחת, בשל קשיים כספיים של הנתבעת ושל רפי. הגרסה על הסבר זה אינה סבירה בעינינו, מאחר שאין להבין מדוע התובעת (שלגרסתה, אכן הסכימה להמתין עד לשיפור המצב הכלכלי של הנתבעת לשם קבלת השכר שהגיע לה), לא ביקשה שבינתיים לפחות יוצאו לה תלושים אמיתיים ורק התשלום יבוצע בעתיד, תלושים אמיתיים כאלה, היו יכולים לשמש את התובעת לשם קבלת הסיוע בשכר הדירה. בנוסף, הגרסה על הסבר זה אינה מתיישבת עם העובדה שפתאום, עם פתיחת חנות חדשה של הנתבעת באוגוסט  2006, (פתיחה שסביר להניח גרמה לנתבעת ולרפי להוצאות נוספות) - הצליחה הנתבעת לשלם בעבור מספר השעות האמיתי.

 

גרסה שניה של התובעת באשר להסבר שניתן לה אודות אי-נכונותם של תלושי המשכורת, היתה שהנתבעת או רפי אמרו לתובעת שכך התובעת תוכל לשלם פחות מסים. גרסה זו, מלבד העובדה שהיא אינה מתיישבת עם הגרסה הקודמת, אינה יכולה להיות הגיונית מאחר שאם אכן ההסבר שניתן לתובעת היה שמדובר בפעולה שהיא כביכול, לטובתה, היתה התובעת יכולה להודיע שהיא מוחלת על אותה "טובה" והיא מבקשת לקבל תלושים שמשקפים את שעות העבודה האמיתיות, וכך - תוכל לקבל סיוע בשכר דירה.

 

לפיכך, הרבה יותר סביר בעינינו שלא היה צורך בכל הסבר, אלא התלושים שהוצאו לחודשים פברואר עד יולי 2006, אכן שיקפו שעות עבודה במספר שהוא לפחות דומה למספר האמיתי (לענין מספר השעות האמיתי - עוד נתייחס במהלך פירוט העובדות להלן).

 

13.     גרסת הנתבעת היא שההיכרות בין הצדדים החלה ביוזמתו של מר שמעון אזרזר (המכונה "ג'ימי", וכך הוא ייקרא להלן), שביקש מרפי לסייע לתובעת. התובעת מכחישה גרסה זו. בעת חקירתה הנגדית, משהתובעת נשאלה תחילה על ג'ימי, היא בחרה תחילה להכחיש את עצם ההיכרות עמו. לאחר שאלות נוספות לגביו, היא הודתה כי היא מכירה אותו. אנו סבורים שההכחשה הראשונית של עצם עובדת ההיכרות עם ג'ימי, מלמדת על רצונה של התובעת להרחיק את עצמה מג'ימי, וזאת - במטרה להראות שגרסת התובעים אינה נכונה. בפועל, גם הכחשה זו גרמה להגברת פקפוקינו במהימנות התובעת.

 

14.     התובעת העידה כי בחלק מהתקופה היא עבדה גם במחסן השייך לרפי ואשר נמצא בבלפוריה. התובעת העידה תחילה כי בתקופת עבודתה במחסן - היא לא קיבלה תלושי משכורת. משהתובעת נשאלה על התקופה שבה לטענתה היא עבדה במחסן, היא העידה כי מדובר במרץ ובאפריל 2006. משתשומת לבה של התובעת הוסבה לכך שבאותה עת כבר הוצאו לה תלושי משכורת, היא לא ידעה כיצד להסביר את גרסתה, עד שהודיעה כי היא לא הבינה את השאלה.

 

הסבר זה - נדחה על ידינו מכל וכל. ברור לנו כי התובעת הבינה את השאלה, והרבה יותר סביר בעינינו שכל ענין העבודה במחסן הועלה על ידי התובעת כנסיון נוסף להראות את רפי כמי שאינו דואג לזכויות עובדיו (התובעת העידה על העסקת ילדים במחסן מבלי שקיבלו תלושי משכורת. נעיר כי רפי מכחיש כי באותה עת היה לו מחסן בבלפוריה, ונראה שהתובעת השתמשה באיזו ידיעה שהיתה לה על קיומו של מחסן בבעלות רפי, וניסתה לייחס לעצמה את ההעסקה באותו מחסן).

