בתי הדין לעבודה

 

 

 

 

פרוטוקול

 

ב"כ התובע:

מתוך שני העדים שהוזמנו על פי בקשתנו, התייצב היום לדיון העד מר מוחמד אוסמה מחאג'נה. למרות הצעת בית הדין להוציא צו הבאה לעד השני, אנו מוותרים על עדותו על מנת לקדם את ההליך ולהימנע מהצורך בקיום ישיבה נוספת בהליך.

 

מר מוחמד אוסמה מחאג'נה מוזהר לומר אמת ומעיד בחקירה ראשית:

אני מאשר חתימתי על התצהיר מיום 4/1/09.

 

חקירה נגדית:

ש:        אתה לא עובד היום בנתבעת נכון?

ת:        נכון

ש:        מתי עזבת?

ת:        לפני שנתיים

ש:        אתה זוכר מתי?

ת:        לא זוכר מתי.

ש:        אבל זה היה כשבועיים או שלושה אחרי שהתובע עזב?

ת:        אני חושב שכן.

ש:        באותו יום כן היית במפעל?

ת:        כן

ש:        זה היה ביום 11/2/08?

ת:        כן.

ש:        במה אתה עבדת?

ת:        משמרת בוקר, על מכונת הואקום

ש:        היית עובד על המכונות?

ת:        כן.

ש:        לא היית איש אחזקה?

ת:        לא.

ש:        אני מקריאה לך מה שאמר התובע בעמ' 13 לפרוטוקול בישיבה הקודמת, הוא אמר שעבד על מכונת הואקום ואתה היית עושה ניקיון, זה נכון?

ת:        לא, זה לא נכון.

ש:        אז מה נכון?

ת:        עבדתי במשמרת בוקר, היינו ביחד, עבדתי עם התובע, על המכונה הזו רק אני והוא. פתאום הגיע מנהל המפעל דוד ונפל על מוחמד כאילו, בא אליו ולא אמר בוקר טוב ולא כלום, הוא שאל למה הוא לא נועל נעלי עבודה והתחיל לצעוק עליו, שזה לא מתאים להתנהלות, הוא התחיל לצעוק עליו ואמר לו לעלות לבעל הבית ללהבה. התובע לא עלה אליה, הוא המשיך לעבוד. המנהל צעק עליו שהתובע לא עלה ללהבה למעלה, הכל באותו הזמן, ואז אמר לו שהוא לא ימשיך לעבוד, שיפסיק את המכונה ולא יחזור למפעל, משהו כזה.

ש:        ואז מה קרה?

ת:        התובע הלך. המנהל אמר לו להפסיק את המכונה, שהוא לא עובד שם יותר, שהוא מפוטר.

ש:        אתה המשכת לעבוד על המכונה?

ת:        כן

ש:        אז הוא לא הפסיק את המכונה?

ת:        לא.

ש:        מי עוד עמד לידכם?

ת:        התובע והיה עוד מישהו, אמיר.

ש:        המכונה היא מכונה שקטה או מרעישה?

ת:        מרעישה, אבל לא במיוחד

ש:        היית עם אטמי אוזניים ?

ת:        כן.

ש:        היית עם נעלי עבודה?

ת:        לא. הייתי עם נעלי ספורט.

ש:        אתה יודע שקיבלת נעליים והתחייבתם לנעול אותם. אתה גם חתום על נעילת נעלי עבודה, זו החתימה שלך, אני מציגה לך את נספח ז'?

ת:        כן זו החתימה שלי.

ש:        ולמרות שחתמת באת עם נעלי ספורט?

ת:        כן.

ש:        למה?

ת:        כי לא עבדנו שעתיים אלא עבדנו 12 שעות והנעליים לא היו נוחות לנו.

ש:        גם אתה התפטרת בגלל הנעליים?

ת:        לא, פיטרו אותי אבל לא בגלל הנעליים.

ש:        התובע הלך ואתה המשכת לעבוד, דוד לא פנה אליך?

ת:        לא.

ש:        ולאמיר?

ת:        לא.

ש:        אתה ראית בכל המקום הזה את זובידאת?

ת:        לא זוכר

ש:        אתם המשכת להפעיל את המכונה כרגיל?

ת:        המכונה שלי עבדה כרגיל.

ש:        אחרי זה דיברת עם התובע?

ת:        לא.

ש:        מתי דיברת איתו בפעם הראשונה אחרי האירוע?

ת:        לא זוכר.

ש:        ראית אותו אחר כך?

ת:        לא

ש:        ראית שהוא לא מגיע לעבודה?

ת:        למה שהוא יגיע. לא ראיתי אותו, לא הרמתי לו טלפון.

ש:        אתם לא היית ביחסים טובים?

ת:        חברים לעבודה

ש:        אחרי האירוע התובע עזב ואחר כך אתה לא יודע כלום עליו?

ת:        לא.

 

חקירה חוזרת:

ש:        כשהיו חילופי הדברים בין דוד המנהל לבין התובע, היה נוכח גם זאב לפי מה שרשום בתצהירך?

ת:        כן הוא היה.

לשאלת בית הדין למה מקודם לא סיפרת לנו שזאב היה אני משיב שלא נשאלתי.

 

ב"כ התובע:

אלו עדיי.

 

גב' טימי ברש, מוזהרת לומר אמת ומעידה בחקירה ראשית:

אני מאשרת חתימתי על התצהיר מיום 26/2/09.

 

חקירה נגדית:

ש:        מה התפקיד שלך במפעל?

ת:        אני אחראית כוח אדם במפעל. עכשיו אני גם מנהלת רכש ולוגיסטיקה

ש:        את זו שאחראית על חלוקת הציוד לעובדים במפעל?

ת:        כן.

ש:        איך העובדים מקבלים את הציוד, מנכים משהו משכרם, הם משתתפים בתשלום?

ת:        לא מנכים משכרם. מחדשים להם כל שנה את הציוד ובגדי העבודה וגם נעלי עבודה.

