בית הדין לעבודה

פרוטוקול

עו"ד עואודה:

אני חוזר על האמור בכתב הערעור.

עו"ד מינטוס:

באשר לתיבה "היה נכון לזמנו" בסוף פרק הסיכום של העודה, אני מסכימה להחזיר את הענין לועדה על מנת שתבאר את המונח ואם בביאורה תמצא כי אכן ממצאיו של ד"ר חביבאללה היו נכונים לזמן עריכת חוות הדעת - הרי שתשקול אם יש מקום להעניק למערער נכות זמנית.

בענין המלצת ביה"ד בנוגע לבדיקתו הקלינית של המערער בתנועות הצוואר, אני טוענת כי שעה שהועדה מבצעת בדיקה מלאה ומקיפה של כל התנועות האפשריות להן מסוגל הצוואר - הטיה, סיבוב וכיפוף ומוצאת כי הן כולן מלאות ותקינות, אין מקום לדרוש ממנה לבאר או לפרט את טווחי התנועה תוך השוואה לחוות דעתו של ד"ר חביבאללה מטעם המערער.

לטענת המשיב, שעה שהועדה מבצעת בדיקה קלינית ואינה מוצאת כל ממצא, די בכך כדי לצאת ידי חובתה, ובכלל זה חובת הנימוק וההתייחסות לחוות הדעת.

עו"ד עואודה:

בעת שמוצגת בפני הועדה חוות דעת מטעם המערער, והועדה מתייחסת לאמור בחוות הדעת, חובה עליה להתייחס לכל האמור בה, לרבות, טווחי התנועה אשר על סמכם קבע המומחה את דרגת הנכות.

לכן, כדי להשוות, היתה הועדה חייבת לרשום ולמדוד את טווחי התנועה.

עו"ד מינטוס:

רישום מפושט של טווחי התנועה חיוני שעה שנמצאת מגבלה כדי לקבוע את סעיף הליקוי המתאים בספר הליקויים.

שעה שאין בנמצא מגבלה - אין מקום לפרט את טווח התנועות.

פ  ס  ק            ד  י  ן

1.       ביום 15/9/05, נחבל המערער בצווארו ובכתפו השמאלית מפגיעה של צינור שנפל עליו. המשיב הכיר בארוע זה כבתאונת עבודה ושילם למערער דמי פגיעה.

2.       המערער פנה למשיב בתביעה לקבלת גמלת נכות מעבודה בגין התאונה האמורה. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 18/12/07 כי החל מיום 16/12/05 - לא נותרה למערער נכות בגין אותה תאונה. המערער ערר על כך לועדה רפואית לעררים, שהחליטה בעניינו ועל החלטותיה הוא ערער פעמיים לבית דין זה.

3.       הערעור האחרון היה בתיק ב"ל 1851/09. בפסק דין מיום 16/11/09, הורה השופט מירון שוורץ על קבלת הערעור ועל העברת עניינו של המערער אל ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה, שידון מחדש בערר.

4.       בהתאם לפסק הדין האמור, הובא עניינו של המערער, ביום 24/12/09, אל ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה (ועדה זו תיקרא להלן: "הועדה"). הועדה החליטה לדחות את עררו של המערער, וכנגד החלטתה - הוגש הערעור שבפני.

סקירת החלטת הועדה

5.       בפני הועדה עמדה חוות דעתו של ד"ר חביבאללה, מיום 15/3/08, אשר מדד את טווחי תנועת הצוואר של המערער וציין כי טווחים אלה הם כך: 40 מעלות בכיפוף, 40 מעלות בסיבוב לכל צד ו-30 מעלות ביישור. ד"ר חביבאללה הביע את דעתו שלמערער יש הגבלה בינונית בתנועות עמוד השדרה הצווארי, אשר מצדיקה קביעת דרגת נכות בשיעור 20% לפי פריט 37(5)(ב) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.

6.       הועדה עצמה קבעה שתנועות הצוואר של המערער "מלאות ותקינות בכל הכיוונים כולל תנועות הסיבוב, הטיה לצדדים וכיפוף". במסקנותיה, ציינה הועדה לגבי חוות דעתו של ד"ר חביבאללה, כך:

"הועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר חביבאללה מ-15/3/08. הממצאים המתוארים בחוו"ד לא נמצאו בבדיקה הנוכחית והיו נכונים לזמנם. הועדה דוחה את הערר".

גורל הערעור

6.       לדעתי, נפלו בהחלטת הועדה שתי טעויות משפטיות אשר בגינן מוצדק לקבל את הערעור. להלן אסביר את דעתי זו.

7.       בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר ועדה רפואית אינה מסכימה עם מסקנות חוות דעת שהיתה בפניה, עליה לנמק זאת. הכלל הוא שכאשר ההנמקה מבוססת על כך שהממצאים של הועדה שונים מהממצאים המתוארים בחוות הדעת, ניתן להסתפק בעצם השוני בין הממצאים אם יש בו כדי להסביר את השוני בין המסקנות.