 

15.     גרסת התובעת בענין נסיבות התפטרותה - גם היא אינה סבירה. על פי גרסתה, כפי שהיא כעת לאחר עדותה, התובעת הסכימה במשך חודשים רבים (מספטמבר 2005 ועד יולי 2006) לעבוד אצל הנתבעת בהיקף משרה של 34 שעות שבועיות ועוד שעות נוספות לא מעטות, אף ששילמו לה רק כרבע מהשכר שהגיע לה בכל חודש ואף שכשהוציאו לה תלושי משכורת, התלושים לא הועילו לה לקבל סיוע בשכר דירה שהגיע לה כשרק לשם כך היא היתה מעוניינת בתלושים, אך דווקא בחודש הראשון לאחר ששכרה הועלה והיא אכן קיבלה את המגיע לה - היא החליטה כי הגיעו מים עד נפש והיא מעדיפה להתפטר, התפטרות שלגרסת התובעת, נעשתה מבלי שהיא כלל מצאה עבודה אחרת.

 

16.     הפרוטוקול כולל דוגמאות נוספות לבעייתיות משמעותית במהימנות התובעת, אך נסתפק בדוגמאות שהבאנו לעיל.

 

          מכל מקום, בשל כך - אנו מתקשים מאד לבסס את קביעת העובדות על פי גרסה כלשהי של התובעת.

 

17.     עד נוסף מטעם התובעת היה מר יהודה טובי. הרושם העיקרי שנותר אצלנו מעדותו, היתה ההתרשמות הברורה שהוא הצטער מאד על כך שהוא הגיע להעיד. בתצהירו הוא הצהיר "למיטב זכרונו" על תקופת עבודתה של התובעת, על ימי עבודתה ועל שעות עבודתה, אך בעדותו התברר כי מבחינתו הביטוי "מיטב הזכרון" משמעו שהוא אינו עומד מאחורי הדברים שהוצהרו כך בתצהירו. כפי הנראה, בעת שחתם על תצהירו הוא שש לעזור לתובעת באופן שלא היה מנוסח על ידיו, אך הוא לא חשב ברצינות שלדברים אלה אמור להיות כיסוי, ומשבא להעיד בבית הדין, הוא חש מאד שלא בנוח על כך שהוא אמור לתמוך בדברים שבנכונותם הוא אינו בטוח. לפיכך, אין אנו נותנים משקל ממשי לתצהירו.

 

18.     מטעם הנתבעת - העיד רק רפי.

 

גם גרסתו של רפי אינה נקיה מספקות, אם כי, לדעתנו, גרסתו של רפי קרובה לאמת הרבה יותר מאשר גרסת התובעת. כך למשל, אין זה סביר בעינינו שבכל אחד מהחודשים שממרץ 2006 ועד יולי 2006, שבהם עבודת התובעת לא היתה מלאה - היו לתובעת בדיוק 43 שעות עבודה. תמיהה זו מביאה אותנו למסקנה שגם כשהוצאו התלושים - הם לא היו על פי הרישום המדוייק של שעות העבודה, אלא היו לפי הערכה מסויימת של מספר השעות (שלדעתנו, לאחר דחיית גרסת התובעת, אכן היתה הערכה קרובה לאמת).

 

19.     מכל מקום, אין לנו מנוס מקביעת העובדות על סמך חומר הראיות שבפנינו, גם אם הוא בעייתי.

 

 

אלה העובדות שאותן אנו קובעים

 

20.     רפי והנתבעת היו הבעלים של חנות בשם "ויטראז'" בקניון בעפולה. החנות היתה רשומה על שם הנתבעת, אך מי שניהל אותה ועסק בכל ענייניה הכספיים - היה רפי. הנתבעת עסקה יותר במכירות המוצרים, ושהתה בחנות, אך גם רפי שהה בחנות. לעתים, גם מי מילדי בני הזוג היה בחנות, ובעיקר - בתם הבכורה.

 

21.     התובעת שבה לישראל בינואר 2005, לאחר כ-25 שנות מגורים בצרפת. התובעת הגיעה לארץ עם אחד מבניה, שני בנים אחרים שלה - נותרו בצרפת. עם תחילת שהותה המחודשת בישראל, התגוררה התובעת אצל אחותה בעפולה, אך היא חיפשה גם עבודה וגם רצתה לשכור דירה.

 

22.     התובעת עבדה זמן מה בחנות "הוניגמן" בעפולה, ובחודש ספטמבר 2005, החלה לשכור דירה.

 

23.     התובעת הכירה את ג'ימי וסיפרה לו שהיא מחפשת עבודה ושיש לה נסיון במכירות. ג'ימי מכיר את הנתבעת ואת רפי, וסבר שהם יוכלו לסייע לתובעת. לפיכך, פנה ג'ימי אל רפי ושאל אם התובעת תוכל להשתלב בעבודה בחנותם. לבקשת ג'ימי, הסכים רפי לקבל את התובעת לעבודה כממלאת מקום בחנות, בעת שהן הנתבעת והן רפי אינם מצויים בה.