ש:        לגבי הנעליים, אתם במשך כל הזמן שאת עובדת במפעל מחלקים ומשתמשים באות סוג של נעליים?

ת:        לא, אנחנו מחליפים ומשפרים אותם כל הזמן.

ש:        נכון שהיו הרבה עובדים שלא השתמשו בנעלי עבודה במהלך עבודתם במפעל?

ת:        ממש לא. כל פעם הייתי עושה סיבוב ומסתכלת, אף אחד לא יכול להיכנס לייצור בלי נעלי עבודה. במידה שמצאתי מישהו שנכנס בשעה 07:00 ועד שאני הגעתי ב-08:00 הוא עבד בלי נעלי עבודה, ניגשתי אליו ושאלתי מה הסיבה, הם נותנים כל מיני תשובות, ואני טרחתי מיד לתת לכל עובד נעלי עבודה, אי אפשר ואסור לעבוד בלי נעלי עבודה. זה חלק מהבטיחות.

ש:        העידו פה שני עובדים שאמרו שבדרך כלל לא נעלו נעלי עבודה ?

ת:        זה לא נכון.

ש:        לא ראית את שניהם נועלים נעלי ספורט במהלך העבדוה בכלל

ת:        במהלך העבודה לא ראיתי ואם היה כך מישהו ניגש לשם ושאל את השאלות.

ש:        אז זו לא היית את?

ת:        יכול להיות שזאת אני, או מנהל הייצור. אפילו אני מסתובבת עם נעליים סגורות.

ש:        נכון שגם התובע וגם עובדים אחרים התלוננו בפנייך שנעליים לא נוחות וגורמות כאבים?

ת:        הם התלוננו ואני טיפלתי בזה.

ש:        איך טיפלת בזה?

ת:        אפשר לחדש את הנעליים להחליף את הספק. כל אדם אחרת. מה שנוח לאחד לא נוח לאחר.

ש:        אני מבין שיש הגבלה למספר הנעליים שניתנים לכל פועל?

ת:        אני עובדת מעל 7 שנים במפעל ועוד לא נתתי תשובה לעובד שאני לא מוכנה לפתור לו את הבעיה. הבטיחות חשובה יותר מהכל.

ש:        באותו בוקר בו התובע התווכח עם דוד, את היית נוכחת במפעל?

ת:        הייתי במפעל, ואני קודם כל ניגשתי אליו ושאלתי אותו, למרות שיום קודם אני בעצמי נתתי לו נעלי עבודה, אז איך זה שהוא עוד פעם הגיע בנעלי ספורט. התשובה שלו הייתה כפי שכתבתי בתצהיר שברגע שנתתי לו את הנעלים שיש לו בעיה ברגליים ושהוא לא ישים את נעלי העבודה שלנו וחבל על כל המאמצים. כשראיתי שאין לי מה להתווכח יותר איתו ביקשתי ממנהל הייצור לטפל בזה.

ש:        אבל יש סתירה. את אומרת שיום לפני הוא פנה אליך ואמר לך שהנעליים שלו קרועות, ובאותו יום שסיפר זאת נתת לו נעליים חדשים והוא אמר שהוא לא ינעל אותם? אז למה נתת לו נעליים?

ת:        כי הוא לא יכול לעבוד עם נעלי ספורט. או שהוא נועל נעלי עבודה או שהוא לא עובד.

ש:        את עובדת במשרד?

ת:        נכון, אבל המשרד לא רחוק.

ש:        כשניגש דוד לתובע לא היית?

ת:        לא, גם לא ראיתי, וגם לא שמעתי את הדברים ביניהם. לא ראיתי גם מי היה נוכח שם.

ש:        ראית איפה היה זאב?

ת:        לא.

ש:        האם באותו פרק זמן ראית איפה היה זאב?

ת:        לא.

ש:        ראית את הרגע שבו התובע עזב את העבודה במפעל?

ת:        לא.

ש:        מתי נודע לך לראשונה שהתובע הפסיק את העבודה במפעל והלך?

ת:        אני לא זוכרת בדיוק אחרי כמה דקות מישהו הודיע לי שהוא עזב ויצא מהמפעל, ושאגש לעמדה שלו ואסתכל שהוא באמת לא נמצא. ואז הבנתי שמישהו מהאחזקה הלך יחד איתו - מר זובידאת. מצאנו שם זרוק את הטלפון של זובידאת.

ש:        את לא דיברת עם התובע אחר כך?

ת:        אחר כך ניסיתי מספר פעמים להתקשר והוא לא ענה. ניסיתי גם מהטלפון של המפעל וגם מהטלפון הנייד שלי. אפילו השתמשתי בטלפון של דוד שלו שעבד אצלנו כמוביל, והתקשרתי מהטלפון שלו כדי לנסות לאתר אותו.

ש:        יכול להיות שזה היה יומיים אחרי שעזב את העבודה?

ת:        לא, באותו רגע חיפשתי אותו וגם מספר ימים אחר כך.

 

חקירה חוזרת: אין.

 

ב"כ התובע:

אבקש כי ירשם בפרוטוקול כי הגב' להבה ספיר הייתה נוכחת באולם בעת עדותה של הגב' טימי ברש ולמעשה גם בדיון הקודם.

 

החלטה

 

אין צורך רישום הדברים מאחר שנוכחותה של הגב' ספיר עולה מרשימת הנוכחים בפתח פרוטוקול ישיבה היום, ומאחר שמתוקף תפקידה של הגב' ספיר כמנכ"ל ובעלים, הרי שהינה בעלת דין ואין כל מניעה כי תהיה נוכחת באולם.

 

ניתנה היום כ"ז בניסן, תש"ע (11 באפריל 2010) במעמד הצדדים.

 

 

                                                                               

 

ב"כ הנתבעת:

אבקש כי בתצהירה של הגב' ספיר בסעיף 12 תתוקן טעות דפוס בשורות 3 ו-2 כך שירשם במקום "הנתבע" - "התובע".