          אולם, כדי לערוך ביקורת שיפוטית יעילה על ההשוואה בין הממצאים, צריך שההשוואה תהיה על אותו בסיס, כך שגם מי שאינו רופא יוכל להבין שאכן יש שוני בין הממצאים.

          על כן, כאשר ד"ר חביבאללה פירט ממצאים ספציפיים של טווחי תנועות (40 מעלות בכיפוף, 40 מעלות בסיבוב לכל צד ו-30 מעלות ביישור), ומאידך - הועדה ציינה כי התנועות "מלאות ותקינות לכל הכיוונים כולל תנועות הסיבוב, הטיה לצדדים וכיפוף", מבלי לציין את טווחי התנועות - הרי שמי שאינו רופא - אינו יכול לדעת אם אכן יש שוני בין הממצאים, שיכול להסביר את השוני בין המסקנות.

          מי שאינו רופא אינו יכול לדעת אם הבדיקה של "סיבוב לכל צד" שנערכה על ידי ד"ר חביבאללה - מקבילה לבדיקת ה"הטיה לצדדים" שנערכה על ידי הועדה או דווקא לבדיקת ה"סיבוב" שהיא ערכה. מי שאינו רופא אינו יכול לדעת אם הבדיקה של "יישור" שנערכה על ידי ד"ר חביבאללה נערכה כלל על ידי הועדה או אם לאו.

          בנוסף, גם לגבי טווחי התנועות עצמן, לא ברור אם הועדה הגיעה אכן לממצאים שונים של טווחי התנועות או שמא הגיעה לממצאים זהים של טווחי התנועות, אלא שלדעתה בניגוד לדעתו של ד"ר חביבאללה - הטווחים האמורים תקינים. ברור שהסמכות לקבוע את דרגת הנכות של המערער נתונה בידי הועדה ולא בידי ד"ר חביבאללה ואף לא בידי בית הדין. אולם, מאחר שעל הועדה לנמק את שלילת מסקנתו של ד"ר חביבאללה באופן שיאפשר ביקורת שיפוטית, ומאחר שלא ניתן לערוף ביקורת שיפוטית יעילה בלי שההנחה בדבר שוני בממצאים תתבסס על בסיס אחיד שיהיה מובן גם למי שאינו רופא, אני סבור שהיה על הועדה לפרט את ממצאיה כך שיהיה אפשר להשוות בין הממצאים ולראות אם אכן מדובר על ממצאים שונים או שמא על מסקנות שונות המבוססות על אותן ממצאים.

8.       לפיכך, יש להשיב את עניינו של המערער אל הועדה על מנת שהועדה תפרט את טווחי תנועות הצוואר של המערער, כך שגם מי שאינו רופא יוכל לדעת אם אכן יש שוני בין ממצאי הועדה לבין ממצאיו של ד"ר חביבאללה, בכל אחד מהפרמטרים שד"ר חביבאללה התייחס אליהם בחוות דעתו לגבי תנועות הצוואר של המערער. אם יתברר שאין שוני בין הממצאים, יהיה על הועדה להסביר את השוני בין המסקנות. אם יתברר שאכן יש שוני בין הממצאים, תוכל הועדה להסתפק בכך כדי להסביר את אי-קבלת מסקנתו של ד"ר חביבאללה.

9.       בנוסף לאמור לעיל, נראה שהועדה הסכימה עם ממצאיו של ד"ר חביבאללה (ואולי גם עם מסקנתו), לגבי מה שהיה בעבר. סברה זו מבוססת על רישומה של הועדה, בכך שהממצאים המתוארים בחוות הדעת "היו נכונים לזמנם".

          חוות דעתו של ד"ר חביבאללה ניתנה ביום 15/3/08, כלומר - שנתיים וחצי לאחר התאונה (שארעה ביום 15/9/05). אם ממצאים המצדיקים קביעת דרגת נכות היו נכונים לזמן מתן חוות הדעת, הרי שלדעתי שומה היה על הועדה לשקול קביעת דרגת נכות זמנית לתקופה מסויימת.

          מהפרוטוקול שהועדה ערכה, לא עולה כי היא שקלה כלל האם לקבוע למערער דרגת נכות זמנית.

10.     לפיכך, יש להשיב את עניינו של המערער אל הועדה גם על מנת שהיא תשקול אם לקבוע למערער דרגת נכות זמנית, תוך שהיא תביא בחשבון את קביעתה שהממצאים המתוארים בחוות הדעת היו "נכונים לזמנם".

לסיכום

11.     אשר על כן, אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה, על מנת שתפעל כאמור בסעיפים 8 ו-10 לעיל.

12.     על המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ¤ בתוספת מע"מ. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/6/10, אם לא ישולם לפני כן.

13.     כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"ט בניסן תש"ע (13 באפריל 2010), במעמד הצדדים.