 

24.     בעקבות ההסכמה, החלה התובעת לעבוד בחנותם של רפי ושל הנתבעת במהלך חודש אוקטובר 2005 (המועד המדוייק לא הוברר, אך נראה לנו כי נכון לקבוע שמדובר בתחילת חודש אוקטובר 2005, וזאת נוכח העובדה שבספטמבר 2006 שולמו לתובעת דמי הבראה, פעולה שמתיישבת עם השלמת שנת עבודה בספטמבר).

 

25.     בכל התקופה שמתחילת העבודה באוקטובר 2005 ועד יום 23/1/06, עבודתה של התובעת בחנות היתה רק במשך מספר שעות ספורות בחודש, כאשר הן הנתבעת, הן רפי והן בתם הבכורה לא היו יכולים להיות בחנות. רפי שילם לתובעת שכר בסך 20 ¤ לשעה, בהתאם לשעות העבודה, מבלי לרשום את השכר כהוצאה ומבלי להוציא תלושי משכורת לתובעת. (לטענתו של רפי, אי-הוצאת התלושים נבעה מבקשתה של התובעת, שסברה כי ענין זה עלול להזיק לה בקבלת זכויות מאת המוסד לביטוח לאומי, בשל מחלתו של בנה. ייתכן שטענה זו נכונה, אך אין אנו קובעים אותה כחלק מהעובדות, ממילא אין צורך שנכריע בשאלת הסיבה לאי-הוצאת תלושי המשכורת).

 

          מעבר לקביעה שמדובר בשעות בודדות לחודש, שבעבורן קיבלה התובעת את השכר בסך 20 ¤ לשעה, אין באפשרותנו לקבוע את מספר השעות הנכון שבהן עבדה התובעת בכל אחד מהחודשים שמאוקטובר 2005 ועד יום 23/1/06.

 

26.     במהלך ינואר 2006, החלו הנתבעת ורפי לתכנן פתיחת חנות חדשה שלהם ברעננה. לצורך כך רפי נסע לחו"ל לאיתור סחורה שתיובא לישראל. רפי נסע ביום 24/1/06 ושב ארצה ביום 6/2/06, אך היה ברור שעקב ההיערכות לפתיחת החנות החדשה, יוכל רפי להקדיש פחות זמן לחנות בעפולה.

 

          לפיכך, הסכימו הצדדים כי מספר שעות העבודה של התובעת בחנות יוגבר, וכי התובעת כבר תהיה רשומה כעובדת בחנות, ושכרה ישולם במקביל להוצאת תלושי משכורת.

 

27.     התובעת החלה לעבוד במתכונת עבודה מוגברת (יחסית) זו, החל ביום 24/1/06. אולם, רפי דאג להתחלת הוצאת תלושי המשכורת, רק החל מחודש פברואר 2006. 

 

          לגרסתו של רפי, תלושי המשכורת שהוצאו בעבור החודשים שמפברואר ועד יולי 2006, תואמים במדוייק את שעות העבודה של התובעת. גרסה זו, כאמור כבר לעיל, אינה מקובלת עלינו, באשר אין זה סביר בעינינו שבכל אחד מהחודשים שבין מרץ לבין יולי 2006, התובעת עבדה בדיוק 43 שעות, ושמספר ימי העבודה שלה היה בדיוק 14 (כעולה מהרישום בענין הנסיעות).

 

          אנו סבורים כי רפי לא הקפיד לדאוג לכך שתלושי המשכורת ישקפו את המצב בפועל באופן מדוייק. עם זאת, הן על סמך גרסתו של רפי והן על סמך העובדה שהתובעת הסתפקה במה ששולם לה ובתלושים שניתנו לה (שכן גרסתה על כך שהיא לא הסתפקה בכך - נדחית על ידינו), אנו סבורים שניתן לקבוע שהרישום בתלושים הוא קרוב, פחות או יותר, למה שאכן היה במציאות.

 

          מהרישום בתלושים עולה כי יום עבודה היה בן כ-3 שעות (כך ניתן להבין מההבדל שבין תלוש חודש פברואר 2006 לבין כל אחד מהתלושים האחרים שעד יולי 2006, באשר בפברואר רשומים 13 ימי עבודה שבהם היו 40 שעות עבודה, ובכל אחד מהחודשים האחרים רשומים 14 ימי עבודה שבהם היו 43 שעות עבודה).