ב"כ התובע: אין לי התנגדות לתיקון, הדברים מובנים על פי הקשרם.

החלטה

 

התצהיר יתוקן כמבוקש.

 

ניתנה היום כ"ז בניסן, תש"ע (11 באפריל 2010) במעמד הצדדים.

 

 

                                                                               

גב' להבה ספיר מוזהרת לומר אמת ומעידה בחקירה ראשית:

אני מאשרת חתימתי על התצהיר מיום 10/2/09.

 

חקירה נגדית:

ש:        את נוהגת להסתובב גם באולם הייצור במפעל?

ת:        מדי פעם. לא באופן קבוע.

ש:        נכון יהיה להגיד שאת רואה מדי פעם עובדים עם נעלי ספורט?

ת:        לא.

ש:        איזה צעדים נקטו במפעל נגד עובדים שבאו עם נעלי ספורט?

ת:        יש לנו הוראות בטיחות מאוד ברורות, צריך לבוא עם נעלי בטיחות, אלה נהלים שמוכתבים לנו בעבודה במפעל. בגלל זה אנחנו מחוייבים. יש לנו גם ממונה בטיחות שמעביר הדרכות. כל עובד חדש מקבל הדרכה.

ש:        נכון שהיו כמה פועלים שהתלוננו על הנעליים האלה?

ת:        אין לי מושג. יש לנו בעלי תפקידים. חלק מתפקידה של טימי היה להתעסק בזה.

ש:        טימי לא דיווחה לך?

ת:        אני לא מתעסקת ממש בפרטים. בעלי התפקידים היו צריכים לפתור את הבעיות אם עלו.

ש:        באותו יום שהתובע עזב את המפעל היית שם?

ת:        כן.

ש:        אבל לא היית נוכחת בזמן שהיו ויכוחים בין דוד לבין התובע?

ת:        הייתי במפעל אבל לא הייתי באירוע.

ש:        היית בעמדה שהייתה מרוחקת מהמקום ובגלל זה לא שמעת?

ת:        אני מניחה שישבתי במשרד שלי.

ש:        לא שמעת את דוד צועק על התובע?

ת:        ממש לא.

ש:        איפה היה זאב?

ת:        בעבודה, אני לא יודעת איפה.

ש:        לגבי הקודים של המכונות, אתם אומרים שהקודים היו רק ברשות התובע?

ת:        נכון. התובע היה המפעיל באותה תקופה.

ש:        זה נשמע קצת תמוה שמפעל כזה מסודר משאיר קודים למכונה כל כך חשובה בידי עובד ופועל אחד. נניח שהיה חולה, מה הייתם עושים?

ת:        תודה לאל שלא קרה לו כלום. דבר שני, זה באמת לא בסדר, אבל התובע תפקד אצלנו כמפעיל מכונות, והקודים להפעלת המכונות האלה היה בידיו, ולראיה, ברגע שעזב את המפעל אנחנו לא יכולנו להפעיל את המכונות והן היה מושבתות מספר ימים, עד שהצלחנו לתפוס את מוחמד והוא העביר את הקודים להפעלה, אבל הקודים הגיעו שגויים, אני לא יודעת אם זה היה בטעות או בזדון, בזבזנו עוד כמה ימים כדי להגיע לקודים ואחרי זה הצלחנו להפעיל את המכונות האלה.

ש:        אבל נאמר שהיה פועל נוסף שעבד עם התובע על אותה מכונה?

ת:        פאבל עבד על מכונה שנקראית קו 4 והתחיל תהליך של הכשרה יחד עם התובע. מתוך כוונה להפעיל את המכונות הללו 24 שעות. המכונות הללו עבדו עד אוקטובר 2006 ובעקבות אירוע בו התחלפו הפועלים לקח זמן להכשיר עובדים ומי שעבד עליהן היה רק התובע. אבל אדם יכול לעבוד עליהן רק 12 שעות ולכן ניסינו להכשיר עוד אדם כדי שנוכל לעבוד 24 שעות.

ש:        היה איזה שהוא תכנון שפאבל יחליף גם את התובע?

ת:        ממש לא. אני בכל מקרה קצת מבולבלת, אנחנו קיבלנו תצהיר של התובע במסגרת הליך משפטי אחר ובו הוא מצהיר: "הנני להצהיר שהתפטרתי מהעבודה לפני הדיון שהיה קבוע בתיק בחודש 3/08...".

 

חקירה חוזרת: אין.

 

מר דוד ברק מוזהר לומר אמת ומעיד בחקירה ראשית:

אני מאשר חתימתי על התצהיר מיום 26/2/09.

 

 

חקירה נגדית:

ש:        כמה זמן אתה עובד במפעל?

ת:        אני התחלתי לעבוד בחודש נובמבר 2007.

ש:        אז התובע התחיל לפניך?

ת:        כן

ש:        ומה ההתרשמות שלך מהתובע, הוא עובד טוב?

ת:        כן. אני התחלתי ב-2007 וכל הסיפור הוא מינואר 2008.

ש:        הוא לא היה מעורב בשום תאונת עבודה?

ת:        נכון

ש:        פאבל, נכון שהוא עבד עם התובע על אותה מכונה?

ת:        פאבל עבד על קו אחר כשאני הגעתי. באיזה שהוא שלב אנחנו רצינו להעביר אותו למכונה הזו כדי שאפשר יהיה להפעיל את המכונות האלה בשתי משמרות. אני מדבר על מכונת הואקום שהתובע עבד עליה.

ש:        לא היה רעיון או תכנון כלשהו שפאבל יחליף את התובע?

ת:        בשום פנים ואופן לא.

ש:        במסגרת העבודה שלך כמנהל ייצור אתה נוהג להסתובב הרבה באולם הייצור?

ת:        נכון.

ש:        נכון שראית הרבה פעמים פועלים במפעל באים עם נעלי ספורט?

ת:        אני לא עושה מסדר בוקר לכל עובד ועובד. אני מסתובב באולם הייצור ואם אני רואה עובד שלא נועל נעלי עבודה, אני מעיר לו. גם אם אני רואה עובד שעובד עם חולצה מחוץ למכנסיים אני מעיר לו. המכונות האלה הן מכונות מסוכנות ואם עובדים לא ידאגו לעבוד עם האמצעים הבטיחותיים ההכרחיים על פי החוק אז יקרה אסון.

ש:        כשהסתובבת באול הייצור וראית עובד ללא נעלי בטיחות, הרי לא פיטרת אותו?

ת:        אני לא פיטרתי אף אחד.

ש:        לגבי התובע, נכון שכל הזמן הוא הגיע עם נעלי ספורט?

ת:        לא שאני ראיתי, כשראיתי שהוא עם נעלי ספורט הערתי לו.

ש:        נכון שהיו פועלים אחרים, העידו כאן שניים שאמרו שגם הם כל הזמן באו עם נעלי ספורט?

ת:        כל הזמן, בהחלט לא.

ש:        לגבי התובע, אם אתה טוען שזו לא הפעם הראשונה שראית אותו עם נעלי ספורט..?

ת:        ביום שראיתי אותו הערתי לו

ש:        ולא הערת לו במקרים קודמים?

ת:        לא. יכול להיות שלא ראיתי אותו.

ש:        יכול להיות שמישהו אחר מהמפעל הסב את תשומת לבך שהתובע עם נעלי ספורט?

ת:        כן. טימי שהיא אחראית כוח אדם ומתפקידה לוודא שעובדים במסגרת הסיבוב שלה באולם הייצור, כן העירה והיא יכולה להעיר לי שעובד כזה או אחר עובד נמצא בלי נעלי עבודה.

ש:        הפועלים האחרים, אמיר ומחאג'נה אמרו שגם הם היו באותו יום עם נעלי ספורט, אז למה לא הערת להם ובאת בטענות רק לתובע?

ת:        לי לא זכור שבאותו יום ספציפי, גם שניהם היו עם נעלי התעמלות, אבל, מי שאחראי על מכונה מבחינתי צריך לתת דוגמא אישית לעובדים שעובדים תחתיו ולא יכול להיות שאני אבוא, ונניח שהייתי רואה את מחאג'נה בלי נעלי עבודה, אין שום סיבה שאעיר לו לפני שאני מעיר לאותו אחראי מכונה שגם הוא בלי נעלי עבודה. סביר להניח שבאותו יום לא ראיתי שמחאג'נה בלי נעלי עבודה.

ש:        העידו כן קודם שני הפועלים שהם היו באותו מקום?

ת:        יכול להיות מרחק של חצי מטר אבל מהעבר השני של המכונה

ש:        גם אמיר היה אחראי על מכונה?

ת:        הוא עבד על מכונה אחרת

ש:        ולא הערת לו?

ת:        הם יכולים לטעון בהחלט. אני אומר דבר פשט. מי שראיתי שהיה בלי נעליים הלכתי והערתי לו. אני לא עושה מסדר בוקר. זו אחריות של כל עובד שחתום על נהלי בטיחות.

ש:        אז למה באת במיוחד רק לתובע?

ת:        כי באותו יום סביר להניח שטימי העירה לי שהוא בלי נעלי עבודה. המפעל יש לו 6000 מטר, אני לא מסתובב רק ליד מכונה אחת כל היום.

ש:        ידעת שיש בעיות עם נעלי עבודה, דווח לך שחלק מהעובדים מתלוננים על הנעלים עצמם?

ת:        קודם כל אף אחד לא התלונן על הנעליים, לא שמעתי תלונות מאף אחד. דבר שני, כל אחד יכול לבוא ולהגיד שהנעליים לא נוחות לו, לא היה אף אחד. לפחות מהתקופה שאני הגעתי למפעל, שהתלונן על הנעליים ולא החליפו לו.

ש:        לגבי הקודים, נרשם בתצהירך שלקח לכם זמן לאתרם, אתה בתור מנהל יצור לא שומר את הקודים?

ת:        מהיום שאני התחלתי לעבוד, בנובמבר, בחודש הזה לא נתקלתי בעבודה על המכונות האלה כי הן לא עובדות כל הזמן, הן עובדות תקופה קצרה, הן מכינות ציוד עזר למוצרים עצמם.

ש:        פאבל ידע להפעיל את המכונה?

ת:        לא. אנחנו לא מדברים על אותה מכונה. המכונה שהתובע עבד עליה זו מכונה מסויימת. המכונות עם הקודים הן מכונות אחרות לחלוטין וגם הן היו במחלקה של התובע.

 

חקירה חוזרת: אין.

 

ב"כ התובע מסכם:

התובע פירט בתצהירו העדות הראשית שלו את השתלשלות הדברים שהביאה לפיטוריו ממפעל הנתבעת. הדברים פורטו בהרחבה בסעיפים 5 6, 7, 8, ו-9 עד 11, אני מפנה לאותם סעיפים.