 

בהתאם לכך, אנו סבורים שניתן לקבוע במידה מספקת של סבירות שהתובעת עבדה בערך 3 ימים בשבוע ובכל יום עבודה עברה בערך 3 שעות (הממוצע היה קצת מעל 3 שעות).

 

השכר לשעה נותר בסך 20 ¤, ובנוסף אליו שולמו לתובע גם הוצאות נסיעה בסך 7 ¤ ליום. ממוצע שעות העבודה לחודש בתקופה שמיום 24/1/06 ועד יולי 2006 היה 42.5, כך שהשכר החודשי הממוצע של התובעת בעד אותה תקופה היה בסך 850 ¤ לחודש.

 

 

28.     התובעת רשמה את שעות עבודתה במהלך התקופה האמורה, רישומים אלה הועברו אל רפי לשם תשלום השכר, אך לאחר התשלום - הם לא נותרו בידיו. סביר להניח שהם גם לא הועברו אל מנהל החשבונות שדאג להכין את התלושים, שכן אחרת - נראה שהוא היה דואג לכך שהתלושים ישקפו במדוייק את שעות העבודה ואת ימי העבודה.

 

29.     בחודש יולי 2006, פרצה מלחמת לבנון השניה, אך העבודה בחנותם של הנתבעת ושל רפי, לא השתנתה עקב כך.

 

30.     בחודש אוגוסט 2006, הנתבעת ורפי פתחו את החנות ברעננה. הפתיחה היתה מייד עם תום מלחמת לבנון השניה, אך שניהם נדרשו ליותר עבודה ברעננה גם בחלק הראשון של אוגוסט 2006.

 

          עם פתיחת החנות ברעננה, עברה הנתבעת לעבוד בעיקר בחנות ברעננה. על כן היה צורך בהעלאה נוספת של מספר שעות עבודתה של התובעת בחנות בעפולה.

 

31.     בחודש אוגוסט 2006, עבדה התובעת 180 שעות עבודה, במהלך 27 ימי עבודה. רפי שילם לה שכר בהתאם (שכר בסך 3,600 ¤ לפי 20 ¤ לשעה).

 

32.     בחושד ספטמבר 2006, היה צורך גם בעבודה בשעות נוספות, גם בשל חגי תשרי שלקראתם יש עבודה נוספת בחנות. רפי העלה לתובעת את השכר הבסיסי באותו חודש. החל מחודש זה, שכרה של התובעת עמד על 22 ¤ לשעה במקום 20 ¤ לשעה.

 

התובעת עבדה באותו חודש 26 ימי עבודה (נראה שהיתה עבודה גם במוצאי שבתות, שכן כאמור להלן - התובעת גם ניצלה חופשה באותו חודש, וכן נראה שאחד מימי העבודה שחושבו היה היום השני של ראש השנה), שבהן היו 186 שעות עבודה רגילות ועוד 17 שעות נוספות.

 

בנוסף, ניצלה התובעת 12.8 שעות חופשה (שהם 1.6 ימים, ואנו רואים אותם כניצול של יום חופשה אחד, באשר לא ניתן לנצל יום חופשה באופן חלקי).

 

33.     רפי שילם לתובעת בעד עבודתה בחודש ספטמבר 2006, תשלומים ברכיבים הבאים:

-        שכר יסוד - 4,092 ¤ (186 שעות כפול 22 ¤ לשעה).

-        דמי חופשה - 282 ¤ (סך מעוגל של 12.8 שעות כפול 22 ¤ לשעה).

-        גמול שעות נוספות לפי תעריף של 125% - 468 ¤ (סך מעוגל של 17 שעות כפול 22 ¤ לשעה כפול 125%).

-        דמי הבראה - 795 ¤ (2.5 ימי הבראה לפי תעריף של 318 ¤ ליום).

 

          (במאמר מוסגר נזכיר כאן כי אילו גרסת התובעת היתה מתקבלת, היה נמצא שדווקא בחודש זה, שבו עלה שכרה ובו היא גם קיבלה - לראשונה - שכר מלא בעד החודש הקודם, היא הגיע למסקנה שאין זה נכון להמשיך לעבוד בחנות והודיעה על התפטרותה, זאת אחרי שבמשך כ-10 חודשים היא עבדה באופן דומה וקיבלה רק כרבע מהמגיע לה. ענין זה ממחיש שוב עד כמה גרסת התובעת אינה סבירה).

 

34.     רישומי התובעת לגבי עבודתה בחודש אוקטובר 2006 - נותרו. לפיכך אנו יכולים לקבוע את מספר השעות המדוייק באותו חודש. עם זאת, לגבי יום 1/10/06, שהיה ערב יום כיפור, מקובלת עלינו גרסתו של רפי שהתובעת עבדה באותו יום רק 3 שעות (מ-10:00 עד 13:00), ולא 8 שעות החל משעה 10:00, כאמור ברישומיה. בהתאם לכך, אנו יכולים לקבוע שהתובעת עבדה בחודש אוקטובר 2006, שעות כמפורט להלן:

          ביום 1/10/06 - 3 שעות. ביום 3/10/06 - 10 שעות. ביום 4/10/06 - 10:30 שעות. ביום 5/10/06 - 10 שעות. ביום 6/10/06 - 4:30 שעות. ביום 8/10/06 - 10 שעות. ביום 9/10/06 - 9:30 שעות. ביום 10/10/06 - 9 שעות. ביום 11/10/06 - 9 שעות. ביום 12/10/06 - 9 שעות. ביום 13/10/06 - 4 שעות. ביום 15/10/06 - 8 שעות. ביום 16/10/06 - 8 שעות. ביום 17/10/06 - 8 שעות. ביום 18/10/06 - 8 שעות. ביום 19/10/06 - 8 שעות. ביום 20/10/06 - 3:30 שעות. ביום 22/10/06 - 8 שעות. ביום 23/10/06 - 6 שעות. ביום 24/10/06 - 6:30 שעות. ביום 25/10/06 - 6 שעות. בסך הכל מדובר ב-158.5 שעות עבודה. מתוכן - 12.5 שעות נוספות בטווח השעתיים הנוספות הראשונות באותו יום (שעליהן מגיעה תוספת בשיעור 25%) ועוד חצי שעה נוספת מעבר לטווח זה (שעליה מגיעה תוספת בשיעור 50%). בהתאם לנתונים אלה, הרי שבעבור חודש אוקטובר 2006 הגיע לתובעת שכר כולל גמול שעות נוספות בסך של 3,561.25 ¤.

 

35.     בנוסף לאמור לעיל, לא נראה שיש חולק כי התובעת זכאית לקבל תשלום בגובה שכר יום עבודה בעד יום כיפור (2/10/06). אמנם, התובעת לא עתרה לתשלום "דמי חגים" אך היא כללה את הרישום של 8 שעות עבודה בתוך רישום ימי השעות שהיא ערכה, וגם רפי לא חלק על כך במכתבו לתובעת. על כן, לסכום האמור לעיל יש להוסיף סך של 176 ¤, והסכום הכולל שיש לראות את התובעת כזכאית לו בעד עבודתה בחודש אוקטובר 2006 היה בסך 3,737.25 ¤.

 

36.     ביום 25/10/06, הודיעה התובעת לרפי כי עליה לנסוע בדחיפות לצרפת בשל כך שבנה שגר שם, פרק את הכתף. רפי הסכים לנסיעת התובעת. התובעת הציעה לרפי שהיא תביא עובדת שתחליף אותה, אך רפי לא הסכים.

 

          בדיעבד, התברר כי התובעת לא נסעה כלל לצרפת. היא היתה עסוקה בהכנות לפתיחת חנות אחרת, ביוזמת בן זוגה של התובעת. רפי, שראה את התובעת עוסקת באותן הכנות, התעמת עמה בענין זה, ואז הוברר לו כי אין בכוונת התובעת לשוב לעבודה.

 

37.     בתחילת חודש נובמבר 2006, דרשו התובעת ובן זוגה כי רפי ישלם לתובעת את המגיע לה בעבור חודש אוקטובר 2006. התובעת מסרה לרפי פירוט של הדרישה, על גבי הנייר שבו נרשמו שעות העבודה. הדרישה כללה, בנוסף לשכר העבודה בעבור אוקטובר, גם תשלום בעבור 5 ימי חופשה. (נעיר כי גם העובדה שלא נכלל בדרישה מאומה על חוב כלשהו מהעבר אמורה להיזקף, לדעתנו, לחובת גרסת התובעת על כך שהיה חוב כזה).

 

38.     על דרישת התשלום הגיב רפי במכתב מטעמו, שאליו צורף תלוש חודש אוקטובר 2006 וכן צ'ק.

 

          בתלוש חודש אוקטובר שהוכן בעבור התובעת, נרשמה זכאותה לשכר בסך 3,663 ¤ בלבד (נלקחו בחשבון שעות העבודה (כולל יום כיפור) אך בלא התחשבות בגמול השעות הנוספות, וזה מקור ההבדל בין הסכום שהגענו אליו כאמור בסעיף 35 לעיל לבין הסכום שנרשם בתלוש).