התובע נחקר על דבריו חקירה נגידת ארוכה ומתישה וניכר היטב בחקירה שדבריו לא נסתרו ולא הופרכו. התובע הבהיר שמנהל הייצור במפעל בחר ל"התלבש" ולהתנפל רק עליו מבין כל העובדים האחרים במפעל למרות שהיו עובדים אחרים שאף הם לא נעלו נעלי עבודה. התובע אישר בחקירתו שגם הוא וגם פועלים נוספים עבדו עם נעלי ספורט באותו יום כפי שעבדו גם בימים לפני כן, ובמשך תקופה ארוכה, ללא כל מחאה כלשהי מצד האחראים בנתבעת לרבות מנהל הייצור מר דוד ברק. התובע תיאר בפירוש את ההתפרצות של מנהל הייצור ואת הדברים הפוגעים שהופנו אליו באותו אירוע. כל אדם סביר שהיו מופנים אליו דברים כאלה, ורואה עצמו באותו מצב שבו בוחרים לבצע אכיפה סלקטיבית נגדו, למרות שגם אחרים נמצאים באותו מצב, היה מבין היטב את הרמז, שהאכיפה הסלקטיבית שמופנית נגדו אינה מקרית ויש בה משום יותר מרמז עבה שהוא "על הכוונת" מטעם המפעל, ולכן למרות שהתנבעת עוטפת את הדברים של דוד במניעים אחרים כגון דאגה לבטחון העובדה, המניע האמיתי היה כנראה שונה וזאת כפי שהשתקף בבירור מדברי התובע עצמו ומדברי הפועלים האחרים שנחכו במפעל ושאמרו בפירוש שגם הם נעלו נעלי ספורט באותו יום במפעל. מהסיבה הזו ובהעדר סיבה עניינית לאכיפה הסלקטיבית הזו להחלטת הדברים והמחאה דווקא נגד התובע, לא היה טעם בפניה של התובע לגב' להבה בעקבות הדברים שהטיח נגדו מנהל הייצור ובשל כך הוא נענה להוראה של מנהל הייצור שהורה לו להפסיק את העבודה לאלתר ולצאת מתחומי המפעל. התובע הבהיר והדגיש הן בתצהיר והן בחקירה שמנהל המפעל והבעלים מר ספיר היה נוכח בחילופי הדברים בינו לבין דוד, וראה ושמע את הדברים שהוחלפו אך בחר לעמוד ולא להתערב, דבר המלמד בבירור על הסכמתו ואישורו להליך פיטורי התובע מהעבודה. גם התובע וגם שני העדים האחרים אמרו שזאב עמד מהצד ושמע את דוד מפטר את התובע ומסלק אותו מהמפעל. מהסיבה הזו גם לא מצא התובע לנכון לפנות אחרי הבקשה להסתלק מהמפעל, לפנות לזאב או ללהבה שכן הוא וידא והיה בטוח שמהלך הפיטורים היה מתוכן ומתואם עם זאב ובכך חסך מעצמו את הפניה לזאב או ללהבה מכיון שזו הייתה מיותרת לחלוטין. לגבי טופס א'1 שצורף לתיק המוצגים, אני חוזר על הדברים שאמר התובע בחקירה, שאכן הוא חתם על המסמך הזה ואישר את קבלת נהלי העבודה. התאריך לא נכון והוא קיבל את הנעליים שבוע או 10 ימים לפני התקרית ולא באותו יום. לגבי הדברים שארעו אחרי הפסקת עבודתו של התובע אצל הנתבעת. התובע הבהיר שאף אחד לא פנה אליו ולא קיבל שום פניה מטעם גורם כלשהו במפעל, דבר המלמד שמבחינת המפעל, מהלך הפיטורים היה מנוי וגמור. הנתבעת העלתה טענות שונות ומשונות לגבי תכנון הפיטורים ע"י התובע והיא הזכירה בעניין זה את התחלת העבודה המהירה של התובע בחברת קווים כנהג אוטובוס. התובע הבהיר וטען בתצהירו שתחילת העבודה בחברת קווים והפניה בכלל, הייתה אחרי הפסקת עבודתו אצל הנתבעת. התובע הבהיר בחקירה הנגדית שהוא שמע, אחרי שעזב את העבודה אצל הנתבעת שדרושים נהגי אוטובוים, נודע לו על כך ממודעות בעיתונים המקומיים בשפה הערבית. בשל חלוף הזמן הרב מאז, הוא לא זכר באיזה עיתון מדובר, אך הוא הבהיר שיום לאחר פיטוריו הוא פנה למשרדים של חברת קווים בתחנה המרכזית בעפולה, ניגש למשרד כוח אדם שם, הוא גם שמע בע"פ מאנשים שדרושים שם נהגים. גם לפי דבריו וגם לפי דברי גב' ריקלין מחברת קווים, קיבלו אותו בזרועות פתוחות. התובע התקבל לעבודה שם מאחר והיה לו רשיון לאוטובוס וזה היה כנראה התנאי העיקרי לעבודה הזו, גם מגב' ריקלין שהעידה מטעם החברה היא אישרה את הדברים ועדותה זו מחזקת את דברי התובע.התובע הסביר שמילא טפסים לבקשת גב' ריקלין, עבר את תהליך הקבלה, עבר התלמדות ומאין מבחן נהיגה קצר והתחיל את העבודה ב 15/2/08, חמישה ימים אחרי שעבודתו הופסקה, או 4 ימים בעצם. בעניין זה גב' ריקלין נחקרה גם ארוכות והיא אישרה בדבריה שהתובע אכן פנה אליה ביום 12/2/08, יום אחרי שעבודתו אצל הנתבעת הופסקה. היא אישרה שהתובע התלמד 3 ימים והתחיל לעבוד ביום 15/2/08. הגב' ריקלין אישרה בדבריה שבאותו זמן היה מחסור חמור בנהגים בחברה ולכן היה צורך בקבלת התובע או כל נהג אוטובוס אחר בדחיפות המיידית. המסקנה העולה מדברי הגב' ריקלין שדבריה היו מהימנים והיא נייטרלית וחפה מאינטרס או מניע כלשהו, העדות שלה סותרת ומפילה את טענת הנתבעת בנוגע ליצירת קשר מוקדם ע"י התובע עם חברת קווים.