 

          בנוסף, נרשם בתלוש תשלום בעבור 5 ימי חופשה (40 שעות), בסך 880 ¤.

 

          מהסכום האמור נוכה תשלום של 112 שעות בסך 2,464 ¤, בגין אי-מתן הודעה מוקדמת, כך שהיתרה לתשלום היתה בסך 2,006 ¤. רפי שילם סכום זה, בצירוף סך של 60 ¤ - שהיה חסר מסכום הנטו של חודש ספטמבר 2006, אך בניכוי סך של 500 ¤, בטענה שהתובעת לקחה מהחנות מוצרים ששווי עלותם הוא 500 ¤.

 

          את הטענה בדבר חוב, כביכול, של התובעת לחנות בגין מוצרים שהיא לקחה בשווי 500 ¤, אין אנו מקבלים. טענה זו אמנם הוזכרה בתצהירו של רפי, אך רק בדרך של אזכור הטענה במכתבו. רפי לא הצהיר במפורש וגם לא העיד כי אכן היה חוב כזה, וברור שלא נתן פירוט של המוצרים והסבר על שווים.

 

39.     עד כאן - פרטנו את העובדות שאותה עלה בידינו לקבוע מכאן ואילך נבחן את זכאותה של התובעת לרכיבי התביעה השונים.

 

 

זכאות התובעת לפיצויי פיטורים

 

40.     משלא קיבלנו את גרסת התובעת בדבר נסיבות התפטרותה - אנו דוחים את התביעה לפיצויי פיטורים.

 

 

הפרשי שכר וגמול שעות נוספות

 

41.     בכל הנוגע להפרשי שכר ולגמול שעות נוספות בגין התקופה שעד ספטמבר 2006, אנו דוחים את התביעה, בהעדר הוכחה שהיו שעות עבודה שהתובעת עבדה אותן ולא קיבלה בעדן את השכר שהגיע לה.

 

42.     בענין חודש אוקטובר 2006, המצב שונה, וזאת הן בשל גמול השעות הנוספות שכלל לא חושב לה, והן בשל כך שלא נמצאה הצדקה לקיזוזים משכרה.

 

נסביר זאת כאן:

 

א.      כעולה מסעיפים 35 ו-38 לעיל, על הנתבעת ורפי היה לשלם לתובעת גמול שעות נוספות שלא הובא בחשבון בתלוש המשכורת של חודש אוקטובר. גמול זה הוא בסך של 74.25 ¤ (ברוטו), הפער בין הסכום שהתובעת נמצאה כזכאית לו לבין מה שנרשם בתלוש.

 

ב.       בהעדר ראיה להצדקת הקיזוז בסך נטו של 500 ¤ בגין קניה בחנות - אין מקום להותיר את הקיזוז על כנו ויש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך נוסף של 500 ¤ נטו.

 

ג.       גם האופן שבו חושב הניכוי בשל אי-מתן הודעה מוקדמת, אינו מקובל עלינו. אמנם, עקרונית,  משנמצא כי התובעת התפטרה בלא מתן הודעה מוקדמת, היתה הנתבעת רשאית לקזז משכרה האחרון את תמורת ההודעה המוקדמת. אולם, קיזוז זה אמור להיעשות על פי הוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 (שלהלן בסעיף זה ייקרא: "החוק"), באופן הבא:

(1)      עד להתפטרותה, עבדה התובעת שנה אחת ו-25 ימים. לפיכך, בהתאם לסעיפים 4(2) ו-5 לחוק, היה עליה לתת הודעה מוקדמת בת 14 ימים, אך ימים אלה הם ימיל קלנדריים, ואינם אמורים לכלול את ימי המנוחה השבועית. 14 ימים קלנדריים בעבודתה של התובעת, כפי שהיתה באוקטובר 2006, משקפים 12 ימי עבודה. על כן, תמורת ההודעה המוקדמת שניתן לקזז משכר התובעת, היא בגובה שכר העבודה בעבור 12 ימי עבודה.

(2)      על פי סעיף 7(ב) לחוק, תמורת ההודעה המוקדמת, אמורה להיות מחושבת על פי השכר הרגיל. המונח "שכר רגיל" מוגדר בסעיף 1 לחוק כשכר שלפיו יש לחשב פיצויי פיטורים. אילו התובעת היתה זכאית לפיצויי פיטורים, היה צורך לחשב את הפיצויים על פי ממוצע שכרה ב-12 החודשים האחרונים לעבודתה. מאחר שבעטיים של הנתבעת ושל רפי אין לנו נתונים על שכרה בתקופה שעד ינואר 2006, לא נביא שכר זה בחשבון, אך נתחשב בתקופת העבודה האמורה לשם חישוב הממוצע.