בעדות התובע ודבריו תמך עד נוסף, מר מסאלחה שהעיד בחקירה נגדית ששמע דיבורים שעובר למהלך פיטורי התובע, שמע במפעל דברים ברורים לפיהם התובע נמצא על הכוונת במפעל ושהולכים כנראה לפטר אותו. הוא העיד ששמע על כך בין היתר מהעובד פאבל. לגבי התקרית שארעה באותו יום וחילופי הדברים בין התובע לבין דוד, אמיר העיד שבאותו יום היו 4 או 5 פועלים עם נעלי ספורט והוא היה ביניהם. אמיר הבהיר שלפועלים היה קשה עם נעלי העבודה שספוקו להם ע"י המפעל. באותו יום אמיר טען ששמע את הויכוח בין התובע לבין דוד, למרות שכל העובדים שאמיר הזכיר היו עם נעלי ספורט דוד בא בטענות ובצעקות רק לתובע. מהדברים של אמיר ניתן להסיק שהיה זה אך טבעי ומחוייב למציאות שהתובע יעלב מדברי מנהל הייצור דוד בגלל האכיפה הסלקטיבית ולכן היה טבעי שהתובע יביע מחאה ולא יפנה למשרדה של להבה.

כפועל יוצא מכך ואחרי ההוראה להפסיק את העבודה במפעל שקיבל מדוד, לא הייתה ברירה לתובע להפסיק את העבודה ולראות עצמו מפוטר. אמיר הבהיר שהיה מאוד מקובל ונורמטיבי שהפועלים יגיעו עם נעלי ספורט לעבודה. הוא גם אמר שעבד כך שנה ואף אחד לא מנע זאת.

אמיר גם הבהיר שהיה עד לתקרית בין התובע לבין דוד, שמע את הויכוח ואמר שנדהם מההתנהגות של דוד והצעקות שהשמיע כנגד התובע ואמר גם שדוד פיטר בפירוש את התובע וסילק אותו מהמפעל. גם העד ששמענו היום, מר מחאג'נה נתן עדות ברורה שתמכה בעדות התובע ובעדות של אמיר. הוא אמר שמבין כל העובדים שהיו עם נעלי ספורט דוד פנה אך ורק לתובע, צעק עליו והורה לו להפסיק את העבודה ולהסתלק מהמפעל. גם עד זה אישר שגם הוא כמו התובע ועובדים נוספים עבד עם נעלי ספורט ואף אחד במפעל לא מנע ממנו זאת ולא בא אליו בטענות בעניין זה משום שנעלי העבודה לא היו נוחות בכלל.

לבסוף לשאלת בית הדין העד אישר שזאב היה נוכח בחילופי הדברים בין דוד לתובע ושמע את ההוראה המפורשת של דוד לתובע להסתלק מהמפעל.

לגבי עדי הנתבעת, גב' טימי אישרה שגם התובע וגם עובדים אחרים  התלוננו בפני שנעלי העבודה לא נוחות, אשר מחזקת את טענת התובע ועדיו. לגבי דברי הגב' להבה, היא אמרה שהייתה במפעל בזמן התקרית אך לא ראתה ולא שמעה מה אירע. היא לא השיבה היכן היה בעלה זאב בזמן התקרית, היא לא התייחסה לכך. לגבי דברי העד דוד, הוא אישר בחקירה שהתובע היה עובד טוב וזהיר ושלא היה מעורב בתאונה כלשהי לפני כן, מכאן שלא הייתה שום סיבה לנקוט דווקא נגדו באכיפת יתר או בזהירות יתרה. דוד העיד שפאבל התחיל לעבוד עם התובע על אותה מכונה באותה תקופה. כך שהוא ידע והיה ביכולתו להפעיל את המכונה עליה עבד התובע גם בהעדרו של התובע. עם כל הכבוד, דוד נשאל בפירוש אם היו עובדים אחרים מלבד התובע שהיו עם נעלי ספורט והתשובה שהוא נתן הייתה מתחמקת ורחוקה מלהיות מספקת. אם דוד מסתובב באולם הייצור, חזקה שהוא רואה את כל הפועלים וגם את אלה שנועלים נעלי ספורט. יתרה מכך דוד אישר והודה שראה את התובע עם נעלי ספורט בפעם הראשונה ואם כך, לא הייתה סיבה לכל ההתפרצות שלו בדרך האגרסיבית בה נקט נגד התובע, ניתן היה להסתפק באזהרה, או בדרך יותר עדינה מזו שנקט. השפלתו של התובע בפני עובדים אחרים וצעקות והאכיפה הסלקטיבית כנגד התובע, הייתה לה פרשנות אחת ויחידה, שהמפעל שם את התובע על הכוונת כדי לגרום לסילוקו מהעבודה במפעל. נשאלת השאלה מדוע הוא לא פנה והפנה אותם דברים לעובדים אחרים שהוא לא הכחיש שבאו עם נעלי ספורט למפעל. סתירה נוספת שעלתה בין דברי דוד וטימי, דוד אמר שתצהירו שהוא ראה את התובע, בחקירה הוא אמר גרסה שונה, שטימי היא זו שהעירה לו על התובע. סתירה נוספת לגבי התלונות, דוד אמר שלא היו וטימי אמרה שהיו. גם בתור מנהל ייצור, הטענה לגבי הקודים תמוהה, לא יתכן ולא יעלה על הדעת שבמפעל שמתפארים בו על בטיחות וסדר שקודים למכונה כזו או אחרת יהיו בידי עובד או פועל פשוט אחד, דבר שלטענתנו מחזק את

הטענה שלא היו שום קודים ושניתן להפעיל את המכונה בלי צורך לפנות לתובע. נקודה נוספת שחשוב להדגישה, כל העדים אמרו שזאב נכח בעת חילופי הדברים, משום מה וכנראה מסיבות השמורות עימה, הנתבעת בחרה להתעלם מהטענה וחרף הדברים הברורים שנאמרו בעניין זה בנוגע למר זאב, לא מצאה הנתבעת לנכון להמציא עדות ראשית מטעם זאב. ותחת זאת בחרה להביא שתי עדות שלא היו נוכחות. לא מובנת הרלוונטיות של עדותן בעניין זה.  אי הבאת עד רלוונטי מחזקת את גרסת היריב וכי בעל דין שנמנע מהבאתו של עד כזה חושש מעדותו וחשיפתה לחקירה נגדית. הדברים יפים במיוחד לנוכח המחלוקת הקוטבית בגרסה העובדתית. הפועל היוצא מכל הדברים והשתלשלות העניין וניתוח עדויות התובע והנתבעת, היא שבדברים שאמר המנהל דוד, היה משום מעשה פיטורים ברור שפרשנותו הברורה לא מוטלת בספק, המנהל אמר בפירוש לתובע "להפסיק את העבודה ולהסתלק מהמפעל" כפי שהעיד התובע ושני העדים האחרים. מדובר במעשה שאין ממנו דרך חזרה ללא הסכמת העובד. אני מפנה לעמ' 25 ו-26 בפרק 2 בספרו של לובוצקי "סיום יחסי עבודה" בנסיבות אלה התובע היה רשאי להבין באופן ברור שהוא מפוטר מהעבודה אצל הנתבעת ולבחור בדרך חדשה, כפי שעשה בפועל.

אני מבקש לציין לענין השכר הקובע לפיצויים, אנחנו צרפנו את התלושים, התובע לא נחקר על כך. התובע הבהיר שהוא עבד 12 שעות באופן קבוע מהשעה 07:00 ועד 19:00 משמרת בוקר ומהשעה 19:00 עד 07:00 משמרת ערב, ועבודתו הייתה באופן קבוע 12 שעות ביום. בנסיבות אלה ועל פי החוק והתקנות, כשיש עבודה במתכונת ובהיקף כזה, הדרך הנכונה הצודקת וההוגנת, היא לעשות חישוב לפי השכר הממוצע 12 החודשים האחרונים. אכן בתלושי השכר למרות שהתובע עבד באופן קבוע 12 שעות, הנתבעת עשתה פיצול ורשמה רכיבים שונים, אך אין בכך כדי לשנות על פי הפסיקה את בסיס השכר לפיו צריך לעשות את החישוב. אני מפנה לתקנה 9 לתקנות חישוב הפיצויים. אני מפנה לפסק הדין בעניין דב"ע מב/44-3 רות גולדברג נ. עירית בת ים, וכן עמ' 26 פרק 18 לספרו של לובוצקי.

אנו מבקשים לקבל את התביעה ולפסוק את כל הרכיבים המפורטים ולחייב בשכ"ט עו"ד.

 

ב"כ הנתבעת מסכמת:

לגבי חופשה שנתית, התובע צירף תלושים ואנחנו צרפנו תלושים, מופיע שם בפירוש כל פדיון החופשה ששולם, לא ברור לי איך אפשר לטעון טענה לעניין החופשה.

לגבי פיצויי הפיטורים מדובר בעובד בשכר שעתי. לא רק שלא מגיע לו פיצויים אלא שיש גם מחלוקת לגבי השכר הקובע. השכר צריך להיות לפי משרה מלאה מוכפל בתקופת עבודתו. לגבי הודעה מוקדמת, הרי ברור כאן שמי שזכאי להודעה מוקדמת זו הנתבעת מכיוון שהוא עזב בחטף. חברי טוען שיש מחלוקת קוטבית בין הצדדים ואני טוענת שמהעדויות שנשמעו כאן ומעדי כל הצדדים, המחלוקת היא לא קוטבית אלא הדברים דומים למדי. כאשר לכל היותר מה שטוען התובע ועדיו, זה שדוד הוסיף שהתובע מפוטר, כאשר דוד טוען שמשעה שהתובע הפר את הוראותיו, לא נעל נעלי בטיחות וגם הפר את הוראתו ללכת למנהלת המפעל, אז הוא ביקש ממנו לצאת את אולם הייצור או להפסיק את עבודתו במפעל, אם נלך לפיגרסת התובע, ואילו התובע מוסיף, גם לא בלשון חד משמעית, שאמרו לו שהוא מפוטר, התובע מבין שגרסתו חלשה הוא גם מוסיף שזאב עמד בצד ולא התערב. התובע מבין ויודע שמנהל הייצור אינו מוסמך לפטר עובדים, מדובר בתובע שעבד למעלה מחמש שנים במפעל. ולכן הוא מוסיף את זאב וטועון שעמד ברגע וששתיקתו כמוה כפיטורים. זו גרסה שהוצגה בפני בית הדין. אני חושבת שמה שעלה כאן, חד משמעית, שיש לנו כאן סיפור, יש לנו עובד שעבר עבירת משמעת שמסכנת את בטיחותו, חזר ועבר את אותה עבירה ומגיע לעבודה ללא נעלי עבודה, מדובר בעובד מסור ומוערך, מפעיל מכונה, שסומכים עליו שנתנו לו קודים של מכונה, הוא אפילו קיבל בונוס של 500 ¤ כעובד טוב ואחראי ולכן מובן בהחלט שהוא צריך לשמש דוגמא ל-50 עובדים נוספים, וברור שעובד כזה שלמרות מתרים בו , יום לפני וגם אם כמה ימים לפני, כפי שהוא טוען שנתנו לו נעליים, היה חייב לנעול אותם, אותו עובד מחליט לא לבוא עם נעלי עבודה ובכך הפר את הוראות המעביד. התובע החליט לעזוב את המפעל ואנו יודעים למה. מדובר בבחור שיש לו אופציות עבודה אחרות, הוא מתקבל מיידית לעבודה בחברת קווים. הראיות שהוגשו מקווים וגם העדות שנשמעה על ידי הגב' ריקלין הוא התקבל לעבודה ישר, בחר לא לענות לפניות המפעל, בחר לא להגיע לשיחה עם מנהלת המפעל, התעלם משני מכתבים שנשלחו אליו, לא ענה לפניות טלפוניות ופשוט מתחיל לעבוד בחברת קווים. התובע מודע לכך שהתפטר ועובדה שהגיע גם תצהיר שלטעמנו מהווה הודעת בעל דין, בתיק עב. 2982/08 המתנהל בפני בית דין זה ואנו מפנים לתצהיר האמור, שם הוא מודה שהתפטר. לכל היותר היה יכול לטעון לזכויות להתפטרות כדין מפוטר. גם חברי סבור כך, אנו שומעים סיפורים על נעליים, והמניע האמיתי שהסתתר בלבבות המעבידים שלו, אנחנו שומעים סיפור של אכיפה סלקטיבית שהם אלו שגרמו לעזוב את העבודה כביכול. ומהראיות עולה שלא כך. יותר מזה, מדובר בתיק עובדתי הנשען על ראיות ועובדות, יש לנו להתבסס רק על אמינות. האמינות של עדי הנתבעת לא נסתרה וזה היה מהרגע הראשון שהוא עזב. אני מפנה למכתבים הראשונים שהוצאנו לו, אני מפנה לנספחים ג' ו-ד' בתיק המוצגים, שהוצאו בסמוך לאירוע, עדי הנתבעת חזרו על אותה גרסה. לעומת זאת,  מה שהוגש לבית הדין, החל מכתב התביעה, ממש סותר אחד את השני. בכתב התביעה לא סופר על נעליים לא נוחות, סופר לעומת זאת שגרשו אותו ואת זוביאדת, אנחנו מעיינים בתצהיר של זובידאת שם לא נאמר שגירשו אותו. התובע העיד כאן לגבי חברת קווים גם בקדם המשפט וגם בישיבת ההוכחות, התובע מבין שזה לרעתו שהוא מצא עבודה חלופית במהירות ואז הוא סותר את עצמו, פעם אחת הוא מצא את המודעה בעיתון בעברית, אחר כך כשהגב' דורית אומרת שפרסמה בערבית הוא הוא שמצא את המודעה בערבית, בדיון הראשון הוא אמר שעשה טסט, בדיון השני הוא לא עשה טסט. זה לא מהותי לתביעה אבל זה מעיד על אמינות התובע. מלבד התובע הגישו תצהירים שלושה עדים נוספים, שניתן לראות שמדובר בשלושה תצהירים זהים לחלוטין. העד מחאג'נה לא מופיע בכתב ההגנה כמי שנכח באירוע. העד מחאג'נה לא העיד על זאב, רק בחקירה חוזרת נזכר בכך. הגדיל לעשות העד אמיר, כל מה שהיה בתצהירו הוא לא חזר עליו אלא הציג גרסה שונה לגמרי. נדגיש שגם אמיר וגם זובידאת העידו שהם עובדים שמפירים את הוראות המעביד, הם כולם עובדים שנעלמו יום אחד והגישו תביעות לבית הדין. לכן המסקנה הסופית שבית הדין צריך להגיע אליה היא שיש לאמץ את גרסת הנתבעת במלואה.