שכרה של התובעת בכל התקופה שמפברואר עד יולי 2006 היה בסך 5,100 ¤. שכרה של התובעת (בלא גמול שעות נוספות) בחודשים אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר 2006 היה בסך כולל של 11,355 ¤. כך ששכרה הכולל של התובעת שעליו יש לנו מידע הוא בסך 16,455 ¤. מכאן, שהשכר הממוצע ל-12 חודשים הוא בסך 1,371.25 ¤. שכר זה משקף שכר יומי בסך 54.85 ¤ (בהנחה שיש 25 ימי עבודה בחודש רגיל), ולפיכך - בעבור 12 ימים עומד השכר שאותו יש להביא בחשבון על סך של 658.20 ¤. רק סכום זה היה ניתן לקיזוז בגין אי-מתן הודעה מוקדמת על ידי התובעת, ולא הסכום של 2,464 ¤ שקוזז בפועל. את ההפרש, בסך 1,805.80 ¤, יהיה על הנתבעת להחזיר לתובעת (ברוטו).

 

43.     התוצאה מהאמור בסעיף 42 לעיל, היא שבעבור חודש אוקטובר 2006, על הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי שכר וגמול שעות נוספות בסך 1,880.05 ¤ ברוטו ועוד 500 ¤ נטו.

 

 

פדיון חופשה

 

44.     בהתאם לסעיף 3 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, יש לחשב את מספר ימי הזכאות לחופשה שנתית, בין השאר, על פי מספר ימי העבודה בשנה והיחס ביניהם לבין 200 או 240, בהתאם לשאלה אם יחסי העבודה נמשכו במשך מלוא שנת העבודה או אם לאו.

 

          בעניינה של התובעת, כאמור לעיל, אין לנו נתונים על מספר ימי העבודה עד ינואר 2006, מלבד המידע שמדובר במספר ימים זעום.

 

לדעתנו, בעניינה של התובעת, הדרך הנכונה לחשב את זכאותה לימי חופשה שנתית, היא להביא בחשבון את מספר ימי העבודה שלגביו יש לנו פרטים (כלומר, החל מיום 24/1/06), אך להתייחס לתובעת כמי שיחסי העבודה בינה לבין הנתבעת ורפי התקיימו במשך כל שנת העבודה, כך שהחישוב של מספר הימים יהיה יחסית ל-200 ולא יחסית ל-240. ברור שדרך חישוב זו אינה מביאה לתוצאה המדוייקת ביותר, אך לדעתנו זו דרך החישוב הצודקת ביותר בהתחשב בהעדר הראיות המהימנות בדבר ימי העבודה עד יום 23/1/06.

 

45.     כאמור בסעיף 27 לעיל, מיום 24/1/06 ועד יום 31/7/06, עבדה התובעת בממוצע 3 ימים בשבוע. תקופה זו, נמשכה 189 ימים, כלומר - 27 שבועות בדיוק. על כן, אנו רואים את התובעת כמי שעבדה 81 ימי עבודה באותה תקופה.

 

          בחודשים אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר 2009, עבדה התובעת 72 ימים. על כן, אנו רואים את התובעת כמי שעבדה 153 ימים בתקופת עבודתה.

 

46.     בהתאם לסעיף 3 לחוק חופשה שנתית, ומאחר - שכאמור לעיל - אנו מתייחסים לתובעת כאילו היתה עובדת בכל שנת העבודה - התובעת היתה זכאית בעבור תקופת עבודתה ל-10 ימי חופשה שנתית (151/200 כפול 14, כשחלק מיום חופשה אינו מובא בחשבון). 10 ימים אלה כוללים גם (לפחות) יום מנוחה שבועית אחד, על כן מדובר בזכאות ל-9 ימי חופשה שנתית נטו.

 

47.     כאמור בסעיף 32 לעיל, בחודש ספטמבר 2006, ניצלה התובעת יום חופשה שנתית אחד (למעשה - 1.6 ימים, אך אנו מחשיבים זאת כיום אחד). על כן, עם התפטרותה נותרה לה זכאות ל-8 ימי חופשה שנתית.

 

          ביחד עם שכר חודש אוקטובר 2006, שילם רפי לתובעת גם פדיון של 5 ימי חופשה, כך שהיתרה העומדת לזכות התובעת היא יתרה בת 3 ימי חופשה נוספים.

 

48.     ערך יום עבודה בן 8 שעות בעת סיום עבודתה של התובעת היה בסך 176 ¤. על כן, היא זכאית לפדיון של 3 ימי חופשה שנתית בסך 528 ¤.

 

 

פדיון דמי הבראה

 

49.     התובעת עבדה תקופה בת שנה אחת ו-25 ימים. בתקופה זו היא צברה זכאות לדמי הבראה בעבור 5.4 ימי הבראה.

 

50.     בתקופה שמיום 24/1/06 ועד יום 31/7/06, התובעת עבדה בממוצע 42.5 שעות בחודש, כך שבכל התקופה הזו עבדה התובעת 266 שעות. בתקופה שמיום 1/8/06 ועד יום 25/10/06, עבדה התובעת 524.5 שעות עבודה רגילות. בסך הכל עבדה התובעת בין יום 24/1/06 לבין יום 25/10/06 790.5 שעות. מדובר בתקופה בת 9 חודשים ויומיים. במשרה מלאה היה ניתן לעבוד (לפי 186 שעות בחודש) 1686.4 שעות, כך שבכל אותה תקופה שלגביה יש לנו פרטים, אנו רואים את התובעת כמי שעבדה בהיקף משרה ממוצע של 46.875%.

 

          כאמור לעיל, אין לנו דרך מדוייקת לחשב את היקף המשרה הממוצע של התובעת במהלך כל עבודתה, וזאת בשל העדר פרטים על מספר ימי העבודה ושעות העבודה בתקופה שמיום 1/10/05 ועד יום 23/1/06.  אולם, ידוע לנו כי מדובר במספר שעות זעום.

 

          ברור שאם נביא בחשבון את היקף המשרה בתקופה שלגביה אין לנו פרטים, יביא הדבר להפחתת ההיקף הממוצע של המשרה. 

 

          מאחר שהעדר הפרטים נגרם בעטיים של הנתבעת ושל רפי, שלא דאגו להוצאת תלושי משכורת לתקופה שעד ינואר 2006, נראה לנו שיהיה זה צודק לא לזקוף זאת לחובת התובעת, ועל כן - לצרכי בחינת הזכאות לדמי הבראה, לא נפחית את היקף המשרה שאליו הגענו על פי החישוב בתקופה שלגביה יש לנו פרטים, אף שברור שהיקף המשרה האמיתי - נמוך יותר.

 

          התוצאה היא שאנו רואים את התובעת כמי שהיקף המשרה הממוצע שלה היה בשיעור 46.875%.

 

51.     ערך יום הבראה בעת סיום עבודתה של התובעת היה בסך 318 ¤. על 5.4 ימי הבראה בעבור משרה מלאה, היתה התובעת יכולה להיות זכאית לדמי הבראה בסך 1,717.20 ¤. אולם, מאחר שהתובעת עבדה בהיקף משרה של 46.875%, היא היתה זכאית לדמי הבראה בסך של 805 ¤.

 

52.     ביחד עם שכר חודש ספטמבר שולמו לתובעת דמי הבראה בסך 795 ¤. מכאן, שהיתרה העומדת לזכותה היא בסך 10 ¤.

 

 

לסיכום

 

53.     בשל המוסבר לעיל - אנו פוסקים כאמור להלן:

א.      התביעה לפיצויי פיטורים - נדחית.

ב.       התביעה להפרשי שכר עות נוספות נדחית בכל הנוגע לתקופה שעד חודש ספטמבר 2006.

ג.       על הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי שכר וגמול שעות נוספות בעבור חודש אוקטובר 2006, בסך של 1,880.05 ¤ ברוטו ועוד סך של 500 ¤ נטו.

ד.       על הנתבעת לשלם לתובעת פדיון חופשה בסך 528 ¤.

ה.      על הנתבעת לשלם לתובעת פדיון דמי הבראה בסך 10 ¤.

ו.       הסכומים האמורים בס"ק ג', ד' ו-ה' לעיל, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/11/06 ועד התשלום בפועל.

 

54.     לאור התוצאה החלקית, בהתחשב בעובדה שדחינו את גרסת התובעת ובהתחשב גם במחדלי התובעת בענין מועדי הגשת התצהירים, אין אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט כלשהן.

 

55.     על התובעת לשלם לבית הדין את האגרה הדחויה.

 

56.     כל אחד מהצדדים זכאי ערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.

 

 

ניתן היום, כ"ד בניסן תש"ע, 8 באפריל 2010, בהעדר הצדדים.

 

    ______________                  _______________              ________________

    חיים ארמון, שופט                נציג ציבור (עובדים)           נציג ציבור (מעבידים)