לגבי הנזק שגרם התובע, גם התובע העיד שהוא לא יצר קשר עם הנתבעת בשום אופן, היו לו את הקודים של המכונה והתובע טען שלא היו לו. הוא ידע את החשיבות של הקודים. מדובר בעובד בכיר, אפשר ללמוד מכך גם לפי שכרו, הוא היה המפעיל של המכונה, העידו עדי הנתבעת על הזמן שלקח לשחזר את הקודים, הוגשה חוות דעת של רו"ח לגבי הנזק, היו נזקים ישירים ונזקים עקיפים. בסעיף ג' של ניתוח הנתונים מציין הרו"ח הפסד רווחים של 39,000 ¤. התובע בחר שלא לחקור את הרו"ח, התובע לא הגיש חוות דעת נגדית ולכן יש לקבל את התביעה שכנגד במלואה.

 

ב"כ התובע מגיב:

לגבי חוות דעת רו"ח, אנו טוענים שחוות הדעת לא רלוונטית, מכיוון שלא נגרמו שום נזקים לנתבעת, מהסיבה הפשוטה שעבודתו של התובע הופסקה ע"י וביוזמת הנתבעת או נציג מטעמה, בנסיבות האלה אין שום צורך בחקירת המומחה הזה על נזקים או חישובים שמוכחשים כמובן, שהתובע לא אחראי לגרימתם או ליצירתם. לפי הגרסה של התובע והעדים מטעמו, ברגע שיוכח שפוטר, אז הוא לא אחראי על שום דבר. בכל מקרה צריך להתייחס לדברים מזווית הראיה של התובע עצמו, התובע הבין והסביר שהוא ראה עצמו כמפוטר ומבחינה סובייקטיבית הוא לא אחראי לשום דבר שאירע לאחר שסיים.

לגבי התצהיר הנוסף שחברתי הפנתה, התצהיר האמוה מתייחס לתיק אחר שלא קשור לענייננו, התובע אכן חתום על התצהיר אבל בשימוש המילה התפטר אין כדי להראות או להוכיח שהוא התפטר בנסיבות נשוא המחלוקת בתיק כאן, התובע הבהיר ועדיין מבהיר שהוא לא התפטר אלא פוטר ע"י נציג הנתבעת. השימוש, יתכן הלא נכון, במילה "התפטרתי", צריך להיקרא בהקשר של המשפט כולו, זה נעשה כדי להראות שהעבודה של התובע הופסקה לפני מועד מסויים שהינו רלוונטי למחלוקת בתיק האחר.השימוש במילה "התפטרתי" נעשה במובן שהעבודה שלי הופסקה לפני המועד האמור ולא רלוונטי לתיק שלנו.

 

ב"כ הצדדים:

לאחר ששקלנו בדבר ובהמלצת בית הדין, הגענו להסכמה ולפיה התביעה והתביענה שכנגד תידחנה ללא צו להוצאות.

 

 

 

 

פסק - דין

 

לבקשת הצדדים, התביעה והתביעה שכנגד, נדחות.

 

אין צו להוצאות.

 

ניתן היום כ"ז בניסן, תש"ע (11 באפריל 2010) במעמד הצדדים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רונית ב.א.